פורום אוצר החכמה

מלים אחרי קינות, משום דבעינן שמחה. אם אבי הבן לא גמר את הקינות עדיין והציבור גמרו, האם מחכים עליו? על הסנדק? המוהל? או שהם יפסיקו? אם הפסיקו, האם חוזרים למקומם אחרי הברית? או שמאז נקרא זמן שמחה משום מצות מילה ואין לו לחזור? ומה עם אמירת איכה שנוהגים לומר ביחיד, האם אומרים אותו אחרי הברית?

האם כאשר מלים לפני חצות לובשים בני הברית את הטלית והתפילין, או רק בגדי שבת? בפתח"ש יו"ד רס"ה אות י"ג כתב שאין לובשין טלית. האם הכי נהוג?

המ"ב התיר בשם המ"א לשחוט לפני חצות לצורך סעודת מצות. האם נכלל בזה כל הכנת הסעודה? מה עם הכנת שטיקל תורה לדרוש?

מה עם איחולי מזל טוב ושאר כל הברכות, האם יש בזה כמו שאלת שלום וכדו'?

הברית של ב"ב נ"י היתה בתשעה באב [המוהל היה ר' פרופ' (אז ד"ר) סודי שליט"א (הדגיש שמל כ'מוהל' ולא כ'רופא', לא הסכים לקבל אפילו הוצאות נסיעה, הסכים לקבל רק ספר שהבאתי לו אחר כך) והדברים נעשו בעצה אחת איתו].

עשינו את הברית בין מנחה למעריב, ולא בבוקר, כי היה כמעט בלתי אפשרי לעשות בבוקר [ היה מספיק זמן, עוד היה זמן גם לדרשה (של הרב אברהם יצחק שוורץ שליט"א, היום רב ראשי ואב"ד עיה"ק חברון - קריית ארבע ת"ו) ; הבריתות של הבנים האחרים נ"י היו בבוקר].
אחרי מנחה החלפתי לחולצה לבנה, ומייד לאחר הברית חזרתי לבגדי חול.
ברכתי שהחיינו כנהוג בכל ברית.
את היין שתתה היולדת שתחי' [אאל"ט היה מיץ ענבים דווקא ולא יין]
מייד בצאת הצום [רציתי שעוד לפני קידוש לבנה, איני זוכר אם הסתדר] הקהל שהיה בביהכנ"ס טעם מזונות, אח"כ סעודת מצווה [בשרית] למשפחה.

תמיד בשמחות
גאולה שלמה בקרוב.

אחרי שכתבתי נזכרתי בשני דברים -
א. הברית היתה לפני מנחה ולא כמו שכתבתי בטעות לעיל.
ב. אכן היה מיץ ענבים דווקא, ולא יין, שכן גם אם מותר ליולדת לשתות עדיין זה חלק מתשעת הימים שאין שותים בהם יין.

כ"ז הוא בשו"ע (רק ששם יש שתי דעות האם לעשות בצהריים או בבקר) סימן תקנ"ט.

מה היה עם האיחולים? כולם איחלו מזל טוב וברכות כנהוג? או שנמנעו מחמת אבילות היום?

בחו"ל לא נהגו לומר שהחיינו בברית מילה, כך שחשכתי שאלה זו. מ"מ כבר מבואר בפוסקים בענין זה בארוכה שיש לומר שהחיינו אף בתשעה באב.

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:מה היה עם האיחולים? כולם איחלו מזל טוב וברכות כנהוג? או שנמנעו מחמת אבילות היום?

איני זוכר אם היו איחולים או לא.

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:מלים אחרי קינות, משום דבעינן שמחה. אם אבי הבן לא גמר את הקינות עדיין והציבור גמרו, האם מחכים עליו? על הסנדק? המוהל?

בפשטות יש להם להשתדל מאוד שלא להיכנס לבעיה הזאת...
ועכ"פ ודאי שיש להיזהר מטירחא דציבורא, ולכן לפענ"ד אם הציבור מוכן לברית - ראוי שימולו מיד ולא ימתינו למאריכים יותר מדי.

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:אם הפסיקו, האם חוזרים למקומם אחרי הברית? או שמאז נקרא זמן שמחה משום מצות מילה ואין לו לחזור? ומה עם אמירת איכה שנוהגים לומר ביחיד, האם אומרים אותו אחרי הברית?

זכור לי מאשכול אחר כאן בפורום - כנראה בדיון על בגדי שבת בת"ב שחל במוצ"ש - שאחרי הברית חוזרים לבגדי החול ואז קוראים איכה וירמיהו וכדו'.

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:המ"ב התיר בשם המ"א לשחוט לפני חצות לצורך סעודת מצות. האם נכלל בזה כל הכנת הסעודה? מה עם הכנת שטיקל תורה לדרוש?

הכנת הסעודה - מותרת (אם שחיטה הותרה - ק"ו לבישול ואפיה ועריכת השולחן וכיו"ב).
לימוד תורה - שאסור מדינא דגמרא - לא הותר (אא"כ מכין דרשה כזאת שמותר לאמרה בת"ב עצמו...).

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:מה עם איחולי מזל טוב ושאר כל הברכות, האם יש בזה כמו שאלת שלום וכדו'?

בפסקי תשובות (מסתמא סימן תקנט) כותב שאין שום בעיה באיחול מזל טוב בת"ב, ואין זה נקרא שאלת שלום.
ויש לעיין במקורותיו, כידוע.

ענין נוסף, שהתעוררתי אליו (לקראת ברית שכנראה אשתתף בה בת"ב הקרוב, ויה"ר שנוכל לומר "הבא עלינו לטובה ולברכה ולשמחה ולמועדים טובים"...):

בשו''ע (תקנט,ט) כתב:ואם היולדת מצויה במקום המילה, יברך על הכוס ותשתה ממנו היולדת, והוא שתשמע הברכה, ולא תפסיק בדברים בין שמיעת הברכה לשתיית הכוס. ואם אינה שם, יברך על הכוס ויטעים לתינוקות.

מאידך, זכורני מכמה מקומות ש"מברכים על הכוס ונותנים לתינוקות", כגון בשו"ע הרב (תרכא,ו) כותב לגבי מילה ביום כיפור:

וְיֵשׁ נוֹהֲגִים  שֶׁמְּבָרְכִים עַל הַכּוֹס וּמַטְעִימִים לְתִינוֹקוֹת, כְּמוֹ בְּתִשְׁעָה בְּאָב

וצריך להבין אם יש כאן מחלוקת, או שא' מהם לא דק.
והדעת נותנת שבשו"ע הרב לא דק לחלק ולהזכיר את היולדת, כי ביוה"כ הדיון הוא רק על תינוקות ולא על היולדת - שאסור לה מדאורייתא לשתות את היין.

מעתיק תשובה מאת הרב יוסף שמחה גינזבורג:

השאלה
כיצד נוהגים בשתיית היין וסעודת המצווה בברית-מילה שזמנה בימי הצומות?

תשובת הרב
את הכוס משקים לקטן, ובלית-ברירה – לתינוק הנימול. אם היולדת נמצאת, ואינה צמה, עדיף לתת לה לשתות.

את הסעודה לציבור עושים בלילה שאחר התענית. אם הצום 'נדחה' (גם בתשעה-באב), מותר מעיקר הדין לסנדק, למוהל ולהורי-הבן להתפלל מנחה ולאכול אחרי חצות היום, כי יום-טוב שלהם הוא. אבל למעשה רבים מחמירים להשלים את התענית.

מקורות: ראה שו"ע סי' תקנ"ח ס"ט ונו"כ. מג"א סי' תקנ"ט ס"ק יא. ולעניין תענית אסתר מוקדם ראה ברמ"א סי' תרפ"ו ס"ב, ט"ז וא"ר, שע"ת ומשנ"ב שם. הדעות במפורט בס' אוצר הברית (תשנ"ג) ח"א עמ' רעו. רצד-ו וש"נ. בלוח כולל חב"ד, ת"ב תשנ"ח, מופיעה הנהגה זו במוסגר, ובלשון "רשאין" בלבד.

וטרם עלה בידי לעיין בכל המקורות הנסמנים שם, כדי לראות אם מישהו הסביר מהו הטעם להעדיף את נתינת היין ליולדת על פני תינוקות.
ובפרט שהיא כלל לא מחויבת במצות מילה, ובנים - חייבים, כך שהם יותר מחוברים אל מצות שתית הכוס הזאת לכאורה.

רק לגבי המ"מ הראשון - הוא בוודאי שגוי. כי אין ס"ט בסי' תקנ"ח. וכנראה צריך להיות תקנ"ט.

נזכרתי שהברית היתה לפני מנחה, ולא כמו שכתבתי לעיל.

עזריאל ברגר כתב:

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:מלים אחרי קינות, משום דבעינן שמחה. אם אבי הבן לא גמר את הקינות עדיין והציבור גמרו, האם מחכים עליו? על הסנדק? המוהל?

בפשטות יש להם להשתדל מאוד שלא להיכנס לבעיה הזאת...
ועכ"פ ודאי שיש להיזהר מטירחא דציבורא, ולכן לפענ"ד אם הציבור מוכן לברית - ראוי שימולו מיד ולא ימתינו למאריכים יותר מדי.

כפשוטו, בדבר כמו קינות וסליחות, עדיף מעט בכוונה מהרבה שלא בכוונה, ע"כ אם באמת הזמן מוגבל, שיפסיקו באמצע ולא יאמרו במהירות.

עזריאל ברגר כתב:מעתיק תשובה מאת הרב יוסף שמחה גינזבורג:

השאלה
כיצד נוהגים בשתיית היין וסעודת המצווה בברית-מילה שזמנה בימי הצומות?

תשובת הרב
את הכוס משקים לקטן, ובלית-ברירה – לתינוק הנימול. אם היולדת נמצאת, ואינה צמה, עדיף לתת לה לשתות.

את הסעודה לציבור עושים בלילה שאחר התענית. אם הצום 'נדחה' (גם בתשעה-באב), מותר מעיקר הדין לסנדק, למוהל ולהורי-הבן להתפלל מנחה ולאכול אחרי חצות היום, כי יום-טוב שלהם הוא. אבל למעשה רבים מחמירים להשלים את התענית.

מקורות: ראה שו"ע סי' תקנ"ח ס"ט ונו"כ. מג"א סי' תקנ"ט ס"ק יא. ולעניין תענית אסתר מוקדם ראה ברמ"א סי' תרפ"ו ס"ב, ט"ז וא"ר, שע"ת ומשנ"ב שם. הדעות במפורט בס' אוצר הברית (תשנ"ג) ח"א עמ' רעו. רצד-ו וש"נ. בלוח כולל חב"ד, ת"ב תשנ"ח, מופיעה הנהגה זו במוסגר, ובלשון "רשאין" בלבד.

וטרם עלה בידי לעיין בכל המקורות הנסמנים שם, כדי לראות אם מישהו הסביר מהו הטעם להעדיף את נתינת היין ליולדת על פני תינוקות.
ובפרט שהיא כלל לא מחויבת במצות מילה, ובנים - חייבים, כך שהם יותר מחוברים אל מצות שתית הכוס הזאת לכאורה.

רק לגבי המ"מ הראשון - הוא בוודאי שגוי. כי אין ס"ט בסי' תקנ"ח. וכנראה צריך להיות תקנ"ט.

מה זה שייך לחיבור אל מצות מילה?
שתיית כוס שמברכים עליה ברכת בפה"ג היא חיוב מדין ברכה ולא מדין מילה.
בענין שתיית היולדת בתשעה באב נחלקו הפוסקים אבל הסוברים שלא תשתה סוברים שצריכה לצום.
הנה כתב הלבוש אורח חיים סימן תקנט
אם היולדת מצויה במקום שמלין שם, נותנין לה לשתות, ובלבד שתשמע הברכה, ושלא תפסיק בדברים בין שמיעת הברכה לשתיית הכוס:
ומאידך מסביר הט"ז יורה דעה סימן רסה ס"ק ט את דעת המחבר שם שאין לברך על הכוס בת"ב ויו"כ במילה: שאין היולדת יכולה לשתות. אף על גב דבא"ח סי' תקנ"ד כתב דכל ל' יום א"צ אומד ויכולה לאכול בט' באב מ"מ הא כ' שם רמ"א דמ"מ נהגו להתענות כל שאין להם צער גדול:
אמנם בשולחן ערוך אורח חיים הלכות תשעה באב ושאר תעניות סימן תקנט סעיף ז פוסק:
ואם היולדת מצויה במקום המילה, יברך על הכוס ותשתה ממנו היולדת; והוא שתשמע הברכה ולא תפסיק בדברים בין שמיעת הברכה לשתיית הכוס; ע' בשע"ת שמפנה למי שדן בישוב הסתירה בדברי המחבר.
גם באליה רבה על הלבוש שם סימן תקנט ס"ק כב
נותנין לה וכו'. ולפי המנהג בסי' תקנ"ד סעיף ו' גם היא תתענה, והמנהג ליתן דוקא לתינוק הנימול וכעי"ז באליהו זוטא ס"ק יא.
והבית הילל ביורה דעה שם כתב שנהגו לעשות המילה בבוקר ולכן אין היולדת יכולה לשתות כי מתענה לשעות.
וע"ע בראשון לציון יו"ד רס"ה שכתב טעם אחר אבל לא זה שנשים פחות מחוברות.

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:כפשוטו, בדבר כמו קינות וסליחות, עדיף מעט בכוונה מהרבה שלא בכוונה, ע"כ אם באמת הזמן מוגבל, שיפסיקו באמצע ולא יאמרו במהירות.

ויש חולקים ואכמ"ל.

עזריאל ברגר כתב:

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:כפשוטו, בדבר כמו קינות וסליחות, עדיף מעט בכוונה מהרבה שלא בכוונה, ע"כ אם באמת הזמן מוגבל, שיפסיקו באמצע ולא יאמרו במהירות.

ויש חולקים ואכמ"ל.

מקור?

מישהו שלח לי באישי תמונה זו מאת השקדן ח"ג עמ' 46:

והלה רצה לתרץ שהיה בתשעה באב, ויש בזה חילוקי מנהגים.

שערי תשובה סימן יח ס"ק ד:

וכ' בשלמי ציבור בשם שו"ת כנה"ג א"ח לפי המנהג שלא ללבוש טלית שחרית בתשעה באב גם לצורך להיות סנדקי למילה לא ילבש טלית ומ"מ ראיתי סנדקי א' לבש ובירך ולא מחיתי בידו ע"ש:

והיינו דוקא לפני חצות - וכמ"ש - שערי תשובה סימן תקנה ס"ק ב:

ועיין בתשוב' כנה"ג לא"ח ח"ב אם יש מילה ומלין קודם חצו' והסנדק לבש טלית גדול אין למחות בידו ע"ש,

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:

עזריאל ברגר כתב:

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:כפשוטו, בדבר כמו קינות וסליחות, עדיף מעט בכוונה מהרבה שלא בכוונה, ע"כ אם באמת הזמן מוגבל, שיפסיקו באמצע ולא יאמרו במהירות.

ויש חולקים ואכמ"ל.

מקור?

פוק חזי מאי עמא דבר. כולל בהנהגתם של רבנים יראי-שמים וכו'.
ואתם מדברים על מי שמאריך יותר מכל הציבור שאיתם הוא מתפלל!

עזריאל ברגר כתב:פוק חזי מאי עמא דבר. כולל בהנהגתם של רבנים יראי-שמים וכו'.
ואתם מדברים על מי שמאריך יותר מכל הציבור שאיתם הוא מתפלל!

מנ"ל מה הם מכוונים בעת האמירה?

כבר כתבתי לעיל שאכמ"ל.
אם רוצים לדון בשאלה העקרונית (שאינה קשורה לשאלת ברית המילה) האם עדיף למעט בכמות הקינות כדי להוסיף באיכות הכוונה - נראה לי שיותר מתאים לפתוח על זה אשכול נפרד.

חוזר לאחת השאלות שהעליתי לעיל:
מה הטעם להעדיף את היולדת בשתית היין על פני נתינתו לילדים?
והאם יש בזה חילוק בין ת"ב לשאר הצומות ה"קלים"?

בשאר הצומות אין איסור שתיית יין, משום שמחה, רק סתם ענין של צום.
כל אחד שלא צם יכול לשתות.
אבל בת"ב יש עוד איסור חוץ מהצום, שתיית יין.
אבל אבי הבן והסנדק ואם התינוק והקוואטערית זה יום שמחה להם ומותרים בבגדי שבת למרות האבלות, ומסתמא כמו בסיום מותרים בבשר ויין אלולא הצום.
אז היולדת שמסתמא לא צמה, מותר לה היין. ולמישהו אחר שלא צם - אסור יין.

האם לא עדיף לתת לקטנים שלא הגיעו לחינוך אבלות?

ומדוע? הרי כשיש סיום מסכת של גדולים בשבוע שחל בו, לא יקפידו לתת הבשר ויין בסיום רק לקטנים שלא הגיעו לאבלות ולא ימנעו הגדולים מלאכול ולשתות בשר ויין בעצמם, ואצלה זה יו"ט ולא שונה מסיום דמותר.

הוה אמינא כתב:ומדוע? הרי כשיש סיום מסכת של גדולים בשבוע שחל בו, לא יקפידו לתת הבשר ויין בסיום רק לקטנים שלא הגיעו לאבלות ולא ימנעו הגדולים מלאכול ולשתות בשר ויין בעצמם, ואצלה זה יו"ט ולא שונה מסיום דמותר.

אמת.
אבל מדוע היא עדיפה מהם?
מאי שנא משאר תעניות ששניהם שווים לכאורה?

בשאר תעניות נותנים לקטן שלא הגיע לאבלות? או לקטן שלא הגיע למצוות שאינו צם?

הוה אמינא כתב:בשאר תעניות נותנים לקטן שלא הגיע לאבלות? או לקטן שלא הגיע למצוות שאינו צם?

איני יודע. מחפש מקורות על זה.
(כשהכנסתי את בני לבריתו של אאע"ה בעשרה בטבת - נתנו את הכוס לבני הגדול יותר שהיה אז כבן חמש, אך אינני יודע אם באמת נהגנו כשורה, ושמא היה עדיף לתת ליולדת)