בעל קורא כתב:
התשובה של הרב אלישיב בענין זה חולקת על חידוש החזון איש בתוקף, אלא שככל הידוע לי לא פורסמה מפני כבודו של החזון איש, וכנראה זה משום שאכן הוכיח שם מפורשות מדברי הראשונים דלא כהחזון איש.
בעל קורא כתב:תוקף דברי החזון איש בענין מעמיד דמעמיד מבוסס על שתי טענות, אחת הלכתית ואחת מציאותית, בטענה ההלכתית הוא מבסס את דבריו על דיוק בלשון הרמב"ן והר"ן שהקשו איך יתכן שאסור להעמיד את הסכך בדבר המקבל טומאה, והרי אמרו במשנה אחת באילן ושתים בידי אדם או שתים באילן וכו', ותירצו הרמב"ן והר"ן ששם האילן הוי מעשה קרקע בעלמא, והמג"א והגר"א שהתירו מעמיד דמעמיד למדו בדבריהם שכמו שקרקע שפסולה לסיכוך בכל זאת כשרה להעמיד עליה הדפנות שמעמידות את הסיכוך, והטעם כיון שהוא רק מעמיד דמעמיד, כך גם באחת באילן הוי באופן של מעמיד דמעמיד, אך החזון איש טוען שמדויק בדבריהם שמעמיד דמעמיד אסור, אלא רק באופן של מעשה קרקע שהקרקע היא זו שפסולה לסיכוך רק בזה לא שייך לגזור, אך לא בשאר מעמיד דמעמיד שזה אסור כמו מעמיד עצמו, וגם באחת באילן מדובר שהאילן הוא רק הקרקע (וכנראה דברי ענבל שזו דעת רוב הראשונים מבוססת על דברי הר"ן והרמב"ן).
והטענה המציאותית של החזון איש היא שכל מעמיד דמעמיד הוא בעצם גם מעמיד ממש, למשל מי שיש לו מסגרת מתכת ושם עליה קורות ועליהם הסכך כדי שהמסגרת תהיה מעמיד דמעמיד, טוען החזון איש שכיון שהקורות הם חלק מהסכך, ממילא שוב המסגרת היא מעמיד ממש ולא מעמיד דמעמיד.
על הטענה המציאותית כבר ענה בקהילות יעקב שיש אופנים בהם ודאי הוי מעמיד דמעמיד, וכגון מי שמחבר את הדפנות עם ברגים ועל הדפנות מניח את הסכך, שאז הדפנות ודאי הם רק מעמיד כיון שאינם סכך כלל, וממילא הברגים הם מעמיד דמעמיד.
לגבי הטענה ההלכתית, האמת היא שכשרואים את דברי החזון איש ואת הוכחתו מדיוק לשון הרמב"ן והר"ן שכתבו להדיא מעשה קרקע, נראה בהשקפה ראשונה שהצדק עמו, וכל היתר מעמיד דמעמיד הוא רק במעשה קרקע, אך באמת אחר שפותחים ראשונים נוספים ורואים את דבריהם המפורשים לא ייתן לומר כן, הר"ן למשל בדף אחר כך, במשנה של אחת באילן וכו' כותב מילים מאד ברורות:
ואע"פ שעכשיו הקונדסין נסמכין באילן כולי האי לא גזרינן כיון דמפסקי קונדסין בין אילן לסכך. עכ"ל.
ומוכח להדיא שאין הטעם משום מעשה קרקע אלא משום מעמיד דמעמיד (כיון דמפסקי קונדסין), ומה שכתב מעשה קרקע היה רק להוכיח מזה שקרקע פסולה מותרת להעמיד בה, שכל מעמיד דמעמיד מותר.
כמו כן הריטב"א מביא כך גם את דברי הרמב"ן:
והנכון כמו שפי' רבינו הגדול ז"ל שלא אסרו חכמים אלא שלא להעמיד הסכך עצמו בדבר הפסול לסכך שמא יבא לסכך בו, אבל מתני' דלקמן אין הסכך סומך על האילן אלא שקרקע הסוכה נתון באילן ונעץ קונדסין של עץ בקרקע הסוכה וסכך עליהן, אע"פ שהקונדסין עומדין באילן לא חיישינן שהרי מעמיד דמעמיד הוא, ואם באנו לאסור להעמיד קונדס' סוכה במחובר הרי אתה אוסר מלהעמידם בארץ ולסכך בהן דהא לא אפשר. עכ"ל.
ומוכח גם מדבריו שכל מעמיד דמעמיד מותר, ומעשה קרקע הוא רק הוכחה לזה.
וכך גם דברי המאירי:
אלא שעושה קרקע הסוכה באילן ר"ל שנועץ קונדיסין באילן ומסכך על גבן, ובקונדיסין הראויים לסיכוך, ואם מפני שהקונדיסין עומדין על האילן אין חשש לחשש.
בקיצור מוכח משאר הראשונים שכל מעמיד דמעמיד מותר, ומעשה קרקע הוא רק ההוכחה שמותר מעמיד דמעמיד, ודלא כדיוק החזון איש בדברי הרמב"ן והר"ן.
בעל קורא כתב:כנראה דברי ענבל שזו דעת רוב הראשונים מבוססת על דברי הר"ן והרמב"ן.
כדכד כתב:אתה מוכן לכתוב בצורה ענינית בלי לחלק ציונים לאנשים ולכותבים תוך כדי?
גם זו לטובה כתב:הרב ענבל שלח לי באישי את ד"ת בעניין מעמיד דמעמיד.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 52 אורחים