פורום אוצר החכמה

נפקא מינות מהגדרת המצוה של לילה הראשון:
האם יש מצוה נפרדת של אכילת כזית, ג"ש ט"ו ט"ו מחג המצות, או שרק גילוי על חובה בתוך המצוה הכללית של "בסוכות תשבו".

א. כוונה לצאת ידי חובת מצוה זו בפרטות, וראה היטב ב"זה השלחן" ח"ב [צוטט גם ב"מבקשי תורה" סוכות ח"א עמ' רפג]
ב. הנידון לגבי הבנת העדר ברכה מיוחדת למצוה זו [הליכות שלמה].
ג. תשלומין למי שלא אכל בלילה הראשון, בליל שמיני עצרת- האם בסוכה או לא [מהרש"א מהרש"ל]
ד. פטורי "תשבו כעין תדורו"- מצטער, הולכי דרכים- האם גם בליל ראשון? [שו"ע ורמ"א]
ה. הידור לא לאכול בערב סוכות כדי לאכול בלילה לתיאבון- ספק הירושלמי, מהר"י ווייל ודרכי משה
ו. שיעור כזית או כביצה
ז. גם שינה כלולה? [ריטב"א בשם גדול הדור בצרפת, לקט יושר]

יל"ע האם בן א"י השוהה בחו"ל יכול להוציא בליל יו,ט שני בן חו"ל בברכת לישב בסוכה ואולי תלוי בהנ"ל

[ואמנם יל"ד גם משום ערבות ולכאו' דמי לספק דרעק"א האם מי שלא קיבל שבת יכול לקדש למי שקיבל]

החקירה לא כ"כ פשוטה כמו שהצגת, הרי אין מי שסובר שמקיים מחוץ לסוכה, ודעת מורו של הריטב"א בשינה היא דעת יחיד ואעפ"כ נחלקו במצטער ויש להאריך.
אגב, יש להביא קודם הנידונים בראשונים, ואח"כ נפ"מ של אחרונים.

כתבתי רק את הנידונים בקיצור נמרץ, ותן לחכם ויחכם עוד.
ולגבי סידרם, אכן לא "מסודרים כרונולוגית", אלא כפי מה שעלה בזכרוני בשעת כתיבה...

ונפקא מינה נוספת:
הביאו בהגדה מבית לוי, בשם הגר"ח, לגבי דברי הר"ן שכוונה לא מעכבת במצוה של אכילה, שלגבי סוכות שהעיקר הוא הישיבה בסוכה א"כ לא נחשב לגבי זה מצות אכילה.

וכן מצ"ב דברים שכתבתי בס"ד בנספח ללקט יושר:

נספח להלכות סוכה סע' ז:

בסעיף ז הובא מנהג רבינו שלא לישון בערב סוכות בצהריים, כדי שישן בלילה לתיאבון. ויש לדון בחידוש גדול זה, שאינו נמצא בשאר ראשונים או אחרונים.
הנה לגבי גדר המצוה בליל סוכות דנים האם ענינה לקיים את מצות "בסוכות תשבו שבעת ימים", ומה שלמדים מגזירה שוה מפסח (ראה סוכה כז, א) הוא רק שלילה הראשון חובה לאכול. או שיש בלילה הראשון מצוה בפני עצמה שנלמדת מגזירה שוה מחג פסח.
ויש לכך כמה נפקא מינות:
א. האם קיים פטור מצטער כשירדו גשמים גם בלילה הראשון, שמצד תשבו כעין תדורו פטור גם בלילה הראשון, אבל אם זו מצוה בפני עצמה חייב בה אפילו במצטער. וראה בשו"ת הרשב"א ח"ד סי' עח, ברא"ש ברכות פ"ז סי' כג ובהגהת הרמ"א סי' תרלט סע' ה.
ב. האם קיימת חובה לאכול בלילה הראשון כזית, כמו לגבי אכילת מצה בליל פסח, או שיש חובה לאכול כביצה כשיעור המחייב ישיבה בסוכה. ראה בריטב"א סוכה כז, א ד"ה הא דאמרינן, ובר"ן סוכה יב, ב בדפי הרי"ף סוף ד"ה מתניתין, וראה במ"ב סי' תרל"ט ס"ק כב.
ג. האם קיים איסור לאכול בערב סוכות אחר תשע שעות (וי"א שכבר מחצות) כדי שיאכל בלילה לתיאבון, שאם המצוה באכילה יש הידור באכילה לתיאבון, אבל אם המצוה בעצם הישיבה בסוכה אין הידור בזה. וראה בתוס' סוכה (כז, א ד"ה תשבו) שהביא את הירושלמי סוכה פ"ב ה"ז שהסתפק בזה, וראה בדרכי משה סי' תרלט אות ו שתלה ספק זה בשאלתנו.
ד. מה שכתב כאן שנהג רבינו לא לישון בערב סוכות כדי שישן לתיאבון, שמפורש יוצא שקיימת מצות ישיבה בסוכה בליל ט"ו נוסף על האכילה, ולכן גם השינה כלולה במצוה.
והנה חידוש זה שגם שינה כלולה במצוה כבר כתב בחידושי הריטב"א סוכה כז, א ד"ה הא דאמרינן בשם אחד מגדולי הדור אשר בצרפת שהיה מחייב לישון בסוכה בלילה הראשון של סוכות ואפילו ירדו גשמים, וחלק עליו הריטב"א : "שאין חיוב ליל הראשון אלא באכילה דומיא דליל ראשון של פסח, דחיוב שינה לא אתי מהתם דלא מחייב בשינה". וראה במאירי סוכה כו, א ד"ה שומרי העיר לגבי מצטער בשינה בסוכה מחמת הצינה ש"אבותינו ורבותינו היו נוהגים בלילות הראשונים ובימים הראשונים שישנים שם קימעא בבגדיהם דרך חיבוב מצוה", ומבואר שאינה חובה אלא רק הידור. וראה בספר הלכות חג בחג לרב משה מרדכי קארפ (ירושלים תשנ"ב) פרק יד סוף הערה 1 שתמה על חומרת רבינו, מפני שלגבי אכילה מובן שאסרו בערב פסח וסוכות מחשש שימלא כרסו ולא יאכל לתיאבון, אבל בשינה הרי ממילא יתעייף אחר הסעודה וישן. ותירץ שם, שהחשש הוא שלא יהא עייף קודם חצות הלילה, ראה בהגהת הרמ"א שם סע' ג שמצות האכילה בליל ראשון של סוכות היא לפני חצות. ויתכן לומר עוד, שחיישינן שילך לישון בזמן הקבוע לו לשינה, ולא תהיה שינתו לתיאבון.
ויש להעיר עוד, שבאכילה לתיאבון יש לו יותר שמחה בכל משך האכילה, וכך לגבי שינה הכוונה שייכנס לשינתו מתוך רצון ושמחה. וראה מש"כ הגרש"ז אויערבך זצ"ל בספר הליכות שלמה (מועדים פ"ט בדבר הלכה סע' לד) שהמצוה בשינה בסוכה היא רק בכך שנשכב לישון, שהרי בשינה עצמה אינו בן דעת ובן חיובא כלל.
וראה בהערות לשו"ת כתב סופר או"ח עמ' 332 שהעיר הגר"י וולץ זצ"ל על מנהג רבינו זה ש"הוא דבר חדש שלא ראינו בפוסקים". וראה בספר הליכות שלמה שם הערה 47, שהגרש"ז אויערבך זצ"ל היה רגיל להזכיר בערב סוכות את מנהג רבינו זה, אך אמר דלא ראינו שיחושו לכך.
ומסתבר שמנהג רבינו חומרא הוא, לחסידי קמאי כרבינו, ולכן אם יודע האדם בעצמו שיביאו לידי קולא לא ינהג כך, וכגון שנצרך לשינה בשביל שיוכל לכוון בטוב בתפילת החג ובקיום מצוה דאורייתא של אכילה בסוכה בליל ט"ו.

ובענין זה כדאי לציין למעשה נפלא ומעורר על הגאון רבי שמעון סופר זצ"ל בן החת"ס,
שהובא ב"שארית ציון", הגהות מנחם ציון על שם הגדולים לחיד"א,
ח"ב עמ' קכ (מערכת מ אות סג).

א. ומה שהיה לו הכרח בלחם משנה, צ"ל שהוא ע"פ דברי הרמ"א שכל סעודה של לחם בשבת ויו"ט צריכה לחם משנה גם אם אינה מהשלוש סעודות, והבין שאינה "חומרא" אלא דין גמור, ויכול להעיר חבירו עבור זאת!
ב. מה שאמר על החלות לאשתו, ודאי שנאמר באופן שלא תעלב, למה החלות של השכנה יותר טעימות...
ג. והעיקר: שודאי לא שייך "לחקות" סתם הנהגות כאלו, שאצלו הוא מתוך גדלות ויראת שמים, ואצלנו חשש ל"עצבנות", ומ"מ ניתן ללמוד למידתנו כמה צריכים לדקדק.

כמה הערות:
א. זה לא סדר כרונולוגי אלא סדר עניני תוכני ומהותי.
ב. החסרת נפ"מ בענין מצוה הבאה בעבירה שמיוחסת לר' ברוך בער.
ג. מדברי הלקט יושר מבואר לכאו' דלא כהגרש"ז.
ד. מה המעשה על ר"ש סופר?

אולי מישהו שיש לו אוצה"ח מתנדב להעלות לכאן מסוף "שם הגדולים" לחיד"א הוספות "שארית ציון" ?

יש עניין לאכול שני כזיתים? כמו במצה? הרי במצה פירשו הטעם משום שאין עושים מצוות חבילות חבילות וא"כ גם כאן יצטרכו ב' כזיתים! מישהו מדבר מזה?
נפק"מ נוספת המובאת בכמה אחרונים היא שיש לאכול הלחם ללא תבלין וכשם שמצה עשירה אינה מועילה למצת מצווה, וכבר תמהו בזה דהתם לחם עוני כתיב

נודע חידושו של הפרמ"ג שיש לאכול לחם סתם. מצד ט"ו ט"ו. וצ"ע בחלות שלנו

נפק"מ נוספת למעשה.
שמעתי בערב החג שיעור מפי מורה הוראה שאמר
דבשל ההיקש ט"ו-ט"ו לחג המצות אין לטבול את חלת המוציא בדבש.
[מסתמא זה בעקבות שיטתצ הפמ"ג שהוזכר לעיל]

גלאגוזים כתב:נפק"מ נוספת למעשה.
שמעתי בערב החג שיעור מפי מורה הוראה שאמר
דבשל ההיקש ט"ו-ט"ו לחג המצות אין לטבול את חלת המוציא בדבש.
[מסתמא זה בעקבות שיטתצ הפמ"ג שהוזכר לעיל]

אם הוא מקבל את שיטת הפמ"ג שלא יאכל חלה שנילושה בשמן וביצים, שהרי היא מצה עשירה, ואם לאו מה מקום לא לטבול בדבש? ואף אכילת מנחות היה מותר לאכול בתבלין.