פטירת משה. התנגד לשיר אחד - וחיבר שיר אחר.
א.
שירים רבים חיברו הפייטנים חלקם לחג השבועות וחלקם לסיום התורה.והאב''ע בפירושו לתורה -
מזכיר אחד מהם ומתנגד לו וזל''ש:
...יש אומר כי מספר שבעים בעבור שהוא סך חשבון כי ששים ותשע היו....והם שלשים ושתים ובדרש כי יוכבד נולדה בין החומות. גם זה תמוה למה לא הזכיר הכתוב הפלא שנעשה עמה בהולדת משה והיא בת ק"ל שנה ולמה הזכיר דבר שרה שהיתה בת תשעים.
ולא די לנו זה הצער עד שעשו פייטנים פיוטים ביום שמחת תורה. יוכבד אמי אחרי התנחמי והיא בת ר"נ שנה וכי אחיה
[י''ג אחיה השילוני] חי כך וכך שנים דרך אגדה או דברי יחיד.
אבן עזרא על בראשית מ״ו:כ״ז:א׳.
האב''ע תמה ע''כ שילדה בגיל מאה שלושים . וגם ע''כ שחייה מאתיים וחמישים שנה.
הרמבן במקום מתרץ את הקושיא של האב''ע עיי''ש..
כיום אין לנו את השיר עצמו מלבד הקטע שהביא האב''ע. אך במקביל גם האב''ע עצמו חיבר שיר על פטירת משה, פיוט המופיע לפני ההפטרה של שמחת תורה.
ב.
מצד שני מצאנו שאבן עזרא עצמו כתב פיוט נפוץ על מותו של משה. השיר שבא לתאר את גדולת משה
וכותרתו 'אשריך הר העברים / על ההרים הגבוהים'.
אַשְׁרֶיךָ הַר הָעֲבָרִים, / עַל הֶהָרִים הַגְּבוֹהִים,
יַעַן בָּךְ מִבְחַר קְבָרִים – / הַקֶּבֶר אִישׁ הָאֱלֹהִים.
בִּלְבָבִי לַבָּה, וְכַף אַךְ / עַל מוֹת צִיר נֶאֱמָן, אֲשֶׁר לֹא
קָם עוֹד כָּמֹהוּ, וּמַלְאָךְ / נִרְאָה מִתּוֹךְ הַסְּנֶה לוֹ;
בּוֹעֵר בָּאֵשׁ הַסְּנֶה – אַךְ / לֹא נֶאְכַּל עַצְמוֹ וְחֵילוֹ.
וַיּוֹאֶל עֵינָיו לְהָרִים – / וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים,
הִסְתִּיר פָּנָיו הַיְּקָרִים / מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִים.
רַבּוּ מוֹפְתָיו, אַךְ בְּאָמְנָה / אֵל חַי עָשָׂמוֹ בְעָצְמָה,
הוּא הוֹרִיד דָּת נֶאֱמָנָה, / דָּת מָלְאָה דַּעַת וְחָכְמָה
קַבֵּל הוֹרֶיךָ – וְאַל נָא / תִּשְׁאַל: אֵיךְ הָיוּ וּבַמָּה
הַנִּפְלָאִים הַזְּכוּרִים – / לָמָּה יִקְצֹף הָאֱלֹהִים?
הַדּוֹבְרִים עָלָיו שְׁקָרִים / לֹא הֶאְמִינוּ בֶּאֱלֹהִים.
הוּא הוֹרִיד לוּחוֹת שְׁנָיִם, / וּבְעֵת תָּעִיתִי בְמַעְלִי –
אַרבָּעִים יוֹם פַּעֲמַיִם / לֹא אָכַל לֶחֶם בְּשֶׁלִּי.
אֵיךְ אֹכַל לֶחֶם וּמַיִם / אֶשְׁתֶּה – כִּי נֶאְסַף פְּלִילִי?
בְּחַיָּיו פֵּרַשׁ לִי אֲמָרִים / אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים,
וּבְמוֹתוֹ בֵּרַךְ יְשָׁרִים – / וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים,
מַה נִּכְבַּד מִקְרָא וּמִדְרַשׁ / דָּת, הָיְתָה אָמוֹן בְּשָׁחַק;
הוֹרִישָׁהּ עָנָו – וְיָרַשׁ / דּוֹר מִדּוֹר, קָרוֹב – לְמֶרְחָק,
וִיסוֹד הַשֵּׁם הַמְּפֹרָשׁ / עַל סֵפֶר ׳וְאֵלֶּה שְׁמוֹת׳ חָק –
׳וַיִּקְרָא׳ סוֹד הַסְּפָרִים / ׳וַיְדַבֵּר׳ אִתּוֹ אֱלֹהִים,
דִּבֶּר ׳אֵלֶּה הַדְּבָרִים׳ / וּ׳בְרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים׳
ג.
בשונה מהפיוט של האב''ע המתאר את גדלותו של משה , קיימים גם פיוטים על פטירת משה המתארים את צערם של בנ''י על האבידה הגדולה של משה רעיא מהימנא, ולמרות שיש בהן הבעות צער על האובדן,הם אינן פוגמות ביום מיוחד זה של סיום והתחלה של התורה.
וכמו ראש השנה שיש בה תערובת של יום דין יחד עם יום הכתרת הקבה למלכו של עולם. וגילו ברעדה, כך גם ביום שמחת תורה שבו נאמרות תפילות רציניות תלויות חיים על הגשם " לחיים ולא למוות" וכ''ו, הזכרת נשמות, פיוטים על משה בנוסף על רובן של פיוטי השמחה על סגולת וחיבת התורה.
ד.
תמוהה היא הדעה שפיוטי הצער נועדו לזמן \ מקום בו החג הוא יומיים ,ולכל יום היה אופי ופיוטים שונים ונפרדים לאבל ולשמחה . שהרי כל הפיוטים על משה חוברו לאותו יום שקוראים את הפסוקים על פטירתו בסיום התורה. וביום חגם הראשון בעצרת הם בכלל קוראים עשר תעשר, ואינם מזכירים את פטירת משה.
ולכן אותם פסוקים ובאותו מעמד עצמו מתארים את גדולת משה ואת החלל והאבידה בפטירתו [גם זה כדי לתאר את גדולתו - ולא כדי להרבות אבל] ,באותו יום עצמו ובאותם פסוקים עצמם אנו חוגגים ושמחים בסיום התורה. כמו גם בסיומי מסכתות וש''ס. וחדא מחתא היא.