ומברכים ומשבחים ומפארים ומעריצים ומקדישים וממליכים

[דרומי]

יש סידורים שבהם מפוסק כך:

ומברכים ומשבחים, ומפארים ומעריצים, ומקדישים וממליכים.

ויש סידורים (בודדים) שבהם מפוסק:

ומברכים ומשבחים ומפארים, ומעריצים ומקדישים וממליכים.

ויש סידורים שבהם אין פיסוק בכלל וקוראים את המשפט כמשפט אחד ארוך.

אשמח להיוודע אם יש איזה משמעות ברורה לפיסוקים הנ"ל, ולו באחד מדרכי הפרד"ס.

[דרומי]

שוב התבוננתי (ע"פ מה שראיתי בלקוטי מהרי"ח) שיש סברא להדגיש במיוחד את שלושת המלים האחרונות - "ומעריצים ומקדישים וממליכים" - ולעשות מהם חטיבה מיוחדת, שכן מלים אלו מתאימות לנוסח הקדושה: "נקדישך ונעריצך .. קדוש .. ימלוך", מה שאין כן המלים שלפניהם ("ומברכים ומשבחים ומפארים") שאינם מענין זה.

[רוח ממללא]

אגב ב"מכתב מאליהו" (ח"ה כמדומני) מסביר את ההבדל בין הלשונות- כל אחד יותר מהשני

[יבנה]

הפיסוק שבסוף הוא טעות, והוא מתחבר עם את שם כו'. ואף שאר הפיסוקים שבאמצע מיותרים.

[הצעיר שבכהונה]

בסידורים הספרדים המקוריים (כלומר לא בסידורים החדשים שראו אור בדורנו) ו' החיבור נמצא רק בשלוש התיבות האחרונות: מברכין משבחין מפארין, ומקדישין ומעריצין וממליכין

[חגי פאהן]

הפיסוק שבסוף הוא טעות, והוא מתחבר עם את שם כו'. ואף שאר הפיסוקים שבאמצע מיותרים.

איני בא להצדיק, אבל לכאורה מקורו בדברי הטור סי' סא: "וצריך ליזהר בכל אל"ף שאחר מ"ם להפסיק, כגון ולמדתם אותם, שאם אינו מפסיק נראה כקורא מותם, ושמתם את, וראיתם אותו, וקשרתם אותם. ולא בקריאת שמע בלבד אלא אף בפסוקי דזמרה ובתפילה, כמו ספרו בגוים את כבודו, שבחי ירושלים את, ותקם את, ויראו העם את, וממליכים את". וכיון שהפסיקו הפסיקו.