פיענוח מימרא סתומה בירושלמי

[יהודי ירושלמי]

בירושלמי קידושין נאמר:
במה הוא מתחייב, בדיניהן, בדיני ישראל? אין תימר [בדיני ישראל] - בשני עדים ובעשרים ושלשה דיינים, (ז)ו-בהתרייה ובסקילה. ואין תימר בדיניהן - בעד אחד ובדיין אחד ושלא בהתרייה ובס(ו)[י]ף. רבי יודה בר פזי מוסף: {...} [בהונקו. מפני עצמו, מה טעם? "כי דם באדם"] (בראשית ט,ו).
דברי ר' יהודה בן פזי תמוהים לכאורה ולא ברורה כוונתם והקשרם לסוגיה. המפרשים ניסו לתקן ולהציע מספר פירושים לדברים.
אולם קטע מקביל של האמור נמצא במדרש בראשית רבה, שם בנוסח המצוי (העתקתי מויקיטקסט) גם כאן יש לההתקשות בכוונת הדברים: (לד יד)
"שופך דם האדם באדם דמו ישפך" וגו', א"ר חנינא כולהם כהלכות בני נח בעד אחד, בדיין אחד, בלא עדים, ובלא התראה, ע"י שליח, ע"י עוברים, בעד אחד בדיין אחד, שופך דם האדם באדם אחד, דמו ישפך, בלא עדים ובלא התראה,שופך דם האדם דמו ישפך, ע"י שליח, שופך דם האדם, ע"י אדם, דמו ישפך, על ידי עוברים, שופך דם האדם, ר"י ב"ר סימון אמר אף החונקו, שופך דם האדם וגו', אמר ר' לוי הרי שהרג ולא נהרג אימתי הוא נהרג לכשיבא אדם, שופך דם האדם באדם דמוישפך...
גם כאן מימרתו של רבי יבודה בן פזי\סימון סתומה.
אולם לפי נוסח המדרש רבה יש מקום לפרש שרבי יודה מתכוון שגם מי שחונק אדם חייב ולא רק מי שהורגו בחרב ומוציא דם, אך לפי זה לא ברור מה בדיוק הסיוע מהפסוק. מלבד העובדה שלא מצוי במקורות כל הבדל בין סוגי ההריגה, ולא צריך ללמד דבר כה פשוט ששפיכות דמים פרושה גם חניקה.
אולם בכתב יד וטיקן 30, למדרש שהוא הכת"י הטוב ביותר למדרש רבה, ומהטובים בכלל של ספרות חז"ל שהגיע אלינו. יש פתרון לדברים התמוהים וכך הנוסח שם (צילום מסך מאתר מפעל המילון ההיסטורי):


כלומר רב יודה בן פזי\סימון מתכוון לדין של אין אדם משים עצמו רשע, והוא שולל דין זה מבן נוח, לדבריו, גוי שידוע שהרג על פי עצמו בלבד חייב חנק כדין הריגה בבני נוח שהיא בחנק. וזה פשר דבריו "החניקו" ב'ציווי', חנוק אותו. מפי עצמו. (כנראה הלימוד מהפסוק הוא במילה "באדם" כלומר ע"י עדות אותו אדם שהרג.
מסתבר מאוד שהמילה שובשה, אולי כי שורש 'חנק' על הטייה זו לא מצוי כלל בלשון חז"ל, באו מעתיקים ושינו אותה. אפשר אולי למצוא רמז לכך בנוסח שבכתב יד ליידן: "בהונקו מפני עצמו", אף על פי שלעיתים יש חילוף בין ח לה' שהגייתם קרובה, וממילא ניתן לתלות זאת בחילוף השכיח, ייתכן מאוד ויש כאן עקיבות לנוסח המקורי.
לאחר שעמדנו על טיבם של דברי ר' יודה בן פזי, נבוא לשחזר את הירושלמי:
רבי יודה בר פזי מוסף: {...} [בהונקו. מפני עצמו, מה טעם? "כי דם באדם"] (בראשית ט,ו).
לפי כללי ההתקנה של מפעל המילון, אני מבין שיש כאן מחיקה בכתב היד ומגיה הוסיף את הקטע שלפנינו. מאחר וכתב היד אינו בפני קשה לי לדעת מה היה הרווח של המחיקה ומה להשלים, ומה הייתה סיבת המחיקה של המגיהים.
לעת עתה כך נראה הנוסח המקורי:
רבי יודה בר פזי מוסף: [אף החניקו מפי] עצמו, מה טעם? "כי דם באדם" (בראשית ט,ו).
מן האמור עולה שאין כל קשר בין סוגיית קידושין לדברי ר' יודה בן פזי מלבד מה שבדרך אגב הסוגיה מביאה את דיני משפט מוות בגויים לגבי עריות.

אם כן גם ישנו פועל חדש שאינו מופיע בשום מקום בתלמוד "החניקו" = חנוק אותו

[בן פרצי]

כבר רש"י בחומש מביא שצריך דרשה מיוחדת לחונק עצמו אף שלא יצא ממנו דם.

[מרחביה]

מאחר וכתב היד אינו בפני קשה לי לדעת

https://digi.vatlib.it/view/MSS_Vat.ebr.30

[מרדכי וינטרויב]

ד"ר מנחם כ"ץ במהדורתו על ירושלמי קידושין כותב כך:

הנוסח כאן אינו ברור, אף לא במקבילות, וכוונת דברי ר' יודה בן פזי אינה מחוורת. אולי נכנס המאמר כהערה ממקום אחר, וצריך עיון (וראו עסיס, אוצר לשונות, עמ' 994, הערה 889).

[יהודי ירושלמי]

ד"ר מנחם כ"ץ במהדורתו על ירושלמי קידושין כותב כך:

הנוסח כאן אינו ברור, אף לא במקבילות, וכוונת דברי ר' יודה בן פזי אינה מחוורת. אולי נכנס המאמר כהערה ממקום אחר, וצריך עיון (וראו עסיס, אוצר לשונות, עמ' 994, הערה 889).

המאמר הוא אגבי כמו שהסברתי. אך לא נכנס ממקום אחר. המהדורה של מנחם כ"ץ עומדת לפני, ושלחתי לא את הערתי.

[יהודי ירושלמי]

מאחר וכתב היד אינו בפני קשה לי לדעת

https://digi.vatlib.it/view/MSS_Vat.ebr.30

תודה אך התכוונתי שכתב יד ליידן של הירושלמי לא עומד בפני שם יש מחיקה ותיקון במקום זה.