פורום אוצר החכמה

בדברי חז"ל המצוטטים בראש הקטע נשמטו התיבות שהבאתי להלן במודגש:
מקדש שני שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים מפני מה חרב מפני שהיתה בו שנאת חנם.

אז הדוגמא הקלאסית לשנאת חינם ששררה, סיפור של קמצא ובר קמצא, ששתקו 'רבנן', כל זה קרה עם הצדוקים? ומזה שההמון העם נטה יותר לצד הפרושים מהצדוקים יש ראיה שכולם היו צדיקים גמורים והתנהגו בכל הליכותיהם כמו תלמידי שמאי והלל? והקנאים ששרפו האוצרות מזון של כ"א שנה כדי לנגח היריבים שלהם גם כן היו צדוקים? ועדיין השטן מרקד בינינו קאי על הצדוקים שלא נשאר מהם כלוםאחר החורבן?

הקטע שהביא הרב 'עושה חדשות' הוא רק קטע אחד מתוך חיבור שלם, שאחד מעיקריו הוא האשמת ה'צדוקים' בכל הבעיות שהיו אז. זו שיטה שלימה באותו ספר, ובאמת בכל פעם שאני קורא בספר זה - בצום החמישי - אני מרגיש התקוממות פנימית מול הגוזמא הזאת.

ואגב, פירושו של ה'כלי יקר' על התורה מלא וגדוש בדברים חריפים על השנאת חנם המרקדת בזמנו...

זה הגיוני בעיני הרב מילר, שקבוצה קטנה של צדוקים חוטאת והפרושים הם אלה שנענשים, ובית המקדש נחרב?

האם זה לא כמו אותו שוטה שביתו נשרף והוא שמח על הנקמה שנעשית בפשפשים שהציקו לו?

לאמיתו של דבר חורבן ביהמ"ק היוותה מכה אנושה להצדוקים שבית המקדש היה מוקד השפעתם בעוד שהפרושים דוקא שרדו על ידי יבנה וחכמיה והשפעת החכמים על כלליות האומה רק גבר אחר החורבן

אכן לצדוקים היה חורבן בית המקדש מכה אנושה, ואפשר אפילו לומר שזה הציל את היהדות המסורתית [יבנה וחכמיה וכו'], וייתכן שזה הפירוש במדרש פליאה שהביא האוהב ישראל בשבת חזון [מצורף למטה] שלא היו ימים טובים לישראל כיום שנחרבה בית המקדש, וזה מחמת שבלעדיו היה שליטה עצומה לצדוקים.

אמנם האשמת הצדוקים בכל מה שאירע בזמן הבית הוא חלק מגישה רחבה יותר של הרב מילר, שעליה אין כאן המקום להאריך ואצרף רק מאמר על הנידון.

כפי שציינו, זה רק קטע אחד מתוך חיבור שלם ההולך בדרך זו. אם התענינתם על קמצא ובר קמצא לדוגמא, הרי שקמצא הוא ממפלגת אגריפס, והמארח לא רוצה אותו בסעודה כי נקיי הדעת בירושלים אינם נכנסים בסעודה וכו', והחכמים שותקים על גירושו בצדק, ורק הוא -בהתאם למפלגתו- הולך להוציא ש"ר על היהודים כמורדים ברומא. אפשר לצטט עוד, אבל האוצר פתוח כעת בחינם לכולם, ואפשר לראות לבד.

אינני זוכר מה כותב הגרא"מ זצ"ל בספר (סוכ"ס ראיתי את הדברים לפני כשלושים שנה), אבל הוא בהחלט לא יחידי בהסבר הזה (ויעויין בדברי הרה"ג ישראל הס זצ"ל, בספרו יום יום חג, המצוי באוצה"ח.)
ויעויין עוד בירושלמי יומא א א:
אבל בשיני מכירין אנו אותם שהיו יגיעין בתורה וזהירין במצות ובמעשרו' וכל ווסת טובה היתה בהן אלא שהיו אוהבין את הממון ושונאין אילו לאילו שנאת חנם וקש' היא שנאת חנם שהיא שקולה כנגד ע"ז וגילוי עריו' ושפיכות דמים

וכאן לכאורה מפורש שלא מדובר בצדוקים. אם כי באותה מידה לאידך גיסא א"א לומר שתלמידי ב"ש וב"ה היו אוהבים את הממון.

כולל יונגערמאן כתב:אז הדוגמא הקלאסית לשנאת חינם ששררה, סיפור של קמצא ובר קמצא, ששתקו 'רבנן', כל זה קרה עם הצדוקים? ומזה שההמון העם נטה יותר לצד הפרושים מהצדוקים יש ראיה שכולם היו צדיקים גמורים והתנהגו בכל הליכותיהם כמו תלמידי שמאי והלל? והקנאים ששרפו האוצרות מזון של כ"א שנה כדי לנגח היריבים שלהם גם כן היו צדוקים? ועדיין השטן מרקד בינינו קאי על הצדוקים שלא נשאר מהם כלוםאחר החורבן?

האוצרות נשרפו ע"י הבריונים שלא כפו את עצמם לחכמים, כמפורש בגמרא.

אי קשיא הא קשיא,
אם צדוקים חטאו, פרושים שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים מה חטאו?