הודעהעל ידי הברכות » א' יולי 18, 2021 1:50 pm
שמעתי בזה עפ''י המבואר במסכת סופרים [פי"ח] לגבי הנהגת ט''ב 'וקורעין ומספידין כאד' שמתו מוטל לפניו', והיינו דמהות הקריאה באיכה ואמירת הקינות עניינם 'הספד'. והנה 'הספד' על הנפטר בפניו אינו חלק מחלקי האבלות [דאבלות מתחילה רק מסתימת הגולל], אלא משום כבוד המת, וכפי שמצינו שהיו קוראים למקוננות ומקוננים בחלילים כדי להרבות בכיה, והכל הוא משום כבוד הנפטר, וה"נ מלבד עצם האבלות שעיקרו כפי שהיטבת להגדיר- "על מה שנשארנו כגוף בלי נשמה, ע"י שניטל השראת השכינה בתוך כלל ישראל, על הנפילה מאיגרא רמה בדרגות גבוהות עד לבירא עמיקתא בשפל המדריגות", תיקנו תקנה נוספת מיוחדת לט''ב [דאבילות הנ''ל שייכת כל השנה בבחינה מסויימת] משום כבוד השכינה וכבוד הקב''ה לקונן ולהרבות בכיה על הצרות הגדולות וחילול ה' שארעו על ידי הצרות הגדולות בחורבן ובמשך הדורות.