נעימת טעמי אמ"ת (אשכנז)

יוצא פוניבז'

הוזכר שלתימנים יש מנגינה לטעמי אמת.
אאל"ט אף בטעמי התורה אינם מבחינים כ"כ בין הטעמים אלא ברמת ההפסקה שלהם.

ראובןן · הודעהעל ידי **ראובןן** » ד' ינואר 18, 2017 8:20 am

ראו כאן הסבר וניגון טעמי אמ"ת בנוסח ספרדי מפי החזן ר' משה חבושה
https://youtu.be/YYXGt--kpzY

שכניה בן יחיאל

איש.dot כתב:אם כוונתך שהפיסוק הנובע מפשט הפסוק הוא פשוט וברור - דפח"ח; אך אם התכוונת לפיסוק שבטעמי אמ"ת - תמהני! קראתי את ספר התהלים, מן הסתם, כמה מאות פעמים, וטרם הצלחתי להבחין בשיטה או בעקביות היכולים ללמד על תפקידם הפיסוקי של הטעמים (חוץ מאתנחתא שבאמצע פסוק, וכמדומני שגם הוא מופיע באיזו מקומן שלא במקומו) - להבדיל מטעמי המקרא, שם ניתן להבחין בתפקידו הפיסוקי של כל טעם די בקלות (כותב השורות הוא בעל-קורא).

על כללי פיסוק טעמי אמ"ת נכתב ע"י בעל ה'מרכבת המשנה' ספר 'שערי נעימה'.

http://www.hebrewbooks.org/30700

טעות סופר · הודעהעל ידי **טעות סופר** » ב' פברואר 13, 2017 4:51 pm

הקבצים נמחקו מהג'מבו מייל.
אם משהו יכול להעלות שוב את הקבצים של תהילים - זילברמן אודה לו מאוד.

האמת והשלום · הודעהעל ידי **האמת והשלום** » א' מאי 14, 2017 8:14 am

אברהם כתב:
משולש כתב:לטעמים יש שתי מטרות: הניגון והפיסוק.
הניגון אינו ידוע כבר מזמן התוס'.

יש מקורות לכך שבזמן התוס' לא היה ידוע הניגון?

ושוב: האם לספרדים או לתימנים יש נעימה מיוחדת לאמ"ת הידועה כיום??

ר' יאיר, ניסיתי לקרוא במהירות את כל האריכות, ונראה שלא הזכיר שם כלל על הנעימה אלא על כללי הפיסוק. אני מתעניין בנעימה של טעמי אמ"ת.

מעיד אני שמים וארץ שבבתי הכנסיות של עדת תימנים ראיתי לא מנגינה ולא שתים בקריאת התהילים וגם זה תלוי במנהגי מקומות ולא נוסחאות ויש מקומות שברשותם כמה ניגונים דהינו ליום חול וחלק מתפילות שבת,לפסוקי דזמרה,לימים נוראים,אם כי אין לי מושג מתי בבתי הכנסיות עוד קוראים אויב ומשלי בציבור,ובכל אופן השאמי לא ראיתי מימי קוראים משלי בתקופה זו ורק פעם א' שהתפללתי אצל בלאדים ראיתי אך זה היה מרגיש לי מטויח אני לא זוכר שהיה משהו מענין אפי' קראו רגיל.

חיים פ. · הודעהעל ידי **חיים פ.** » ו' יוני 23, 2017 11:59 am

טעות סופר כתב:הקבצים נמחקו מהג'מבו מייל.
אם משהו יכול להעלות שוב את הקבצים של תהילים - זילברמן אודה לו מאוד.

גם אני מצטרף לתחינה זו

אברהם · הודעהעל ידי **אברהם** » א' יוני 25, 2017 12:19 pm

ואני מבקש מאד את הניגון של זילברמן (חאלב) לספר איוב, שהועלה בתחילת האשכול, וכעת כבר איננו בקישור...

תודה מראש!

חיימקה · הודעהעל ידי **חיימקה** » ד' יוני 28, 2017 1:23 am

חיים פ. כתב:
טעות סופר כתב:הקבצים נמחקו מהג'מבו מייל.
אם משהו יכול להעלות שוב את הקבצים של תהילים - זילברמן אודה לו מאוד.

גם אני מצטרף לתחינה זו

בבקשה

https://jumbomail.me/j/ygJ5jN_-ek2vdpg

בן אליהו · הודעהעל ידי **בן אליהו** » ד' יוני 28, 2017 6:28 pm

ליוצאי מרוקו יש שלושה! נוסחאות לניגון טעמי תהילים, ניגון מיוחד לספר משלי אותו הם קוראים בשבתות שבין פסח לעצרת, וניגון מיוחד לספר איוב אותו הם קוראים בתשעה באב.

~מאיר~ · הודעהעל ידי **~מאיר~** » ו' יולי 14, 2017 1:49 am

ליתר דיוק - אצל יוצאי מרוקו ישנן כמה וכמה נגינות שונות (כולן על פי הטעמים, ומובחנות זו מזו) לספרי אמ"ת -
א. לתהלים ה'רגיל', הדוגמא המוכרת ביותר היא 'לכו נרננה' של ליל שבת.
ב. למזמורים שלפני ברוך שאמר בשבת ויום טוב (למנצח מזמור לדוד...כי לעולם חסדו'). שונה קלות מ-א.
ג. למזמורים שאחרי ברוך שאמר בשבת ויום טוב ('מזמור שיר ליום השבת...הללו אל בקדשו').
ד. ליום טוב - בלחן זה נאמרים מזמורים של ליל יום טוב לפני התפילה. דומה לא' אך איטי יותר.
ה. למזמורים שבתפילה בימים נוראים
ו. אצל חלק מהקהילות, יש לחן נוסף בימים נוראים, למזמורים שלפני ברוך שאמר. שאר הקהילות משתמשות בו רק בתשעה באב(!) באמירת 'על נהרות בבל'.
י. אצל יוצאי האיזור הספרדי, ישנו לחן שונה לחלוטין לתהלים, ואיטי יותר.
ז. לספר משלי - כל ליל שבת באמירת 'אשת חיל', ובשבתות של ספירת העומר.
ח. לספר איוב - קיימים שני לחנים שונים במרוקו. הספר נקרא בשבתות בין שבועות לתשעה באב, ובתשעה באב עצמו.

בכל הנגינות האלו, אין הגדרה של ממש לכל הטעמים המשרתים, אלא רק למפסיקים.

נגינות א, ד, ז ו-י הן המדוייקות ביותר מבחינת טעמים - יש בהן נגינה מובחנת ושונה כמעט לכל אחד מהטעמים המפסיקים. אמנם יש מקומות שהקריאה המורגלת בציבור אינה תואמת את הטעמים, והדבר צריך מחקר מעמיק לדעת האם שיבושים יש כאן, או דפוסים קבועים שניתן להתחקות אחריהם (יתכן -ובמקומות מסויימים מחוייב - שנגינת חלק מהטעמים נקבעת על פי מקומם בפסוק).

בשאר הנגינות, מובחנים תמיד סוף פסוק ואתנח. בחלקן יש נעימה מיוחדת לרביע המוגרש (איוב), וברובן קשה להבחין בין נגינת רביע לנגינת עולה ויורד.

סביון · הודעהעל ידי **סביון** » ג' אוגוסט 15, 2017 4:17 pm

לבקשת משולש אני מפרסם כאן קישור קבוע לקבצים שהעלה, משבעת הקישורים שאינם נמחקים.

כמה פרקי תהלים בטעמי זילברמן:
https://drive.google.com/open?id=0B-f8V ... 21zZE00WVk

קריאת ספר איוב לפי מנהג יהודי חאלב:
https://drive.google.com/open?id=0B-f8V ... GdlV0Y0SFk
יש המון רעש סטטי ברקע שמקשה על הקריאה, אבל אם מתאמצים אפשר לשמוע. זהירות, הקריאה לא מדויקת כ"כ.

הוספה שלי:

קריאה של שני שליש מספר תהלים (מזמורים נ-קיב חסרים) ע"י הרב דן בארי, אבי שיטת ברקאי. דומה מאוד לטעמי זילברמן.
https://archive.org/details/Tanakh_Cant ... i_14Psalms

קריאת ספר משלי ע"י הרב דן בארי:
http://archive.org/details/Tanakh_Canti ... 15Proverbs

ספר איוב:
http://archive.org/details/Tanakh_Canti ... eeri_16Job

(רימון מאפשר את הקישורים האלה רק ברמת הגנה בסיסית, מן הסתם בגלל השרת שעליהם הם יושבים שהוא גדול מאוד ומכיל המון חומר שאי אפשר לסנן)
הנגינה של הרב דן בארי שונה בכל אחד מספרי אמ"ת. אני לא בטוח באיזה נוסח הנגינה אבל כמדומני שזה מרוקאי (כך שמעתי שהוא קורא בתורה). איוב שלו מאוד דומה לאיוב החאלבי, ושניהם שונים למדי מתהלים הזילברמני. נראה שהוא מתבסס על תהלים המרוקאי ולא על איוב החאלבי כפי שנטען לעיל.

הקריאות האחרונות הם העלאה של אבי קדיש, והגעתי לקישורים מהדף שלו בויקיספר "מקרא על פי המסורה" - מומלץ לעיין לחובבי דיוקים בנוסח התנ"ך: https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D ... 7%A8%D7%94

בכל הקריאות שהעליתי כאן אין הבחנה בין המשרתים השונים, אלא מתייחסים רק למפסיקים ו"מושכים" את נגינת המשרתים אל המפסיקים תוך התעלמות מסוג המשרת (מרכא, טפחא, מונח, מונח עילוי וכדו'). אם מישהו מכיר קריאה שמבחינה בין סוגי המשרתים אשמח מאוד שיעדכן אותי.

סביון · הודעהעל ידי **סביון** » ד' אוגוסט 16, 2017 5:09 pm

לבקשת מעט דבש אני מעלה כאן עוד קבצים של קריאות בטעמי חאלב - מקבצים מתהלים משלי ואיוב ועוד ספרים:
https://drive.google.com/open?id=0B-f8V ... VNaTFlrdjQ
(קריאה של הרב פנירי)

מקדש מלך · הודעהעל ידי **מקדש מלך** » א' אוקטובר 21, 2018 3:00 pm

האם מישהו יודע מאיפה מקורן של טעמי זילברמן, האם זו מסורת ליטאית או משהו אחר?

ישא ברכה · הודעהעל ידי **ישא ברכה** » א' אוקטובר 21, 2018 3:02 pm

לתימנים יש טעמים על אמ"ת, וזה מה שמשתמשים בחיידר של זילברמן.

מקדש מלך · הודעהעל ידי **מקדש מלך** » א' אוקטובר 21, 2018 3:08 pm

מעניין, בהקלטה זה נשמע נעימה חפה מכל שמץ מזרחיות.
אז או שהטעמים התימנים נשתמרו בלי שמץ מגע מסביבתם הטבעית (דבר מעורר התפעלות רבתית), או שזילברמן שיכנזו קצת את הנוסח.
או שאני לא מבין כלום בנעימות מזרחיות ומערביות...

זה נשמע משוכנז.

צופר הנעמתי

מקדש מלך כתב:האם מישהו יודע מאיפה מקורן של טעמי זילברמן, האם זו מסורת ליטאית או משהו אחר?

עד כמה שידוע לי לקחו מהחלבים, וכמובן שוכנז מדרך הטבע.

יעקובי · הודעהעל ידי **יעקובי** » א' אוקטובר 21, 2018 10:02 pm

שמעתי כעת את ההקלטה של התהילים (זילברמן).
מתוך היכרות עמוקה עם המסורת החלבית, זה נשמע בהחלט בנוי על המקור החלבי ללא שום ספק, אכן עם 'שכנוז' מסוים.
לשם השוואה, ניתן לשמוע בקישור המצורף קריאה חלבית מקורית, מפי תלמידים בת"ת בחלב.
http://aleppojews.com/%D7%A7%D7%A8%D7%9 ... %9C%D7%91/

חבל שאין שם הקלטה של פרקי 'שיר המעלות', כבהקלטת זילברמן, או אז ההשוואה הייתה מורגשת הרבה יותר.

הרואה · הודעהעל ידי **הרואה** » ב' אוקטובר 22, 2018 11:34 am

יעקובי כתב:שמעתי כעת את ההקלטה של התהילים (זילברמן).
מתוך היכרות עמוקה עם המסורת החלבית, זה נשמע בהחלט בנוי על המקור החלבי ללא שום ספק, אכן עם 'שכנוז' מסוים.
לשם השוואה, ניתן לשמוע בקישור המצורף קריאה חלבית מקורית, מפי תלמידים בת"ת בחלב.
http://aleppojews.com/%D7%A7%D7%A8%D7%9 ... %9C%D7%91/

חבל שאין שם הקלטה של פרקי 'שיר המעלות', כבהקלטת זילברמן, או אז ההשוואה הייתה מורגשת הרבה יותר.

אכן כך, בניגוד לנכתב לעיל, זה שכנוז של המסורת החלבית.

קו ירוק · הודעהעל ידי **קו ירוק** » ב' אוקטובר 22, 2018 11:36 pm

בהאזנה להקלטה החלבית, אני מסופק אם זו לא המצאה ממסורת שנשככה (אם היתה), כי יש פספוסים רבים בעקביות, מלבד בדרך כלל הרביעי או סוף פסוק ואתנח.
הזרקא זה רק כשמסתדר.. וכן אחרים.

יעקובי · הודעהעל ידי **יעקובי** » ג' אוקטובר 23, 2018 2:38 am

קו ירוק כתב:בהאזנה להקלטה החלבית, אני מסופק אם זו לא המצאה ממסורת שנשככה (אם היתה), כי יש פספוסים רבים בעקביות, מלבד בדרך כלל הרביעי או סוף פסוק ואתנח.
הזרקא זה רק כשמסתדר.. וכן אחרים.

הדברים אינם נכונים, וקימת (עד היום) מסורת ברורה ומדויקת.
גם ההקלטה הנוכחית, רובה ככולה מדויקת, מלבד שתיים-שלוש טעויות קלות.

לגבי הזרקא. בטעמי אמ"ת ישנם שני סוגים. 1) צינור, הרשום בסוף המילה (גם כשהיא מלעיל). 2) צינורית, הרשומה בתחילת המילה.
לצינורית אין שום ניגון, וכל תפקידה להורות שהמהפך הבא אחריה משרת ולא מהפך לגרמיה, או המרכא שאחריה משרת ולא עולה ויורד.
לצינור יש ניגון מסולסל, והוא מתחבר לטעם עולה ויורד הבא אחריו.

עתה, האזן שנית להקלטה, ותבחין שלעולם הצינורית (הרשומה מימין, בתחילת המילה) אינה מנוגנת, ואילו הצינור (הרשום משמאל, בסוף המילה) לעולם מנוגן. וזה לא 'רק כשמסתדר'.

וכן אחרים...

איש גלילי · הודעהעל ידי **איש גלילי** » ב' יוני 24, 2019 8:00 am

צופר הנעמתי כתב:
מקדש מלך כתב:האם מישהו יודע מאיפה מקורן של טעמי זילברמן, האם זו מסורת ליטאית או משהו אחר?

עד כמה שידוע לי לקחו מהחלבים, וכמובן שוכנז מדרך הטבע.

אכן. בידיעה גמורה.

לבי במערב · הודעהעל ידי **לבי במערב** » ג' מאי 26, 2020 5:03 am

בהמשך להנזכר לעיל אודות טעמי קש"ר, אודה עד מאד לַמעלה הֵנָּה הקלטתם.

אשר177 · הודעהעל ידי **אשר177** » ג' יוני 02, 2020 11:10 pm

הכוזרי בסוף המאמר השני כותב

ע - אָמַר הֶחָבֵר: כְּבָר הִתְבָּאֶר לִי כִּי הַנִּגּוּנִים אֵינָם צְרִיכִים אֶל מִשְׁקַל הַדִּבּוּר, וְשֶׁבָּרֵק וְהַמָּלֵא יְכוֹלִים לְנַגֵּן "הוֹדוּ לה' כִּי טוֹב" בְּנִגּוּן, "לְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת". זֶה בַנִּגּוּנִים בַּעֲלֵי הַמַּעֲשִׂים, אֲבָל בַּשִּׁירִים הַנִּקְרָאִים אִינְשָׁאדִיָּא אֲשֶׁר בָּהֶם הוּא נָאֶה הַחִבּוּר, לֹא הִרְגִּישׁוּ עֲלֵיהֶם, בַּעֲבוּר הַמַּעֲלָה שֶׁהִיא מוֹעִילָה וּמְעֻלָּה יוֹתֵר.

עא - אָמַר הַכּוּזָרִי: וּמַה הוּא?

עב - אָמַר הֶחָבֵר: כִּי הַמְכֻוָּן מִן הַלָּשׁוֹן, הַכְנֵס מַה שֶּׁיֵּשׁ בְּנֶפֶשׁ הַמְדַבֵּר בְּנֶפֶשׁ הַשּׁוֹמֵעַ, וְזֹאת הַכַּוָּנָה לֹא תִגָּמֵר עַל תֻּמָּהּ אֶלָּא פָּנִים אֶל פָּנִים, מִפְּנֵי שֶׁלַּדְּבָרִים הַנֶּאֱמָרִים מַעֲלָה עַל הַדְּבָרִים שֶׁבִּכְתָב, וְכַאֲשֶׁר אָמְרוּ: "מִפִּי סוֹפְרִים וְלֹא מִפִּי סְפָרִים", מִפְּנֵי שֶׁנֶּעֱזָרִים בַּדְּבָרִים שֶׁבְּעַל פֶּה בַּעֲמִידָה בִמְקוֹם הַהַפְסָקָה, וּבְהַתְמָדָה בִמְקוֹם הַסִּמּוּךְ, וּבְחֹזֶק הַדִּבּוּר וְרִפְיוֹנוֹ, וּבִרְמִיזוֹת וּבִקְרִיצוֹת מִתְּמִיהָה וּשְׁאֵלָה וְהַגָּדָה וְיִחוּל וְהַפַּחַד וּתְחִנָּה, וּתְנוּעוֹת, שֶׁמְּקֻצֶּרֶת מֵהֶם הַמְּלִיצָה הַפְּשׁוּטָה. וְאֶפְשָׁר שֶׁיֵּעָזֵר הַמְדַבֵּר בִּתְנוּעוֹת עֵינָיו וְגַבּוֹתָיו וּבְכָל רֹאשׁוֹ וּבְיָדָיו לְהָבִין הַכַּעַס וְהָרָצוֹן וְהַתַּחֱנוּן וְהַגַּאֲוָה עַל הַשִּׁעוּר שֶׁהוּא רוֹצֶה. וּבַשְּׁאֵרִית הַזֹּאת אֲשֶׁר נִשְׁאֲרָה בִלְשׁוֹנֵנוּ הַנּוֹצֶרֶת הַבְּרוּאָה עִנְיָנִים דַּקִּים וְעֲמֻקִּים, נִטְבְּעוּ בָּהּ לְהָבִין הָעִנְיָנִים וְלִהְיוֹתָם בִּמְקוֹם הַמַּעֲשִׂים הָהֵם שֶׁהֵם פָּנִים בְּפָנִים, וְהֵם הַטְּעָמִים אֲשֶׁר יִקָּרֵא בָהֶם הַמִּקְרָא, מְצַיְּרִין בָּהֶם מְקוֹם הַהֶפְסֵק וְהַסִּמּוּךְ, וּמַפְרִיד מְקוֹם הַשְׁאֵלָה מִן הַתְּשׁוּבָה, וְהַהַתְחָלָה מִן הַהָגָּדָה, וְהַחִפָּזוֹן מִן הַמִּתּוּן, וְהַצִּוּוּי מִן הַבַּקָּשָׁה, שֶׁיְּחֻבַּר בָּהֶם חִבּוּרִים. וּמִי שֶׁזֶּה כַוָּנָתוֹ מִבְּלִי סָפֵק שֶׁהוּא דוֹחֶה הַמְחֻבָּר, כִּי הַמְחֻבָּר לֹא יִתָּכֵן לְאָמְרוֹ אֶלָּא עַל דֶּרֶךְ אֶחָת, וְהוּא סוֹמֵךְ בְּרֹב בִּמְקוֹם הַנִּפְרָד וְעוֹמֵד בִּמְקוֹם הַסִּמּוּךְ, וְלֹא יִתָּכֵן לְהִזָּהֵר מִזֶּה אֶלָּא בְטֹרַח גָּדוֹל.

עג - אָמַר הַכּוּזָרִי: בֶּאֱמֶת נִדְחֲתָה מַעֲלָה שִׁמְעִית בַּעֲבוּר מַעֲלָה עִנְיָנִית, כִּי הַחִבּוּר מְהַנֶּה הַנִּשְׁמָע, וְהַמָּסֹרֶת הַזֹּאת – הָעִנְיָנִים. אֲבָל אֲנִי רוֹאֶה אֶתְכֶם קְהַל הַיְּהוּדִים שֶׁאַתֶּם טוֹרְחִים לְהַגִּיעַ אֶל מַעֲלַת הַסִּדּוּר וּלְחַקּוֹת זוּלַתְכֶם מֵהָאֻמּוֹת, וְתַכְנִיסוּ הָעִבְרִית בְּמִשְׁקְלֵיהֶם.

עד - אָמַר הֶחָבֵר: וְזֶה מִתָּעוּתֵנוּ וּמִרְיֵנוּ. לֹא דַי לָנוּ הַנָּחָתֵנוּ הַמַּעֲלָה הַזֹּאת, אֶלָּא שֶׁאֲנַחְנוּ מַפְסִידִים תֹּכֶן לְשׁוֹנֵנוּ, שֶׁהוּא מוּשָׂם לְחֶבְרָה וּנְשִׁיבֵהוּ לְמַחְלֹקֶת.

עה - אָמַר הַכּוּזָרִי: וְאֵיךְ הוּא זֶה?

עו - אָמַר הֶחָבֵר: הֲלֹא רָאִיתָ מֵאָה אֲנָשִׁים קוֹרְאִים בַּמִּקְרָא כְּאִלּוּ הֵם אִישׁ אֶחָד, פּוֹסְקִים בְּעֵת אַחַת וּמְחַבְּרִים קְרִיאָתָם כְּאֶחָד.

עז - אָמַר הַכּוּזָרִי: כְּבָר הִתְבּוֹנַנְתִּי בָּזֶה וְלֹא רָאִיתִי כָמוֹהוּ לֹא בֶאֱדוֹם וְלֹא בַעֲרָב, וְלֹא יִתָּכֵן זֶה בְּמִקְרָא הַשִּׁירִים, הוֹדִיעֵנִי, מֵאַיִן הָיְתָה הַמַּעֲלָה הַזֹּאת לַלָּשׁוֹן הַזֹּאת, וְאֵיךְ תַּפְסִיד אוֹתוֹ הַמִּשְׁקָל.

עח - אָמַר הֶחָבֵר: מִפְּנֵי שֶׁקִּבְּצוּ בָהּ בֵּין שְׁנֵי נָחִים וְלֹא קִבְּצוּ בֵּין שָׁלֹשׁ תְּנוּעוֹת אֶלָּא עַל יְדֵי הַדֹּחַק, וּבָא הַדִּבּוּר נוֹטֶה אֶל הַנָּח, וְהוֹעִילָה זֹאת הַמַּעֲלָה, רְצוֹנִי לוֹמַר: הַחֶבְרָה וְהַחֲרִיצוּת עַל הַקְּרִיאָה, וְהוּקַל בַּעֱבוּרָהּ הַזִּכָּרוֹן וְהִכָּנֵס הָעִנְיָנִים בַּנֶפֶשׁ. וּתְחִלַּת מַה שֶּׁיַּפְסִיד בְּמִקְצַב הַשִּׁיר עִנְיַן אֵלֶּה הַשְּׁנֵי נָחִים, וְיַנִּיחַ הַמִּלְּעֵיל וְהַמִּלְּרַע וְיָשׁוּב אֹכְלָה וְאָכְלָה שָׁוֶה, וְאָמְרוּ וְאָמְרוּ, שָׁוֶה בְמִשְׁקַל אֹמֶר וְאֹמֵר, וְכֵן יִהְיֶה שַׁבְתִּי וְשַׁבְתִּי שָׁוֶה עַל מַה שֶּׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶם מִן הַהֶפְרֵשׁ הָעוֹבֵר וְהֶעָתִיד. וּכְבָר הָיָה לָנוּ רֹחַב בְּדַרְכֵי הַפִּיּוּט אֲשֶׁר אֵינֶנוּּ מַפְסִיד לָשׁוֹן כְּשֶׁנִּשְׁמָר הַחֲרוּז, אֲבָל הִשִּׂיגָנוּ בַאֲמִירַת הַמְחֻבָּר מַה שֶּׁהִשִּׂיג אֶת אֲבוֹתֵינוּ, בְּמַה שֶׁנֶּאֱמַר עֲלֵיהֶם: "וַיִּתְעָרְבוּ בַגּוֹיִם וַיִּלְמְדוּ מַעֲשֵׂיהֶם".

עט - אָמַר הַכּוּזָרִי: אֶשְׁאַל אוֹתְךָ: הֲתֵדַע לָמָּה מִתְנוֹעֲעִים הַיְּהוּדִים בִּקְרִיאַת הָעִבְרִית?

פ - אָמַר הֶחָבֵר: אָמְרוּ, כִּי בַּעֲבוּר הָעִיר הַחֹם הַטִּבְעִי, וְאֵינֶנִּי סָבוּר שֶׁהוּא אֶלָּא מִצַּד הָעִנְיָן שֶׁאֲנַחְנוּ בוֹ, כִּי מִפְּנֵי שֶׁיְּכוֹלִים לִקְרֹא רַבִּים מֵהֶם פֶּה אֶחָד הָיָה אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְקַבְּצוּ עֲשָׂרָה מֵהֶם אוֹ יוֹתֵר עַל סֵפֶר אֶחָד, וּבַעֲבוּר זֶה הָיוּ סְפָרֵינוּ גְדוֹלִים, וְיִצְטָרֵךְ כָּל אֶחָד מֵהָעֲשָׂרָה שֶׁיִּטֶּה עִם הָעִתִּים לְעַיֵּן הַתֵּבָה, וְיָשׁוּב, וְהוּא נוֹטֶה וְשָׁב תָּמִיד מִפְּנֵי שֶׁהַסֵּפֶר בָּאָרֶץ, וְהָיָה זֶה הַסִּבָּה הָרִאשׁוֹנָה, וְאַחַר כֵּן שָׁב מִנְהָג מִפְּנֵי הַהִסְתַּכְּלוּת וְהָרְאִיָּה וּלְהִדַּמּוֹת כַּאֲשֶׁר הוּא טֶבַע מִבְּנֵי אָדָם. וְזוּלָתֵנוּ קוֹרֵא כָּל אֶחָד בְּסִפְרוֹ וּמְקָרְבוֹ אֶל עֵינָיו אוֹ יִקְרַב הוּא אֵלָיו כְּפִי רְצוֹנוֹ, מִבְּלִי שֶׁיָּצַר עָלָיו חֲבֵרוֹ, וְאֵינֶנּוּ צָרִיךְ שֶׁיִּטֶּה וְיָשׁוּב. וְאַחְרֵי זֶה מַעֲלַת הַנִּקּוּד וּמָסֹרֶת הַשִּׁבְעָה מְלָכִים, וּמַה שֶּׁיֶּש לָנוּ מֵהַדִּיּוּק וּמֵהַדִּקְדּוּק וְהַתּוֹעָלוֹת הַיּוֹצְאוֹת מֵהַהֶפְרֵשׁ אֲשֶׁר בֵּין הַקָּמֵץ וְהַפַּתָּח וּבֵין הַצֵּירֵי וְהַסְּגוֹל,וְתוֹעֲלוֹתָם בָּעִנְיָנִים לְהַבְדִּיל בֵּין הָעוֹבֵר וְהֶעָתִיד בָּהֶם, כְּמוֹ שַׂמְתִּי וְשַׂמְתִּי, וּכְמוֹ וַאֲבָרְכֵהוּ וָאֲבָרְכֵהוּ וְיַבְדִּיל בֵּין פֹּעַל לְתֹאַר, כְּמוֹ חָכַם וְחָכָם, וּבֵין הֵא הַשְּׁאֵלָה וְהֵא הַיְדִיעָה, כְּמוֹ "הָעֹלָה הִיא לְמָעְלָה", וְזוּלַת זֶה מִמַּה שֶּׁהֵם מוֹעִילִים מִיפִי סֵדֶר גִּלְגּוּל הַדִּבּוּר בְּקִבּוּץ הַשְּׁנֵי נָחִים, עַד שֶׁתָּבֹא בַּדִּבּוּר הָעִבְרִי קְרִיאָה יִהְיוּ שָׁוִין בָּהּ קְהִלָּה מִבְּלִי טְעוֹת. וְלַטְּעָמִים עוֹד תְּנָאִים אֲחֵרִים, כִּי צִדְדֵי הַדִּבּוּר בְּעִבְרִית בְּדֶרֶךְ הַחֲלֻקָּה, מַשִּׂיגִים קִמּוּץ וּפְתִיחָה וָשָׁבֶר, וּבַחֲלֻקָּה אַחֶרֶת קִמּוּץ גָּדוֹל וְהוּא קָמַץ, וְקִמּוּץ בֵּינוֹנִי וְהוּא חוֹלֶם, וְקָטָן וְהוּא שׁוּרֻק, וּפְתִיחָה גְדוֹלָה וְהוּא פַּתָּח, וּקְטַנָּה וְהוּא סְגוֹל, וְשֶׁבֶר גָּדוֹל וְהוּא צֵירֵי, וְקָטָן וְהוּא חִירֶק. וְהַשְּׁוָא מוּנַעַת בְּאֵלֶּה כֻלָּם בִּתְנָאִים, וְהִיא הַתְּנוּעָה לְבַדָּהּ בְּלִי תּוֹסֶפֶת, מְבִיאָה נָח אַחֲרֶיהָ, וְהַקָּמֵץ יִהְיֶה סָמוּךְ לוֹ נָח מָשׁוּךְ וְלֹא יִהְיֶה סָמוּךְ לוֹ דָגֵשׁ בַּתְּכוּנָה הָרִאשׁוֹנָה, וְאִם יָבֹא סָמוּךְ לוֹ דָגֵשׁ יִהְיֶה בַעֲבוּר דֹּחַק בַּתְּכוּנָה הַשְּׁנִיָּה אוֹ הַשְּׁלִישִׁית. וְנָחוֹ מָשׁוּךְ הֵא אוֹ אָלֶף, כְּמוֹ בָּרָא וְקָנָה, וְיָכוֹל שֶׁיָּבֹא אַחַר הַנָּח הַמָּשׁוּךְ, נָח נִרְאֶה, כְּמוֹ "וְקָאם שָׁאוֹן". הַחוֹלֶם יָבֹא אַחֲרָיו נָח מָשׁוּךְ, וְהַנָּח שֶׁלּוֹ וָאו אוֹ אָלֶף, כְּמוֹ לֹא לוֹ, וְאֶפְשָׁר שֶׁיָּבֹא אַחֲרָיו נָח נִרְאֶה, כְּמוֹ שׁוֹר שְׂמֹאל. הַצֵּירֵי יָבֹא אַחֲרָיו נָח מָשׁוּךְ, וְנָחוֹ אָלֶף אוֹ יוֹד, כְּמוֹ יוֹצֵא וְיוֹצְאֵי. אֲבָל הַהֵא אֵינֶנָּה בָאָה אַחֲרֵי הַצֵּירֵי בְטֶבַע בַּתְּכוּנָה הָרִאשׁוֹנָה, אַךְ בָּאָה בַתְּכוּנָה הַשֵּׁנִית. הַשּׁוּרֻק מִתְנוֹעֵעַ עַל הַשָּׁלֹשׁ תְּכוּנוֹת, יָבֹא אַחֲרָיו הַמָּשׁוּךְ, וְיָבֹא אַחֲרָיו הַדָּגֵשׁ, וְהַנָּח הַנִּרְאֶה, וְנָחוֹ הַוָּאו לְבַדּוֹ, כְּמוֹ לוּ לָלוּן וְלֻקַּח. הַחִירֶק כְּמוֹ הַשּׁוּרֻק,כְּמוֹ לִי וְלִין וְלִבִּי. הַפַּתָּח וְהַסְּגוֹל לֹא יָבֹא אַחֲרֵיהֶם נָח מָשׁוּךְ בַּתְּכוּנָה הָרִאשׁוֹנָה, אֲבָל תִּמְשְׁכֵם הַתְּכוּנָה הַשֵּׁנִית לְהִשָּׁעֵן עָלֶיהָ, אוֹ לְטַעַם אוֹ לִמְקוֹם הֶפְסֵק וָפֶרֶק. וְהַתְּכוּנָה הָרִאשׁוֹנָה תְקַבֵּל תְּנָאֶיהָ כְּשֶׁאַתָּה מְעַיֵּן בְּאוֹת אוֹת וְתֵבָה תֵבָה, וְלֹא תַרְגִּישׁ עַל תַּקָּנַת גִּלְגּוּל הַדְּבָרִים הַמְחֻבָּרִים מֵחִבּוּר וְהֶפְסֵק וּמִלָּה גְדוֹלָה וּקְטַנָּה וְזוּלַת זֶה, וְאָז יְכוֹנְנוּ לְךָ הַשִּׁבְעָה מְלָכִים עַל תְּכוּנָתָם הָרִאשׁוֹנָה מִבְּלִי חִלּוּף, וְהַשְּׁבָא עַל עֶרְכָּהּ מִבְּלִי גַּעְיָא. וְהַתְּכוּנָה הַשֵּׁנִית מְעַיֶּנֶת בִּיפִי חִבּוּר הַמִּלּוֹת וְגִלְגּוּלֵיהֶם, וְאֶפְשָׁר שֶׁיְּשֻׁנֶּה מִן הַתְּכוּנָה הָרִאשׁוֹנָה לְתַקֵּן הַשֵּׁנִית.וְהַתְּכוּנָה הַשְּׁלִישִׁית מַעֲלַת הַטְּעָמִים, וְאֶפְשָׁר שֶׁיְּשֻׁנֶּה דָבָר מִשְׁתֵּי הַתְּכוּנוֹת הַקּוֹדְמוֹת, וְאֵינֶנּוּ נָכְרִי בַתְּכוּנָה הָרִאשׁוֹנָה רְדִיפַת שָׁלֹשׁ תְּנוּעוֹת שֶׁלֹּא יִכָּנֵס בֵּינֵיהֶם נָח, וְלֹא דָגֵשׁ, אֲבָל בָּאָה תְנוּעָה שְׁבָאִית אַחַר תְּנוּעָה שְׁבָאִית שָׁלֹשׁ וְיוֹתֵר, כַּאֲשֶׁר יַעֲבֹר זֶה בְּעַרְבִי, אֲבָל זֶה נָכְרִי בַתְּכוּנָה הַשֵּׁנִית. וּבְעֵת שֶׁיִּזְדַּמְּנוּ שָׁלֹשׁ תְּנוּעוֹת בַּתְּכוּנָה הָרִאשׁוֹנָה, תִּמָּשֵׁךְ אַחַת מֵהֶם בַּתְּכוּנָה הַשֵּׁנִית בְּשִׁעוּר נָח: כְּמוֹ, מִשְׁכָּבִי, לְשִֹכְנִי רִצֲפַת, כִּי הָעִבְרִית קָשֶׁה לָהּ רְדִיפַת שָׁלֹשׁ תְּנוּעוֹת אֶלָּא בִּפְגִישַׁת הַכֵּפֶל, כְּמוֹ שָׁרְרֵךְ, אוֹ אוֹתִיּוֹת אהח"ע, כְּמוֹ נַהֲרֵי נַחֲלֵי, וְאִם תִּרְצֶה תִמְשֹׁךְ וְאִם תִּרְצֶה תְמַהֵר. וְכֵן תַּכְשִׁיר הַתְּכוּנָה הָרִאשׁוֹנָה קִבּוּץ שְׁתֵּי תְנוּעוֹת זֹאת אַחַר זֹאת נִמְשָׁכוֹת כְּשִׁעוּר שְׁנֵי נָחִים, וְרָאֲתָה הַתְּכוּנָה הַשְּׁנִית כִּי הַדְּבּוּר בָּזֶה לֹא יִהְיֶה נָאֶה, וְהִפִּילָה אֶחָד מִשְׁנֵי הַמְּשָׁכִים וְהִשְׁאִירָה הַשֵּׁנִי, כְּמוֹ שַׂמְתִּי וְשַׂמְתִּי וְכָל הַדּוֹמֶה לוֹ. הֲלֹא תִרְאֶה "פָעַל" וַחֲבֵרָיו הַדִּבּוּר בּוֹ בְּהֶפֶךְ הַנִּקּוּד,תִּמָּשֵׁךְ הָעַיִן וְהִיא פַּתָּח וְתָנוּחַ הַפֵּא וְהִיא קָמֵץ וּמְשִׁיכַת הָעַיִן אֵינֶנָּה כִּי אִם לְהִשָּׁעֵן לֹא לְנָח רָפֶה, וְעַל כֵּן הִשְׁאִירוּ "אָמַר-לִי" וְ "עָשָׂה-לִי" עַל הַתְּכוּנָה הָרִאשׁוֹנָה,מִפְּנֵי שֶׁנִּשְׁעֲנוּ עַל הַמִּלָּה הַקְּטַנָּה. וְכֵן אָנוּ רוֹאִין "פָּעָל" בִּשְׁנֵי קְמֵצִין וְהוּא פֹּעַל עָבַר. וּנְבַקֵּשׁ עִלַּת זֶה וְנִמְצָאֵהוּ בְאֶתְנָח אוֹ בְסוֹף פָּסוּק, וְנֹאמַר שֶׁזֶּה הַנָּח נִתְיַשֵּׁב בַּתְּכוּנָה הַשֵּׁנִית בַּעֲבוּר הָעֲמִידָה וְהַהֶפְסֵק. וְנִמְצָא הָעִנְיָן הַזֶּה הוֹלֵךְ כֵּן, עַד שֶׁנִּמְצָא עוֹד פֹּעַל בִּשְׁנֵי קְמֵצִים בְּזָקֵף, וּנְבַקֵּש עִלָּתוֹ וְנִמְצָאֵהוּ מְקוֹם הֶפְסֵק בָּעִנְיָן, וְהָיָה דִינוֹ שֶׁיִּהְיֶה אֶתְנָח אוֹ סוֹף פָּסוּק, לוּלֵא דְחָקִים אֲחֵרִים הִצְרִיכוּ שֶׁלֹּא יִפֹּל בְּאֶתְנָח וְלֹא בְסוֹף פָּסוּק, כַּאֲשֶׁר נִמְצָא גַם כֵּן שְׁנֵי פַתָּחִים בְּאֶתְנָח וּבְסוֹף פָּסוּק עַל זוּלַת הַהִלּוּךְ הַהוּא, כְּמוֹ וַיֵּלֵךְ וַיֵּאָמֵר, וַיֹּאמַר וְזָקַנְתִּי, וַתִּשָּׁבַרְנָה. וְנִמְצָא עִלַּת "וַיֵּאָמֵר", מִפְּנֵי הַהַקְפָּדָה עַל הָעִנְיָן, מִפְּנֵי שֶׁאֵין דִּין "וַיֵּאָמֵר" לַעֲמֹד בּוֹ, מִפְּנֵי צָרְכּוֹ אֶל מַה שֶּׁאַחֲרָיו בְּהַשְׁלָמַת הָעִנְיָן, אֶלָּא הַמְעַט, כְּמוֹ "כַאֲשֶׁר אָמָר", כִּי עִנְיָנוֹ שָׁלֵם בַּהֲשָׁבָה עַל מַה שֶׁקָּדַם, וְהוּא רָאוּי לַקָּמֵץ מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְקוֹם הֶפְסֵק. אַךְ וֵיֵּלֵךְ וַתִּשָּׁבֵרְנָה הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת בֶּאֱמֶת "וַיֵּלֵךְ", "וַתִּשָּׁבֵרְנָה" וּמִפְּנֵי שֶׁקָּשֶׁה לְהַעְתִּיק הַשֶּׁבֶר אֶל פַּתְחָא גְדוֹלָה מִבְּלִי גִלְגּוּל, אֲבָל הֶעְתִּיקוּהוּ אֶל פַּתָּח. וְשֶׁמָּא "זָקַנְתִּי" מֵהַדֶּרֶךְ הַזֶּה, בַּעֲבוּר שֶׁשָּׁרְשׁוֹ זָקֵן וְהֶעְתִּיקוּ הַצֵּירֵי בָעֲמִידָה אֶל פַּתָּח. וְכֵן נִתְמַהּ מִ"פֶּעֶל" וְכָל אֲשֶׁר בָּא עַל מִשְׁקָלוֹ מִלְּעֵיל, מְשׁוּךְ הַפֵּא וְהוּא בִסְגוֹל, עַד שֶׁנַּחְשֹׁב שֶׁאִם לֹא מָשְׁכוּ הַפֵּא הָיָה מֵבִיא צֹרֶךְ הַדִּבּוּר הָעִבְרִי לִמְשֹׁךְ הָעַיִן וְיָשׁוּב מִלְּרַע, וְיִהְיֶה בֵין הָעַיִן וְהַלָּמֶד נָח רָפֶה אַחַר סְגוֹל, וְזֶה דְבַר תֵּמַהּ. וְאֵין תֵּמַהּ בַּפֵּא כִּי אִי אֶפְשָׁר לָהּ בְּלִי נָח, וּמְקוֹם הַנָּח רֵיק, וְהַמֶּשֶׁךְ הַהוּא שֶׁהוּא מִלְּעֵיל, אָמְנָם הוּא כְנֶגֶד פֶּן-עָל, לֹא כְנֶגֶד פֶּן-עָל, שֶׁכַּאֲשֶׁר יָבֹא בְאֶתְנָח אוֹ בְסוֹף פָּסוּק שָׁב פָּעֶל כְּנֶגֶד פָּאן-עֶל וְרָאִינוּ צֹרֶךְ הַמֶּשֶׁךְ כַּאֲשֶׁר אָמַרְנוּ בְּשַׂמְתִּי וְשָׂמְתִּי. וְכֵן נִתְמַהּ מִ"שַּׁעַר" וְ"נַעַר" וְחַבְרֵיהֶם עַל הִמָּשֵׁךְ הַפֵּא שֶׁלָּהֶם וְהוּא פַּתָּח, וְנַחְשֹׁב וְנִרְאֶה שֶׁהוּא בִמְקוֹם "פֶּעֶל", וְאָמְנָם נִפְתְּחוּ בַעֲבוּר "אהח"ע ", וְעַל כֵּן לֹא נִשְׁתַּנֶּה בַסְּמּוּךְ כַּאֲשֶׁר יִשְׁתַּנֶּה "נָהָר" וְ "קָהָל" וְ "זָהָב", בַּסִּמּוּךְ, כִּי הוּא עַל מִשְׁקַל "דָּבָר". וְכֵן נִמְצָא אֶעֱשֶׂה יֵעֲשֶׂה אֶבְנֶה אֶקְנֶה בִסְגוֹל עִם נָח רָפֶה, וְנַחְשֹׁב בַּדִּמְיוֹן הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא אֶפְעֶל יִפְעֶל, וְנִרְאֶה שֶׁעַיִן הַפֹּעַל לֹא נִבְנֶה עַל מֶשֶׁךְ אֲבָל עַל נָח נִרְאֶה עִם פַּתָּח לְעוֹלָם, וְיֵשׁ לָנוּ אֲמַתְלָא עַל שֶׁלֹּא נֻקַּד בְּפַתָּח גָּדוֹל וְהָיוּ אוֹמְרִים אֶעֱשַׂה, בַּעֲבוּר שֶׁלֹּא תִפֹּל פַּתְחָא עַל הֵא נָחָה אֶלָּא בְקָמֵץ, וְהַקָּמֵץ מָשׁוּךְ, וְעַיִן הַפֹּעַל אֵינֶנּוּ מָשׁוּךְ כָּל עִקָּר אֶלָּא אִם תָּעְתַּק אֶלָיו תְּנוּעָה אוֹ תִפֹּל עַל אָלֶף כְּמוֹ אֵצֵא. וְרָאוּי לְהַעְתִּיק אֶעֱשֶׂה אֶל סְגוֹל מִפְּנֵי שֶׁהוּא הַמְעַט שֶׁבַּתְּנוּעוֹת, יָשׁוּב וְיִשְׁתַּתֵּף עִם הַצֵּירֵי כְּשֶׁיִּצְטָרֵךְ בַּתְּכוּנָה הַשֵּׁנִית לְיַשְּׁבוֹ תְמוּרָתוֹ בַעֲמִידָה, וּכִמְעַט שֶׁלֹּא יֵרָאֶה לַהֵא בְאֶעֱשֶׂה מָקוֹם אֶלָּא בְּהֶפְסֵק אוֹ בְטַעַם, וְיֵקֵל הַדָּגֵשׁ עִמָּה, אֶעֱשֶׂה-לָּךְ אֶבְנֶה לִּי, עַד שֶׁלֹּא תֵרָאֶה, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּאֵצֵא וְאָבֹא וַיָּבֵא לִּי, וְלֹא יָבֹא אַחֲרָיו דָּגֵשׁ וְיָבֹא לְפָנָיו צֵירֵי בַּעֲבוּר הֵרָאוֹת הָאַלֶף, וַהֲלֹא תִרְאֶה קַלּוֹתָם בַּהֵא עַד שֶׁהִפִּילוּהָ מִן הַכְּתָב וְהַלָּשׁוֹן בְּ"וַיִּבֶן" "וַיִּקֶן" "וַיַּעַשׂ", וְאֵיךְ תִּתְיַשֵּׁב בְּצֵירֵי, אֲבָל הִיא נוֹתֶנֶת הַמְּעַטָּה שֶׁבַּתְּנוּעוֹת וְהִיא הַסְּגוֹל. זֶה בַתְּכוּנָה הָרִאשׁוֹנָה עַד שֶׁתַּעְתִּיקֶנָּה בַתְּכוּנָה הַשֵּׁנִית אֶל הַצֵּירֵי בְּהֶפְסֵק. וְכֵן נִתְמַהּ מִ"מַּרְאֶה" וּמִ"מַּעֲשֶׂה" וּ "מִקְנֶה" וְחַבְרֵיהֶם, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה אוֹתָם בְּסִמּוּךְ בְּצֵירֵי, וּבִלְתִּי סָמוּךְ בִּסְגוֹל, וְנִהְיֶה סְבוּרִים שֶׁהָאֱמֶת בְּהֶפֶךְ זֶה. וְכַאֲשֶׁר נַחְשֹׁב עַל לָמֶד הַפֹּעַל הַנָּחָה וְהִיא הַהֵא, כִּי הִיא נֶחְשָׁבָה כְאַיִן, וּכְאִלוּ הַשֵּׁמוֹת הָאֵלֶה אֵינָם כִּי אִם מֶרֶא מַעַשׂ מֶקֶן, לֹא הָיְתָה רְאוּיָה לְזוּלַת הַסְּגוֹל, עַד שֶׁיָּבוֹא צֹרֶךְ לְהַרְאוֹתָה בְּנָח רָפֶה בְּמַרְאֵה וּמַעֲשֵׂה, וּמַרְאֵיהֶן וּמַעֲשֵׂיהֶן, הוּשַׁב הַסְּגוֹל צֵירֵי לַעֲמֹד בְּעֵת הַסִּמוּךְ בִּמְקוֹם הַפַּתָּח בְּמַרְאָם וּמַעֲשָׂם. וַאֲשֶׁר בָּא עַל הַתְּכוּנָה הָרִאשׁוֹנָה וְלֹא שִׁנְּתָה אוֹתָהּ הַתְּכוּנָה הַשֵּׁנִית בַּנִּקּוּד אֶלָּא בַדִּבּוּר, "בֵּן" כְּשֶׁהוּא נִפְרָד בְּצֵירֵי וְסָמוּךְ בִּסְגוֹל, וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּמְשְׁכֵהוּ הַטַּעַם, כְּמוֹ בֶּן יָאִיר, וְהוּא עַל תְּכוּנָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה בִסְגוֹל. וְאֶפְשָׁר שֶׁיַּחְפְּזֶנּוּ הַטַּעַם "בֵּן אַחֵר" וְהוּא עַל תְּכוּנָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה בְצֵירֵי. וְאֵין סָפֵק בְּ"פָעֵל" מִלְּרַע שֶׁהוּא בְצֵירֵי, וְלִמְחַבֵּר הַחָכְמָה הַדַּקָּה הַזֹּאת סוֹדוֹת נַעֲלָמִים מִמֶּנּוּ, וְאֶפְשָׁר שֶׁעָמַדְנוּ עַל קְצָתָם. וְכֻוַּן בָּהֶם לְהָעִיר עַל הַפֵּרוּשִׁים, כַּאֲשֶׁר אָמַרְנוּ בְּ"הָעֹלָה הִיא לְמָעְלָה", וּבְמַה שֶׁמַּבְדִּיל בֵּין הָעוֹבֵר וְהֶעָתִיד וּבֵין הַנִּפְעָל הָעוֹמֵד וְהַנִּפְעָל הָעוֹבֵר, וִינַקְּדוּ נֶאֱסָף אֶל עַמִּי בְקָמֵץ, וְכַאֲשֶׁר נֶאֱסַף בְּפַתָּח, וִינַקְּדוּ וַיִּשְׁחָט, וַיִּשְׁחָט, וַיִּשְׁחָט בְּקָמֵץ, ואֵם אֵינָם בִּמְקוֹם הֶפְסֵק דִּבּוּר, זֶה הָיָה בִמְקוֹם הֶפְסֵק עִנְיָן, וְהַרְבֵּה שֶׁמַּנְהִיגִים הַסְּגוֹל הַבָּא אַחַר הַזַּרְקָא מִנְהַג הָאֶתְנָח וְהַסּוֹף פָּסוּק וְהַזָּקֵף וְיִשְׁתַּנֶּה מֵהַתְּכוּנָה הָרִאשׁוֹנָה. וְאִלּוּ הָיִיתִי מַרְחִיב בַּשַּׁעַר הַזֶּה הָיִיתִי מַאֲרִיךְ הַסֵּפֶר. וְלֹא הֶרְאֵיתִי לְךָ כִּי אִם מְעַט מֵהַחָכְמָה הַזֹּאת הַדַּקָּה וְשֶׁאֵינָהּ מֻפְקֶרֶת אֲבָל הִיא בְעִלּוֹת וּבְמָסוֹרוֹת.

קמנו ונתעודד

לגבי נגינות התימנים, ישנו מאמר של הרב קפאח בתרביץ לא ד. תשכ"ב.
הוא כותב שהתימנים מבחינים בין ארבעה טעמים - מפסיק, מעמיד, מעמיד שלפני סוף פסוק, וסוף פסוק.
יש להם מנגינה לספר משלי ומנגינה לספר איוב.
לספר תהלים יש מנגינות שונות ומגוונות אבל הוא לא מצא שהן תלויות בטעמים.

כמו כן, נתקלתי בזה:
http://nichoach.blogspot.com/2014/08/blog-post_19.html
שאולי ניגון של הצמח צדק בנוי מטעמי תהילים.

תלמיד-חכמים

טעמי אמ"ת כמנהג יוצאי עיראק מפי ר' משה חבושה (ישנם שנוהגים עד היום לקרוא "אשת חיל" בליל שבת בניגון זה, וכך נוהגים אצלנו):

הים הגדול

עתה נראה לי אשכול הלז, ואמרתי אעלה פה מטעמי אמ"ת אשר עמדי, גם המה על אדני טעמי החלבים הטבעו (אלא שעברו "שכנוז" אחר מזה של ק"ק זילברמן, לדעתי יותר מוצלח, בשיעור המצ"ב הוא מסביר את כללי הטעמים ואת השינויים שעשה.) וכמדומני שהמה לבעל תורת הקורא.

צפוני · הודעהעל ידי **צפוני** » א' אוקטובר 17, 2021 7:28 pm

לצערי אין לי גישה לקבצים שהעלו @סביון ו@משולש, יש מישהו שיש לו אותם ויכול להעלות שוב?
בתודה מראש.

מעוז · הודעהעל ידי **מעוז** » ו' ינואר 07, 2022 2:29 pm

יוצא פוניבז' כתב:הוזכר שלתימנים יש מנגינה לטעמי אמת.
אאל"ט אף בטעמי התורה אינם מבחינים כ"כ בין הטעמים אלא ברמת ההפסקה שלהם.

נכון.
אין להם מנגינות מוצלחות ולא זה חשוב בעיניהם, יש להם בעיקר 3 טעמים (מוליך; מעמיד; מפסיק), ובחלוקה לשלושה אלו הם קוראים את התורה, נביאים, כתובים, מגילות, ואת המשנה ואת התלמוד ואת ספר מנורת המאור וכו' וכו' ואולי גם את העיתון (זה אני כבר לא יודע).
[אגב, ישבתי עם רב תימני חשוב ובקשתי ממנו שילמד אותי טעמי אמ"ת, והוצאנו ספרים ולימד אותי כללי מוליך מעמיד ומפסיק (בטעמי אמ"ת זה יותר מסובך, וליתמנים יש מסורת/מנהג אחר ואינו כמו שכתבו המדקדקים הראשונים). גם קראתי כמה פעמים באיוב בתימנית בבתי כנסת תימניים בת"ב אחרי הצהריים (כל אחד בתורו אומר פסוק).]

קמנו ונתעודד

מקדש מלך כתב:
הים הגדול כתב:עתה נראה לי אשכול הלז, ואמרתי אעלה פה מטעמי אמ"ת אשר עמדי, גם המה על אדני טעמי החלבים הטבעו (אלא שעברו "שכנוז" אחר מזה של ק"ק זילברמן, לדעתי יותר מוצלח, בשיעור המצ"ב הוא מסביר את כללי הטעמים ואת השינויים שעשה.) וכמדומני שהמה לבעל תורת הקורא.

אחר ההודעה וההודאה על בורותי בנושא, טענתו של בעל השיעורים שהטעם הנראה כטפחה ורביעי מפסיק יותר גדול מאשר אתנחתא נראית לי משונה מאוד, ומבחינת תוכן הפסוקים כמעט שניתן לומר שרוב פסוקי התהלים מכחישים אותה, והפסוק נחצה בצורה הגיונית רק בטעם אתנחתא.

איפה טען? תוכל לציין זמן מדוייק? איך אפשר לטעון דבר כזה?
אולי אתה מתכוון לעולה ויורד? אם כן ראה כאן (סעיף' 7):
https://tablet.otzar.org/#/book/154903/ ... /0/end/0/c

מקדש מלך · הודעהעל ידי **מקדש מלך** » א' אפריל 24, 2022 1:15 pm

יישר כח שהעמדת אותי על טעותי.
שמעתי את השיעור לפני זמן רב, וכשקראתי תהלים התבלבל לי ביניהם.

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » ב' אפריל 25, 2022 5:13 pm

טעמי המקרא (כולל טעמי אמ"ת) של עדת בבל
http://www.shimon-agassi.com/MyArchives ... t_V30.html

הצעיר שבכהונה

משולש כתב:
חיימקה כתב:ייש"כ גדול כיף לשמוע.
(ויש להעיר שבניגון המקובל אצל האשכנזים בקריאת התורה ועוד, יש כמה וכמה שגיאות, סתירות, ושינויים שהשתנו במשך הדורות, ויתכן שראוי לתקן אותם).
למה כוונתך?

דוגמא מיני רבות: זרקא בניגון יורד (כמו רביע עמוק) בעוד שהוא מסומן כעליה מעל המילה וכן הוא מנוגן בהפטרות ובכל המגילות כראוי, ואפילו בקריאת התורה של ימים נוראים. ורק בקריאת התורה הוא השתבש.

קודם כל, שלום. עברו הרבה שנים מאז נכתבו הדברים אבל זה עתה ראיתי אותם. אני מתנצל על האיחור.

אני מסכים עם הדעה העקרונית שיש שיבושים, כלומר שלא נשתמרה המסורת המקורית מטבריה של הטעמים. והעובדה: כל עדה קוראת במנגינה שונה. אם הייתי צריך לתת דוגמה, הייתי נותן את התביר שמפסיק פחות מהטיפחא, ואילו אצל כל העדות מפסיקים יותר בתביר אע״פ שזה מקלקל את המשמעות. (וכן עם סדרות טעמים אחרות, ולא אאריך).

אבל הדוגמה שניתנה אינה נכונה כלל. ראשית, אי אפשר ללמוד את ניגון הזרקא מתוך צורתו, כי צורות הטעמים אינן תווי נגינה המסמלים נגינה. (וגם אם ייתכן לשער כך על מספר טעמים, כגון דרגא או שלשלת, אין בשל כך לערער על המסורת). אבל בעיקר הראיה בטלה ומבוטלת מהיסוד, כי צורת הזרקא שבכתבי היד שונה מזו של הדפוסים! בכתבי היד זרקא מסומן כמו קרס.
ראה בתמונה זו:

: זרקא.jpg (21.22 KiB) נצפה 5181 פעמים

קמנו ונתעודד

לגבי נגינת תביר טפחא, עיין במאמר של בוריס קליינר, "דירוג הטעמי המפסיקים בקריאת יהודי תימן ושאר העדות; על ההיררכיה הפרוזודית בקריאה", תרביץ פ"ו.
שם הוא מסביר איך זה עובד, וודאי שאין לומר שכולם טעו.
https://www.jstor.org/stable/26873788
(זמין שם אחרי הרשמה קצרה)
עריכה: העליתי שני עמודים, למרות שכדי להבין אותם צריך לקרוא את המאמר כולו.

: 40.jpg (296.14 KiB) נצפה 5112 פעמים

: 41.jpg (312.69 KiB) נצפה 5112 פעמים

כדכד · הודעהעל ידי **כדכד** » ג' מאי 03, 2022 11:45 am

[quote="הצעיר שבכהונה"][...

אני מסכים עם הדעה העקרונית שיש שיבושים, כלומר שלא נשתמרה המסורת המקורית מטבריה של הטעמים. והעובדה: כל עדה קוראת במנגינה שונה. אם הייתי צריך לתת דוגמה, הייתי נותן את התביר שמפסיק פחות מהטיפחא, ואילו אצל כל העדות מפסיקים יותר בתביר אע״פ שזה מקלקל את המשמעות. (וכן עם סדרות טעמים אחרות, ולא אאריך).
..
לא נהירא לי
עד כמה שזכור לי בנגינה המכונה ספרדי ירושלמי מפסיקים בטיפחא באופן שהוא ודאי יותר מבתביר.
מה שבחלק מהנגינות של העדותהאחרות אין עושים כן הוא ודאי טעות ולא שום מסורת מקולקלת אלא משום טעות גרידא

קמנו ונתעודד · הודעהעל ידי **קמנו ונתעודד** » ג' מאי 03, 2022 1:04 pm

כדכד כתב:עד כמה שזכור לי בנגינה המכונה ספרדי ירושלמי מפסיקים בטיפחא באופן שהוא ודאי יותר מבתביר.

לטעמים הירושלמים יש הרבה סגנונות, עכ"פ בכל אלו שאני מכיר תביר ארוך יותר מטרחא.

הצעיר שבכהונה

אולי כדאי לפתוח אשכול חדש (או לחפש אשכול אחר קיים) לדון בזה, כי אנחנו סוטים מהנושא (נעימת טעמי אמ״ת אשכנז).

כנראה שכדכד התכוון לתביר טרחא סוף פסוק, שאכן יש (אבל לא כולם) מאריכים מאד בטרחא. [אבל גם כשיש זקף קטון טרחא סוף פסוק, מאריכים באותו אופן בטרחא]. לעומתו, קמנו ונתעודד התכוון לתביר טרחא אתנח, שבכל הסגנונות הטרחא קצר.

ואם באנו להתייחס לחקר הטעמים, יש להבהיר כמה דברים.
חקר הטעמים מתחלק לשני תחומים: התחום התחבירי/לשוני (כלומר מה יחס הטעמים לחלוקת המשפט) והתחום המוזיקלי (כיצד העדות השונות מבצעות). שני התחומים נפרדים לחלוטין, ונחקרים ע״י אנשים שונים. פרופ׳ (אגב, איני מתלהב מתוארים אקדמיים) בוריס קליינר שייך לתחום המוזיקה, ולכן תפקידו לתאר את מה שנהוג בקרב העדות השונות. אנשים בתחום שלו אינם מחפשים לתקן טעויות אלא לתאר את המצב הקיים.
התחום המוזיקלי אינו תלוי בתחום הלשוני, כי ניתן לחקור את ביצוע הטעמים גם בלי להתחשב במשמעות התיבות, כשם שגם מי שיודע לקרוא ואינו מבין יכול לקרוא בטעמים (וזה היה המצב הרגיל בחו״ל ועד היום המצב קיים גם אצל ישראלים בכמה מספרי התנ״ך, בפרט בקטעים הכתובים ארמית).
לעומת זאת, החוקרים את התחום הלשוני מודעים לכך שהטעמים אינם מפסקים את הפסוקים בצורה תחבירית בלבד, אלא כלליהם תלויים במוזיקה. (דוגמות: 1. כל הטעמים המשרתים אין להם תפקיד תחבירי אלא מוסיקלי בלבד. 2. מסיבות מוסיקליות, בנסיבות מסויימות ולא נרחיב, טעם מפסיק הופך למשרת או טעם משרת הופך למפסיק.) אבל שלא כחוקרי המוזיקה, חוקרי הלשון אינם מחפשים הסבר לתופעות בנגינת הטעמים הנהוגה בעדות השונות, שודאי אף אחת מהן אינה מקורית, אלא מעדיפים לנקוט בענוה ולומר שאיננו יודעים מה היתה הנגינה המקורית, ואיננו יודעים אלא את התופעות שנובעות ממנה. חוקרי הלשון יכולים לנקוט בעמדה שדרך הביצוע הנהוגה במקומות מסויימים אינה תואמת את כללי הטעמים.

אחרי ההקדמה הזו, אכתוב מה דעתי בעניין זה.

שפת המוזיקה היא כלל אנושית במידה רבה, לכן אין כל פלא שאותה תופעה קרתה אצל עדות רבות.
כאן התופעה קלה לתאור: אנשים האריכו בנגינות מורכבות המחייבות אריכות (כגון תביר) וקיצרו בנגינות פשוטות שאינן דורשות אריכות בפני עצמן אלא רק עצירה קלה או משיכת זמן באותו תו מוסיקלי (כגון טיפחא). תופעה מובנת מאליה כשלוקחים בחשבון שבחו״ל רבים (אם לא הרוב) קראו את המקרא בלי להבין אותו, ובפרט שבדורות עברו תשב״ר למדו עם טעמים, וכולם קראו עם טעמים לפני שהבינו את לה״ק.
קליינר שאל מדוע מעירים על תביר טיפחא ולא על סדרות אחרות, כגון גרש פשטא. התשובה פשוטה: אין הכי נמי. נתתי רק דוגמה אחת (בדרך אגב ולא חשבתי שזה יקפיץ תגובות; עיקר כוונתי היה לכתוב על הזרקא), אבל בהחלט אילו רציתי להביא דוגמות נוספות הייתי מביא.

בברכת כהנים

כדכד · הודעהעל ידי **כדכד** » ג' מאי 03, 2022 5:17 pm

מה שאני מכיר הוא שיש להפסיק בטרחא/ טיפחא יותר מבתביר וכן שמעתי שעושים בספרדי ירושלמי גם לפני אתנח וכן המדקדקים משאר העדות.
אלו שעושים אחרת זה ודאי נובע מטעות ולא ממסורת אחרת (אולי לתימנים יש מסורת אחרת).
אבל הרב הצעיר שבכהונה צודק שזה לא ענין לכאן ושייך לאשכול אחר אם ישנו

קמנו ונתעודד · הודעהעל ידי **קמנו ונתעודד** » ג' מאי 03, 2022 5:26 pm

הצעיר שבכהונה כתב:
קמנו ונתעודד כתב:
כדכד כתב:עד כמה שזכור לי בנגינה המכונה ספרדי ירושלמי מפסיקים בטיפחא באופן שהוא ודאי יותר מבתביר.

לטעמים הירושלמים יש הרבה סגנונות, עכ"פ בכל אלו שאני מכיר תביר ארוך יותר מטרחא.

אולי כדאי לפתוח אשכול חדש (או לחפש אשכול אחר קיים) לדון בזה, כי אנחנו סוטים מהנושא (נעימת טעמי אמ״ת אשכנז).

כנראה שכדכד התכוון לתביר טרחא סוף פסוק, שאכן יש (אבל לא כולם) מאריכים מאד בטרחא. [אבל גם כשיש זקף קטון טרחא סוף פסוק, מאריכים באותו אופן בטרחא]. לעומתו, קמנו ונתעודד התכוון לתביר טרחא אתנח, שבכל הסגנונות הטרחא קצר.

ואם באנו להתייחס לחקר הטעמים, יש להבהיר כמה דברים.
חקר הטעמים מתחלק לשני תחומים: התחום התחבירי/לשוני (כלומר מה יחס הטעמים לחלוקת המשפט) והתחום המוזיקלי (כיצד העדות השונות מבצעות). שני התחומים נפרדים לחלוטין, ונחקרים ע״י אנשים שונים. פרופ׳ (אגב, איני מתלהב מתוארים אקדמיים) בוריס קליינר שייך לתחום המוזיקה, ולכן תפקידו לתאר את מה שנהוג בקרב העדות השונות. אנשים בתחום שלו אינם מחפשים לתקן טעויות אלא לתאר את המצב הקיים.
התחום המוזיקלי אינו תלוי בתחום הלשוני, כי ניתן לחקור את ביצוע הטעמים גם בלי להתחשב במשמעות התיבות, כשם שגם מי שיודע לקרוא ואינו מבין יכול לקרוא בטעמים (וזה היה המצב הרגיל בחו״ל ועד היום המצב קיים גם אצל ישראלים בכמה מספרי התנ״ך, בפרט בקטעים הכתובים ארמית).
לעומת זאת, החוקרים את התחום הלשוני מודעים לכך שהטעמים אינם מפסקים את הפסוקים בצורה תחבירית בלבד, אלא כלליהם תלויים במוזיקה. (דוגמות: 1. כל הטעמים המשרתים אין להם תפקיד תחבירי אלא מוסיקלי בלבד. 2. מסיבות מוסיקליות, בנסיבות מסויימות ולא נרחיב, טעם מפסיק הופך למשרת או טעם משרת הופך למפסיק.) אבל שלא כחוקרי המוזיקה, חוקרי הלשון אינם מחפשים הסבר לתופעות בנגינת הטעמים הנהוגה בעדות השונות, שודאי אף אחת מהן אינה מקורית, אלא מעדיפים לנקוט בענוה ולומר שאיננו יודעים מה היתה הנגינה המקורית, ואיננו יודעים אלא את התופעות שנובעות ממנה. חוקרי הלשון יכולים לנקוט בעמדה שדרך הביצוע הנהוגה במקומות מסויימים אינה תואמת את כללי הטעמים.

אחרי ההקדמה הזו, אכתוב מה דעתי בעניין זה.

שפת המוזיקה היא כלל אנושית במידה רבה, לכן אין כל פלא שאותה תופעה קרתה אצל עדות רבות.
כאן התופעה קלה לתאור: אנשים האריכו בנגינות מורכבות המחייבות אריכות (כגון תביר) וקיצרו בנגינות פשוטות שאינן דורשות אריכות בפני עצמן אלא רק עצירה קלה או משיכת זמן באותו תו מוסיקלי (כגון טיפחא). תופעה מובנת מאליה כשלוקחים בחשבון שבחו״ל רבים (אם לא הרוב) קראו את המקרא בלי להבין אותו, ובפרט שבדורות עברו תשב״ר למדו עם טעמים, וכולם קראו עם טעמים לפני שהבינו את לה״ק.
קליינר שאל מדוע מעירים על תביר טיפחא ולא על סדרות אחרות, כגון גרש פשטא. התשובה פשוטה: אין הכי נמי. נתתי רק דוגמה אחת (בדרך אגב ולא חשבתי שזה יקפיץ תגובות; עיקר כוונתי היה לכתוב על הזרקא), אבל בהחלט אילו רציתי להביא דוגמות נוספות הייתי מביא.

בברכת כהנים

ודאי שמי שמוסמך להצביע על טעויות במנגינה הם המוסיקולוגים, ולא הלשונאים, שהרי הלשונאים לא מתעסקים במנגינה. בוריס קליינר בהחלט התעסק גם במשמעות הפיסוקית של הטעמים, ומתוכה כתב את מה שכתב.
ואשמח אם תקרא את המאמר כולו.
בכל אופן אותי הוא שכנע, גם מכח סיבות שלא הובאו בעמודים שהעליתי כאן, שהפרוסודיה שהשתמרה בטעמי המקרא שונה מהפרוסודיה שיש לנו בעברית של היום. ובאמת אין שום סיבה להניח שהפרוסודיות תהיינה זהות, ובכלל ההסבר שהוא מציע אתי הרבה יותר בשופי.

(פרוסודיה: כשאנחנו מדברים אנחנו מצרפים למילים מנגינה, למשל ניגון יורד בסוף משפט, וגם מקצב, למשל בתחלת הדיבור אנחנו מדברים מהר יותר, ובסופו לאט יותר, ועוד. פרוסודיה יכולה להשתנות בין שפות, בין תקופות ובין תרבויות).

הצעיר שבכהונה

קמנו ונתעודד כתב:

מחילה, אבל לא אגיב לדבריך כי אין זה שייך לאשכול זה, ועוד שאין טעם להתווכח כשברור שלא נשכנע זה את זה.
ראיתי להעתיק את דברי חוקר המוסיקה פרופ' אורי שרביט ז״ל (לא בפורום זה אבל אני מעתיק בפורמט ציטוט) שחולק בעובדות על דבריך:

פרופ׳ אורי שרביט כתב:בהקלטות שערכתי עם קוראים רבים מאד בעלי מסורת אותנטית-אשכנזית, כלומר: כאלה שגם
הנהגותיהם ומבטאם הם אשכנזים-פולנים, אשכנזים-רוסים-ליטאים, אשכנזים-גרמנים, ועוד,
נוכחתי לדעת שאכן גם המוסיקה המסורתית האשכנזית יוצרת בדיוק אותו מתח מוסיקאלי
שקיים במסורות של יוצאי ארצות האסלאם. כך ששירת מלה המוטעמת בתביר, למשל, לא
יוצרת הרגשה של סיום, אלא הרגשה של רצון להמשך ולהידבקות במלה הבאה שמוטעמת
בטפחא. בגלל הרגשתם זו, אין הקוראים הללו יוצרים הפסקת נשימה עם גמר המנגינה של
התביר, אלא מצמידים למלה הזאת במהירות את המלה הבאה המוטעמת בטפחא.
לדוגמא, עוד עניין חשוב שמצוי בכל המסורות האשכנזיות האותנטיות, וכמעט לא קיים אצל
הקוראים האשכנזים ה־"מודרניים"
הטפחא שלפני אתנח מושרת במנגינה אחרת מאשר הטפחא שלפני סילוק. גם עניין זה הוא
תופעה קבועה בכל המסורות של יוצאי ארצות האסלאם. כלומר: המוסיקה יוצרת הבדל
תחבירי-משמעותי בין שני חלקי הפסוק, כך שלא רק אמצעו של הפסוק שונה מסופו, אלא גם
ההכנה לאמצע שונה מההכנה לסוף.
ויש באמתחתי עוד הרבה מאד תופעות מעניינות.
כלומר: הקוראים האשכנזים ה־"מודרניים" של היום, איבדו הרבה ממסורות "זמרת המקרא"
האשכנזית האותנטית, כך שגם ההרגשה המוסיקאלית שלהם, וגם כל עניין ההקבלה בין
המבנה המוסיקאלי לבין המבנה התחבירי, יוצאים נפסדים.

בלי נדר לא אכתוב יותר באשכול זה כי אם על נעימת טעמי אמ״ת.

פורום אוצר החכמה

מי מחובר