איכה –
א, כב. "תבוא כל רעתם לפניך ועולל למו כאשר עוללת לי על כל פשעי" יל''פ כי עונש הקב''ה מידה כנגד מידה, ולכן יעולל להם כמו העונש שהם עוללו לי שהיה על כל פשעי. ודוק.
ב, כב תקרא כיום מועד מסביב. יל''פ אולי שהיה מידה כנגד מידה מה שישראל לא נקבצו לעלות לרגל שהוא יום מועד על כן נענשו שה' קרא את האויבים ליום מועד. ועיין.
קינות-
קינה ה' ''כוכב תאומים נראה חלוק כי דם אחים נשפך כמים'' עיין סוכה כט, א שחמה לוקה על שני אחים שנשפך דמם כאחד. (הרי שזו אכזריות ורוע מיוחד. ואמנם שם מבואר על חמה שלוקה ולא על מאורות. ודוק.)
ז. טרחת בטרחך לטרוף ביד טמאים טלאיך. מצינו בחז''ל הלשון טרחה שמטריחים את הקב''ה להענישם. מגילה לא, ב: "חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטרח. מאי היו עלי לטרח? אמר הקדוש ברוך הוא: לא דיין להם לישראל שחוטאין לפני, אלא שמטריחין אותי לידע איזו גזירה קשה אביא עליהם". ועיין שם במהרש''א ודוק. ובבית לוי פירש על מה שהטריחו הקב''ה לבוכדנצאר להחריב את ירושלים בעל כרחו. ע''ש. ולפי''ז עלה בדעתי לפרש עוד לפימש''כ בחגיגה יג, ב: "...אמר רב יהודה אמר רב: שהלך לכבוש את כל העולם כולו תחת נבוכדנצר הרשע. וכל כך למה - שלא יאמרו אומות העולם: ביד אומה שפלה מסר הקדוש ברוך הוא את בניו. אמר הקדוש ברוך הוא: מי גרם לי שאהיה שמש לעובדי פסילים - עונותיהן של ישראל הן גרמו לי". וגם כאן הוא ענין שכביכול טרח הקב''ה בשביל החורבן. ודוק.
ח. אח נפשע מקרית עוז. עיין בית לוי שמפרש על הקב''ה ע''ש. והיה אפשר לפרש כל פיסקא זו על אדום שהוא עשיו וכמו שמפרש רש''י על הפסוק אח נפשע (משלי יח, יט) ועיין עוד.
יד. "השע והבליג וקץ כמן". מהלשון משמע שיעקב עצמו לא רצה לגלות הקץ, ויש להעיר מלשון המדרשים שביקש יעקב לגלות את הקץ אלא שנסתתם ממנו. ועיין. ואמנם בפירוש לקדמון מאחד מחכמי אשכנז פירש הלשון שהקב''ה העלים ממנו ע''ש.
כא. "בן בבא רבי יהודה אחריו הביאו בשברון לב ואזהרה". על מי קאי שהביאו בשברון לב? הרוצחים? ובמטה לוי ביאר שר''י בן בבא היה 'בשברון לב ואזהרה' שהיה נזהר מעבירות, ולא קאי על ההבאה.
"ואחריו רבי חוצפית... עוף הפורח נשרף בהבל פיו כמדורה". איה המקור לזה בחז''ל. צ''ע וחיפוש. ובלב אהרן כתב שאיתא במדרש שהיה שקול כיונתן בן עוזיאל שעליו מצאנו כן כמבואר בסוכה כח.
"יצתה נשמתו בצר ויוצר צורה" ובלב אהרון כתב שרומז לדברי המדרש יצאה בת קול ואמרה אשריך אלעזר שהיית דומה בעולם הזה כאלוקים, כלומר ראוי היה ר' אלעזר בן שמוע לשאת נזר אלוקיו.
כד. ''וארבעים יסוד עד תהום מלחכות'' . מהו 'ארבעים יסוד'? כמה ממפרשי הקינות כתבו שהיו לבית המקדש ארבעים יסודות, ומנא להו? ובפירוש למחזור אשכנז (וילהרמסדורף תלג) כתב: "יסודות כל הבנינים היו ארבעים''. וכן הוא בפירוש לאחד מראשוני אשכנז: "וארבעים יסודות של כל הבנינים, לשכות ועזרות ואולם והיכל וקדשי הקדשים ארבעים יסוד היו''. ובהערות (לר''א הולצר) שם מבאר החשבון: "ד' לשכות, ג' עזרות, האולם וההיכל וקודש הקדשים סך הכל עשר, ולכל אחד ד' יסודות מד' רוחות הוי ארבעים". ובסידור הרוקח (על נחם, ד''ה כי אתה ה' באש הצתה כ' ''ויצת אש בציון ממרום שלח אש בעצמותי, וארבע גחלים בדביר מהלכות, וארבעים הוא ההיכל, לפני יסוד על תהום מלחכות, ותיקד עד שאול תחתית..." נראה מדבריו שהבין דברי הקינה לא שהיו מ' יסודות, אלא קאי על גובה ההיכל שהוא מ'. וכן הוא בפירוש לקדמוני צרפת וז''ל: "ההיכל שהיה של ארבעים, דכתיב (על פי מלכים א ו, יז) ארבעים באמה הוא ההיכל. (וע''ש עוד פירוש וארבעים גחלות מהלכות. וזה לא יכון עם הגירסא שלפנינו שהיו ארבע גחלות. וצ''ע).
כז. "גוזרני עלייך בשם אלקים ואדם אם שד לשדים את". ש'גמירי דלא מפקי שם שמים לבטלה' כבמגילה ג', ולכן השביעה בשם. ודוק. ולכאורה הרי השדים אין להם שערות, (רות רבה ו' א') ואם היה רואה שיש לה שערות הרי שאינה שידה, ואמנם, בחסד לאברהם (אזולאי) נהר כב מבואר שמראה שערות יש להם רק ממשות שער אין להם, ומובן.
"ולשנים עשר ולשישים ואחת". מהו האחת, הלא השישים קאי על שישים רבוא ומהו האחת?
''בתי סופרים ומשניות יותר מארבע מאות". ובפתיחתא לאיכה אות יב שהיו ארבע מאות ושמונים. ע''ש. וקצת לפלא שמזכיר רק 'יותר מארבע מאות' שדרך המקונן להוסיף ולהגדיל ולא למעט. וצ''ע. (ואולי אילו היתה גירסא 'יותר משמונים וארבע מאות' אולי היה א''ש, שכן המדרש לומד מגימ' של המילה 'מלאתי' שהוא ארבע מאות שמונים ואחד. וצ''ע)
כט. בבכי יעזר. יעזר שם מקום הוא. ומצינו לו בכיה בישעיהו טז, ט
לא. ואנדרינוס קיסר בצאתי מירושלים. לכאורה בזמן חורבן בית שני היה אספיינוס הקיסר אז. והוא היה מלך אחרי טיטוס. וצ''ע. ואמנם מצינו (ירושלמי תענית פ''ד הלכה ה' ואיכה רבתי ב, ד) שהוא הרג ביתר, וכן מצינו אנדרינוס קיסר שהרג באלכסנדרי של מצרים (תנא דבי אליהו רבא פרק ל, ואמנם עיין סוכה נב, ב ושם איתא אלכסנדרוס מוקדן והגר''א הגיה טרכינוס) ואולי לא קאי ממש על 'צאתי מירושלים' אלא על מצב אחר חורבן שמוגדר בלשון 'צאתי מירושלים'.
לה. תזעק זעקת חשבון תבכה בכי מיפעת. ישעיהו טז, ח.
מ. לעץ יער חזירייך. מהו? ובלב אהרון כתב: שנער יתו אות – ירשום סימן, כלומר ימנה מספרם, לעץ יער חזיריך- של שארית השונאים בני עשיו המשולים לחזיר, וחיילותיו המשיל בעצי יער, וזה מלשון הכתוב בישעיהו י יט 'ושאר עץ יערו מספר יהיו ונער יכתבם' .
כעיר חוברה למוריך. מוריך הוא הקב''ה וכמש''כ והיו עיניך רואות את מוריך. (הר''ר יאיר ס. שליט''א) שו''ר בבית לוי שפירש כן.
מא. ''אוריד דמעות עדי יהיו כנחל, ויגיעו לקברות שני שרי אציליך, משה ואהרן בהר ההר'' משה לא נקבר בהר ההר אלא בהר העברים, ומזכיר רק מקום קבורת אהרון. וצ''ב למה סתם ולא מזכיר אלא מקום קבורת אהרון לבדו. (ופלא על הרב שישא שסתם בפירושו וכתב ''משה ואהרן שנקברו בראש ההר'').
יצתה לחלק וספתה את תלוליך. בפירוש לרב שישא: "ושיחתה וכלתה תילי העיר'' ולכאורה אין לו מובן שהרי כאן מקונן על שריפת התורה ומה שייך לעיר. ואולי הפירוש תלוליך מלשון תילי תילים של הלכה וצ''ע. (שו''ר שכן פירש בלב אהרון – וקסלשטין) בספר 'קובץ שירי מהר''ם מרוטנברג' (שניאורסון, עמ' מא) פירש תלולי לשון גובה, וקאי על הגבוהים, ואולי לפי''ז י''ל שאלו ת''ח שגבוהים במעלתם משאר העם, ושריפת הספרים ספתה אותם. ודוק.
מב. תוהה לבבי אשר נרצה בארץ טמאה לנדבה לניסוך יין תמידיך. מהו? ופירוש מטה לוי לבבי מתמיה אשר נרצה הקב''ה להוריד טל ומטר בארץ טמאה לנדבה, הלא בזמן שביהמ''ק קיים לא ירדו טל ומטר אלא בזכות ניסוך המיים והיין, ואיך יורדים בארץ טמאה. ופירוש זה מחודש בלשון. ויל''ע.