נענוע הערבה
פורסם: ד' אוקטובר 03, 2018 1:38 pm
איתא ברמ"א (סימן תרסד סוף סעיף ז),
ובספר ערוך השולחן כתב,
וקצת לפלא לשון זה של הערוה"ש שהרי דברי הרמ"א מיוסדים על אדני פז שיטת רש"י בסוכה מג, ב שהעתיקו כל קדמוני אשכנז שחבטה בערבה היינו נענוע, וגם צ"ב מהו 'נענוע קצת'.
והנה מצינו בספרי המלקטים שהביאו בזה שהיו מרבותינו שעשו איזה נענוע מעט בהערבה, יתר על הנטילה ביד בסתמא, והיו שעשו נענוע מושלם דהיינו הולכה והבאה וכו' לכל הרוחות, ונראה לברר קצת ענין זה.
הנה ידועה מחלוקת הראשונים מהו 'נענועים', והדברים ארוכים. ויסוד הדברים דכולי עלמא מודו שבכלל ענין הנענועים הוא הולכה והבאה של לולב ומיניו לכל צד ג"פ, אלא שהרבה ראשונים הוסיפו בזה שהנענוע כולל גם טירוף וכסכוס של העלין בכל נענוע. המחבר בשולחן ערוך סימן תרנא סעיף ט העתיק להלכה כשיטה ראשונה, והרמ"א מוסיף בה להצריך גם כשיטה שניה. (עי' משנ"ב וערוה"ש שם בישוב לשון הרמ"א שנראה כסותר את עצמו, דהיינו שר"ל שלא יעשה הנענועים בעת שיגמור ההולכה וההבאה אלא יעשם בעת ההולכה וההובאה גופא ובכסכוס).
ומעתה נראה דהמושג של נענוע אם היינו טירוף וכסכוס העלין זה שייך רק בלולב ולא בשאר המינין, ואי ישנו מושג של נענוע בערבה, בהכרח דהיינו הולכה והבאה לכל רוח, [ובאמת להלכה נקטו הפוסקים דשיעור של קטן היודע לנענע היינו שיודע לעשות הולכה והבאה, כמו שכתב המשנ"ב סי' תרנז ס"ק ב].
וכנראה דכוונת הערוה"ש בנענוע קצת היינו שיחשב יותר כמעשה נטילה, אבל מעשה נענוע היינו הולכה והבאה וכו' לכל רוח.
אלא שיש לעיין טובא בדין ג"פ האם הוא נאמר בדין נענוע הלולב דייקא והיינו על טירוף וכסכוס העלין או גם על הולכה והבאה שזה גם בכל המינין, וכמש"נ. וביאור הדברים, דאף דודאי גם ההולכה וההבאה עושה ג"פ כי הכסכוס עושה בשעת ההולכה וההבאה, וכנ"ל, אבל יתכן לומר שמנין הג"פ נאמר מצד הדין המיוחד של נענוע שישנו בלולב ולא בדין הכללי של הולכה והבאה שנאמר בכל המינין.
וראיתי בספר פתחי אברהם להגרא"ד אויערבאך שליט"א גאב"ד טבריה שהעלה נפ"מ דומה לזה במי שנוטל המינין בזה אחר זה, והעלה מדיוק לשון הרמב"ם שאמנם יהיה סגי בהולכה והבאה פ"א לכל רוח ולא בעי ג"פ.
וז"ל הרמב"ם (פ"ז הל' ט-י): ומצוה כהלכתה שיגביה אגודה של שלשה מינין בימין ואתרוג בשמאל ויוליך ויביא ויעלה ויוריד וינענע הלולב שלשה פעמים בכל רוח ורוח. כיצד מוליך ומנענע ראש הלולב שלשה פעמים ומביא ומנענע ראש הלולב שלשה פעמים וכן בעליה וירידה.
ומשמע מלשונו שהנענוע עולה על הלולב, שהוא מנענע את ראשו והיינו כסכוס העלין, כמו שביארו כל המפרשים בשיטתו, ובתחילת ההלכה הזכיר כל המינין ולא הזכיר נענוע של ראש הלולב, והיינו משום דמיירי בדין הולכה והבאה גופא, וזה קאי על כולם, ומ"מ כתב שמנענע הלולב ג"פ, ונראה שהג"פ זה מחמת הלולב, ובהל' י הוסיף שמנענע ראש הלולב ג"פ.
וכל אלו דיוקים בעלמא, ולענין מעשה צ"ע. ונראה שהמנהג לעשות ג"פ.
ומנענעים ההושענות בשעה שאומרים הושענות, ואח"כ חובטים אותה.
ובספר ערוך השולחן כתב,
גם הנענוע בהערבה אין אנו נוהגין וראוי לחוש לדבריו [לדברי הרמ"א] ולנענע קצת.
וקצת לפלא לשון זה של הערוה"ש שהרי דברי הרמ"א מיוסדים על אדני פז שיטת רש"י בסוכה מג, ב שהעתיקו כל קדמוני אשכנז שחבטה בערבה היינו נענוע, וגם צ"ב מהו 'נענוע קצת'.
והנה מצינו בספרי המלקטים שהביאו בזה שהיו מרבותינו שעשו איזה נענוע מעט בהערבה, יתר על הנטילה ביד בסתמא, והיו שעשו נענוע מושלם דהיינו הולכה והבאה וכו' לכל הרוחות, ונראה לברר קצת ענין זה.
הנה ידועה מחלוקת הראשונים מהו 'נענועים', והדברים ארוכים. ויסוד הדברים דכולי עלמא מודו שבכלל ענין הנענועים הוא הולכה והבאה של לולב ומיניו לכל צד ג"פ, אלא שהרבה ראשונים הוסיפו בזה שהנענוע כולל גם טירוף וכסכוס של העלין בכל נענוע. המחבר בשולחן ערוך סימן תרנא סעיף ט העתיק להלכה כשיטה ראשונה, והרמ"א מוסיף בה להצריך גם כשיטה שניה. (עי' משנ"ב וערוה"ש שם בישוב לשון הרמ"א שנראה כסותר את עצמו, דהיינו שר"ל שלא יעשה הנענועים בעת שיגמור ההולכה וההבאה אלא יעשם בעת ההולכה וההובאה גופא ובכסכוס).
ומעתה נראה דהמושג של נענוע אם היינו טירוף וכסכוס העלין זה שייך רק בלולב ולא בשאר המינין, ואי ישנו מושג של נענוע בערבה, בהכרח דהיינו הולכה והבאה לכל רוח, [ובאמת להלכה נקטו הפוסקים דשיעור של קטן היודע לנענע היינו שיודע לעשות הולכה והבאה, כמו שכתב המשנ"ב סי' תרנז ס"ק ב].
וכנראה דכוונת הערוה"ש בנענוע קצת היינו שיחשב יותר כמעשה נטילה, אבל מעשה נענוע היינו הולכה והבאה וכו' לכל רוח.
אלא שיש לעיין טובא בדין ג"פ האם הוא נאמר בדין נענוע הלולב דייקא והיינו על טירוף וכסכוס העלין או גם על הולכה והבאה שזה גם בכל המינין, וכמש"נ. וביאור הדברים, דאף דודאי גם ההולכה וההבאה עושה ג"פ כי הכסכוס עושה בשעת ההולכה וההבאה, וכנ"ל, אבל יתכן לומר שמנין הג"פ נאמר מצד הדין המיוחד של נענוע שישנו בלולב ולא בדין הכללי של הולכה והבאה שנאמר בכל המינין.
וראיתי בספר פתחי אברהם להגרא"ד אויערבאך שליט"א גאב"ד טבריה שהעלה נפ"מ דומה לזה במי שנוטל המינין בזה אחר זה, והעלה מדיוק לשון הרמב"ם שאמנם יהיה סגי בהולכה והבאה פ"א לכל רוח ולא בעי ג"פ.
וז"ל הרמב"ם (פ"ז הל' ט-י): ומצוה כהלכתה שיגביה אגודה של שלשה מינין בימין ואתרוג בשמאל ויוליך ויביא ויעלה ויוריד וינענע הלולב שלשה פעמים בכל רוח ורוח. כיצד מוליך ומנענע ראש הלולב שלשה פעמים ומביא ומנענע ראש הלולב שלשה פעמים וכן בעליה וירידה.
ומשמע מלשונו שהנענוע עולה על הלולב, שהוא מנענע את ראשו והיינו כסכוס העלין, כמו שביארו כל המפרשים בשיטתו, ובתחילת ההלכה הזכיר כל המינין ולא הזכיר נענוע של ראש הלולב, והיינו משום דמיירי בדין הולכה והבאה גופא, וזה קאי על כולם, ומ"מ כתב שמנענע הלולב ג"פ, ונראה שהג"פ זה מחמת הלולב, ובהל' י הוסיף שמנענע ראש הלולב ג"פ.
וכל אלו דיוקים בעלמא, ולענין מעשה צ"ע. ונראה שהמנהג לעשות ג"פ.