פסחים ל ע"ב: ברש"י שם -בית חרוסת. כלי שנותנין בו חומץ וכל דבר שיש לו קיהוי ורגילין ליתן בו קמח ועשוי לטבל בו בשר כל ימות השנה והקמח מתחמץ מחמת הקיהוי ולשון חרוסת קיהוי אייגירו''ש {איגרו"ם: חמיצוּת} בלע''ז: ע"כ לשון רש"י הק'.
הפשט מובן, וזו אכן גם המטרה של החרוסת בליל הסדר, להקהות את חוזקו או הארס שנמצא במרור.
אשמח אם אי מי ידע להסביר כיצד משמעות המילה חרוסת מתקשרת עם קיהוי, מה שורש המילה? אלו דוגמאות נוספות קיימות בתנ"ך או חז"ל לכך?