פרי יהושע כתב:מהמעט שראיתי גישתו מחמירה מאד, ולדור העשוי מניר, אין בה תועלת אלא נזק, ויכול לכתוב למי שרוצה להדר ולהחמיר ע"ע שקדוש ייאמר עליו, אבל לעולם איך יתכן להחמיר כ"כ לדורנו העני.
דנני כתב:פרי יהושע כתב:מהמעט שראיתי גישתו מחמירה מאד, ולדור העשוי מניר, אין בה תועלת אלא נזק, ויכול לכתוב למי שרוצה להדר ולהחמיר ע"ע שקדוש ייאמר עליו, אבל לעולם איך יתכן להחמיר כ"כ לדורנו העני.
רק הקצוות עשויות נייר !!!
דרומי כתב:בספרי אחד הרבנים שדנו בנושא, מביא אפיזודה מעניינת שסיפר לו נהג מונית. אותו נהג אינו נראה כ'חרדי' של ממש, אבל הוא משתדל כפי כוחו וכו'. ובכן, סיפר לו אותו נהג שלקח שני נשים כבודות במוניתו בימי הספירה, ודלק אצלו איזה מנגינה (ווקאלית?). מיד כשנכנסו הנשים ביקשו לכבות את המנגינה בגלל ימי הספירה, והוא ניסה קצת להתווכח עמהם בטענה שהרב שלו מתיר וכדומה, אך לבסוף כיבה את המנגינה והקשיב - בעל כרחו... - לשיחה שהתפתחה בין שתי הנשים. הוא מספר לרב שאותה שיחה היתה מלאה ברכילות ולשון הרע שהם איסורים מדאורייתא, והלוואי שהיו מקשיבים במקום זה למנגינה ועוברים לכל היותר על מנהג וגזירה בלבד.
הערה בעלמא.
דרומי כתב:בספרי אחד הרבנים שדנו בנושא, מביא אפיזודה מעניינת שסיפר לו נהג מונית. אותו נהג אינו נראה כ'חרדי' של ממש, אבל הוא משתדל כפי כוחו וכו'. ובכן, סיפר לו אותו נהג שלקח שני נשים כבודות במוניתו בימי הספירה, ודלק אצלו איזה מנגינה (ווקאלית?). מיד כשנכנסו הנשים ביקשו לכבות את המנגינה בגלל ימי הספירה, והוא ניסה קצת להתווכח עמהם בטענה שהרב שלו מתיר וכדומה, אך לבסוף כיבה את המנגינה והקשיב - בעל כרחו... - לשיחה שהתפתחה בין שתי הנשים. הוא מספר לרב שאותה שיחה היתה מלאה ברכילות ולשון הרע שהם איסורים מדאורייתא, והלוואי שהיו מקשיבים במקום זה למנגינה ועוברים לכל היותר על מנהג וגזירה בלבד.
הערה בעלמא.
נוטר הכרמים כתב:בנוגע להלכה למעשה, בנוגע לשמיעת שירה וזמרה בזמן הזה, כפי המצוי ע"י הקלטות וכיו"ב, יעויין בשו"ת מהרש"ג ח"ב סי' קכה, ובשו"ת אגרות משה הנ"ל שם, ובשו"ת חלקת יעקב או"ח סי' סד, ובשו"ת שבט הלוי ח"ב סי' נז, וליקט השיטות בספר פסקי תשובות.
ובדבריי הבאים אעיז להביע את הרגשת הלב וסברת השכל בענין זה, הרי מנהגם של ישראל תורה היא, וללמוד אנו צריכים, מפני מה החמירו כל כך באיסור שיר וכלי זמר בימי בין המצרים [ויש שאף בימי הספירה] עד שרוב הפוסקים אסרו כמעט הכל מלבד שירה בפה שמפזם לעצמו, או שירה בפה בשמחה של מצוה, ואילו בכל ימות השנה לית מאן דחש לה, ונהגו העם להקל בשופי בשמיעת כל סוגי הקלטות בקול אדיר וחזק.
ולכאורה נראה ששורש ההיתר בזה הוא לפי מה שהגדירו כי אין ההקלטות גורמות תוספת של שמחה וששון, ועיקר השימוש בקלטות ושמיעתן הוא למרגוע ולא לשמחה, לפי שהדורות נחלשו והצבים רפויים, ולחץ שטף החיים על ריבוי דרישותיהם גובר, הרי שההגדרה של הקלטת היא לא כלי שיר ושמחה, אלא כלי להרגעה. ברם, מתוך שהקלו בהם בכל ימות השנה, כי הגדרת האיסור בכל השנה היא שלא להרבות בשמחה יתר על המידה, החמירו בהם בימים שכל יעודם ותכליתם הוא ניהוג אבילות, ולכך כללו הכל באיסור, כי לו יהי שזה משמש גם למרגוע, הרי תפקיד הימים הוא להתאבל, ובודאי ששמיעת קלטות היא סתירה לניהוג אבילות בחיוב. ובפרט משנכנס אדר דתנא מפרש בה 'משנכנס אב ממעטין בשמחה', הרי שתקנו למעט בשמחה.
אודה לקבלת חוו"ד החכמים בענין.
דרומי כתב:לענ"ד ולפי מה שניסיתי ללמוד את הנושא -
בבין המצרים מותר גם לא ווקאלי, ובתשעת הימים אסור גם ווקאלי.
חזור אל “בין המצרים, תשעה באב וחמשה עשר באב”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 6 אורחים