על מה סמכו העולם להקל בבגדי זיעה?

[האמת אדרוש]

יתכן שהגר"מ סובר שהמציאות השתנתה מזמן הרש"ל והרמ"א

היאך זה קשור להנידון אם בגד העשוי לזיעה יש לו חשיבות של בגד לענינים אלו?
ובכלל, מה עדיפות יש לגופיה על מטפחות ידים?

איני יודע
הוא מזכיר "בזמן שחם מאד ומצטער הרבה" שזו סברא שאולי השתנתה בעין ימי המהרש"ל והרמ"א לימינו והוא גם מזכיר את זה שגופיה לא חשיבא בגד.
כנראה צירף שתי הסברות האלו יחד

וכבר דברנו, אי משום ״צער״ חז״ל הצריכו שיגיע לדרגא שיחלה עי״ז. אי משום שגופיה לא חשיב בגד משום שעשוי לקבל זיעה, מפורש באחרונים שלא כן נקטו.
צווי מתים קען נישט טאנצען.

[כדכד]

איני יודע מה אתה סח

[האמת אדרוש]

את הקושיא על הפת"ש אם התכוון לפסוק את התנאי של הלחמי תודה שילבשם אחר למה לא כתב את זה ונתן מקום לטעות בדבריו כתבתי כבר לעיל.
"האמת יורה דרכו שוודאי קיצר בדבריו" ונתן מקום לטעות בהלכה "וודאי לא כיוון לזה" שיבינו אותו כמו שהוא כותב ויסיקו מזה קולות שלא כדין. איני יודע אם האמת הזו יורה דרך למישהו.
גם יתכן שהגשר החיים היה מתיר מסברא ורק נסמך על דברי הפת"ש ולא שבנה יסודו עליו

נא להזכיריני, לדעתך הפתחי תשובה חולק על הלחמי תודה?
״גם יתכן שהגשר החיים היה מתיר מסברא״ במחילה, זה לא יתכן כלל.

אם הפתחי תשובה אינו חולק על הלחמי תודה - מדוע לא הזכיר את התנאי של ילבשם אחר ולא חשש שיבינו אותו שלא כהלכה?
זו לא דעתי שהוא אכן חולק אבל זו בהחלט שאלה וכתבתי את זה קודם כקוושייא על הפת"ש

אין צדיק בארץ וגו׳. דבריו בכאן באו שלא בדקדוק קצת. אבל עכ״פ לא ניתן להיאמר שכוונתו להקל כשכותב כן משמו של הלחמי תודה.

[כדכד]

שלא בדקדוק קצת?
כשיוצא מזה חורבה כזו, לדבריך?
ראית את זה בעוד מקום בפת"ש?

[האמת אדרוש]

איני יודע מה אתה סח

ב׳ הסברות שהזכיר נסתרים מחמת הקושיות שהזכרנו.

[האמת אדרוש]

שלא בדקדוק קצת?
כשיוצא מזה חורבה כזו, לדבריך?
ראית את זה בעוד מקום בפת"ש?

לא ראיתי כן בעוד מקום אבל מה נעשה, האמת עד לעצמו.

[מה שנכון נכון]

ד' הפת"ש קאו ע"ד הרמ"א שהזכיר לבישת אחר, ואין בהם נפתל ועקש.

[כדכד]

האמת יכול להעיד לעצמו רק כשברור שכן הוא האמת אבל כאן ערבך ערבא צריך מי אמר שכן הוא האמת?

[כדכד]

ד' הפת"ש קאו ע"ד הרמ"א שהזכיר לבישת אחר, ואין בהם נפתל ועקש.

וא"כ הגשר החיים שכנראה לא ראה את הלחמי תודה הרי את הרמ"א הוא ראה וא"כ מדוע לא הזכיר תנאי זה?

[מה שנכון נכון]

תשאל אותו בתחה"מ.

[האמת אדרוש]

האמת יכול להעיד לעצמו רק כשברור שכן הוא האמת אבל כאן ערבך ערבא צריך מי אמרק שכן הוא האמת?

מה שהפתחי תשובה אומר דבריו בשם הלחמי תודה, ומה שראינו בדברי הלחמי תודה בפנים.

[כדכד]

ד' הפת"ש קאו ע"ד הרמ"א שהזכיר לבישת אחר, ואין בהם נפתל ועקש.

וא"כ הגשר החיים שכנראה לא ראה את הלחמי תודה הרי את הרמ"א הוא ראה וא,כמדוע לא הזכיר תנאי זה?

תשאל אותו בתחה"מ.

נפק"מ לסמוך עליו עד אז

[האמת אדרוש]

ד' הפת"ש קאו ע"ד הרמ"א שהזכיר לבישת אחר, ואין בהם נפתל ועקש.

וא"כ הגשר החיים שכנראה לא ראה את הלחמי תודה הרי את הרמ"א הוא ראה וא"כ מדוע לא הזכיר תנאי זה?

לא הרגיש מדברי הפתחי תשובה שמצריך כן, וכבר טעו רבים בזה.

[כדכד]

האמת יכול להעיד לעצמו רק כשברור שכן הוא האמת אבל כאן ערבך ערבא צריך מי אמרק שכן הוא האמת?

מה שהפתחי תשובה אומר דבריו בשם הלחמי תודה, ומה שראינו בדברי הלחמי תודה בפנים.

נכון אבל מה שהקשיתי מדוע הפת"ש אינו מזכיר את התנאי הזה מערער קצת את היסוד שברור שכן הוא האמת, לפחות לפני התרוץ של הרב מה שנכון נכון

[כדכד]

ד' הפת"ש קאו ע"ד הרמ"א שהזכיר לבישת אחר, ואין בהם נפתל ועקש.

וא"כ הגשר החיים שכנראה לא ראה את הלחמי תודה הרי את הרמ"א הוא ראה וא"כ מדוע לא הזכיר תנאי זה?

לא הרגיש מדברי הפתחי תשובה שמצריך כן, וכבר טעו רבים בזה.

אבל אם הפת"ש קאי על הרמ"א הדק"ל

[האמת אדרוש]

לא, הבין שבכה״ג אף זה אינו צריך.

[האמת אדרוש]

האמת יכול להעיד לעצמו רק כשברור שכן הוא האמת אבל כאן ערבך ערבא צריך מי אמרק שכן הוא האמת?

מה שהפתחי תשובה אומר דבריו בשם הלחמי תודה, ומה שראינו בדברי הלחמי תודה בפנים.

נכון אבל מה שהקשיתי מדוע הפת"ש אינו מזכיר את התנאי הזה מערער קצת את היסוד שברור שכן הוא האמת, לפחות לפני התרוץ של הרב מה שנכון נכון

נו, מה לן להתווכח ע״ז מאחר שהרב מה שנכון נכון תירץ הדברים בטוב טעם ודעת. וע״ז נאמר, מה שנכון - נכון!

[עזריאל ברגר]

לא מדובר על ב"ד שביטל דין
מדובר על מציאות שתלויה במנהג האנשים וההלכה תלויה במציאות. כשמשתנה המציאות משתנה הדין.
חליצת כתף, למשל, נהוג היום?

הבנתי שנהוג בטברי' עיה"ק.

[דרומי]

לענ"ד פשוט שבגדי זיעה במצב ההווה בארצנו הק' הם ממש כמו בגדי קטנים שמותר לכבסם אפילו בתשעת הימים כיון שמתלכלכים תדיר.

ולמה שיהיה הבדל בין לכלוך של צואה לבין כתמים מובהקים של זיעה?

וראה משנ"ב סי' תקנא סקפ"ד, שטעם ההיתר לכבס בגדי קטנים - "דאין בכיבוסן של אלה משום שמחה".

ופשוט שבזמננו אין בכיבוס גופיות וכיו"ב משום שמחה כלל.

[ובאמת תמיהה מילתא שנהפכו תשעת הימים לימי חול המועד... ומכבסים הכל קודם כך שבתשעת הימים 'כל מלאכתך עשויה' ואפשר לישון טוב...]

[צופה_ומביט]

איני מונח כלל בסוגיא, וגם על האשכול עברתי מקופיא לחוסר הפנאי, ולכן שואל מקופיא, אבל אשמח ואודה לתשובה יסודית ומסודרת:

א. מהיכן המקור / עד כמה שווים דיני אבלות ט' הימים / שבוע שחל בו לאבלות שבעה ל"ע? [הרי ברוב העניינים אינם דומים ואינם נוהגים בט' הימים כלל]. לכאורה אבלות ט' הימים דומה לאבלות ל' ולא לאבלות שבעה.
ב. כשמדברים על "דינא דגמרא" לבגדים מכובסים היינו רק שבוע שחל בו. מר"ח ועד שבת הוא רק מנהג.
ג. מהו הגדר באיסטניס עד שיחלה? [עד שייפול למשכב? עד שיסתכן בנפשו?]
ד. מנהגי מהרי"ל כותב שאם רגיל לחוף ראשו כל ערב שבת - נחשב כבר לחולי אצלו אם לא עושה כן. א"כ מדוע החלפת בגדי זיעה לא נחשבת אצלנו חולי, אף אם ישנו גדר באבלות שאיסטניס עד שיחלה.
ה. עד כמה מוסכם שבגדי פשתן מכובסים שאסרה הגמרא קאי על בגדי זיעה? הובאו בזה לעיל דברי הרא"ש, האם הוא מוסכם? האם בדברי הרא"ש גופא אין פירושים אחרים, שמחלקים בין בגדי פשתן של זמנם לבגדי זיעה שלנו [שכל עצמם להיות דייקא סמוכים לגוף ולא נראים לחוץ, ונועדו לנוחות התחושה ולספיגת זיעה]?
ו. האם כל המקור לדון בסוגיא הוא הלחמי תודה [בהלכות אבלות שבעה?], עד שהכל תלוי במה הוא בדיוק אמר? האם אין עוד אחרונים שעסקו בזה? ואם כן - מה הם אמרו? ועד כמה יכול או לא יכול פוסק מזמננו לומר בזה את דעתו כפי מציאות זמננו, או בכלל?
ז. זכור לי מהלכות אבלות ל"ע שיש חילוק בין בגדי פשתן לבנים לבין בגדים אחרים / צבועים. האם גם בט' הימים יש חילוק כזה, ועכ"פ בנוגע ל"דינא דגמרא"?
ח. אם איני טועה, איסור הגמרא הוא רק על כיבוס ולבישת מכובסים, לא אסרו רחיצה. וא"כ אחר שהחמירו ונהגו לא לרחוץ בט' הימים / שבוע שחל בו, הכיצד ניתן בכלל לדבר על "דינא דגמרא" בבגדי זיעה שלנו, בזמן שדינא דגמרא לא ללבוש מכובסים [ואם נאמר גם על בגדי זיעה] נאמר לאנשים שמתרחצים!
ט. ראיתי גם שדנו כאן על איסור בגדי זיעה לנשים, האם אבילות ט' הימים גוזרת שאשה תתגנה לבעלה? ובעל לאשתו? ומה כאשר חל ל"ט או עונה בט' הימים? ואם טעמים אלו מספיקים להתיר - א"כ הא קמן שאינו דומה כלל לאבילות שבעה אפילו באיסור זה גופא.


עוד נקודה היא ההשקפה הכללית על העניין. כבר הובא לעיל [ומן הסתם כבר נכב"ב] שכל השמחה המיוחדת שהיתה בימיהם מכיבוס / לבישת מכובסים בכלל, ורחיצה, וכל ענייני ההגיינה והניקיון שנעשו אחת לזמן מרובה [או ממש, או יחסית, במושגים שלנו] ועל זה נאמר ה"דינא דגמרא" / דברי הפוסקים - אצלנו היא אינה שמחה וחגיגה מיוחדת אלא דבר של מה בכך, הנעשה יום יום, וגם התענוג שבו אינו כמו התענוג המופלג של ימיהם [מדבר הנעשה מזמן לזמן ואחרי תקופה ארוכה יחסית של אי כיבוס/רחיצה], אלא מין תחושה נעימה פשוטה של בגד/גוף נקי יותר לעומת מלוכלך יותר במושגים שלנו. [כעי"ז גם מוזיקה שלנו שאינה בתזמורת ולא שמחה וחגיגה מיוחדת ונדירה אלא ממכשיר קטן וגם היא יומיומית כליווי רקע לחיים, והרבה פעמים בקושי שמים לב שהיא מתנגנת, ואינו דומה כלל לימיהם שהיה עסק גדול ונדיר וחגיגה מיוחדת. אבל זה כבר נושא אחר].
בהתאמה/במקביל לכך, ניתן להבין שבימיהם שמרו יותר על ניקיון הגוף והבגדים, וידעו לעשות כן, דאל"כ הכיצד באמת חיו בצורה שכזו, בארץ ישראל ובבל החמות, ברחיצה פעם בשבוע או פעם בחודש, ובכיבוס פעם בהרבה זמן. אולי לבשו בגדים מאד קלים ואווריריים, אולי פתרונות אחרים, עכ"פ הדעת נותנת שאנשים לא הסריחו תדיר.
וממילא:
י. הכיצד ניתן להבין שנאסר על אדם להיות נקי בתשעת הימים, ועליו/ונצטווה - במחילה - להסריח, הוא ובגדיו? זה כבר הרבה מעבר ל"אבילות", שעניינה לא "לשמוח". [ואבילות שבעה שאני, שהיא חמורה בכו"כ עניינים, וצעו"ת גם באבילות שבעה היכן עובר הגדר וממתי מותר לאדם לנקות עצמו/בגדיו]. ומאי שנא מרחיצה לחטטין או לכלוך וכיו"ב, כל רחיצה שאינה לתענוג/שמחה אלא לניקיון, שהותרה גם ביוכ"פ. וכל זה - והחומרות הגדולות שמחמירים בזה - מחמת איסור שמעיקרא חל [אצלנו] על מציאות שאינה דומה כלל למציאות שעליה נאמר הדינא דגמרא / דברי הפוסקים [ששם הוא מילתא בטעמא ברירא].
אני יודע שכבר דשו בזה, וצריך ללמוד היטב הלכות אבלות שבעה ושלושים וט' הימים ושבוע שחל בו, ולצערי אין לי פנאי לזה כעת. אבל אני מעלה את זה כאן, כשמדברים על בגדי זיעה, וטוענים לאסור בכל תוקף וחומר החלפה שלהם במשך שבוע שלם, ואקווה להסבר / משנה סדורה מניח את הדעת.


ולגבי העצה/טענה שיש להכין מקודם: הנידון צריך להיות על בגדי זיעה גופא האם אסור או מותר להחליפם במכובסים. באם בגדי זיעה לא נאסרו - אין חיוב להכין מקודם. לא משמע שהיות ויכול להכין מקודם - זה גופא יהיה הבסיס לאסור בגדי זיעה.

[האמת אדרוש]

לענ"ד פשוט שבגדי זיעה במצב ההווה בארצנו הק' הם ממש כמו בגדי קטנים שמותר לכבסם אפילו בתשעת הימים כיון שמתלכלכים תדיר.

ולמה שיהיה הבדל בין לכלוך של צואה לבין כתמים מובהקים של זיעה?

וראה משנ"ב סי' תקנא סקפ"ד, שטעם ההיתר לכבס בגדי קטנים - "דאין בכיבוסן של אלה משום שמחה".

ופשוט שבזמננו אין בכיבוס גופיות וכיו"ב משום שמחה כלל.

[ובאמת תמיהה מילתא שנהפכו תשעת הימים לימי חול המועד... ומכבסים הכל קודם כך שבתשעת הימים 'כל מלאכתך עשויה' ואפשר לישון טוב...]

לא ברור כ״כ טעם ההיתר לכבס לקטנים. מהכ״ת שהוא משום שמתלכלכים תדיר? לא נלענ״ד שזהו הטעם.

וטעם זה שכתב המשנ״ב הוא לההיתר לכבס, אבל ללובשם הטעם הוא משום שאינם בני אבילות לענין זה. כן משמע מדברי התרומת הדשן שהוא מקור הדין להבנת הבית יוסף. באופן שאינו שייך הך דין לנידוננו כלל.

[האמת אדרוש]

איני מונח כלל בסוגיא, וגם על האשכול עברתי מקופיא לחוסר הפנאי, ולכן שואל מקופיא, אבל אשמח ואודה לתשובה יסודית ומסודרת:

א. מהיכן המקור / עד כמה שווים דיני אבלות ט' הימים / שבוע שחל בו לאבלות שבעה ל"ע? [הרי ברוב העניינים אינם דומים ואינם נוהגים בט' הימים כלל]. לכאורה אבלות ט' הימים דומה לאבלות ל' ולא לאבלות שבעה.
ב. כשמדברים על "דינא דגמרא" לבגדים מכובסים היינו רק שבוע שחל בו. מר"ח ועד שבת הוא רק מנהג.

א. ודאי לא לכל שווים, אבל האיסור כיבוס הוא אותו איסור כיבוס שמצינו לענין אבילות. ולכן, האיסור דומה לאבילות ז׳ שרק באבילות ז׳ נאסר הכיבוס מדינא דגמרא, ולא באבילות ל׳.
ב. נכון. ודאי יש יותר מקום להקל קודם שבוע שחל בו.

[האמת אדרוש]

ג. מהו הגדר באיסטניס עד שיחלה? [עד שייפול למשכב? עד שיסתכן בנפשו?]
ד. מנהגי מהרי"ל כותב שאם רגיל לחוף ראשו כל ערב שבת - נחשב כבר לחולי אצלו אם לא עושה כן. א"כ מדוע החלפת בגדי זיעה לא נחשבת אצלנו חולי, אף אם ישנו גדר באבלות שאיסטניס עד שיחלה.
ה. עד כמה מוסכם שבגדי פשתן מכובסים שאסרה הגמרא קאי על בגדי זיעה? הובאו בזה לעיל דברי הרא"ש, האם הוא מוסכם? האם בדברי הרא"ש גופא אין פירושים אחרים, שמחלקים בין בגדי פשתן של זמנם לבגדי זיעה שלנו [שכל עצמם להיות דייקא סמוכים לגוף ולא נראים לחוץ, ונועדו לנוחות התחושה ולספיגת זיעה]?

ח. אם איני טועה, איסור הגמרא הוא רק על כיבוס ולבישת מכובסים, לא אסרו רחיצה. וא"כ אחר שהחמירו ונהגו לא לרחוץ בט' הימים / שבוע שחל בו, הכיצד ניתן בכלל לדבר על "דינא דגמרא" בבגדי זיעה שלנו, בזמן שדינא דגמרא לא ללבוש מכובסים [ואם נאמר גם על בגדי זיעה] נאמר לאנשים שמתרחצים!

ג. וז״ל שו״ע בסימן שפ״א, ולא כל מי שאומר איסטניס אני מתירים לו, אלא דוקא שהוא יודע שהוא איסטניס ומתנהג בנקיות ואם לא ירחץ יצטער הרבה ויבא לידי מיחוש, עכ״ל. ויש להדגיש ששם איירי לענין איסור רחיצה, ובאמת לא מצאתי היתר זה לענין כביסה מפורש.

ד. כמובן אין לדמות קולא שמצינו לענין רחיצה שאינו אסור מעיקר הדין.

ה. הזכרנו לעיל דברי המהרש״ל והרמ״א לענין הכתונת שלבשו מפני הזיעה.

ח. באבילות ז׳ אסרו הכיבוס אף שאסור לרחוץ.

[צופה_ומביט]

ח. באבילות ז' גם אסרו לשבת על ספסל ולנעול סנדל. ודאי שהיא חמורה טובא.
באבילות ט הימים לא מצאנו איסור כיבוס בגדי זיעה למי שלא מתרחץ.
(ובפרט לאסור כמו ז' כל הט' ימים שאז הרי נמצאת אבלות ט' הימים חמורה מאבלות שבעה, שכאן אסור - אותו האיסור - עוד יומיים, וזה בוודאי תמוה).

לאמור: לענ"ד לכאורה לא נכון לדמות איסור אחד שמצינו דוגמתו באבילות שבעה - לכל החומרא שלו עצמו באבילות שבעה, וללמוד זה מזה לתשעת הימים. הקישור הזה נראה לי טעות. שהרי הא קמן שבאבילות שבעה אסרו עוד דברים וכאן לא, והיא חמורה טובא, א"כ בפשטות גם איסור זה עצמו חמור שם טובא.
כמובן אא"כ פשוט בפוסקים (רובם ככולם) לדמות זה לזה לכל מילי, ובטלה דעתי. וכבר אמרתי שאיני מונח כלל בסוגיא.

[האמת אדרוש]

[quote="צופה_ומביט"] ח. באבילות ז' גם אסרו לשבת על ספסל ולנעול סנדל. ודאי שהיא חמורה טובא.
[b]באבילות ט הימים[/b] לא מצאנו איסור כיבוס בגדי זיעה למי שלא מתרחץ.
(ובפרט לאסור כמו ז' כל הט' ימים שאז הרי נמצאת אבלות ט' הימים חמורה מאבלות שבעה, שכאן אסור - אותו האיסור - עוד יומיים, וזה בוודאי תמוה).

לאמור: לענ"ד לכאורה לא נכון לדמות איסור אחד שמצינו דוגמתו באבילות שבעה - לכל החומרא שלו עצמו באבילות שבעה, וללמוד זה מזה לתשעת הימים. הקישור הזה נראה לי טעות. שהרי הא קמן שבאבילות שבעה אסרו עוד דברים וכאן לא, והיא חמורה טובא, א"כ בפשטות גם איסור זה עצמו חמור שם טובא.
כמובן אא"כ פשוט בפוסקים (רובם ככולם) לדמות זה לזה לכל מילי, ובטלה דעתי. וכבר אמרתי שאיני מונח כלל בסוגיא.[/quote]

כפי הראה מכל הפוסקים הם שווים לגמרי ובטלה דעתך.

ובכלל אין נראה טענה זו ״שלא אסרו למי שאינו מתרחץ״. חז״ל לא אסרו הרחיצה, קודם שתתיר הכיבוס לא תתנהג המנהג להימנע מרחיצה.

[צופה_ומביט]

לגבי הסיפא:
כוונתי פשוטה. כשאנו באים לדון על גדר הכיבוס שאסרו חז"ל, אין לנו להוכיח שאסרו גם בגדי זיעה שלנו, כי האיסור שלהם קאי על מי שמתרחצים. ועל לכלוך זיעה כמו שלנו בקיץ בלי רחיצה - לא שמענו מעיקרא שאסרו להם כיבוס בגדי זיעה.

[האמת אדרוש]

לגבי הסיפא:
כוונתי פשוטה. כשאנו באים לדון על גדר הכיבוס שאסרו חז"ל, אין לנו להוכיח שאסרו גם בגדי זיעה שלנו, כי האיסור שלהם קאי על מי שמתרחצים. ועל לכלוך זיעה כמו שלנו בקיץ בלי רחיצה - לא שמענו מעיקרא שאסרו להם כיבוס בגדי זיעה.

שמענו שאסרו בגדי זיעה, רק שאתה מעורר שזה קשה לסבול לאלו שאינם מתרחצים. אך מצינו שלא הקילו מפני כן בהלכות אבילות, וא״כ אין סיבה לטעון שיהיה בזה היתר לענין שבוע שחל בו ת״ב.

[שיבר]

בהתאמה/במקביל לכך, ניתן להבין שבימיהם שמרו יותר על ניקיון הגוף והבגדים, וידעו לעשות כן, דאל"כ הכיצד באמת חיו בצורה שכזו, בארץ ישראל ובבל החמות, ברחיצה פעם בשבוע או פעם בחודש, ובכיבוס פעם בהרבה זמן. אולי לבשו בגדים מאד קלים ואווריריים, אולי פתרונות אחרים, עכ"פ הדעת נותנת שאנשים לא הסריחו תדיר.

viewtopic.php?t=18932#p183552

[אור עולם]

אמר לי חכ"א שאם תמיד היינו מחליפים חולצה רק פעם בג' ימים לכה"פ אזי החולצות היו מתלכלכות פחות...

[מרא דאתרא]

צר לי לאכזב כל הרוצים לפקפק בההיתר. וסבירא להו שדעתם רחבה יותר מאחרוני זמננו - הגרמ״פ, שבה״ל, הגרשז״א, יחו״ד, מוע״ז, הגריש״א, ועוד, שנקטו להקל. ואף שבפוסקים דלפנ״ז לא מצינו להדיא שהתירו - סברי רבנן שבימינו שיש בגדים מיוחדים לזיעה, ומצטערים בדבר יותר מבימיהם, ניתן להתיר, דאיסטניסין אנן.
אלא שהאמת תורה דרכה, שיסוד ההיתר נמצא כבר בחמודי דניאל בנוגע החלפת כתונת לשבת מפני הזיעה, שבאמת כן הוא גם בחול. וגם בנהר מצרים האריך שההיתר במלוכלך ומלא זיעה, שבמהריק״ש ולחמי תודה הוא גם אם לא ילבשנו אחר. ולפ״ז ומובן מה שהפת״ש קיצר בההעתקה.
וגם המנח״י שעמד בזה - עכ״ז לא התנה שמוכרח ליתן המצעים ע״ג קרקע רק לכתחילה, יעוש״ה.
ומצינו מגדולי הפוסקים שהתירו לאיסטניס ללבוש בגדים מכובסים - הגריש״א, הגרמ״פ ושבה״ל.
ובמקום כבוד הבריות, וצער, ובדרבנן, שומעין להקל.

[האמת אדרוש]

צר לי לאכזב כל הרוצים לפקפק בההיתר. וסבירא להו שדעתם רחבה יותר מאחרוני זמננו - הגרמ״פ

מה אומר הגרמ״פ?. המדקדק במה שמביאים ממנו יראה שהקיל רק במקום שיבוא לידי מיחוש. לא שבזמננו הותרה הרצועה לגמרי.

[האמת אדרוש]

ואף שבפוסקים דלפנ״ז לא מצינו להדיא שהתירו - סברי רבנן שבימינו שיש בגדים מיוחדים לזיעה.

אין כל חדש וכבר היה לעולמים

[האמת אדרוש]

וגם בנהר מצרים האריך שההיתר במלוכלך ומלא זיעה, שבמהריק״ש ולחמי תודה הוא גם אם לא ילבשנו אחר. ולפ״ז ומובן מה שהפת״ש קיצר בההעתקה.

איה מקום כבודו???
כפי שאני רואה אדרבה ואדרבה הוא מקיל אך ורק בשבת ולא בחול, וכתב שאף שאין היתר אא״כ לבשו אחר, ובמצרים זה א״א ומ״מ צריך להמתין עד השבת.
ממש ונהפוך הוא.

[האמת אדרוש]

אלא שהאמת תורה דרכה, שיסוד ההיתר נמצא כבר בחמודי דניאל בנוגע החלפת כתונת לשבת מפני הזיעה, שבאמת כן הוא גם בחול.

מר״מ יפה, תודה.
וקשה להאמין שהפוסקים סוברים שניתן לסמוך עליו כשבא לחלוק על הגדולי אחרונים, וגם צ״ע מדברי הראשונים לענין בגדי פשתן.
ראית אחד מהגדולי הוראה שתמך ידיו עליו?

[מרא דאתרא]

אינו חולק רק מפרש יסוד ההיתר דכתונת לשבת.
הסברא פשוטה. ולמ״ל קרא.

[מרא דאתרא]

וגם בנהר מצרים האריך שההיתר במלוכלך ומלא זיעה, שבמהריק״ש ולחמי תודה הוא גם אם לא ילבשנו אחר. ולפ״ז מובן מה שהפת״ש קיצר בההעתקה.

איה מקום כבודו???
כפי שאני רואה אדרבה ואדרבה הוא מקיל אך ורק בשבת ולא בחול, וכתב שאף שאין היתר אא״כ לבשו אחר, ובמצרים זה א״א ומ״מ צריך להמתין עד השבת.
ממש ונהפוך הוא.

אינו תח״י כעת. מזכרוני, כמדומה נמצא שם קלב.
וגם במה שהעתיק כת״ר מספיק להבין יסוד ההיתר. אלא דלדידהו אפשר להם בשבת לחוד. אבל במקום ומצב כשג״ז לא די - הרי מובן מתו״ד שגם בחול הי׳ מותר בעצם.

[האמת אדרוש]

לא מספיק ולא מובן.
ובלא״ה, גם לדידן אפשר להכין מקודם ראש חודש, וא״כ ודאי שלדבריו יצטרך לעשות כן.

[האמת אדרוש]

אלא שהאמת תורה דרכה, שיסוד ההיתר נמצא כבר בחמודי דניאל בנוגע החלפת כתונת לשבת מפני הזיעה, שבאמת כן הוא גם בחול.

מר״מ יפה, תודה.
וקשה להאמין שהפוסקים סוברים שניתן לסמוך עליו כשבא לחלוק על הגדולי אחרונים, וגם צ״ע מדברי הראשונים לענין בגדי פשתן.
ראית אחד מהגדולי הוראה שתמך ידיו עליו?

אינו חולק רק מפרש יסוד ההיתר דכתונת לשבת.
הסברא פשוטה. ולמ״ל קרא.

הדברים נסתרים ממקור הדברים שהוא שו״ת המהרש״ל סימן כ״ז שהתיר רק לשבת.

[מרא דאתרא]

וגם בנהר מצרים האריך שההיתר במלוכלך ומלא זיעה, שבמהריק״ש ולחמי תודה הוא גם אם לא ילבשנו אחר. ולפ״ז מובן מה שהפת״ש קיצר בההעתקה.

איה מקום כבודו???
כפי שאני רואה אדרבה ואדרבה הוא מקיל אך ורק בשבת ולא בחול, וכתב שאף שאין היתר אא״כ לבשו אחר, ובמצרים זה א״א ומ״מ צריך להמתין עד השבת.
ממש ונהפוך הוא.

אינו תח״י כעת. מזכרוני, כמדומה נמצא שם קלב.
וגם במה שהעתיק כת״ר מספיק להבין יסוד ההיתר. אלא דלדידהו אפשר להם בשבת לחוד. אבל במקום ומצב כשג״ז לא די - הרי מובן מתו״ד שגם בחול הי׳ מותר בעצם.

לא מספיק ולא מובן.
ובלא״ה, גם לדידן אפשר להכין מקודם ראש חודש, וא״כ ודאי שלדבריו יצטרך לעשות כן.

א.הרי כתב ״הרי שבת לפניו״ הא לא״ה הי׳ מתיר בחול.
ב. מש״כ שחייב להכין, איני יודע מקור וטעם לחיוב זה בהלכה. ועכ״פ, בלא הכין - ודאי מורינן לי׳ להקל.

[מרא דאתרא]

אלא שהאמת תורה דרכה, שיסוד ההיתר נמצא כבר בחמודי דניאל בנוגע החלפת כתונת לשבת מפני הזיעה, שבאמת כן הוא גם בחול.

מר״מ יפה, תודה.
וקשה להאמין שהפוסקים סוברים שניתן לסמוך עליו כשבא לחלוק על הגדולי אחרונים, וגם צ״ע מדברי הראשונים לענין בגדי פשתן.
ראית אחד מהגדולי הוראה שתמך ידיו עליו?

אינו חולק רק מפרש יסוד ההיתר דכתונת לשבת.
הסברא פשוטה. ולמ״ל קרא.

הדברים נסתרים ממקור הדברים שהוא שו״ת המהרש״ל סימן כ״ז שהתיר רק לשבת.

הא גופא הפלוגתא בהבנת דברי מהרש״ל ודבריו נסבו עמש״כ מהרש״ל