אשמח לעזרה לסברות ולמקורות :
א. בסעודה המפסקת יש כמה הגבלות (אסור שני תבשילין, ומן הדין רק בה אסור בשר ויין, ונהגו לישב על הרצפה).
מה הסברא בזה שדינים אלו הם רק בסעודה האחרונה [אם היא אחר חצות]?
הרי אם הוא משום שת"ב מתקרב, הרי אז היה ראוי שהדבר יהיה תלוי בזמן.
הגע בעצמך - שני אנשים אוכלים סעודה כשלש שעות לפני כניסת הצום: האחד אוכל שני תבשילים בשר ויין, משום שהוא יאכל עוד סעודה סמוך לכניסת הצום (אכמ"ל האם הדבר ראוי לכתחילה, אבל מ"מ סו"ס כך עיקר הדין), והשני נאסר בכל הנ"ל כיון שזו סעודתו האחרונה. מה הסברא בזה?
ראוי היה לכאורה שיגזרו על כל סעודה אחר חצות היום.
ב. חשבתי לתומי על סברא כזו [אך לא בדקתי האם היא אפשרית]:
לפני כניסת הצום אנשים אוכלים סעודה גדולה, ומסתבר שהמשפחה תאכל כולה יחד את הסעודה [בדומה קצת לסעודת ערב יוה"כ], והדבר יגרום לחגיגיות גדולה ממש לפני כניסת הצום, ודבר זה אינו מתאים. לכן גזרו חכמים שהסעודה האחרונה לא תהיה חגיגית.
ג. אגב, לפי סברתי זו מי שמשום מה רוצה לצום כבר מחצות ערב ת"ב (ורק לשתות מים, לדוגמא) - אין בזה בעיה. כי אין ענין בדוקא לאכול סעודה בערב ת"ב אחר חצות, אלא הענין הוא רק להימנע מאכילה חגיגית.
אני יודע שיש שכתבו שיש ענין לאכול סעודה מפסקת (כה"ח ע"פ הלכות קטנות ועוד), אך כמדומה לי שראיתי חולקים ובנוסף לענ"ד ברמב"ם סוף הל' תעניות משמע די בבירור לא כך,