נתבקשתי על ידי ידידי שליט"א, כותב המאמר הבא, להעלות המאמר שכתב בענין כח התשובה של נבוזראדן שאחר כל רשעותיו התגייר והפך לאיש ישראל.
והפלא הוא, שאם מעשי רשעותיו הנוראים נתפרשו בחז"ל ובספרי דברי הימים - דווקא המשך חייו של נבוזראדן - כאיש ישראל, עלום ובלתי ידוע.
אם יש לחברי אתרא הדין הוספות וכו' אשמח להעביר לכותב הדברים:
כח התשובה
באגדות החורבן (גיטין נז:, ועוד) ישנה נקודה אגבית שלא נותנים עליה את הדעת, ענין העולה מאליו, אבל נראה שיש בה את אחד מה'חידושים' הלא-נתפסים באין-גבול של תורה הקדושה בכלל ומצות התשובה בפרט, ובד בבד גילוי על "מדרך הטוב להטיב, למחול, לסלוח, לקבל שבים".
בחז"ל (סנהדרין שם, איכה רבתי ד טז) מבואר שנבוכדנצר חשש להחריב את בית המקדש, הוא היה מאותם בודדים שלא מתו כשמלאך ה' הכה את צבאו האדיר של סנחריב, ברגע אחד, והכיר מקרוב בכחו הגדול של הקב"ה. ועל אף שאומות העולם לחצו עליו לכבוש את ירושלים, וגם בת קול מן השמים הורתה לו כן, המתין נבוכדנצר שמונה-עשרה שנים! עד שעלה לירושלים (על חומותיך פרק 'עבדא בישא' הערה ב), וגם אז קסם ארבעים-ותשעה קסמים לוודא שירושלים אכן תיפול בידו (שם עמ' נא, וע"ע רש"י ביחזקאל כא כח).
ובכל זאת, נבוכדנצר לא היה רגוע, מה עושה אם כן 'יפה-נפש' כמוהו כשהוא מאד רוצה משהו אבל מה לעשות – יש אלוקים...? איך הוא מתמודד עם 'יראת-שמים' כזו? ובכן, עלה נבוכדנצר בראש צבאו עד אנטוכיא, ומשם ואילך לא המשיך לירושלים, אלא בחר ב"רב-טבחים" שלו - נבוזראדן, שהוא יוביל את הצבא לירושלים, סמוך ובטוח עליו שיעשה בירושלים כחכמתו... 'ראש-קטן' קוראים לזה היום . נבוזראדן זה גם הוא נשתייר מצבא סנחריב, אך אפילו 'קורטוב-יראה' של מורו ורבו לא היה בו, נוּ, אם ראשונים כחמורים...
נבוכדנצר שלח לו משא 300 פרידות טעונות פטישי ברזל (סנהדרין שם), אבל הוא לא הצליח להבקיע את שעריה כי אם ב...פטיש אחרון!!! ו...לאחר שלוש וחצי שנים!!! 'שיא-גינס' של דבק ברעתו, ואנו מקבלים כבר מושג מה ברשעתו ואכזריותו של זה, לא להתייאש עד הפטיש האחרון שעל הפרידה ה-300!!!
אך כמו שהודגש זהו רק "מושג-מה", הנה בפטיש האחרון הובקעה העיר, הצבאות הבבליים שוטפים אל תוכה ושלוש שבועות ממלאים את ירושלים דם וזועה מצד לצד. אך גם כאן נבוזראדן 'מככב', גובר על כולם בספורט-ההשמדה, ומקבל בחז"ל 'יחס-אישי' על מעשיו. נבוזראדן נכנס לו לבית המקדש, ורואה דם תוסס של זכריה הנביא שנהרג שם 258 שנים קודם לכן! (קהלת רבה ג כ, ורד"ל שם), נבוזראדן צדיקא סולד מרצח... גם מכבד מאד תלמידי חכמים ותובע את עלבונם... מזמן הוא אליו את 71 סנהדרי גדולה ו-23 סנהדרי קטנה - חסידי עליון קדושי מעלה, וכ"כפרה" על רצח הנביא עורף אותם על דמו, דם הנביא המשיך לתסוס וממילא הצדק גם הוא ממשיך "לשחור" תרתי משמע במפלצת-הצדק. נבוזראדן הזמין אליו תינוקות של בית רבן, וכשגם דמם השפוך לא מניח את דם הנביא 'מקנח' נבוזראדן בשמונים אלף פרחי כהונה, "עד שקטל עליו תשעין וארבעה ריבוא" (גמרא שם) כלומר 940,000 נפש ל"תיקון" העוול ול"כפרת" העוון.
קיבלנו אם כן "ביבליאוגרפיה" מתומצתת על אותו כתם-אנושות הנקרא נבוזראדן, שאכן בצדק ויושר זכה לתואר "רב-טבחים" בדור "הנפילים" של נבוכדנצר וחביריו.
נעזוב רגע את התיאור, את ההיכל והעזרות המדממים, שאגות הטובחים ונאקות הנטבחים, וננסה לדמיין מה דינו של יצור זה? מה מקום התבצר לו בשאול? ברור כי הוא מ'היושבים ראשונה' ואין לו הרבה מתחרים, הלא אפילו על אנחה של יהודי, אין מושג בגודל הפרעון שתובע 'בעל-חובינו', אז ההורג נפש אחת מישראל? וקל-וחומר "רב-מרצחים"?! כמו שגם על הריסת בית המקדש - בית השם אין לקנאות ב"מתנת חלקו" של הקטן בחיילי נבוזראדן, כל-שכן במצביא בכבודו ובעצמו.
אך, הנה חז"ל הקדושים מגלים את אוזנינו דבר איום, מאותם הגילויים שאין להם אח וריע מיום ברוא אלוקים ארץ ושמים. עומד לו נבוזראדן מר-המות תרתי משמע בבית הקברות שחנך ב... בבית-המקדש, מן הסתם מאות אלפי גופות צבורות מגובבות סביבו, דם עד ברכיו או חוטמו, מדיו מוכתמים, חרבו נוטפת. לכאורה פסגת החלומות של ארכי-רוצח, רק לכאורה, כי... לא יאומן... "הרהר תשובה בדעתו, אמר - ומה אם על נפש אחת כך, מי שקטל כל אותם נשמות על אחת כמה וכמה".
ה ר ה ר ת ש ו ב ה...
היכן??? באיזה מצב??? עם איזה מאזן זכויות???
נתאר לעצמינו את "נבוזראדן" שלפני 70 שנה, באושוויץ, אצל תאי הגזים, בינות למליונים חרוכים מ ע ש י י ד י ו, בין נעלי-תינוקות שיני זהב וסבונים משומן אדם... ו מ ה ר ה ר ת ש ו ב ה...
ודוקא הזועה שהוא עצמו גרם, ה'שואה' שהוא עצמו המיט, היא היא שחוצבת רגשות בסלע לבו, היא היא שמייצרת אנושיות במח-החיה, כי דם הנביא התוסס לא "דם" הוא אלא "נפש", והבשר שחיתך בו לא "גופות" המה אלא "הני נשמתא", וא"כ איפוא כל המתרחש לנגד עיניו אין זו תבוסה-מדינית גרידא, אין זו מפלה-לאומית בלבד, זהו ע ו נ ש, ואם-כך
הרי שיש מ ע נ י ש, כלומר –
כלומר – י ש מ נ ה י ג ל ב י ר ה!!!
י ש ד י ן ו י ש ד י י ן!!!
העולם אינו הפקר!!!
וממחשבה למעשה "שלח שטר פורטיתא לביתיה", ו...
"ואיגייר" - - -
וחז"ל מעידים עליו שם "נבוזרדאן גר-צדק היה"!
גר צדק!!!
כתינוק שנולד!!!
אין מזכירין לו מעשיו הראשונים!!!
ורש"י בקהלת (ט' ד') אף מגלה לנו שהוא ב...גן-עדן!!!
אבל מה עם סנהדרי גדולה וקטנה ...???
עם תשעים וארבעה ריבוא...???
הריסת ושריפת בית השם...???
אין אבל...
אז מה יש עוד להכביר על מצות התשובה...
ב.
מקרה אחר נמצא באיסור עבודה זרה, עם מנשה מלך ישראל, וכך נאמר עליו בפסוק: "ויבן מזבחות לכל צבא השמים בשתי חצרות בית השם" (מלכים ב, כא ד), מנשה לא סגד לעבודת-אלילים מסויימת ולא התמכר לפולחן מסויים, הוא ערך תערוכה של עבודות-זרות, אוסף של פולחנים לכל צבא-השמים, "דבר גדול" כשלעצמו, אבל יותר מזה - היכן ראה מנשה את המקום האידיאלי לעשות דבר כזה? היכן הוא מצא את המתחם המתאים ביותר למפגן כזה?
"בבית אשר אמר השם אל דוד ואל שלמה בנו בבית הזה ובירושלם אשר בחרתי... אשים את שמי לעולם" (שם ז) – דווקא שם!!
אלא שגם בכך לא די, ויש עוד שתי דיוטות-תחתונות זו למטה מזו:
א. "שעשה צלם משאוי אלף בני אדם"!
ב. "א"ר יוחנן בתחלה עשה לו פרצוף אחד ולבסוף עשה לו ארבעה פרצופים - כדי שתראה שכינה ותכעוס"! (סנהדרין קג:).
כלומר שמכל צד שהשכינה תסתכל לביתה שלה - לבית-המקדש, תראה ותכעוס... כזה היה עולם-המושגים של מנשה, זו האטמוספרה הרוחנית בה הוא חי.
לאחר תקופה מנשה נלכד בידי הכשדים, הם הכניסו אותו לתוך דוד של נחושת והסיקו תחתיו... "כיון שראה שצרתו צרה - לא הניח עבודה זרה שבעולם שלא הזכיר! וכיון שלא הועיל לו כלום אמר: זוכר אני מה שהיה אבי מקריא לי, 'בצר לך ומצאוך וגו' ושבת עד ה' אלהיך', הרי אני קורא לו, אם עונה לי מוטב ואם לאו הרי כל הפנים שווין"!
קשיות-עורף לא הגיונית, כשגם במצב-סופני של כליאה בתוך דוד-נחושת-מוסק לא לוותר על אף עבודה זרה שבעולם! ורק כשאילו משום-מה לא מחזירים תשובה מגיע תורו של הקב"ה... בסוף הרשימה, אחרי כל השיקוצים והגילולים.
ובאיזו צורה פונים לקב"ה אחרי כ"כ הרבה מעשים ופעולות של ריחוק? ואחרי שהקדימו לפניו את הבלי-אלילי אומות העולם?! בכניעה? בבכי וכריעה על ברכיים?
"אם עונה לי מוטב ואם לאו הרי כל הפנים שוין" - - -
הבן-אדם הולך להפוך ברגעים-הקרובים לפחם מפוייח, להנמס ולטפטף יחד עם הנחושת בחום הכבשן, והוא מציב תנאים... ומלאכי השרת אכן סתמו חלונות-שמים שלא תעלה תפלתו, ואמרו לקב"ה: אדם שהעמיד צלם בהיכל אתה מקבלו בתשובה? אמר להם הקב"ה: אם איני מקבלו בתשובה הרי אני נועל דלת בפני כל בעלי תשובה! והוא הרי קיבל על עצמו שאם הקב"ה עונה לו הוא חוזר בו מהכל!
אז - חתר לו חתירה מתחת כסא הכבוד וקיבלו, וישיבהו ירושלים למלכותו. כי אחרי הכל ולמרות הצורה שבה הוא עשה זאת, הוא קיבל על עצמו לחזור בתשובה!!! באותה שעה אמר מנשה: יש דין ויש דיין! (ילקוט מעם לועז, מלכים ב, עמ' רנא, עפ"י ירושלמי סנהדרין י ב).
על אף תערוכת-הצלמים בחצרות בית ה', והעמדת צלם-מרובע-פנים בתוך ההיכל, ולמרות החזרה בתשובה הלא-נכנעת, הקב"ה חתר לו חתירה לקבל אותו בתשובה, והחזיר לו את המלוכה. וכל-כך-למה? שלא לנעול דלת לבעלי-תשובה! כלומר – להוכיח ל"חי" כי כל עוד הוא כך - "חי" ולא מת - הרי הוא בר-שינוי מכל דיוטא שיעמוד בה!!