אודות היו"ט חמשה עשר באב

[הא לחמא עניא]

לקראת יום ט"ו באב אשמח [כולל שאר חברי ורבני הפורום] ללמוד מהני מילי מעלייתא בשבח זה היום והמסתעף על כל חלקיו ועניניו, בהלכה ובאגדה. וייש"כ מראש לכל המביאים ומזכי הרבים.
אם יש כבר מקום מסוים לכך נא להפנות לשם.

[חכם באשי]

viewtopic.php?f=7&t=5897

[מחצד חקלא]

עי' בזוה"ק חלק ב דף קל"ה ע"א (כמדומני פרשת תרומה)
"ותולעת שני, דא איהו ט"ו באב, דבנות ישראל הוו נפקי במאני מלת, כמה דאת אמר (איכה ד ה) האמונים עלי תולע".
ושם "ט"ו באב איהו קיימא בחדוה על בנות ישראל".

ועי' שם כל הענין שהזוה"ק מונה אותו ביחד עם שאר הימים טובים.

[אוצרניק]

קונטרס שלם בענין זה.
http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?158651

[הא לחמא עניא]

קונטרס שלם בענין זה.
http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?158651

היש מי שיכול להורידו לזיכוי הרבים???
האם יש זאת גם בהיברו בוקס??? למי שיודע.

[נוטר הכרמים]

עי' בזוה"ק חלק ב דף קל"ה ע"א (כמדומני פרשת תרומה)
"ותולעת שני, דא איהו ט"ו באב, דבנות ישראל הוו נפקי במאני מלת, כמה דאת אמר (איכה ד ה) האמונים עלי תולע".
ושם "ט"ו באב איהו קיימא בחדוה על בנות ישראל".

ועי' שם כל הענין שהזוה"ק מונה אותו ביחד עם שאר הימים טובים.

מהרשום עמדי:

בבא בתרא (קכא, א), אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין, שלא לבייש את מי שאין לו.
וכתב הריטב"א, וז"ל, בכלי לבן. פי' ללמד כי יצר הרע מסולק מהם ושהם נקיים מחטא כמה דכתיב בכל עת יהיו בגדיך לבנים, ובמדרש אמרו שראוי ללבוש לבנים ביוהכ"פ על שם כך, וזהו שהיו בנות ישראל אומרות בחור שא נא עיניך וראה וכו', ולא היו חוששין ליצה"ר.
ובזוהר הק' (פרשת תרומה דף קלה עמוד א), ותולעת שני דא איהו ט"ו באב דבנות ישראל הוו נפקי במאני מלת כמה דאת אמר (איכה ד) האמונים עלי תולע.
ונראה להוסיף נופך בזה, דיש לומר דכלי לבן זה אות לסליחה ולכפרה דוגמת לשון של זהורית שמתלבן ביום הכיפורים, וכמבואר בדברי הריטב"א שם דזה סימן לנקיות מחטא, ויש להמתיק בזה דברי החת"ס (דרשות ח"א מ"ג ע"א) שכתב טעם חדש דיש שייכות גדול בין ט"ו באב ליוהכ"פ, דהנה בימי שלמה בחנוכת בית המקדש עשו שבעה ושבעה ימים חנוכת הבית, ואכלו ביוהכ"פ, ויצאה בת קול שנמחל להם אותו עון כדאיתא במו"ק (ט' ע"א), והאיך ידעו שנמחל להם אותו עון, שילדו כל נשיהם זכרים.
והנה אחרון שבישראל מגיע לנהר פרת בז' מרחשון (תענית י, א), וכשתמנה רע"א ימי עיבור (כדאיתא בנדה לח, א), נמצא שנגמרו בט"ו באב, ואז ילדו כולם זכרים, ונודע אז לרבים למפרע שנמחל להם החטא מה שאכלו ביום הכיפורים, וזהו השמחה של ט"ו באב.

[נוטר הכרמים]

כתב בדרשות ר"י אבן שועיב תלמיד הרשב"א (בדרשה לפר' ואתחנן בסופה) וז"ל,

ונחזור לענייננו. כבר פירשנו טעם שהיו נוהגות כן בט"ו באב למה, וכן ביום הכפורים פירשו בגמרא בפר' בתרא דתענית מפני שהוא יום סליחה וכפרה שנתנו בו הלוחות השניות ונמחל עון העגל, ובו נאמר סלחתי כדבריך, פי' ג' פעמים עלה ונתעכב בכל עלייה מ' יום. הראשון לקבל הלוחות הראשונות, אמצעים של ענין העגל, אחרונים לקבל לוחות שניות ונשלמו בעשרה בתשרי, וכן תמצא כי אלול מעובר היה, ועל זה היו מיחדים שני זמנים הללו לישא נשים לפריה ורביה שהוא קיום העולם ולכוין אדם בה למצוה ולקדושה ולטהרה, כמו אלו הזמנים. וכמו שיום הכפורים אין בו אכילה ושתיה ויצר הרי, כן יכוין אדם במצות לא לתאוה של יצר מצורף עם זה, כי האוכל ושותה בימי השמחה והמועדות הרי היא קדושה כתענית יום כפורים והיא עבודת השם ית' ונקרא קדוש.
ולכן נהגו לעשות השבת הזה אחר ט' באב ביום טוב והיא מצוה גדולה שהוא יום נחמה. ואף על פי שאינו יום טוב ממש, עשו אותו יום מקודש לכבוד השבת ביום ט"ו, ולפעמים הוא [חמשה עשר ממש] כמו עתה בזו השנה, וכל השמח בו זוכה בנחמת בנין בית המקדש, כמו שנאמר צאנה וראנה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו. ודרשינן ביום חתונתו זו מתן תורה וביום שמחת לבו זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו.

מבואר שענינה של 'שבת נחמו' מישך שייכא ליום חמשה עשר באב, וזהו חידוש נפלא.
וכבר נמצא מבואר כן בדברי הריטב"א בתענית (כו, ב), וז"ל,

וט"ו באב שבו ידעו שכלו מתי מדבר בשנת הארבעים, ומפני זה נהגו לעשות סעודה בשבת שלאחר ט' באב.

[עושה חדשות]

עוד: כאן וכאן. ויש עוד הרבה.

[יוסף חיים אוהב ציון]

בגיליון הנפלא בנאות דשא יש תיקונים מרה"י הי"ו על דברי מהר"י אבן שועיב.

[מי אנוכי]

אם כבר מדברים על היו"ט של ט"ו באב הוקשה לי למה חז"ל לא קבעו דינים מיוחדים (חוץ מאי אמירת תחנון) ביום ט"ו באב לזכר הדברים הטובים שקרו בו, כגון חיוב משתה ושמחה או עכ"פ חיוב סעודה (כמו בר"ח)? אשמח לכל תשובה או ספרים שמדברים על העניין!

[דרומי]

חכמינו תיקנו בכל יום יום ובכל סעודה וסעודה את ברכת 'הטוב והמטיב'!

דבר נדיר ביותר

[מקדש שביעי כל שביעי]

או עכ"פ חיוב סעודה (כמו בר"ח)

בראש חודש אין חיוב סעודה

[בברכה המשולשת]

לכאורה אפשר לומר בפשטות שט"ו באב הוא יו"ט של מג"ת, ובטל עם המגילה (שלא שכמו חלק ממועדי המגילה, נותר בו זכר של אי אמירת תחנון למ"ד)

[מי אנוכי]

חכמינו תיקנו בכל יום יום ובכל סעודה וסעודה את ברכת 'הטוב והמטיב'!

דבר נדיר ביותר

נכון! אבל גם בפסח - יש חיוב להזכיר כל השנה יציאת מצרים וכן מצוות וברכות שהתורה עשתה זכר ליציאת מצרים (כגון קידוד כל שבת ויו"ט ועוד...) ואפ"ה בפסח עצמו יש 7 ימים חג וליל הסדר עם הרבה מצוות....
נכון שזה לא אותו סדר גודל אבל הבאתי את זה לשאול למה ביום ט"ו באב לא תיקנו חז"ל משהו?

[מי אנוכי]

או עכ"פ חיוב סעודה (כמו בר"ח)

בראש חודש אין חיוב סעודה

יש"כ על ההערה!
ואכן המשנ"ב (סי' תי"ט סק"א) כותב שאין חיוב לאכול פת אך בכה"ח (שם סק"ב) הביא שהר'ן בחידושיו על שבת (כ"ד) כותב בשם רבינו יהונתן שיש חיוב לאכול סעודה בר"ח ולבצוע על הפת אמנם להלכה למעשה זהרק מצווה וכמו שכתבתם וכן פסק מרן השו"ע שם "מצווה להרבות בסעודת ר"ח".
אך גונתי בשאלתי היא באמת כך למה אין שו''ע שפוסק מצוה להרבות בסעודת ט"ו באב שהרי לא מצינו הכי לא בגמ' ולא בפוסקים ושאלתי היא: למה??

[מי אנוכי]

לכאורה אפשר לומר בפשטות שט"ו באב הוא יו"ט של מג"ת, ובטל עם המגילה (שלא שכמו חלק ממועדי המגילה, נותר בו זכר של אי אמירת תחנון למ"ד)

תירוץ יפה!
אך עדיין קצת קשה למה השו"ע לא פוסק את איסור הספד בט"ו באב שכתוב במגילת תענית כמו שפוסק בחנוכה ופורים??

[בברכה המשולשת]

לכאורה אפשר לומר בפשטות שט"ו באב הוא יו"ט של מג"ת, ובטל עם המגילה (שלא שכמו חלק ממועדי המגילה, נותר בו זכר של אי אמירת תחנון למ"ד)

תירוץ יפה!
אך עדיין קצת קשה למה השו"ע לא פוסק את איסור הספד בט"ו באב שכתוב במגילת תענית כמו שפוסק בחנוכה ופורים??

כי בטלה מגילת תענית, מלבד חנוכה ופורים, ולכן אין איסור הספד בימי מג"ת (מלבד אלו שהם בימים שמסיבה אחרת יש בהם איסור הספד)

[מי אנוכי]

לכאורה אפשר לומר בפשטות שט"ו באב הוא יו"ט של מג"ת, ובטל עם המגילה (שלא שכמו חלק ממועדי המגילה, נותר בו זכר של אי אמירת תחנון למ"ד)

תירוץ יפה!
אך עדיין קצת קשה למה השו"ע לא פוסק את איסור הספד בט"ו באב שכתוב במגילת תענית כמו שפוסק בחנוכה ופורים??

כי בטלה מגילת תענית, מלבד חנוכה ופורים, ולכן אין איסור הספד בימי מג"ת (מלבד אלו שהם בימים שמסיבה אחרת יש בהם איסור הספד)

יפה וישר כח על המהירות!
אך זה לא רק מגילת תענית, הדי חז"ל כתבו "לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב וכיום הכפורים" אפי' יותר מחנוכה ופורים וע"ז שאלתי למה חז"ל לא קבעו איזה דינים לבטאות את היו"ט הזה?

[בברכה המשולשת]

ייש"כ על ההבהרה, הבנתי עכשיו את עומק השאלה.
לכאורה, ההסבר הוא שזה היה יו"ט גדול רק כשנהגה מג"ת.
זאת אומרת, שכשהיה את הרובד הבסיסי של עצם היו"ט (מכוח מג"ת), חל על גביו הרובד הגדול של "לא היו ימים טובים" וכו'
ואז מן הסתם גם היו מציינים זאת בסעודת מצווה וכו'.
אבל בנפול הרובד הבסיסי, נופל הכל.

[מי אנוכי]

ייש"כ על ההבהרה, הבנתי עכשיו את עומק השאלה.
לכאורה, ההסבר הוא שזה היה יו"ט גדול רק כשנהגה מג"ת.
זאת אומרת, שכשהיה את הרובד הבסיסי של עצם היו"ט (מכוח מג"ת), חל על גביו הרובד הגדול של "לא היו ימים טובים" וכו'
ואז מן הסתם גם היו מציינים זאת בסעודת מצווה וכו'.
אבל בנפול הרובד הבסיסי, נופל הכל.

יפה, אך מעניין שהגמ' או המפרשים לא מזכירים את מגילת תענית כלל ובחנוכה כן מזכירים.
יכול להיות שחכמים מסתמכים על מג"ת אפי' בלי שמזכירים אותה בגלל עצם הידיעה הזאת שזה כתוב במג"ת.
אך לפי הטעם שאמרתם שאין את הרובד הפנימי קשה הפוך - קשה למה לא אומרים תחנון ביום זה הרי נפל כל הטעם והתבטל ומ"ש משאר ימים טובים המוזכרים במג"ת?

[בברכה המשולשת]

ייש"כ על ההבהרה, הבנתי עכשיו את עומק השאלה.
לכאורה, ההסבר הוא שזה היה יו"ט גדול רק כשנהגה מג"ת.
זאת אומרת, שכשהיה את הרובד הבסיסי של עצם היו"ט (מכוח מג"ת), חל על גביו הרובד הגדול של "לא היו ימים טובים" וכו'
ואז מן הסתם גם היו מציינים זאת בסעודת מצווה וכו'.
אבל בנפול הרובד הבסיסי, נופל הכל.

יפה, אך מעניין שהגמ' או המפרשים לא מזכירים את מגילת תענית כלל ובחנוכה כן מזכירים.
יכול להיות שחכמים מסתמכים על מג"ת אפי' בלי שמזכירים אותה בגלל עצם הידיעה הזאת שזה כתוב במג"ת.
אך לפי הטעם שאמרתם שאין את הרובד הפנימי קשה הפוך - קשה למה לא אומרים תחנון ביום זה הרי נפל כל הטעם והתבטל ומ"ש משאר ימים טובים המוזכרים במג"ת?

עצם דין ועניין חנוכה נזכר לראשונה הלכתית רק במג"ת
משא"כ ט"ו באב, שעניין קרבן עצים מופיע כבר בספר עזרא
ולגבי תחנון- באמת בחלק מימי מג"ת לא אומרים תחנון.

[מי אנוכי]

ולגבי תחנון- באמת בחלק מימי מג"ת לא אומרים תחנון.

איזה למשל?
נ.ב. לגבי שאלתי זאת דלעיל:

אך עדיין קצת קשה למה השו"ע לא פוסק את איסור הספד בט"ו באב שכתוב במגילת תענית כמו שפוסק בחנוכה ופורים??

ראיתי היום שהשו"ע בסי' תקע"ג פוסק שכל הימים שכותבים במג"ת שלא להתענות בהם - מותר להתענות בהם חוץ מחנוכה ופורים שאסור להתענות בהם.
והמשנ"ב (סק"ג) כתב שזה משום הניסים הגדולים והפורסמים שנעשו בהם ‐ נשארו בחזקתם.
ולפי"ז שפיר אפשר לומר את תירוץ כת"ר שאה"נ כל הימים טובים של מג"ת בטלו חוץ מחנכה ופורים מפני הניסים הגדולים והמפורסמים וכנ"ל ולכן אע"פ שלא היו ימים טובים כט"ו באב אעפ"כ אין בו מצוה במשתה ושמחה כיון שבטלה מג"ת.
וישר חיליה על הדברים הנפלאים.