ביטול ה'מעמיד' ברוב סכך כשר

[אליהו בן עמרם]

למה לא יתבטל פסולו של ה'מעמיד' ברוב סכך כשר?
כמו דאיתא בשו'ע סימן תרל'א סעיף ח' גבי מי שסיכך בשפודין של ברזל שאפשר לבטלן ברוב סכך כשר.

[בן ראובן]

כוונתך אם יש רוב סכך כשר שאינו עומד ע"י "מעמיד" זה? מי אמר שאינו מתבטל בכה"ג?

[אליהו בן עמרם]

לא.
אלא לדוגמא סכך כשר מעורב בשיפודים ש'מעמידים' את כל הסכך הכשר

[עזריאל ברגר]

"מעמיד" אינו בטל גם בהלכות תערובות מאכלים (כגון מה שמעמידים בו את הגבינה).

במילים אחרות:
בדרך כלל "ביטול" הוא להחשיב את הדבר הבטל כמי שאינו קיים, וכאן - אם יינטל המעמיד לא יהיה לך סכך.

[אליהו בן עמרם]

לענ"ד שאני "מעמיד" דתערובת, מ"מעמיד" דסכך, ודמיונם בשמם בלבד.
במעמיד של תערובת, מדובר על מאכל שנוצר מ"תרכובת" שני חומרים, רוב כשר ומותר ומיעוט אסור, שהמיעוט הוא זה שגורם ל"תרכובת" הזאת להתקיים, ולכן חשוב כרוב ולא מתבטל. כלומר הזהות החדשה הזאת של "גבינה" (החומר בצורתו החדשה) שמקורה בעצם בחלב, נוצרה לא פחות בזכות החומר המגבן, ומכאן חשיבותו ולכן אינו בטל בתערובת.
אין זה דומה לסכך, שכן עצי הסכך אינם "מורכבים" עם כלום ולא קיבלו "זהות חדשה", אלא שיש להם כמה סוגי שימושים, כגון: לטאטא רחובות, לשמש כקורות בנין, סיכוך וכיוצ"ב. ולצורך אחד השימושים האלה (סיכוך) צריך להעזר ב"מעמיד".

ועוד אשאל, מה יהיה לפי השוואת מר ב"מעמיד דמעמיד" של תערובת. כלומר יש לי תערובת של מיעוט גבינה שגובנה מרוב חלב כשר על ידי מיעוט "מעמיד" אסור, וה"גבינה" הזאת "מעמידה" תערובת אחרת, שרובה איננה גבינה?

[אליהו בן עמרם]

"מעמיד" אינו בטל גם בהלכות תערובות מאכלים (כגון מה שמעמידים בו את הגבינה).

במילים אחרות:
בדרך כלל "ביטול" הוא להחשיב את הדבר הבטל כמי שאינו קיים, וכאן - אם יינטל המעמיד לא יהיה לך סכך.

יעויין במשנ"ב סי' תרל"א ס"ק כ' גבי ביטול שיפודים מברזל הפסולים לסיכוך ברוב סכך כשר על ידי שתי וערב, וז"ל:
"ונתן הכשר ערב - בין כל שפוד ושפוד נתן הכשר שם לרחבו ודחקו ביניהן שלא יפול משם לארץ"

וכי אין השיפודים מברזל "מעמיד" בפועל לסכך הכשר? ובכל אופן מתבטלים בסכך כשר.

[עזריאל ברגר]

א. לגבי מעמיד דמעמיד בגבינות - יש על זה דיונים בהלכה, וכמדומני שיש מתירים מעמיד שלישי.
ב. מכיוון שהסכך לא מעורב עם המעמיד אלא עומד עליו בפ"ע - אולי יש יותר צד לומר שלא יבטלנו.
ג. באיסורין - אין מבטלין איסור לכתחילה.
ד. מעמיד אינו פוסל את הסוכה בדיעבד, ואולי זוהי התשובה האמיתית לשאלתך, שאכן הוא בטל, אך רק בדיעבד. ולכתחילה לא יעשה כך שמא יטעו לומר שמסככים בדבר זה גם כשהוא בפני עצמו. ובדברים שנאמרו משום גזירה שמא יטעו - לא שייך לומר דיני "ביטול ברוב".

[אליהו בן עמרם]

ב. מכיוון שהסכך לא מעורב עם המעמיד אלא עומד עליו בפ"ע - אולי יש יותר צד לומר שלא יבטלנו.
ג. באיסורין - אין מבטלין איסור לכתחילה.

לטענה הראשונה:
עיין רמ'א בסימן תרכ'ו סעיף א', דגם אם הניח סכך הכשר על הפסול מיקרי עירוב וכשר.

לטענה השניה:
עיין במגן אברהם ס'ק ג' ובט'ז ס'ק ב' בסימן הנ'ל שהקשו כיצד מבטלין בסכך איסור לכתחילה וביארו כמה ביאורים בזה, ולכל הפחות רוב התירוצים שם מתאימים גם לנידון דידן.

[אליהו בן עמרם]

לשאלה הפותחת, אולי אפש'ל:
לביטול צריך שתהיה 'תערובת'.
כאשר שני המינים, השיפודים והסכך הכשר, נועדו לסיכוך, הרי יש לפנינו תערובת סכך כשר ופסול, ויהיה ביטול.
אולם, כאשר מין אחד נועד לסיכוך והשני נועד להעמיד אותו ולא לסיכוך, הרי שאין בפנינו תערובת, ולפיכך אין ביטול ברוב.

כלומר המטרות שלשמן מונחים החומרים המעורבים לפנינו, הם קובעים האם נחשבים מעורבים או לא.
כי אם אחד מהם מיועד להעמיד את השני, הרי שאחד משמש את השני אבל לא מתערב עימו.
אך אם שני המינים מיועדים לסיכוך, הרי שלפנינו 2 חומרי "סכך" או סיכוך (כשר ופסול) המתערבים זה בזה.