שוא אחרי תנועה גדולה

[גנזך]

כמדומני שראיתי פעם הוכחות מכמה ראשונים דלא כהכלל של ר' אליהו בחור שנחשב לשוא נע, האם יש מי שיודע מי הם ומה ההוכחה?

[מה שנכון נכון]

הכלל הזה מוקדם לר"א בחור.
ראה דיון אם הוא מוסכם בקבצי בית אהרן וישראל לז, לח, לט, מ.
בשפת אמת לרב"צ כהן מעמ' רכז והלאה.
בדקדוקי שי עמ' מג-מה. [ושם צוינו הנ"ל].

[אפרקסתא דעניא]

אם התנועה אינה מוטעמת - השוו"א חייב להיות נע, כי אם יהיה נח, תהיה ההברה הברה סגורה, והברה סגורה בלתי מוטעמת מנוקדת תמיד בתנועה קטנה.

[אחד מעיר]

יש על זה כמה פעמים בגליוני
גם ידידי תורת הקורא נחית לעניין.
יותר נוח בלי להסתבך בסתירות ללכת עם הכלל של הרד"ק שאחרי ת"ג בלתי מוטעמת שווא נע.
יש גם בדקדוקי שי

לעניין המשפט האחרון רציתי להעיר שבמלה בתים וכן אנא
שהן מלרע אבל אני טוען שהדגש לתפארת אינו סוגר הברה!

[אפרקסתא דעניא]

א. כמדומני שבמילה בתים הדגש נחשב לקל, ואילו במילה אנא הוא דגש חזק.

ב. גם דגש לתפארת הוא כפלן, וא"כ הוא אמור לסגור הברה.

[אחד מעיר]

ותסכים עמי
שאחינו בני עדות המזרח והמערב
אינם אומרים 'אונא' קמץ לא מוטעם בהברה סגורה הוא חטוף (קטן)
הייתי מוסיף לזה גם המה ולמה והנה