הצהבת אתרוג שלא ישנה צבעו מחמת עצמו - חידוש הגר"מ שטרנבוך
פורסם: ב' אוקטובר 05, 2020 8:03 pm
אתרוג הירוק כעשבי השדה פסול [שו"ע תרמ"ח], ואם עשוי לשנות צבעו בתלוש, דעת הגר"א הו' במשנ"ב [שם] להתיר, ועל זה נסמכו רבים [ומצוי הוא ברוב האתרוגים הבלתי מורכבים שרבה בהם הירקות]. וידועה דעת הב"ח לאסור עד שיצהב, משום גמר פירי. ובשם הגר"ח איתא לפסול מדין הדר, וידוע לכך קפידת בית בריסק בזה [דאיננו יודעים במדויק מהו צהוב]. והעצה היעוצה לכך היא להצהיב האתרוג בתפוחים וכד' קודם החג.
וראיתי להגר"מ שטרנבוך שליט"א בספרו מועדים וזמנים [ח"ו ס"א] דהביא לחוש חשש חדש, דהנה אתרוג שישאר בירקותו לעולמים ולא יועיל הטמנת התפוחים וכד', פסול הוא לכו"ע, והגר"א והב"ח נדיינו באתרוג שעתיד לשנות צבעו למראה אתרוג, ובזה ודאי שרי להטמינו בתפוחים. אכן יש לחשוש לסוג אתרוגים, שמעצמם לא יגיעו לציהוב לעולם, ורק ע"י ריח התפוחים יוציא כוחו ויצהב לאחר הזמן, ואילולא מעשה זה התלוי בבן אדם לא יגיע למראה אתרוג, - בזה חישב לחשוש דבר חדש, דבפרי שאלולא מעשה בנ"א לא יגיע לגמר פירי, לאו גמר פירי ואינו שמיה אתרוג.
וחיילו וסייעתו היא מהא דאמרו בערובין [כח:] שקדים המרים הראויין למתקן, בכ"ז פטורות ממעשר [ולא דמי לפרי שאינו ראוי למאכל אלא בבישול דחייב במעשר, דהתם הבישול מתקנו בתלוש אך היכא דראוי במחובר וצריך עוד לקרקע לגמר גידולו אינו חייב עד שגדל כל צרכו במחובר], ולא מהני הפעולות שיפעלו בו - מיתוק האור, אלא פטור ממעשר.
ולכך א"כ לאתרוגים מסוג זה לא יועיל הצהבתם לכו"ע ואף להגר"א אינו גמר פירי.
והנה כיום רוב האתרוגים קודם שילוחם לספקים נשלחים לחדרי אחסון, שם מוצהבים ע"י גז, ומזה ממשיכים להצהיב בהמשך הזמן, והנה אם נחוש ונימא דישנו כזן הנ"ל בין האתרוגים, [כמצוי באתרוגים לא מורכבים] שאילולי הגז לא יצהיבו מעולם, א"כ ישנם אתרוגים הפסולים בינותינו, ואנו לא נדע שפסולים המה.
ואשר שיש לברר בזה, האם אכן מצוי כזן הלז, וכן אם כנו דברי הגר"מ ואין חולק בזה.
דהנה על ראייתו מערובין משקדים המרים, ייש להעיר דזהו אך להרשב"א, דהתם הק' ברשב"א אמאי במתקן פטור ממעשר הא הוא ראוי לאכילה, ותירץ דבמעשר דבר הראוי מצד עצמו בעינן דומיא דדגן תירוש ויצהר, וכוונתו דבעי בלא מעשה בנ"א וכנ"ל, אך ברש"י [ד"ה ויכול למתקן] מבואר דבר אחר, דכתב הטעם דפטור "ולעניין מעשר משום דלאו גמר פירי הוא", ולא כתב כהרשב"א, והיינו, דכוונתו דזה אינו פרי מושלם, דהמיתוק אינו גומר בישולם, אלא מתקנם לאכילה לפה האדם, ובזה לא אמרינן דשמיה פירי. ולפי"ד רש"י ליכא ראיה לנידון הנ"ל, דדווקא התם כן הוא, אך באתרוג דכן גומר בישולו, ושמיה 'פרי האתרוג', אמרינן דשמיה פירי, והגיע לגמר פירי.
אך עצם חידושו מובן הוא, דרחמנא אמר פרי עץ הדר, פרי שהוא מעץ, והעץ עושהו לפרי, ולא פרי היוצא - וגומר בישולו ע"י אדם.
וראיתי להגר"מ שטרנבוך שליט"א בספרו מועדים וזמנים [ח"ו ס"א] דהביא לחוש חשש חדש, דהנה אתרוג שישאר בירקותו לעולמים ולא יועיל הטמנת התפוחים וכד', פסול הוא לכו"ע, והגר"א והב"ח נדיינו באתרוג שעתיד לשנות צבעו למראה אתרוג, ובזה ודאי שרי להטמינו בתפוחים. אכן יש לחשוש לסוג אתרוגים, שמעצמם לא יגיעו לציהוב לעולם, ורק ע"י ריח התפוחים יוציא כוחו ויצהב לאחר הזמן, ואילולא מעשה זה התלוי בבן אדם לא יגיע למראה אתרוג, - בזה חישב לחשוש דבר חדש, דבפרי שאלולא מעשה בנ"א לא יגיע לגמר פירי, לאו גמר פירי ואינו שמיה אתרוג.
וחיילו וסייעתו היא מהא דאמרו בערובין [כח:] שקדים המרים הראויין למתקן, בכ"ז פטורות ממעשר [ולא דמי לפרי שאינו ראוי למאכל אלא בבישול דחייב במעשר, דהתם הבישול מתקנו בתלוש אך היכא דראוי במחובר וצריך עוד לקרקע לגמר גידולו אינו חייב עד שגדל כל צרכו במחובר], ולא מהני הפעולות שיפעלו בו - מיתוק האור, אלא פטור ממעשר.
ולכך א"כ לאתרוגים מסוג זה לא יועיל הצהבתם לכו"ע ואף להגר"א אינו גמר פירי.
והנה כיום רוב האתרוגים קודם שילוחם לספקים נשלחים לחדרי אחסון, שם מוצהבים ע"י גז, ומזה ממשיכים להצהיב בהמשך הזמן, והנה אם נחוש ונימא דישנו כזן הנ"ל בין האתרוגים, [כמצוי באתרוגים לא מורכבים] שאילולי הגז לא יצהיבו מעולם, א"כ ישנם אתרוגים הפסולים בינותינו, ואנו לא נדע שפסולים המה.
ואשר שיש לברר בזה, האם אכן מצוי כזן הלז, וכן אם כנו דברי הגר"מ ואין חולק בזה.
דהנה על ראייתו מערובין משקדים המרים, ייש להעיר דזהו אך להרשב"א, דהתם הק' ברשב"א אמאי במתקן פטור ממעשר הא הוא ראוי לאכילה, ותירץ דבמעשר דבר הראוי מצד עצמו בעינן דומיא דדגן תירוש ויצהר, וכוונתו דבעי בלא מעשה בנ"א וכנ"ל, אך ברש"י [ד"ה ויכול למתקן] מבואר דבר אחר, דכתב הטעם דפטור "ולעניין מעשר משום דלאו גמר פירי הוא", ולא כתב כהרשב"א, והיינו, דכוונתו דזה אינו פרי מושלם, דהמיתוק אינו גומר בישולם, אלא מתקנם לאכילה לפה האדם, ובזה לא אמרינן דשמיה פירי. ולפי"ד רש"י ליכא ראיה לנידון הנ"ל, דדווקא התם כן הוא, אך באתרוג דכן גומר בישולו, ושמיה 'פרי האתרוג', אמרינן דשמיה פירי, והגיע לגמר פירי.
אך עצם חידושו מובן הוא, דרחמנא אמר פרי עץ הדר, פרי שהוא מעץ, והעץ עושהו לפרי, ולא פרי היוצא - וגומר בישולו ע"י אדם.