הודעהעל ידי אברהם » א' אפריל 17, 2022 2:44 pm
על גודל מעלת לימוד מ"ח קנייני התורה, שמעתי לראשונה ממורי המחנך הבלתי נשכח הגה"צ רבי מאיר מונק זצ"ל, מנהל ת"ת תורת אמת בבני ברק. הרב מונק הוציא לאור ספר קטן הכמות ורב האיכות "קנין כתר תורה", בו סיכם בקצרה את שיטות המפרשים על קנייני התורה.
הסבא מקעלם זי"ע [שהוא בעצם רבם של רוב הישיבות בזמנינו, שהוקמו ע"י תלמידיו ותלמידי תלמידיו] תיקן ללמוד את קנייני התורה בימי ספירת העומר, כפי שכתב במכתבו:
"לדעתי כי זה ענין הספירה מ"ט יום קודם מתן תורה, כי הם הקדמות לקניית התורה בטבע. ויהיה הוא ותורתו אחד. כענין שאמרו חז"ל בתורת ה' חפצו ואח"כ ובתורתו יהגה. וכל מ"ח יום היו עוסקים בשער אחד ליום, וביום מ"ט היו מחברים כל המ"ח מידות לאחת, פי' היו מתבוננים להפשיט מכולם צורה אחת אשר ע"י זאת דוקא יחד, אז יהיה נקל להם לבוא בחדרי התורה פנימה, חכו ממתקים וכולו מחמדים..."
בילדותי צעדתי בשבת קודש עם אאמו"ר שליט"א, והנה בא לקראתנו הרב אורדנטליך זצ"ל רבו של ביהכנ"ס איצקוביץ והסביבה, ואמר לנו בהתלהבות: אני רוצה לספר לכם דבר נפלא שחשבתי עליו (או אמר: ששמעתי): רמז ברור לקדמותו של הצעת הסבא מקעלם זי"ע ללמוד קנייני התורה בימי ספירת העומר.
דהנה, תלמידי ר"ע נענשו על שלא נהגו כבוד זה בזה, ובל"ג בעומר פסקה המגיפה. מדוע? מה נשתנה יום ל"ג לטובה? [ומשמע שלא פסקה רק משום שכבר מתו כולם, דא"כ אין כאן טעם לנהוג בו שמחה, אלא שאז חלף חרון אף].
אמנם לכשנתבונן בסדר קנייני התורה, נראה, שהקניין הל"ב (לפי חלק מהגירסאות) הוא 'אוהב את הבריות', וא"כ י"ל שתלמידי ר"ע נהגו כבר אז לעסוק בכל יום מימי הספירה בקניין אחד מקנייני התורה, וביום הל"ב שעסקו ב'אוהב את הבריות' התעוררו לאהוב ולכבד זה את זה, וממילא סרה מהם המגיפה.
***
מהו המונח 'קנייני התורה'?
רבים מהמפרשים פירשוהו במובן של 'מעשי קניין', שעל ידי מידות אלו קונים את התורה. וכמו שחידד רבינו אהרן קוטלר זצ"ל:
"כשם שבדיני ממונות מוכרחים לעשות את הקניינים המועילים כדי לזכות בחפץ המבוקש, ולא מועיל מה שנראה לעין שהחפץ ברשותו ונקנה לו, כך בקנין התורה כדי לזכות בתורה ישנם קניינים מיוחדים לכך שהם המ"ח דברים, וככל שיחסרו לו מהם כך יחסר לו בקנין התורה, ולא יועיל לו מה שנראה לעין שהוא לומד ועוסק בה, כל עוד שלא עשה קנין בתורה במ"ח הדברים הרי הוא עומד מחוצה לה".
אמנם לכשנתבונן בלשון התנא שם נראה משמעות נוספת. הרי התנא מקדים לקנייני התורה, ואומר: "גדולה תורה יותר מן הכהונה ומן המלכות שהמלכות נקנית בשלשים מעלות והכהונה בעשרים וארבע והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים"
מה הם קנייני הכהונה? הרי הם כ"ד מתנות כהונה אשר מקבל הכהן בזכות כהונתו. וכן ל' קנייני המלך הינם המעלות אשר מתעלה על העם מכוח מלכותו.
א"כ לפי"ז גם אצל מ"ח קנייני התורה יש לפרש שהם המעלות אשר קונים בזכות התורה, התורה מקנה ללומדיה את מ"ח המעלות הללו.
ובאמת, אין כאן סתירה בין הפירושים: כי בלא המעלות שניתנות למלך מכוח מלכותו – חסר לו בעיקר שם המלכות שלו. וכן הכוהנים לא היו יכולים להיות שלוחי העם לעבודת השם אם לא יהיו מתפרנסים ומקבלים מן העם כ"ד מתנותיהם. נמצא שאותם מתנות ומעלות אמנם מגיעות מכוח המלכות והכהונה, אך מאידך גיסא הינם נותנות משמעות ותוכן למלכות ולכהונה.
כך הוא הדבר גם בקנייני התורה: מחד גיסא, את המעלות הנשגבות הללו מקבלים מן התורה. אם אין תורה אין דרך ארץ. אך מאידך גיסא בלעדיהם אין קיום ותוכן אמיתי ללימוד התורה. אם אין דרך ארץ אין תורה.
לאור הדברים הנ"ל התעוררתי עם החברים - בקהילת ראש הגבעה בגבעת המבתר בירושלים עיה"ק ובכוללי אחוות תורה סניפי רמת אשכול ומרכז-העיר - לדבר בכל יום מימי הספירה במשך כמה רגעים על הקניין של אותו היום.
נשתדל לבאר בכל קניין את שני הצדדים הנ"ל: מדוע מחד גיסא התורה נצרכת לאותו קניין, שבלעדיו אי אפשר לקנות את התורה, וכיצד מאידך גיסא התורה מביאה ומזכה את האדם לאותו קנין ומעלה. שע"י התורה הוא זוכה למעלות ומידות תרומיות אשר מרוממות אותו בכל ענייניו.
בחלק זה – של השפעת התורה על מידותיו של האדם בחיי המעשה – התמקדתי בעיקר בעניין שלום הבית. כי עיקר עבודת המידות של האדם היא בתוך ביתו פנימה, להשרות השכינה בתוככי מקדש מעט שבביתו. ובפרט, בתקופה נוראה ונשגבה זו אשר כל אחד מתכונן לקבל את התורה כשהוא ספון בביתו, ומסתופף עם בני ביתו בחדרים הקטנים ימים ושבועות, הרגשתי שיש צורך לבאר ולהראות את עבודת המידות בתוך הבית אשר אנו זוכים לה מכוח התורה הקדושה.
הדברים לע"נ נעמי ע"ה בת ר' יצחק יבלחט"א