פורום אוצר החכמה

דומני שהיסוד ושורש העבודה מדבר על מצב שאדם מיד לאחר שנועל את הסנדל במוצאי יום כיפור נהפך לאיש אחר וחוזר לכל מה שהתודה עליהם. השנה הרגשתי בדיוק כך. החלטתי ביום כיפור לתקן דבר מסוים הזקוק לתיקון והרגשתי שמיד שנקרתה בפני ההזדמנות לא הצלחתי לעמוד במה שחלטתי. איך אפשר להתגבר ולקבע את הדברים.

כולנו באותה סירה..
אבל באמת התקדמת כי את אותו עניין שהיית עושה קודם בלא שיפריע לך היום זה כבר מפריע לך

כדכד כתב:החלטתי ביום כיפור לתקן דבר מסוים הזקוק לתיקון והרגשתי שמיד שנקרתה בפני ההזדמנות לא הצלחתי לעמוד במה שחלטתי

לדעתי, לא זה הבעיה. שבע יפול צדיק וקם.
הבעיה היא שאחרי קצת זמן בכלל שוכחים שביום כיפור החלטנו משהו.
נראה לי שניהול יומן מעקב - דבר שיכול להציל את המצב.

חושבני שצריך לעבוד על היצה"ר ולומר לו שהקבלה היא עד סוכות בלבד רק כמה ימים ואח"כ להאריך עד חנוכה ואם יכול אח"כ עוד ועוד הרי זה משובח.
כך יוצא שיש רווח בקבלה לפחות עד סוכות שזה לא הרבה זמן ואח"כ יותר קל רק להאריך עוד קצת את זמן הקבלה.
עשיתי ונושעתי!

א. שבע יפול צדיק וקם, והיה אומר ר' יצחק הוטנר שאין זה מקרה אלא זה הדרך, אין אפשרות לצדיק לעלות בלי ליפול שבעה פעמים.

ב. משהו שאל את הגאון ר' שלמה זלמן מה לקבל? ואמר לו תקבל על עצמך דבר שתוכל להחזיק בו שנה שלימה.

והנה יש לדעת ש"הגודל של הקבלה נמדד לפי ההתמדה", כלומר אם אדם קיבל על עצמו ללמוד חמש דקות וזה נמשך הרבה זמן חודשים ושנים זה נהפך להיות דבר גדול ומעצב את דמותו, לעומת זאת אם אדם עשה דבר גדול חד פעמי כגון למד עשרים שעות ברצף ולא נמשך עוד זמן אז אפשר לומר שכמעט לא נשאר ממה שעשה כלום.

ולכן חשוב לקבל דבר שיעמוד לימים רבים, ואין לזלזל בדבר קטן כי באמת את הגודל קובע הזמן וההתמדה ולא הגודל, וקבלה גדולה אולי היא מסנוורת וגורמת לחשוב שעושה דבר גדול אבל אין הדבר כן משום שהוא רק חד פעמי. [ר' ירוחם ממיר]