ר"ת לשליא

[חיימקה]

ידיעה מעניינת שנודעה לי ב"ה השבוע:

פרקי דרבי אליעזר פרק יא
הִתְחִיל לְקַבֵּץ אֶת עֲפָרוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ, אָדוֹם שָׁחוֹר לָבָן יָרֹק. אָדוֹם זֶה הַדָּם, שָׁחוֹר אֵלּוּ הַקְּרָבַיִם, לָבָן אֵלּוּ עֲצָמוֹת וְגִידִים, יָרֹק זֶה הַגּוּף.

בינת אדם שער איסור והיתר סימן ח (יג-יד)
ובפרקי דרבי אליעזר פרק י"א איתא שקיבץ הקדוש ברוך הוא עפרו של אדם הראשון מאלו ד' גוונים עיין שם. ונראה לי דלכן תחילת ברייתו של אדם נקרא שליא שהוא ראשי תיבות הקיבוץ ד' גוונים.

[במסתרים]

צע"ק שהרי הוא לשון תורה והיחיד שליה ולא שליא.

[לב חכם]

בברכות ד. זבחים צח. מנחות פג. חולין עז: בכורות כ. ושם מו. נדה כה.

בכולם נזכרו 'שליא' באלף. כנראה זהו לשון חכמים.
(ברמב"ם אכן נמצא שליה בה').

[במסתרים]

וּבְשִׁלְיָתָהּ הַיּוֹצֵת מִבֵּין רַגְלֶיהָ

היחיד הוא כמובן בה"א

[כדכד]

שחור לבן ירוק האדום

[אחד מעיר]

ברור שהחיי-אדם נתכון על דרך הדרש

[מה שנכון נכון]

על דרך אד"ם - אפר דם מרה. בש"ר - בושה סרוחה רמה. סוטה ה ע"א.
[השליא אינה האדם עצמו, ונחלקו אם יש שליא בלא ולד, אך אין משיבין על הדרוש].

עיקר הרמז בר"ת שלי"א הנ"ל (ע"פ הסוד של גוונים אלו) נמצא כבר במגלה עמוקות עה"ת סוכות.

[זקן ששכח]

וּבְשִׁלְיָתָהּ הַיּוֹצֵת מִבֵּין רַגְלֶיהָ

היחיד הוא כמובן בה"א

לא הבנתי מה הראיה מכאן?
הרי האות ה"א כאן היא אות השייכות, והא ראיה שהיא במפיק, כך שהיא באה לומר שזו שליא שלה.

[במסתרים]

וּבְשִׁלְיָתָהּ הַיּוֹצֵת מִבֵּין רַגְלֶיהָ

היחיד הוא כמובן בה"א

לא הבנתי מה הראיה מכאן?
הרי האות ה"א כאן היא אות השייכות, והא ראיה שהיא במפיק, כך שהיא באה לומר שזו שליא שלה.

התי"ו היא במקום ה' השרשית