טעמים למילת 'פדנה' בסוף פרשת תולדות

[יהושע בהר''ב]

בסוף פרשת תולדות המילה 'פדנה' מופיעה ארבע פעמים - פרק כח פס' ב,ה,ו,ז. ברוב המוחלט של החומשים מופיע ההטעמה כך - פַּדֶּ֣נָֽה מונח תחת ה-ד ומתג תחת ה-נ. בחומש העמק דבר מצאתי חידוש - פַּדֶּ֣נָ֥ה מונח תחת ה-ד ומרכא תחת ה-נ. כמו כן יש שם הערה - תרי טעמי האם מישהו מכיר חומש נוסף עם ההטעמה הזאת? והאם מישהו מכיר מקומות נוספים המוטעמים במונח ומרכא באותה מילה?

[בעל קורא]

בכתבי היד יש דמיון גדול בין מתג למרכא, ומחמת כן לפעמים טעו והחליפו ביניהם (וכמו שמוכח מתביר שיש בתיבתו מרכא (בכל מקרה בו יש רק שווא ביניהם), וכן נמסר גם בכללי המסורה, וכמעט בכל הדפוסים המרכא הפך למתג), וגם כאן יש מתג שמחמת זרותו ונדירותו חשבוהו חלק מהמדפיסים למרכא (כאן הוא גם נגד כללי ההטעמה, אין מרכא בא לפני זקף).

[אחד מעיר]

נפוץ מאוד בתהלים
כמדומה יש גם אותו סימן בטעם העליון ותחתון בעשרת הדברות כאן משמש מרכא וכאן משמש געיא (מתג)
ואגב, לא יעלה על הדעת לקרוא כאן פדנה מלרע,
וכן לא יעלה על הדעת לקרוא צוערה מלרע בפרשת וירא אע"פ שבדפוס ונציה יש געיא בר' והרב מאזוז מספר שנמצא כ"י ישן ובו געיא נוספת בר' של צוערה,
הגעיא היא כמו הגעיא כאן של פדנה, כך שמה שמסתייע משם אין בו ממש כמו שציין ידידנו הרב תורת הקורא נר"ו