זאב ערבות כתב:מה שאתה כותב רב טקסט איני מובן, היום בלחיצת כפתור משנים טקסט, פונט, גודל, צבע וכו, איזה טירחא יתירה יש כאן?
עובדה אחת לא נאמרה עדיין, והיא שלהוציא ספר זה גם ענין של כבוד, ולמען הכבוד מוכנים להפסיד כסף
תגובה שקבלתי מעורך ספרים שאינו חבר בפורום על מה שנכתב באשכול שבוע הספר תשפ"ג
כאן והענין שייך לכאן (זה חלקו השני של מכתב ארוך שחלקו הראשון העליתי
כאן)
בעניין אחר, עקבתי מה מתפתח גם באשכול השני, וראיתי ששאלת מה הטירחא בעימוד רב טקסט, הרי בלחיצת כפתור משנים גופן וכדו'. מכיוון שלמדתי לאחרונה עימוד, יש ביכולתי לענות על השאלה הזו, שגם אני שאלתי לפני שלמדתי את התחום:
קודם כל צריך להבין בכלל ממה מורכב עיצוב של ספר. הקורא הממוצע שם לב בגדול לשני דברים – גופן, וגודל (וגם צבע, אבל הצבע בספר הוא בדרך כלל שחור). אמנם, יש עוד דברים שמשפיעים מאד על נוחות הקריאה בספר, שלמרות שהקורא הרגיל לא יצליח להצביע עליהם כאשר נשאל אותו, הוא בהחלט ירגיש אותם – מדובר על המרווח בין האותיות, המרווח בין המילים, המרווח בין השורות, המרווח בין הטורים, המרווח בין הפסקאות, המרווח בין כותרת לקטע שלפניה, המרווח בינה לקטע שאחריה, וכן לכותרות משנה וכותרות שלישיות וכדו'. כל אחד מהדברים הללו דורש שימת לב מיוחדת ומוקפדת, שלא יהיה יותר מידי ולא פחות מידי, ושתהיה התאמה בין אחד לשני. גם בחירת הגופנים והגדלים צריכה להיעשות תוך מחשבה וזהירות, כדי שמצד אחד הגופנים ישתלבו יפה אחד עם השני ומצד שני יתאימו לאופי הספר ולאופי השימוש (לא דומה גופן טקסט לגופן כותרות, ויש גם גופנים שמתאימים יותר לשערים, להערות, וכדו'), שהגדלים יהיו מצד אחד מספיק דומים כדי שלא לגרום לסחרחורת, אך מצד שני מספיק שונים כדי שיהיה ברור מה כותרת ראשית, מה משנית, מה טקסט ומה הערה בסוגריים, וכדו'.
חוץ מזה יש את עניין ה'שבירות' – כלומר היכן אפשר 'לשבור' עמוד או טור. הכלל הרגיל הוא שלא עוברים עמוד אחרי שורה אחת בלבד של פסקה, כך שתישאר שורה בודדה אחרונה בעמוד, וגם לא לפני שורה אחרונה בפסקה, כך שהעמוד הבא יתחיל בשורה בודדת. כנ"ל לגבי שבירת טורים, שזה ענין שכמעט ולא קיים בספרות לא-תורנית. בדומה לזה יש עניין ה'מילים היתומות' – דהיינו שבשורה האחרונה בפסקה לא תישאר רק מילה אחת. העניין הזה לרוב מטופל באופן אוטומטי על ידי הגדלת או הקטנת המרווח בין המילים בפסקה, אך לפעמים יש אילוצים שלא מאפשרים זאת וצריך להחליט על אחד מכמה פתרונות אחרים פחות מוצלחים בהתאם לעניין.
חוץ מכל זה יש את העניין הנקרא 'איזון אנכי', שקיים רק בספרות תורנית. הציפייה של הלומד התורני היא שכל העמודים בספר יגמרו באותו גובה (במילים אחרות – שהשוליים התחתונים יהיו תמיד שווים), וכשיש כמה טורים שהם יגמרו כולם באותו הגובה, וזה מצריך משחק של גמישות במרווחים, שצריך כמובן לקבוע לו כללים כדי שלא יהיה מוגזם או מורגש יותר מידי אך שיהיה מספיק כדי להשיג את המטרה, ובאופן כללי צריך לעקוב בכל עמוד ולנסות לסדר את כל הטקסט בעמוד כך שכל התנאים יתקיימו וגם נצליח לגמור את העמוד בדיוק בגובה הדרוש.
התוצאה של כל הנ"ל היא שאפילו עימוד של טקסט אחד ללא הערות, למרות ה'שלד' שנעשה אוטומטית על ידי התוכנה, דורש הרבה חשיבה, וגם לעבור עמוד עמוד ופסקה פסקה, לעקוב, לסדר ולשנות במקרה הצורך.
עכשיו, תוסיף לזה טקסט עם הערות, שבו מלבד הצורך לקבוע את הגופן-גודל-מרווחים של עוד טקסט, צריך גם להקפיד בכל עמוד שההערות השייכות לאותו עמוד יהיו במידת האפשר בעמוד עצמו ולא יגלשו לעמוד הבא, וכמובן שלא יכנסו לעמוד הקודם, ועדיין שכל עניין ה'איזון אנכי' וה'שבירות' יישמר. המזל בהערות, זה שאת ה'הערכה' כמה הערות וכמה טקסט צריך לשים בכל עמוד, התוכנה יודעת לעשות בערך אוטומטית, וצריך רק לעבור ולסדר, גם אם לסדר יותר מאשר בטקסט אחד.
כשמגיעים ל'רב טקסט', כלומר כמה פירושים על הדף אחד מסביב לשני כמו בגמרא, או אחד מתחת לשני כמו בחומש, העניין מסתבך פי כמה. כאן התוכנה (אגב, כל האמור לעיל הוא על תוכנת תג, שהיא כשלעצמה תוכנה לא פשוטה לשימוש שדורשת הרבה לימוד ותרגול. תוכנות מודרניות יותר לא יודעות לטפל בהרבה מאד מהדברים שהוזכרו לעיל, מכיוון שהם מיוחדים רק לספר התורני, ומי בכלל מדבר על רב טקסט...) לא יודעת אפילו לתת הערכה כמה גמרא אמור להיות בעמוד, וכמה רש"י וכמה תוספות, והאם רש"י בעמוד הנוכחי צריך 'לעטוף' את הגמרא והתוס' 'יעטפו' את רש"י, או שיש כאן בכלל הרבה גמרא וקצת רש"י כך שהגמרא תגלוש בחלק התחתון של העמוד מתחת רש"י ותוס', ועוד כל מיני אפשרויות, שבתוך כל אחת מהן יש כל מיני צורות, עד שכל אחד יודע שאין כמעט עמוד גמרא זהה לחבירו. ב'מקראות גדולות' למשל העניין מסתבך עוד יותר כי מגיעים בקלות לעשרה פירושים על הדף, שצריך גם לעמד ככפולת עמודים ולא כעמודים בודדים, ובחלק מהפירושים יכולים להיות גם פסקאות וטורים על כל הבעיות שאלו גורמים כאמור לעיל. וברב טקסט, כל זה נעשה ידנית, והמעמד צריך לעבור עמוד עמוד ולקבוע כמה חומש, כמה אונקלוס, כמה רש"י, כמה שפתי חכמים, כמה אבן עזרא, כמה רמב"ן, כמה אור החיים, כמה 'כלי יקר', ומי יודע עוד כמה פירושים צריך להכניס בעמוד הזה, כדי שכל הרש"י ששייך לפסוקים בעמוד יכנס, כל השפתי חכמים ששייך לרש"י יכנס, כל האבן עזרא והרמב"ן וכו' יכנס, לא פחות ולא יותר, ושבסוף כל התהליך הזה העמוד יהיה בדיוק מלא בלי מרווחים ריקים, ויגמר כאמור לעיל באותו קו גובה כמו כל העמודים, לא פחות ולא יותר (לפני כמה שנים פותח תוסף שמנסה להכניס קצת אוטומציה לתחום הזה, ואומרים שהוא חוסך חלק מהעבודה, אך לא ניסיתי אותו עדיין).
כל זה חלק מהעבודה שנעשית בעימוד תורני, ויש עוד דברים שלא כתבתי. כמדומני שזה מספיק כדי להסביר מדוע עימוד תורי הוא מורכב ועולה כל כך הרבה. עימוד ספר חול, לעומתו, לא שונה בהרבה מעבודה עם וורד. הכל אוטומטי ואין כמעט דרישות (גם שם יכולים להיות סיבוכים בהתאם לאופי החומר, אבל בדרך כלל אין בעיות מיוחדות).