בשני הפסוקים המצוטטים, בזכר כתוב את המספר בצורתו הרגילה, ואצל הנקבה בסמיכות ('עשרת', 'שלשת') וצ"ב.ויקרא כז, ה-ו
וְאִם מִבֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְעַד בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וְהָיָה עֶרְכְּךָ הַזָּכָר עֶשְׂרִים שְׁקָלִים וְלַנְּקֵבָה עֲשֶׂרֶת שְׁקָלִים: וְאִם מִבֶּן חֹדֶשׁ וְעַד בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְהָיָה עֶרְכְּךָ הַזָּכָר חֲמִשָּׁה שְׁקָלִים כָּסֶף וְלַנְּקֵבָה עֶרְכְּךָ שְׁלֹשֶׁת שְׁקָלִים כָּסֶף:
משך חכמה ויקרא פרשת בחקותי פרק כז פסוק ה
(ה - ז) ואם מבן חמש וכו' ולנקבה עשרת שקלים... ואם מבן ששים שנה וכו' ולנקבה עשרה שקלים. עשרת הוא שם דבר - עשור של שקלים, וכמו שפירש רש"י בפרשה בא (שמות י, כג) על "שלושת ימים". והוא שהכתוב מרמז, שמבן ששים שנה הוא יכול להעריך את עצמו, ועל דרך הרגיל דיברה תורה, והוא תלוי אם השיגה ידו, יתן לפי מה שהשיג, רק לא פחות מסלע, וזה שקל, שאין ערך פחות משקל. ולכן אם השיגה ידו - "עשרה שקלים", הוא מנין קיבוץ מעשרה שקלים נפרדים. אבל מבן חמש שנים הוא קטן שאין נדרו כלום, ואחר מעריכו, אם כן אינו תלוי אם השיגה ידו, רק בנודר לא בנידר. וכשהתורה מדברת ביחס הנידר אל הערך, אמרה "עשרת" - מנין סתמי, עישור של שקלים, לא בקיבוץ, שאם אין לו לנידר אינו תלוי בהישג ידו, ועשיר שהעריך את העני נותן ערך עשיר.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 56 אורחים