בפרשת אחרי מות (י"ז ג') כתוב: א֚וֹ אֲשֶׁ֣ר יִשְׁחָ֔ט מִח֖וּץ לַֽמַּֽחֲנֶֽה.
ויש מחלוקת בין הספרים מה הניקוד בתיבת "ישחט", האם החי"ת מנוקדת בפתח, או שהטעם זקף גרם כאן לשנות את הניקוד מפתח לקמץ (וכבר האריך בזה בגליון "תורת הקורא").
והנה יש ספרים שנמסר בהם על תיבה זו "לית קמץ זקף" (כמפורט בהערה שם), ומסורה זו מתאימה לנוסח הקמץ כמובן, שהרי מוסרת שזו פעם יחידה במקרא שתיבה זו מנוקדת בקמץ בטעם זקף.
ובחומש היכל הברכה מנוקד בחומש עצמו 'יִשְׁחָ֔ט' בקמץ, ואף מופיעה בו המסורה "לית זקף קמץ", אך בפירוש היכל הברכה שם כתב "או אשר ישחט בפתח הללי וכך ראוי לקרות כי לית קמץ בזקף", ודבריו אינם מובנים כלל, כי המסורה "לית קמץ זקף" דוקא מורה על קמץ, וכיצד מביא ראיה לנוסח הפתח ממסורה זו, אתמהה.
אשמח ליישוב התמיהה בדבריו.