פורום אוצר החכמה

אתרוגי ארץ-ישראל. בירור מסורת קדמותם של אתרוגי ארץ-ישראל בעת החדשה. זֹהר עמר. נוה צוף, תשע"א. 85 עמ'. ([email protected])
לפני שנה, בגליון תשרי תש"ע (נ, א עמ' 115-116), כתבתי על הספר 'ארבעת המינים, עיונים הלכתיים במבט היסטורי, בוטני, וארץ-ישראלי' של פרופ' עמר, בו בין השאר דן המחבר בזיהוי האתרוגים לסוגיהם השונים, ובנושא הרכבת האתרוגים – שאלה שמעסיקה רבות את פוסקי הדורות האחרונים. הספר החדש עוסק הפעם אך ורק בענין זה, וליתר דיוק – בזיהוי ואבחנת האתרוגים השונים הגדלים ומשווקים היום בארץ: פרופ' עמר חקר ובלש ובדק וראיין והבהיר מסורות והישווה גירסאות וניתח שמועות, ועל פי כל החומר הזה, שמעולם לא נבדק באופן מדוקדק כל כך, הגיע למסקנות מעניינות (הנוגעות גם למעשה – אך בלי שהמחבר נגע בפסיקת הלכה בפועל) בענין מסורתם של זני האתרוגים השונים, שמוצאם מרמות שונות של הכלאה בין אתרוגי ארץ ישראל הוותיקים מתקופת חז"ל - לבין אתרוגים 'תוצרת חוץ' (בעיקר מאיי יוון), ומסוגים שונים של טיפוח וברירה. מוזכרים בקונטרס אישים רבים הקשורים באופן ישיר לפיתוח גידול האתרוגים בארץ במאה השנים האחרונות, מהם שעסקו בשימור האתרוגים ה'אותנטיים' של א"י ומהם שטיפחו או סייעו לפתח זנים חדשים: רח"א ואקס מקאליש, מהרי"ל דיסקין, הרב קוק והחזו"א מכאן, ומשפחות ברוורמן, גלובמן, קיביליביץ', אורדנג, הלפרין, ליפקוביץ, שלומאי, קלי ועוד ועוד מאידך (חלקם הותירו את שמותם על זני האתרוגים אותם טיפחו), והמקומות צפת, שכם, יריחו, ואדי קלט, חדרה, כפר הרואה, אום אל פאחם, בית מאיר, בני ברק, בת ים, חפץ חיים, ירושלים, יפו ועוד, כל אחד מהם ומסורותיו ואתרוגיו. הבעיות העיקריות שעמדו לפני המחבר היו היעדר תיעוד של תהליכי הברירה והקידום של גידול האתרוג בארץ, סודות מסחריים שקשה היה לפצח, ו'אגדות אתרוגים' שצריך היה לקלף מהם את הדמיון ולהגיע לגרעינן ההיסטורי; הוא התגבר עליהן, והצליח להסיק מסקנות, בזהירות הראויה, לגבי מצב האתרוגים למיניהם היום בארץ. מעניין לציין שהמחבר נוטה לדעה, שכנראה הסכימו לה כמעט כל חכמי ארץ ישראל אשכנזים וספרדים בדורות קודמים, שאין לחשוש ל'תולדות המורכב', היינו לאתרוגים שאחד מאבות אבותיהם היה מורכב על כנה ממין אחר של פרי הדר - אך הוא עצמו גדל במראה ובדמות של אתרוג רגיל ומגרעיניו נטעו עצים חדשים, ולכן לדעתו אין כמעט לחשוש לאתרוגים מורכבים בשיווק המסחרי היום בארץ (הראי"ה קוק בדורו נקט חד-משמעית בגישה זו, כפי שפוסקים למעשה היום גם רבני בד"ץ העדה החרדית, בניגוד כנראה לדעת החזו"א; עי' בספר עמ' 48 ואילך). הוא מספר שרבים ממיני האתרוגים הקיימים היום, לא רק האתרוגים התימניים, יכולים להגיע בבשלותם למשקל של עד 2 ק"ג (אלא שהם נקטפים היום בדרך כלל עוד בקטנותם), ואז החלק הלבן-בשרי שלהם (לא החלק הפנימי עם הגרעינים) ראוי לאכילה כפי שהוא; לאתרוגים במצב זה התכוונו חז"ל כאשר התייחסו אל האתרוגים כפרי שרגילים לאוכלו. חידושים רבים בספר זה, וגם מי שירצה לפקפק בפרט זה או אחר – ימצא פרוס לפניו כל החומר בנושא מוסבר ומעובד, חומר שחלק ניכר ממנו היה אובד בתהום הנשייה לולא עבודתו המסורה של זהר עמר, ועל כך יהדרוהו ויברכוהו טובים.

עניני כתב:לפני מספר שנים בסוכות התפללתי בלדרמן ואחרי התפילה פגשתי את הגאון ר יודל שפירא זצ"ל ושאלתי אותו מאיפה החזו"א ידע שהאתרוגים שלו לא מורכבים והשיב א] בטביעות עין ב]האתרוגים הגיעו ממקום נידח בצפת [כנראה שלא חשש להרכבה ממקום כזה] עכ"ל

עניני כתב:כלומר אתה רוצה להגיד שהרב שפירא הוא בור או אולי החזו"א? ומה עם טבעיות העין? לא התייחסת לזה.

למדן כתב:יש סיפור מקובל בין חסידי חב"ד על אתרוגי מזן יאנווע
כשהקב"ה אמר למשה רבינו ולקחתם לכם פרי עץ הדר הראה לו את העץ ביאנווע
הגם שכתוב שרק על מחצית השקל ועל המנורה ועל קידוש החודש הראה לו הקב"ה כזה
אבל כך מקובל אצל חסידי חבד
האם מישהו יודע מקור לקבלה זו

"נראה דאף בדורותנו רשאים החכמים לסמוך על הכרעתם בצורות המשתנות איזה מהן מין אחד ואיזה מהן ב' מינים, בין כשהנידון במין אחד שנברא בצורות מתחלפות ובמהות ומזג אחד, ובין בנידון דמיון הפירות והעלין שהתיר הרמב"ם, ואצ"ל אם שינוי צורתן מפני שינוי המקומות, ואף על גב דהתנא האריך לפרש לנו הפרטים וכדי ללמוד מהן כיו"ב ואנחנו איננו בקיאים בדקדוק הדבר, מ"מ כל שדעתנו מכרעת הכרע גמור שאין בו ספק סומכין אנחנו להתיר".

מור כתב:

"מ"מ כל שדעתנו מכרעת הכרע גמור שאין בו ספק סומכין אנחנו להתיר".

בצלאל כתב:

עניני כתב:לפני מספר שנים בסוכות התפללתי בלדרמן ואחרי התפילה פגשתי את הגאון ר יודל שפירא זצ"ל ושאלתי אותו מאיפה החזו"א ידע שהאתרוגים שלו לא מורכבים והשיב א] בטביעות עין ב]האתרוגים הגיעו ממקום נידח בצפת [כנראה שלא חשש להרכבה ממקום כזה] עכ"ל

הדעה שמה שנשתל לפני שנים רבות אין לו סיכוי להיות מורכב, מקורה בבורות. אין ספק שלפני אלפי שנים כבר הרכיבו והיו אגרונומים מצויינים, גם אם לא ידעו את המונח אגרונומיה.

בצלאל כתב:לאחר שהחזו"א הודה שבדורנו "בטלה טביעות עין", האם הדבר מערער על המסקנות שהוציא מכח טביעות העין קודם שהכיר שנתבטלה?

מור כתב:כמדומני שמספרים שמעץ זה נטל הגרמ"י לפקוביץ שליט"א אתרוג, וממנו נטלו הכל.
אולי טעיתי, ונתחלפה לי שמועה זו באחרת דומה לה.

למדן כתב:המהדרין לקחת אתרוגי תימן כי בגמ' סוכה מובא שמיד הילדים שומטין את ללוביהם ואתרוגיהם
משמע מיד אכלו האתרוג וזה א"א רק באתרוגי תימן שהקליפה שלהם עבה ללא מרירות

חכם באשי כתב:הרבה מייחוסי האתרוגים של הדורות האחרונים נתברר יפה בספרו החדש של זֹהר עמר, "אתרוגי ארץ ישראל",

אצטט כאן מסקירתו של הרב יואל קטן ב'המעיין' האחרון (תשרי תשעא) על הספר:

אתרוגי ארץ-ישראל. בירור מסורת קדמותם של אתרוגי ארץ-ישראל בעת החדשה. זֹהר עמר. נוה צוף, תשע"א. 85 עמ'. ([email protected])
...הוא מספר שרבים ממיני האתרוגים הקיימים היום, לא רק האתרוגים התימניים, יכולים להגיע בבשלותם למשקל של עד 2 ק"ג (אלא שהם נקטפים היום בדרך כלל עוד בקטנותם), ואז החלק הלבן-בשרי שלהם (לא החלק הפנימי עם הגרעינים) ראוי לאכילה כפי שהוא; לאתרוגים במצב זה התכוונו חז"ל כאשר התייחסו אל האתרוגים כפרי שרגילים לאוכלו.

מור כתב:

מור כתב:כמדומני שמספרים שמעץ זה נטל הגרמ"י לפקוביץ שליט"א אתרוג, וממנו נטלו הכל.
אולי טעיתי, ונתחלפה לי שמועה זו באחרת דומה לה.

http://www.otzar.org/wotzar/Book.asp?14 ... S&page=102

בית שביעי כתב:המקור של קלבריא - יאנווא הם מאיטליה של יון משום המסורת שכאשר הקב"ה ציווה ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר - שלח משה רבינו שלוחים לקאלבריא להביא משם אתרוגים, ופירש רש"י - משמני הארץ - זו איטליה של יון (החלק שקיבל עשו).

גבריאל שירד ונעץ קנה בים בשעה שנשא שלמה את בת פרעה? ועל פי המדרש הנ"ל קלבריא כלל לא היתה קיימת בימי משה.

ומישהו תירץ כך
אולי יש לפרש את המדרש הזה, כמכוון לעמק הפו שבצפון איטליה.
איטליה עצמה, בזמן חז"ל משלה בכיפה, ולא היה מקום לקרוא לה "איטליה של יון".
אבל עמק הפו שבצפון, סמוך ליבשת, הוא קרוב יותר ליוון, והוא חבל הארץ הפורה ביותר של יוון.

קלבריה, היא מחוז בצד השני, על הים התיכון.

מישהו מבין?

בית שביעי כתב:לאחרית הימים כתוב שיקיימו האוה"ע מזוזה סוכה לולב [ציצית]

למדן כתב:יש סיפור מקובל בין חסידי חב"ד על אתרוגי מזן יאנווע
כשהקב"ה אמר למשה רבינו ולקחתם לכם פרי עץ הדר הראה לו את העץ ביאנווע
הגם שכתוב שרק על מחצית השקל ועל המנורה ועל קידוש החודש הראה לו הקב"ה כזה
אבל כך מקובל אצל חסידי חבד
האם מישהו יודע מקור לקבלה זו

ברזילי כתב:
אף אם נאמר שיש הבדל מסויים בתכונות בשל מעבר חומרים מהכנה לרוכב, ההבדל הזה אינו עובר בתורשה וצאצאיו של האתרוג המורכב
יראו כאתרוגים לכל דבר. אם כן, קשה להבין מהי מעלת הזנים המיוחסים המסתמכים על מראית עין, כי זו האחרונה אינה יכולה לומר אם אבות אבותיו של
האתרוג הורכבו או לא .