פורום אוצר החכמה

מנהג ישראל מקדמת דנא שבשבת חזון אין קוראים את טעמי ההפטרה בניגון הרגיל של ההפטרות כבכל שבתות השנה, אלא בניגון קריאת מגילת איכה, ומקורו בשו"ת הריב"ש סי' קיב, הו"ד במג"א סי' רפב,יד.

והנה מפורסם המנהג בבית מדרשו של מרן החזו"א שאין קורין בניגון איכה, אלא כמו בכל שבת, וכן נוהגים בביהמ"ד לדרמן ובכולל חזון איש, ומטו הטעם משום דהוי אבילות בפרהסיא.

ולגבי מנהגי האבילות בשבת זו, אף שברמ"א ריש סי' תקנא מבואר שאין מחליפין לבגדי שבת, מובא במשנ"ב ס"ק ו מנהג קהילת ווילנא ע"פ הגר"א ועוד, שאין משנים כלל מכל שבת, ולובשים בגדי שבת כולם כמו בכל שבתות השנה. וכהיום הזה כן המנהג ברוב תפוצות ישראל.

ומקובל הטעם בזה, וכן נקטו כמה אחרונים, משום דהוי אבילות בפרהסיא. וצ"ב מאי שנא מן המנהג לקרות בטעמי איכה, ולמה לא חששו בזה להאי טעמא.

בפשטות כיוון שאין זה מן הדין כלל, לא שייך בו גדר אבלות בפרהסיא.
ורק היה לדון משום צער, דאסור להצטער בשבת; אבל באמת אין הקריאה בניגון איכה נעשית להרבות צער, אלא כדי להזכיר עניינא דיומא, וזהו טעם עצם קריאת הפטרת חזון אפילו בניגון רגיל.

האמת שדעת הרבה פוסקים שגם ניגון איכה אסור.

אבילות בפרהסיא יתכן רק דבר שהאו אבילות בעצם ולא מנגינה שמזכירה את תשעה באב, בגדי שבת דהיינו בגדים מגוהצים או שאר תענוגי שבת הם דברים שהם פחות טובים בעצם.

להעיר שבתיקוני ליל שבועות הנדפסים מובא דאת פסוקי איכה י"ל בלחש משום כבוד יו"ט, ואם זכרוני אינו בכזיב הוא מכתבי האר"י.

תוך כדי דיבור כתב:בפשטות כיוון שאין זה מן הדין כלל, לא שייך בו גדר אבלות בפרהסיא.
ורק היה לדון משום צער, דאסור להצטער בשבת; אבל באמת אין הקריאה בניגון איכה נעשית להרבות צער, אלא כדי להזכיר עניינא דיומא, וזהו טעם עצם קריאת הפטרת חזון אפילו בניגון רגיל.

פשוט כדברי הרב תוכ"ד שאין שום ענין של אבילות בפרהסיא בקריאת פסוקי הנביאים במנגינה של איכה הנהוגה בת"ב, כמו שאין איסור ללמוד בשבת גם בפרהסיא את הל' אבלות במסכת מו"ק או את ספר איוב ואת הדברים הרעים שבירמיהו ואפילו לא את ספר איכה. אבילות היא הנהגה אישית בדרך של אבלים, בכי והספד או שינוי מקום או לבישת בגדי אבל וכד', לא לימוד תורה וקריאת דברי נביאים אפילו אם מדובר על דברים המזכירים את חורבן בית המקדש ואת הדברים הרעים שארעו לאבותינו. כנלענ"ד. הק' יואל

מנגינת איכה, וכן שירת לכה דודי במנגינת 'א-לי ציון ועריה' כמו שנהגו הרבה קהילות, רבו גם רבו האוסרים. מסופר על אור שבעת הימים הבעש"ט ז"ל, ששח לתלמידיו ששמע איך מתלוצצים השדים והמזיקים מכך שישראל מנגנים לכה דודי במנגינה זו. כך דכורני, שאמר אאמו"ר שליט"א בבית מדרשו לאחר שחזן א' העז להמרות דברו וניגן לכה דודי במנגינה זו [ולא הוציא שנתו רח"ל].

כיוון שיש כבר אחד ועוד אחד שמעידים שרבים האוסרים (ובוודאי הכוונה מצד הלכה, ולא שמועה בשם הרה"ק זי"ע), נסתפק תחילה במיעוט רבים שניים...?

מנין לך שהתכוונתי שלא ע"פ המנהג, ודווקא מטעם הלכתי. ורבים האוסרים אינם ריבוי דעות כי אם ריבוי אנשים, וכן (כמדומני, ויתקנו אותי אם טועה אני) נהגו קהילות החסידים כולם, בלי יוצא דופן.

א"כ אין כ"כ במה לדון בעצם, נהרא נהרא וכו'. רק האשכול נפתח בשאלה האם יש לאסור זאת מצד אבלות בפרהסיה, ועל זה השבתי.

הוקפץ בצער רב
לכן חיכיתי עד הרגע האחרון, חשבתי... אולי...

אם מנגנים לכה דודי בניגון אלי ציון לפני השקיעה, ולפני קבלת שבת - שהוא במזמור שיר ליום השבת - למה שיהיה סרך איסור?

כרם כתב:אם מנגנים לכה דודי בניגון אלי ציון לפני השקיעה, ולפני קבלת שבת - שהוא במזמור שיר ליום השבת - למה שיהיה סרך איסור?

הבעיה היא שבהרבה בתי כנסיות שרים לכה דודי אחרי השקיעה.

נכון להעתיק כאן מש"כ בס' נחלה לישראל, להגה"צ ר' ישראל זאב הורוויץ ראב"ד אוהעל (בימי הישמח משה) בעמח"ס בשו"ת בית ישראל וז"ל

וראיתי במחברים שהם מתערמין על מנהג אשכנז שהולכין במלבושי חול, ... נחזי אנן ממי יצא המנהג הזה, הביאו אותו הרמ"א סי' תקנ"א, רבן של כל ישראל דורי דורים, והוא הביא זה בשם גדולי הראשונים, על כן כל הראשונים והרמ"א אחרון שבהם, ונתפשט המנהג בתפוצות ישראל בין האשכנזים, ומי הוא שיוכל לבטל את כל זה.. ומנהגם תורה הוא

[quote]
quote]
כ"כ בספרו נחלה לישראל על שבת חזון

ב"ה זכיתי ללמוד הענין בשנה זו, ועלו כמה הערות חדשות - לענ"ד.

בגדי שבת בשבת חזון

דברי הרמ"א והפרטים הטעונים בירור

איתא ברמ"א (הלכות תשעה באב סימן תקנא סעיף א):

אפילו בשבת של חזון אין מחליפין ללבוש בגדי שבת, כ"א הכתונת לבד (מרדכי הל' תשעה באב והגהות אשירי פ"ב דתענית ואגודה ורוקח); אבל פורשין פרוכת של שבת, אם לא שאירע ט' באב בשבת ונדחה, שאז אין פורשין פרוכת של שבת. ומי שיש לו נשואין בשבת נחמו, מותר ללבוש בגדי שבת בשבת של חזון (מהרי"ל).

ויש לברר כמה פרטים,

(א) מהו בגד הכתונת ומה נשתנה בגד זה משאר בגדי שבת, ששאר בגדים לא החליפו ובגד זה החליפו.

(ב) מה הטעם שפרשו פרוכת של שבת, בעוד שאת בגדי השבת לא לבשו מלבד הכתונת.

(ג) מה נשתנה דינו של חתן בשבת שקודם נישואיו שמותר לו ללבוש בגדי שבת בשבת חזון , אטו המנהג של אויפרו"ף עדיף וחמור מכבוד השבת בעלמא.

(ד) ובעיקר יש לברר, מה נשתנה דין לבישת בגדי השבת, משאר דיני אבילות בשבת, ראה להלן (סי' תקנב סעיף י): אם חל תשעה באב באחד בשבת, או שחל בשבת ונדחה לאחר השבת, אוכל בשר ושותה יין בסעודה המפסקת ומעלה על שלחנו אפילו כסעודת שלמה בעת מלכותו.

ואף כי כבר כתב במג"א (ס"ק יד): "ומ"מ ישב בדאבת נפש שלא ינהוג בשמחה (רוקח וש"ל)", מ"מ צ"ב מה נשתנה דין האכילה מדין לבישת בגדים, וכבר עמד בתמיהה זו הגריעב"ץ בסידורו אחר שכתב שיש לפקפק על מנהג זה ושאביו החכם צבי לא שינה בו מאומה אפילו כשחל ת"ב בשבת, וכן אנו נוהגין אחריו, בזה"ל, והרי מעלה אפילו כסודת שלמה בשעתו, ואם לשולחנו כך, לכבוד קונו על אחת כמה וכמה.

מהי הכתונת?

הנה במשנה ברורה (ס"ק ו) כתב לבאר דין הכתונת "שאינו לובש אלא מפני הזיעה ומטעם זה מותר להחליף גם הפוזמקאות וזה מותר אפילו בשבת שחל בו ט"ב".

ומלשונו משמע דמיירי בבגדי זיעה, והיינו בגדים שלובשים סמוך לגוף ובכלל אין ניכר בחוץ המראה של הבגד, וזה מה שהשווה המשנ"ב לפוזמקאות.

אולם באמת אין הדברים פשוטים כלל ועיקר.

לכאורה מקור דברי המשנ"ב הם דברי המגן אברהם (ס"ק ד) והמחמיר שלא להחליפו מנהג שטות הוא שאינו לבוש רק מפני הזיעה (מט"מ).

ברם המעיין בדברי המטה משה יראה לכאורה שאין הכוונה לכתונת הסמוכה לגוף, וזה לשונו (סימן תשלו): ו

מורי ז"ל כתב בתשובה (סי' כ"ז) הטעם מאי שנא כתונת משאר בגדים, דבשאר בגדים אין נראה כל כך לאבילות, אבל בכתונת אין עני שבישראל שאין לו כתונת לבן בשבת, אם כן נראה כאבלות. ועוד שהכתונת אינו בכלל שנוי בגדים, כי הוא משום זיעה בעלמא, ופעמים אפילו באמצע השבוע לובשין כתונת מכובס היכא שנתמלא זיעה בפרט בארצנו, לכן אין זה קרוי שנוי בגדים שאינו כל כך לכבוד שבת לכן מותר. וכן אני רגיל להורות. ונראה לי חסידות של שטות המחמיר בזה ומבטל עונג שבת, וכל שכן אותן שמראים אבילות על הקרובים הפסולים לעדות, כאשר כתב מהרא"י משום מהר"ם שאינם משנים הבגדים ואסורים ברחיצת חמין אפילו פניו ידיו כו', שגם כן מותרין בכתונת, כמו בשבת של חזון ישעיה שאסור גם כן ברחיצת חמין אפילו פניו ידיו כו' כאשר כתב מהרא"י ומהר"ם. וכתב במרדכי שמותר בכתונת, וכן אור זרוע בהגה"ה באשיר"י.

העולה בבירור מדבריו שכתונת אינה בגד שאינו נראה לעין אלא זה בגד עליון שנראה לעין אלא שמחליפו הרבה מפני הזיעה, וזה מקביל למה שנקרא 'חולצה' בזמנינו.

וראה עוד בדברי הרמ"א בדרכי משה כאן, וז"ל,

כתוב בהגהות אשיר"י בפרק בתרא דתענית (סי' לח) בשבת של חזון אין מחליפין כליהם רק הכתונת בלבד וכן הוא במרדכי הלכות תשעה באב (תענית סי' תרלה) וכתב שם והכתונת היא מעיל ולא חלוק וכן פירש רבי דוד קמחי (ספר השרשים ערך כתן) ומה שכתוב (עי' שמואל ב' יג יח) כתונת המעיל פעמים קורא שניהם כאחד, עכ"ל.

ובמגן אברהם להלן סימן תקנט (ס"ק י) הביא את דברי ההגהות אשר"י הנ"ל, וז"ל,

וכן בשבת של חזון אין מחליפין כליהם אלא הכתונת בלבד ופי' בהגהה שכתונת הוי מעיל ולא חלוק. וכ' מהר"מ טיקטין שטעמו שחלוק הוי דברים שבצנעה ומעיל הוי פרהסיא ואינו נוהג בשבת אבל הוא פי' דקי"ל איפכא דמעיל אסור משום דדבר המפורסם חמיר בט"ב מאבל (כמ"ש סי' תקנ"ד) וחלוק מותר עכ"ל במרדכי א"כ משמע דבעלי ברית מותרים בכתונת לבן וכמ"ש סי' תקנ"א ע"ש בשם המט"מ.

והעולה מדברי המגן אברהם דס"ל שדברי ההג"א אינם סותרים את דבריו בשם המטה משה בענין הכתונת, והיינו שכתונת זה לא חלוק הצמוד לגוף שהוא דבר שבצנעה אלא כמו מעיל שהוא דבר שבפרהסיא.

וכן נראה גם בדברי מהר"י מברונא בתשובותיו (סימן יח):

רק הכתונת בלבד שבכל שבת לובשים כתונת לבן, אם שלבשוהו יום אחד כבר ושמוהו בגוף קודם הכנסת ר"ח שקבל זיעה וצריך ללבוש הכתונת שחור עליו קודם ר"ח, וכן ראיתי ממורי הגאון יצ"ו.

והנה הב"ח (סימן תקנב ס"ק ז) כתב וז"ל,

ויראה לי דמה שכתוב במרדכי (סי' תרלה) הג"ה ופירוש כתונת הוא מעיל ולא חלוק וכו' אינו עיקר ושום תלמיד הגיהו לפי מה שנוהגין רוב האשכנזים שלא לשנות החלוק הסמוך על בשרו לפיכך דחק לפרש כתונת הוא המעיל אבל העיקר שלא להראות אבלות בחלוק שעל בשרו וכן נוהגים במלכותינו.

וכיוצא בזה כתב בשו"ת רדב"ז (ח"ב סימן תרצג), וז"ל,

ומה שכתב המרדכי בשם ר' דוד קמחי כי הכתונת הוא המעיל אינו נכון אצלי כי סתם כתונת הוא סמוך לבשר כמו כתונת של כהנים ודחק אותו הקושיא כי איך אפשר שילבש בגדי חול בפרהסיא ולפיכך הוציא הלשון מפשוטו.

והיינו שהב"ח והרדב"ז פירשו כהבנת המשנ"ב שכתונת היינו חלוק הסמוך לבשרו, וכן נראה לכאורה גם בדברי מהרש"ל (בביאורו לטור סי' תקנד ד"ה ואינו חושש) שהעתיק הב"ח בסמוך לעיל מיניה: סוף דבר בשבת אין לעשות אבלות כלל רק מה שנהגו להראות אבלות בענין הבגדים שאין משנין כלל כי אם הכתונת משום עונג שבת. [וראה עוד בתשובת מהרש"ל סי' כז].

והיינו שבגדי שבת העליונים הינם דין של כבוד, ובזה נהגו להראות אבילות שאין משנין לבגדי שבת, ורק הכתונת שהיא סמוכה לבשרו, ומשום דין עונג אתינן עלה, אין משנין.

ונמצא איפוא שנחלקו גדולי האחרונים מהי הכתונת, ולכאורה איכא בזה נפק"מ רבתא לענין דינם של 'בגדי זיעה' - דהיינו הבגדים הסמוכים לגוף (כמו גופיות ולבנים וגרביים) אם מותר לחליפם בתשעת הימים, שנחלקו בזה הפוסקים מדברי הבא"ח בשו"ת רב פעלים ח"ד סי' כט נראה שהיה פשוט לו לאיסור, וראה בשו"ת מנחת יצחק ח"י סי' מד שהאריך בזה ובשו"ת אור לציון ח"ג פרק כז אות א, ובשם בעל שבט הלוי מובא שהקל (קובץ מבית לוי יג, תשנ"ח, עמ' כז), וראה עוד בשו"ת תשובות והנהגות ח"ה סי' שט ובשו"ת ציץ אליעזר חי"ג סי' סא. ורוב העולם נוהג בזה עצה להשליכם שעה אחת על גבי קרקע, יעויין בספר הלכות חג בחג עמ' נז, והביאו ראיה מדברי המשנ"ב שנראה מוכרח מדבריו שלא התיר הכתונת הסמוכה לגוף אלא לכבוד השבת ולא בימות החול, אולם לפי העולה מדברי המג"א הרי דלא מיירי מבגד הסמוך לגוף כלל.

טעם מניעת לבישת בגדי שבת – ביאור הערוך השולחן ודחייתו

\נקדים לדון בכללות מניעת לבישת בגדי השבת וייחודיותה על פני שאר עניני אבילות.

ידועה השערתו של הערוך השולחן (סעיף יא) וז"ל,

ודע שאצלינו יש שנים או ג' דורות שאין נוהגין כמנהג הזה בשבת חזון, אלא לובשין כל בגדי שבת. וגדולי הדור שהיו אז הנהיגו כן באמרם שזהו במראים אבלות בשבת בפרהסיא, ולכן אפילו בשבת שחל בו ט"ב ונדחה אנו לובשין בגדי שבת מטעם זה ולכן בימינו אלה כמעט נשכח הדבר שאין ללבוש בגדי שבת בשבת חזון. ותמוה אצלי דבר זה דאטו קדמונינו לא ידעו זה ועכ"ז נהגו בזה אף שאינו כן מדינא ואיך נבטל מנהגם.
ולכן נלע"ד דזה תלוי באופן ההלבשה, דאצל הקדמונים היתה הלבשת שבת וחול שוים בדמותם ובתמונתם, אלא שההפרש היה בין סחורה יקרה ובין סחורה פשוטה ולא היה ההפרש ניכר כל כך שהרי עניים גם בשבת יוצאין בסחורה פשוטה ולכן הנהיגו ללבוש בגדי חול, משא"כ זה כמה דורות מקודם שבשבת היתה תמונה אחרת לגמרי להבגדים בין עני בין עשיר כמו שבחול היו נושאין כובע של קלאפי"ן ובשבת שטריימי"ל, וכן שארי בגדים היה ניכר לכל שזה בגד חול כמו קיטאי"י וזה בגד שבת כמו של משי לעשיר ומשי פשוט לעני. ולפיכך הנהיגו הגדולים שלא לנהוג מנהג זה מפני שההפרש ניכר הרבה והוי כאבלות בשבת. ולכן אני אומר, דבזמנינו זה שע"פ פקודת המלכות כבר החלפנו תמונת הבגדים, ושבת וחול תמונה אחת להן, אלא שההפרש בין זול ליוקר, וודאי נכון לקיים מנהג הקדמונים.

ומלבד עצם הדוחק והחידוש שבדבריו, הנה כי כן, הרי מצינו גם היתר של לבישת בגדי שבת בתשעת הימים לבעלי ברית, כדאיתא בדברי הרמ"א: מילה שהיא מר"ח עד ט' באב נוהגין שהמוהל ובעל ברית ואבי הבן לובשין בגדי שבת (מנהגים). והיינו לכבודה של המצוה.

וכן הורו הפוסקים שמותר לנער בר מצוה ואף להוריו ללבוש בגדי שבת בסעודת המצוה שחלה בתשעת המים (קובץ תשובות להגריש"א ח"ג סי' לה; הליכות שלמה מהגרשז"א בין המצרים פי"ד דבר הלכה אות יא). וצ"ב מאי שנא כבוד השבת מכבוד ברית המילה וכבוד שמחה של מצוה.

ובשבת חזון עצמה היתרו לחתן בשבת שטרם נישואיו, וכמו שהובא לעיל.

ועד היכן הדברים מגיעין, בשו"ת שואל ומשיב (מהדורה חמישאה סימן לט) כתב וז"ל,

ונסתפקתי אם ללבוש בגדי שבת כיון דאף בחול נהגו ללבוש הסנדק ובעל ברית בגדי שבת כמבואר סי' תקנ"א ס"א בהג"ה וא"כ מכ"ש בשבת עצמה או דלמא כיון דלאחר המילה צריכין לפשוט הבגדי שבת כמבואר בסי' תקנ"ט במ"א ס"ק יו"ד בשם המהרי"ל דלאחר המילה פושטין הבגדים ומסתמא ה"ה בשבת וא"כ אדרבא יהיה זלזול לכבוד שבת דבשבת עצמו מתאבלין ואין לובשים לבנים ובגדי שבת ועל המילה שחשוב כמו יום טוב שלו ילבשו בגדי שבת. ולכאורה י"ל כיון דלבש בגדי שבת לכבוד המילה שוב א"צ לפשוט בשבת הבגדים ומטעם כיון שכבר לבש שוב לא יפשוט ואמרינן מדאישתרי אשתרי. אך ז"א דאכתי עכ"פ עד זמן שהולך לברית הי' הולך בבגדי חול וכשילבוש אח"כ בגדי שבת מחזי כחוכא וגם איכא זלזול לזמן השבת שעבר עד הלכו לבית הברית והרי בביתו אסור לאכול עד שיבא לברית אם היא תענית כמבואר סי' תקפ"א במ"א. ומטעם זה נלפענ"ד דאבי הבן והקרובים שהם בעלי ברית בעצמם אפשר דמותרין ללבוש בגדי שבת כל השבת כלו בשבת חזון דבהם ניכר שעושין משום כבוד הברית דבשלמא הסנדק יכול להיות אחר סנדק אבל אבי הבן דיו"ט שלו הוא וכן הקרובים יכולין ללבוש בגדי שבת כל השבת כלו ובפרט בשבת חזון שאינו ט"ב שנדחה וכן עשיתי ולא לבשתי בגדי שבת כנלפענ"ד.

ולכאורה עולה מדבריו שאכן כך ולכבוד ברית הותר ללבוש בגדי שבת, כל עוד שישנו היכר שלבשם לכבוד הברית, ואילו אם אין היכר, ויתכן שלבשם לכבוד השבת, מיגרע גרע כל היתרו! והדברים מופלאים.

ביאור החתם סופר והקושיות עליו

ומצינו ביאור בזה בשו"ת חתם סופר (או"ח סימן קנח), וז"ל,

אבל כבר כתב במהר"ם א"ש סי' ל"ז הנ"ל דכוונת הגה"א כמ"ש מג"א [סי' תקנ"א ס"ק י"ד ע"ש] דלא מנכר אבילות שלנו אילו היינו מסתפרין כל שבת לכן אוסרין תספורת בשבת, משא"כ במילה דשפיר מינכר אבילות אי לא מסתפר שום אדם אלא מי שמזדמן לו מילה לכן אין להחמיר...
ובדברי מהר"ם א"ש הנ"ל מיושבים מנהגי הקהלות שהקשה עליהם מהריעב"ץ [בסידורו] בשער שלכת, על שנהגו ללבוש בגדי שבת לי"ט שלנו היינו מילה ולא בשבת חזון, ומעיד על אביו החכם צבי ז"ל שנהג בזה מנהג ספרדיים שאינם משנים כלום בשבת חזון מבגדי שארי שבתות השנה ואפילו חל בו ט"ב והנה מנהג פפד"מ וכל פרווהא שלא לשנות רק הסודר של שבת שהוא מלבוש חשוב י"ל בית צוואר וחוגרו לפניו ולאחריו והוא להם מלבוש נכבד מאוד ולא משנים בשבת חזון זולת זה. ולפי הנ"ל א"ש דצריכים אנו לנהוג אבילות במשחז"ל תספורת וכיבוס והם אמרו לכבוד שבת מותר, ומ"מ אנו מחמירים ואומרים דלהם היה ניכר אבילות בזה שהיו רגילים להסתפר באמצע שבוע וללבוש מגוהצין, משא"כ לדידן גם בשבת אסור, וה"ה מגוהצין אין אנו נוהגין ללבוש באמצע שבוע, משא"כ אנשי פ"פ שניכר בהם אבילות בסודר הנ"ל שהוא דבר מסויים די להם בזה א"כ אינם רשאין לשנות יותר. אך כל זה בשבת, אבל במילה שהוא י"ט גדול ליהודים ולא שייך בו טעם הנ"ל שהרי בלאה"נ ניכר אבילות לכ"ע, א"כ אותם בעלי המצוה יסתפרו ויכבסו כרצונם.

והיינו שמניעת החלפת הבגדים לבגדי שבת מטרתה היתה שיהיה היכר מסוים של אבילות שאין הזמן זמן רגיל של אמצע השנה, ולא מצד אותו הניהוג בעצמו, ולכן בעלי ברית אינם שייכים בטעם זה, שהאבילות ניכרת על ידי האחרים, ולכן יכולים ללבוש בגדי השבת כרצונם בלא שום שינוי.

ולפי דברי החת"ס נמצא שאין יחוד לבגדי שבת דייקא שרצו למנוע לבישתם בשבת, אלא שבשאר הדברים נתקיים ההיכר שזהו זמן של צער ואבילות גם בלא מניעה מיוחדת בשבת, ומשא"כ בדין לבישת הבגדים, ולכן באופן שההיכר של אבילות מתקיים ע"י התיבור כולו, יכולים בעלי מצוה או שמחה של מצוה ללבוש בגדי שבת.

ויל"ע שהרי בדברי הפוסקים נראה שאין להחליף את כלל בגדי השבת זולת הכתונת (ויש שנקטו בגד אחד), ולפי סברת החת"ס הוה להו למינקט שדי בבגד אחד אם ניכר בו השינוי שלא לובשו בשבת זו.

ועוד יש להעיר, ממה שכתב הרמ"א (יו"ד הלכות אבילות סימן שפט סעיף ג):

י"א דאסור ללבוש בגדי שבת תוך ד' שבועות הראשונים, אבל אח"כ מותר אפילו על אביו ואמו, וכן לעשות בגדים חדשים (כל בו בשם מוהר"ם), אבל נהגו איסור כל י"ב חודש.

ולא ברירא בלשון הרמ"א אם כוונתו שנהגו איסור כל י"ב חודש על בגדי שבת או על בגדים חדשים. [ועי' בשו"ת תשובה מאהבה יו"ד סי' תב]. ועכ"פ הא מיהת ברירא שאסור לאבל ללבוש בגדי שבת במשך ארבעת השבועות הראשונים. הרי לנו שיש כאן יחוד מסוים בלבישת בגדי שבת, שכן באבל קשה לומר סברא זו שאין ניכר אבילות בבגדיו, דמהיכי תיתי בעינן שיהיה ניכר האבילות בכל פרט אצל האבל.

כבוד השבת מתקיים גם בלבישת בגד אחד, ומניעת החלפת הבגדים מורה שאין זו שבת ככל שבתות השנה

ואשר נראה בזה דהנה יסוד דין החלפת הבגדים לבגדי שבת הוא מהא דאיתא בשבת (קיג, א): וכבדתו מעשות דרכיך, וכבדתו שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול. והיינו שענין הכבוד הוא שיהיה היכר בלבוש בין מלבושי שבת למלבושי חול, ולכאורה עיקר הדין מתקיים גם בחחלפת מלבוש אחד, שסו"ס אין מלבושו כמלבושו בחול.

[ויעוי' עוד בדברי הרמ"א (יו"ד הלכות אבילות סימן שעד סעיף ו): ומ"מ נהגו שכל קרובי המת, הפסולין לו לעדות, מראין קצת אבילות בעצמן כל שבוע הראשונה, דהיינו עד אחר שבת הראשון, שאינן רוחצים ואין משנים קצת בגדיהם כמו בשאר שבת (גדולי אוסטרייך נהגו כן). וראה בפתחי תשובה שם ס"ק ו].

אולם בודאי שמכלל הכבוד שיחליף את כל בגדיו, ועכ"פ כמה שיותר מבגדיו, כמו דאיתא במג"א סימן רסב שבכתבים איתא טוב שלא ילבוש בשבת מכל מה שלבש בחול אפילו חלוק. ובשו"ע הרב כתב שיש אנשי מעשה המדקדקים שלא ללבוש בשבת מכל מה שלבש בחול אפילו איזור ומכנסים וחלוק, וכן הוא במעשה רב (אות קמז) שהגר"א החליף כל בגדיו מכף רגל ועד ראש בל יעדר דבר שלא להחליף.

אלא שבתשעת הימים בא המנהג לצמצם את כבוד השבת ולהסתפק בלבישת בגד אחד של שבת, ולכאורה נראה הגדר בזה, והעירני לזה הרה"ג ר' ישעיה גיטלר שליט"א, שענין מניעת לבישת בגדי השבת בשבת זו לא היה משום קיום דיני אבילות בעלמא, אלא מקיום דין 'שבת חזון' דייקא, והיינו להורות שאין זו שבת חגיגית כשאר שבתות השנה, ולפי"ז מובן היטב שאדרבה, לא בכדי בחרו להיכר דווקא את לבישת בגדי השבת שאין כמותם להביע את הדבר, ומ"מ הורו שיחליפו הפרוכת לפרוכת של שבת [אם לא בתשעה באב שחל להיות בשבת], וכן שיחליפו בגד אחד או את הכתונת כדי שיכירו הכל וידעו שעתה שבת קודש ולא יום חול, אלא ששבת שונה היא במהותה - שבת חזון.

ולכן דווקא בדברים המיוחדים לשבת מצאו את ההיכר ולא בדברים של צער ואבילות בעלמא, ולכן לא אסרו אכילת בשר או כל ניהוג של עונג בשבת.

וראה בלקט יושר: "וזכורני בשבת של חזון ישעיהו שעשה קידוש על כלי קטן של כסף ולא על כלי כסף שרגיל לקדש בו בכל שבת".
ועוד איתא שם: וזכורני בשבת של חזון ישעיהו שהקהל אינם הולכים אל הגאון בשבת זו שחרית לומר לו שבת טבא למורינו, כמו שדרכם לילך בכל שבת.

ובהגהות שיירי כנסת הגדולה על הבית יוסף (סימן תקנב) איתא:

כתוב בדרשות מהרי"ל [הל' תשעה באב, דף ל"ג ע"א] בשם מהרא"ק ז"ל, אין מחליפין כל הבגדים כשאר שבתות להראות קצת סימני אבלות. אבל בשם מהרי"ל כתב, שלא שינה שום [בגדים] בשבת של חזון, גם טלית המיוחד לשבת לא לבש ונתעטף בו כי אם של חול, וביוצר לא היו מאריכין בהכל יודך אף במהירות עונין זה.

והנה מנהגים אלו בודאי לא שייכי לדיני ומנהגי אבילות, אלא שהן הן הדברים, כי ההוראה היא ששבת אחרת היא מכל שבת.

והנה ידוע מנהג העולם שקורין הפטרת חזון ישעיהו בניגון של איכה, ומקורו בדברי המג"א סי' רפב ס"ק יד מדברי הריב"ש סי' קיא. ואולם ידוע שהנהגת החזו"א היתה שקוראים בניגון הרגיל (מועדים וזמנים ח"ח; ארחות רבינו ח"ב). ובספר הלכות חג בחג הביא בשם הגריש"א שתמה בזה כיון שמקורו בראשונים, ואיך שינו מן המנהג.

וביאר הגרמ"מ קארפ "ואפשר דהחזו"א ס"ל דהם לשיטתם שהלכו בבגדי חול ופרסו פרוכת שחורה או של חול, ולא שרו זמירות (כך מובא בלקט יושר)... אבל לדידן שנוהגין ע"פ הגר"א שעושין הכל כבכל שבת שאין להראות שום סימן אבילות בשבת אף זה בכלל".

ולפי דרכנו, הביאור הוא שמתחילה סברו לייחד ולהכיר שבת זו שאינה ככל שבתות השנה, ושוב בטלו חכמי הדורות הנהגה זו מאיזה טעם שיהיה, ובכלל הביטול – כל שינוי והיכר חיצוני ששונה שבת זו משאר שבתות.

והנה ההיבט המוסרי של הסוגיא מרבי אייזיק שר זצ"ל בשיחותיו:

צאו וראו במנהגי אבותינו הם היו טובים מאתנו ונעלים ממעלתנו ובכל זאת לא נהגו כדעת הגר"א ולא החליפו מלבושיהם לשבת חזון ולא מפני שח"ו היתה השבת קלה בעיניהם וכבודה לא היה יקר לפניהם אלא שהם אמרו מתוך דעת והבנה איך נוכל להתענג ולשמוח בשבת חזון הם פשוט לא יכלו ללבוש בגדי שבת בתוך ימי האבילות וכאונס חשיבא להו אבל אצלנו קשה לומר שאנו מחליפים לבגדי שבת מפני היות כבוד השבת חמור עלינו מאשר אצל אבותינו אלא שאנו נוהגים כן מפני קלישות דעתנו באמתלא שכן הוא דעת הגר"א והא ראיה שיכולים אנו גם לשמוע ניגונים באמתלא של מה אפשר לעשות והוא רחום יכפר וכן הוא בענין מלבושי שבת אין טעם כבוד השבת ועונג שבת אלא אמתלא איך לכסות את כלימתנו ובושתנו על דבר חוסר הדעת שלנו ואת הפגם הזה עלינו להשלים ולמלאות להשתדל לקנות דעת כי דיעה קנית מה חסרת ויק"ר א ו יכל אדם שיש בו דעה כאילו נבנה ביהמ"ק בימיו ובזה תוסר חרפת סילוק הדעת וסילוק השכינה מקרבנו

ושוב נראה לענ"ד ראיה ברורה להגדרה שכתבנו לעיל, שהנה ב'מנהגים דק"ק וורמיישא' לרבי יוזפא שמש סי' קד איתא:

שבת חזון כל מנהגו כמנהג שבת שבין ב' גזירות, כדלעיל בסי' צח.

שבת זו היינו השבת שבין כ"ג אייר לר"ח סיון, שני ימים של גזירות הנזכרות בקינת 'מי יתן ראשי מים' – "קהל וורמיישא בחונה וברורה, גאוני ארץ ונקיי טהרה, פעמיים קדשו שם המיוחד במורא, בעשרים ושלשה לחודש זיו לטהרה, ובחודש השלישי בקריאת הלל לשוררה, השלימו נפשם באהבה קשורה".

בשבת זו נהגו בקהילות אשכז אותם מנהגים של שבת חזון, והרי ברור לכל כי דיני אבילות פרטיים אינם דוחים את דיני השבת, ובע"כ שגדר המנהג היה 'שבת עצובה', ודוק.