האם יש מקור בכתובים למושג 'תלוי ראש' שבמדרש?

[ארזי הלבנון]

במדרשים רבים מופיע המושג 'תלוי ראש' במובן של 'נשיאת ראש' או 'עלוי ראש', האם הוא מבוסס על פסוק וכו'?

[חד ברנש]

על הפסוק 'כי תשא את ראש בני ישראל'.

[ארזי הלבנון]

על הפסוק 'כי תשא את ראש בני ישראל'.

לא ברור כ"כ ש'כי תשא' הוא לשון עלוי (כמובא בתרגום וברש"י), וגם אם יש דרך למצוא קשר - אני שואל בדווקא על הלשון 'תלוי' ולא נשיאה או עלוי, שמהם מובן יותר ה'התעלות' שבדבר, בתלוי זה קצת פחות ברור.

[משה אסקוט]

במדרשים רבים מופיע המושג 'תלוי ראש' במובן של 'נשיאת ראש' או 'עלוי ראש', האם הוא מבוסס על פסוק וכו'?

בדברי חז"ל, המובן של "תלוי ראש" הוא חיובי.

יש שני מקרים בתנ"ך שבהם מוצאים לשון תלייה בסמיכות ובקשר לראש, אבל שניהם שליליים:
(בראשית מ:יט) בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים יִשָּׂא פַרְעֹה אֶת רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ וְתָלָה אוֹתְךָ עַל עֵץ וְאָכַל הָעוֹף אֶת בְּשָׂרְךָ מֵעָלֶיךָ
(אסתר ט:כה) וּבְבֹאָהּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אָמַר עִם הַסֵּפֶר יָשׁוּב מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרָעָה אֲשֶׁר חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים עַל רֹאשׁוֹ וְתָלוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ

אז קצת מוזר שבחז"ל, תליית ראש מופיע כדבר חיובי.

הסיפור של מרדכי\המן מקביל לסיפור של שר המשקים\שר האופים. שני שרים שהמלך מצביע עליהם ומיחד אותם למשהו בפרהסיא - אחד לעלייה ואחד לירידה. יש יכולת באותו הצבעה לדבר חיובי או לדבר שלילי.

אין מוצאים לשון תלייה אצל מרדכי אבל מעניין שמוצאים מושג של נשיאה בקשר לו:
(אסתר ט:ג) וְכׇל שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים וְהַפַּחוֹת וְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ מְנַשְּׂאִים אֶת הַיְּהוּדִים כִּי נָפַל פַּחַד מׇרְדֳּכַי עֲלֵיהֶם
וגם:
(שמות ל:כג) וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ מׇר דְּרוֹר חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְקִנְּמׇן בֶּשֶׂם מַחֲצִיתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם וּקְנֵה בֹשֶׂם חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם -
גמ' חולין קלט: - מרדכי מן התורה מנין דכתיב (שמות ל, כג) מר דרור ומתרגמינן מירא דכיא (רש"י ד"ה מר דרור - וקרי ליה ראש לבשמים לצדיקים ואנשי כנסת הגדולה)
גמ' מגילה י: - רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי פָּתַח לַהּ פִּיתְחָא לְהַאי פָּרַשְׁתָּא מֵהָכָא תַּחַת הַנַּעֲצוּץ יַעֲלֶה בְרוֹשׁ וְתַחַת הַסִּרְפַּד יַעֲלֶה הֲדַס .....יַעֲלֶה בְּרוֹשׁ זֶה מָרְדֳּכַי שֶׁנִּקְרָא רֹאשׁ לְכׇל הַבְּשָׂמִים שֶׁנֶּאֱמַר וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ מׇר דְּרוֹר וּמְתַרְגְּמִינַן מֹר דְּכֵי

ואפשר שדברי הרמב"ן על במדבר א:ג (לגבי "שאו את ראש" שבפסוק א:ב) שופך אור על ענין זה שמרמז שתלייה דומה מאד לנשיאה ובשניהם היכולת לטובה או לרעה:
...אבל בהגדה של ויקרא רבה דורש לשבח: אין שאו אלא לשון גדולה כמו דכתיב (בראשית מ יג) ישא פרעה את ראשך והשיבך על כנך, אמר הקב"ה לישראל נתתי לכם תלוי ראש ודמיתי אתכם לי כשם שיש לי תלוי ראש על כל באי עולם שנאמר (דברי הימים א כט יא) לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש אף לכם עשיתי תלוי ראש שנאמר שאו את ראש כל עדת בני ישראל, לקיים מה שנאמר (תהלים קמח יד) וירם קרן לעמו וכן הוא אומר (דברים כח א) ונתנך ה' אלהיך עליון על כל גויי הארץ
ושוב מצאתי במדבר סיני רבה (במדבר רבה א׳:ט׳) שאמרו אמר רבי פנחס אמר רבי אידי מאי דכתיב בראש הספר שאו את ראש? רוממו את ראש, גדלו את ראש לא נאמר אלא שאו את ראש כאדם שאומר לקוסטינר סב רישיה דפלן. כאן נתן רמז למשה שאו את ראש שאם יזכו יעלו לגדולה כמה דכתיב ישא פרעה את ראשך והשיבך על כנך ואם לא יזכו ימותו כלם כמה דכתיב (בראשית מ יט) ישא פרעה את ראשך מעליך ותלה אותך על עץ והנה הלשון כפי הכונה יתפרש בטובה לטובים וכיון שהוא לשון גדולה ונאמר כן במנין הראשון אמר כן במנין השני.

[יאיר אתמר]

ר' מאמרו זה של אברמסון, עמ' 13-14.

[ארזי הלבנון]

הרבנים משה ויאיר,
יישר כחכם!
עזרתם לי מאד.