הודעהעל ידי ש_ק » ה' פברואר 22, 2018 10:02 am
אני כותב מזיכרון. את היביע אומר לא ראיתי עדיין בפנים.
מתוך בד"ק חי"ה, רק 2 נזכרו במפורש בבלי, ה' במנחות וק' בשבת, ושניהם בהקשר דומה- שאם רשע יחזור בתשובה, הקב"ה קושר לו כתר כמותו.
ב' הוא ירושלמי (כמדומני ברכות), למה לב' יש שני עוקצין (תג שמלמעלה, ועקב לאחוריו).
ד' לא נזכר בו תג מלפניו, אבל נזכר בו התג שלאחוריו, שאם נטלו יהפך לרי"ש, ולמנהגנו הוא העקב (שמלפנים בישראל היה פונה למעלה, לא ימינה). יש אמנם שלמדו בו תג כגזירה שווה מאות ה'.
את תג ח' אפשר לתלות בשיטת רש"י בעניין החטוטרת, למרות שגם לרש"י לכאורה יש קצת חילוק בין חטוטרת לתג.
י' מקורו במה שלענ"ד הוא חוסר הבנה של שיטת ר"ת בעניין קוצו של י' כמופיע בהל' ס"ת לר"ת (ולפי ההבנה הזו, ר"ת בתוס' מנחות בעניין קוצו של יו"ד סותר את דברי עצמו שבהל' ס"ת).
ויש להבחין בזה 2 הבחנות-
א. הרשימה מפוזרת בש"ס ואקרעית (השווה לרשימת שעטנז גץ שנמנית בגמ' בחדא מחתא), כלומר שבהחלט יתכנו עוד אותיות מתוייגות שלא נזכרו.
ב. באף אחד מבד"ק חי"ה אין הוראה חיובית לעשות תג, אלא ישנה התייחסות לתג שידוע שעושים לו (בניגוד לשעטנז גץ ד"בעו תלתא תלתא זיוני").
בד"ק חי"ה נזכרים במפורש בתיקוני זוהר חדש, ובס' יצירה מצינו רשימה אחרת לחלוטין של אותיות עם כתר- אמ"ש בג"ד כפר"ת, ובפשטות עולה משם שלכל אות יש תג.
זה קצה הקרחון. יש עוד להוסיף בנושא, הן באשר לאופיים של התגים והן בשאלת היותם לעיכובא, אך אין בידי להאריך.