פורום אוצר החכמה

כתב הג"מ ישעיה פיק בפי' יש סדר למשנה על המשניות (סוכה פ"ד מ"ב),

ר' יהודה אומר אני והו הושיעה נא. הנה בפי' הר"ב וכן הרמב"ם בפירושו לא כתבו הילכתא כמאן וסתמא כפירושו דהלכה כת"ק וכ"כ הרמב"ם בחיבורו פ"ד מהל' לולב דין כ"ג בכל יום ויום מקיפין את המזבח בלולביהן בידיהן פעם אחת ואומרים אנא ה' הושיעה נא וכו' וכבר נהגו ישראל בכל המקומות להניח תיבה באמצע בית הכנסת ומקיפין אותה בכל יום כדרך שהיו מקיפין את המזבח זכר למקדש. וכתב הכ"מ בכל יום ויום כו' משנה כלשונה דף מ"ה ע"א וכת"ק והמנהג שהזכיר רבינו פשוט הוא ע"כ. ואחר הרצאת דברים אלו נעלם ממני מנהגנו ומבואר ג"כ בלבוש או"ח סי' תר"ס סעיף ב' ונוהגים להקיף המגדל פעם אחת וכו' ואומרים אני והו הושיעה נא וכו' עכ"ל. וכן יסד הפייטן בפייט הושענא של שבת חוה"מ כהושעת יקב מחצביך סובבים ברעננה רוננים אני והו הושיעה נא וכן יסד בפיוט של יום שני המזבח בכפות וערבות באתי לסובבנהו היות בהם ערבות אני והו הושיעה נא. ובעי טעמא שבקת רבנן ועביד כיחידאי [ובטור סי' תר"ס הביא המשנה כצורתה פלוגתא דת"ק ור' יהודה ולא הכריע]. ולכאורה קצת איכא למימר דנשתרבב המנהג מדעת רב צמח גאון דפסק בכל מקום כר"י נגד סתמא דת"ק אמנם כבר מחו לי' מאה עוכלא בעוכלא. ותמצא במ"ש בס"ד משמיה דהרא"ש מ"ב פ"ב דפאה והארכתי שם. ולכן שפיר פסק נמי הרמב"ם ואומרים אנא ה' הושיעה נא ואשר על כן עודנה צ"ע.

ונשנית הערה זו גם בהערות הגאון הנז' על הסידור שנדפסו בסוף סידור אוצר התפילות.

ברם, בעיקר ההערה נתכוין גם בביכורי יעקב סי' תרס וז"ל,

ולכאורה תמוה שנוהגים כר"י ולא כת"ק דהלכתא כוותיה וכמו שפסק גם הרמב"ם (הל' לולב פ"ז הל' כ"ג), ולא ראיתי מהפוסקים שהרגיש בזה. ולענ"ד י"ל ע"פ מה שכתבתי בחדושי (שם רש"י ד"ה אני), להשוות המחלוקת שבין רש"י ותוס' שם. שרש"י (ד"ה אני והו) כתב דהטעם דאני והו הוא מפני שהם ב' שמות, והתוס' (ד"ה אני והו) והריטב"א הביאו מהירושלמי שהטעם דמי שאני והוא בצרה. ועוד כתב רש"י הטעם דאני והו בגמטריא אנא ה'. וכתבתי דכל הטעמים ע"כ אמת ביחד. דלטעם האחרון בלבד הל"ל בפי' אנא ה' כת"ק ולא בגמטריא, ולטעם דהתוס' הל"ל מי שעמנו בצרה ולא בדרך רמז, ולטעם דרש"י הל"ל והו אני דוהו הוא שם הראשון ואני שם ל"ז של ע"ב שמות כמבואר שם, אע"כ להשוות כל הטעמים אמרו לשון זה. והשתא י"ל, דמסדרי סדור לשון הושענא ס"ל לסברא דגם ת"ק לא פליג, אלא כיון דעיקר לשון אני והו ע"כ הוא משום עמו אנכי בצרה אין לזה שייכות בזמן שביהמ"ק קיים, דלמה לנו להזכיר אז צרת הגלות. אבל בזמן הזה אפשר דגם ת"ק הי' מודה דיש לזה שייכות יותר, ובפרט דגם אנא ה' וגם ב' שמות נכללו בו. ולכן יאמר אני והו בחולם ולא והוא במלאפום, כמש"כ הריטב"א.

ברם העירני הרה"ג רבי עזריאל שלמה הכהן דיאמנט שליט"א, דמה ישיב הביכורי יעקב על המצוטט בתוך דברי הג"מ ישעיה מתוך ההושענות לש"ק "כהושעת יקב מחצביך סובבים ברעננה רוננים אני והו הושיעה נא", והתם קאי על אלו שרננו בבית המקדש ולא על הזמן הזה, ואתי רק כרבי יהודה. וצ"ע.

דברים שכתבתי בקבוצה של לומדי הנ"ך היומי בסבב של שני פרקים ליום, שמתחיל בחג השבועות ומסיים בערב חג השבועות בכל שנה:

מובא במשנה מסכת סוכה (דף מה עמוד א), שהיו אומרים בבית המקדש בחג הסוכות "אנא ה' הושיעה נא" ויש אומרים "אני והו הושיעה נא".

המילים "אני והו" לא כל כך מוכרות/מובנות (ולכן יש מחלוקת לגבי ניקוד הו' האחרונה אם בחולם או בשורוק), ורש"י מפרש שהן גימטריא של "אנא י-ה-ו-ה", וגם שהן 2 שמות (הראשון וה37) מתוך שבעים ושנים השמות היוצאים מפסוקי קריעת ים סוף (ויסע וגו' ויבוא וגו' ויט וגו').

התוספות במקום אומרים שצריך להבין מה הענין דווקא בשני שמות אלו מתוך השבעים ושנים.
ומבארים ששני שמות אלו מזכירים לנו שני פסוקים שלפי הפשט נאמרו על הנביא אך במדרש אמרו שהם רומזים על הקב"ה בעצמו:
אני - הוא פסוק ביחזקאל "ואני בתוך הגולה".
והו(א) - הוא הפסוק בירמיהו "והוא אסור ב(א)זיקים".
שכביכול הקב"ה עמנו בגולה ובאזיקים, כדכתיב "בכל צרתם לו צר" (וכמו ששמעתי פעם מדרשן אחד על השאלה "איפה היה אלוקים בשואה" שהוא ענה "אלוקים היה כביכול בתוך תאי הגזים וסבל שם איתנו").

(ראוי לציין שהדרשה הזאת יותר מסתדרת עם הדעה שמנקדת והו כמו במילה והוא ולא בחולם)

וזאת היא בקשתנו "אני והו(א) הושיעה נא" - שיושיע גם את עצמו, במהרה בימינו אמן.


בהשגחה פרטית מזדמן לנו ללמוד את שני הפסוקים האלו - "והוא אסור בזיקים" "ואני בתוך הגולה" - גם בשנה שעברה וגם בשנה בחג הסוכות ובימים הסמוכים לו!

רק שהשנה הזאת - אנחנו יותר יודעים על מה לזעוק ולהתפלל בתפילה זו.....


שנה שעברה לא ידענו מה מצפה לנו, אז לפחות יכולנו לשמוח בחג הסוכות בלב שמח.

מעניין לשים לב, ששני הנביאים האלו - ירמיהו ויחזקאל - היו כהנים. ואיני יודע איך לקשר בין הדברים.

עזריאל ברגר כתב:דברים שכתבתי בקבוצה של לומדי הנ"ך היומי בסבב של שני פרקים ליום, שמתחיל בחג השבועות ומסיים בערב חג השבועות בכל שנה:

מובא במשנה מסכת סוכה (דף מה עמוד א), שהיו אומרים בבית המקדש בחג הסוכות "אנא ה' הושיעה נא" ויש אומרים "אני והו הושיעה נא".

המילים "אני והו" לא כל כך מוכרות/מובנות (ולכן יש מחלוקת לגבי ניקוד הו' האחרונה אם בחולם או בשורוק), ורש"י מפרש שהן גימטריא של "אנא י-ה-ו-ה", וגם שהן 2 שמות (הראשון וה37) מתוך שבעים ושנים השמות היוצאים מפסוקי קריעת ים סוף (ויסע וגו' ויבוא וגו' ויט וגו').

התוספות במקום אומרים שצריך להבין מה הענין דווקא בשני שמות אלו מתוך השבעים ושנים.
ומבארים ששני שמות אלו מזכירים לנו שני פסוקים שלפי הפשט נאמרו על הנביא אך במדרש אמרו שהם רומזים על הקב"ה בעצמו:
אני - הוא פסוק ביחזקאל "ואני בתוך הגולה".
והו(א) - הוא הפסוק בירמיהו "והוא אסור ב(א)זיקים".
שכביכול הקב"ה עמנו בגולה ובאזיקים, כדכתיב "בכל צרתם לו צר" (וכמו ששמעתי פעם מדרשן אחד על השאלה "איפה היה אלוקים בשואה" שהוא ענה "אלוקים היה כביכול בתוך תאי הגזים וסבל שם איתנו").

(ראוי לציין שהדרשה הזאת יותר מסתדרת עם הדעה שמנקדת והו כמו במילה והוא ולא בחולם)

וזאת היא בקשתנו "אני והו(א) הושיעה נא" - שיושיע גם את עצמו, במהרה בימינו אמן.


בהשגחה פרטית מזדמן לנו ללמוד את שני הפסוקים האלו - "והוא אסור בזיקים" "ואני בתוך הגולה" - גם בשנה שעברה וגם בשנה בחג הסוכות ובימים הסמוכים לו!

רק שהשנה הזאת - אנחנו יותר יודעים על מה לזעוק ולהתפלל בתפילה זו.....


שנה שעברה לא ידענו מה מצפה לנו, אז לפחות יכולנו לשמוח בחג הסוכות בלב שמח.

בתיקוני הזוהר כתוב.
אני והוּ...

מוטוש כתב:

עזריאל ברגר כתב:מובא במשנה מסכת סוכה (דף מה עמוד א), שהיו אומרים בבית המקדש בחג הסוכות "אנא ה' הושיעה נא" ויש אומרים "אני והו הושיעה נא".

המילים "אני והו" לא כל כך מוכרות/מובנות (ולכן יש מחלוקת לגבי ניקוד הו' האחרונה אם בחולם או בשורוק)...

בתיקוני הזוהר כתוב.
אני והוּ...

א. האם כולם מסכימים שכך הוא הניקוד בתיקוני הזוהר, או שגם בזה יש גירסאות?
ב. אכן כך הוא גם נוסח חב"ד.
ג. לא חקרתי מהו טעמם של המנקדים בחולם.

עזריאל ברגר כתב:

מוטוש כתב:

עזריאל ברגר כתב:מובא במשנה מסכת סוכה (דף מה עמוד א), שהיו אומרים בבית המקדש בחג הסוכות "אנא ה' הושיעה נא" ויש אומרים "אני והו הושיעה נא".

המילים "אני והו" לא כל כך מוכרות/מובנות (ולכן יש מחלוקת לגבי ניקוד הו' האחרונה אם בחולם או בשורוק)...

בתיקוני הזוהר כתוב.
אני והוּ...

א. האם כולם מסכימים שכך הוא הניקוד בתיקוני הזוהר, או שגם בזה יש גירסאות?
ב. אכן כך הוא גם נוסח חב"ד.
ג. לא חקרתי מהו טעמם של המנקדים בחולם.

אני לא חוקר!
סך הכל. גורס את זה.
באלול בואכה יום כיפור...

עתה ראיתי בסיום הציטוט מ"ביכורי יעקב" שבסיום ההודעה הפותחת את האשכול, שהוא אומר לנקד בחולם, ואם הבנתי נכון את דבריו - כנראה כוונתו לרמז על ניקוד שם הוי' ב"ה בקריאתו באדנות, שיש בו חולם.

האם מישהו הרחיב את דבריו?

שמא יעזור

איקטורין כתב:שמא יעזור

משנה לחם - יעבץ.jpeg

מחזור רעדלהיים - היידנהיים.jpeg

ייש"כ

דברי ר"וו היידענהיים מפורסמים?

מה נמצא בזוה"ק שתיבת אני הוא קיצור משם אדנ"י?

מיללער כתב:

איקטורין כתב:שמא יעזור

משנה לחם - יעבץ.jpeg

מחזור רעדלהיים - היידנהיים.jpeg

ייש"כ

דברי ר"וו היידענהיים מפורסמים?

מה נמצא בזוה"ק שתיבת אני הוא קיצור משם אדנ"י?

קבלתי שכבר רמז על דברי רוו"ה בתפאר"י על המשנה בסוכה בכתבו שבירושלמי איתא בדברי רבי יהודה אני 'והוא' הושיעה נא "ואשתמיטתיה ירושלמי זה להחכם רוו"ה ז"ל ולהגאון מהר"פ זצוק"ל שהודה לו כמובא במחזור רעדעלהיים שהדפיס" עכ"ל. אבל לא העתיק את דבריו במילואם.

לזכרוני, באחד הגליונות של 'קולמוס' הביאו צילומים ממחזורים ישנים כת"י, שם מנוקד אני 'והו' בחולם.
בחיפוש בקולמוס שבאוצה"ח לא הצלחתי למצוא...

מיללער כתב: קבלתי שכבר רמז על דברי רוו"ה בתפאר"י על המשנה בסוכה בכתבו שבירושלמי איתא בדברי רבי יהודה אני 'והוא' הושיעה נא "ואשתמיטתיה ירושלמי זה להחכם רוו"ה ז"ל ולהגאון מהר"פ זצוק"ל שהודה לו כמובא במחזור רעדעלהיים שהדפיס" עכ"ל. אבל לא העתיק את דבריו במילואם.

הרב זיכל כתב ע"כ: https://tablet.otzar.org/#/book/659806/ ... /end/165/c

איקטורין כתב:שמא יעזור

משנה לחם - יעבץ.jpeg

מחזור רעדלהיים - היידנהיים.jpeg

הכוונה שהזכירו בהקפות במקדש שם אדנות ושם הויה ככתבו?
אם כן - זה חידוש עצום שלא שמענו. מקום נוסף שהזכירו שם המפורש במקדש.
או שהכוונה שאמרו כנזכר במשנה, באותו הלשון ממש, שהוא רק רמז נוטריקון אל שני השמות.

מיללער כתב:מה נמצא בזוה"ק שתיבת אני הוא קיצור משם אדנ"י?

אינני בקי לדעת מה והיכן נמצא מזה בזוהר בפירוש, אבל אני כן זוכר שהשכינה נקראת "אני", ושם השכינה הוא אדנות.

אולי קשורים לזה גם דברי האר"י שהלבוש של שם הויה = אותיות שלפניו ואחריו [טדה"ד כוז"ו] - עולה "אני". ופירש בזה "אני ראשון ואני אחרון".
ודורשים בזה הרבה פסוקים. ובעל הבני יששכר מבאר בזה את הפסוק "ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי", [והכפל "אני אני", אף שהאותיות שמלפני ואחרי הוי"ה עולות "אני" אחד, יסודו כנ"ל בדברי האר"י עצמו].

כל זה בדרך פטטיא דאורייתא בעלמא.

צופה_ומביט כתב:

מיללער כתב:מה נמצא בזוה"ק שתיבת אני הוא קיצור משם אדנ"י?

אינני בקי לדעת מה והיכן נמצא מזה בזוהר בפירוש, אבל אני כן זוכר שהשכינה נקראת "אני", ושם השכינה הוא אדנות.

מה ש"אני" הוא כינוי להשכינה מקורו בתוס' על זה הענין (סוכה מה. ד"ה אני והו) עפ"י הכתוב יחזקאל א') ואני בתוך הגולה, וברש"י סוכה (נג.) אם "אני" כאן הכל כאן עיי"ש. והאריך בזה הגרי"ע זצ"ל בבית האוצר (כלל לג) במקורות ועל מה שהיה שגור בפי רבינו הקדוש לומר "אומר אני" שהיה מתכוין להשכינה הקדושה.

אולם אין בזה כדי לבאר את דברי החכם רוו"ה, שיש במילת אנ"י לשון נוטריקון וקיצור של השם אדנ"י שעליה הוסיף הגה"ק בעל ההפלאה זצוק"ל שכן מבואר בזוה"ק "בכמה מקומות" שהזכיר "אני" במקום השם אדנות".