האם מישהו קישר כבר בין מחילת הושע"ר לזה שמבואר בחז"ל 'דאחיל להו עון יוהכ"פ', שיצא בת קול לכלל ישראל, אחרי ששמחו ארבעה עשר יום כולל יוהכ"פ, שכולם מזומנים לחיי העוה"ב, והוא היה בהושע"ר יום אחרון של שמחת חנוכת בית המקדש?
באגרות לראי"ה מובא בשם הראגאטשאווער דבר פלא ששלמה המלך הביא פר העלם דבר של ציבור ע"ז.
ואגב אעיר דבר מענין, כתיב דִּבְרֵי לְמוּאֵל מֶלֶךְ מַשָּׂא אֲשֶׁר יִסְּרַתּוּ אִמּוֹ, וכתב רש"י דברי למואל מלך – דברי שלמה מלך שאמר לְמוֹ הקב״ה, כלומר בשביל שהעוה כנגד המקום. המשא אשר יסרתו אמו – כשנתחתן עם פרעה ביום חנכת בית המקדש (היינו גמר חנוכת בית המקדש), והכניסה לו כמה מיני זמר, וניעור כל הלילה וישן לו למחרת עד ארבע שעות, כמו שמפורש בפסיקתא. והיו מפתחות של בית המקדש תחת מראשותיו, ועל אותה שעה שנינו על תמיד של שחר שקרב בארבע שעות, ונכנסה אמו והוכיחתו כל המשא הזה. משא אשר יסרתו אמו – משא של משל שיסרתו אמו.
וכעין זה מבואר בש"ס מס' סנהדרין ע: בתוספת וחסר ששם מבואר שכפתו אמו על העמוד, כלו' שהרביצה בו מכות
ובהמשך הכתובים מַה בְּרִי וּמַה בַּר בִּטְנִי וּמֶה בַּר נְדָרָי. אַל תִּתֵּן לַנָּשִׁים חֵילֶךָ וּדְרָכֶיךָ לַמְחוֹת מְלָכִין. והיינו שייסרתו אמו על אשר התמסר לאשתו יותר מדי, ושתה מיינה והקשיבה לקול זמרה, ובזה ביטל מעבודת בוראו.
ולכאורה היה דבר זה בליל שמיני עצרת ובבקר.
ומה ענה שלמה המלך על המכות שקבל בבית אמו?
אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ
הרי לא מדובר על אשתו, אלא על אמו. עיי"ש במצודות. והיינו כאשר האמא מייסרת את הבן שלא להיות כ"כ קרוב לאשתו, על הבן לקבל את דברי אמו וע"ז נאמר אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ.
(ספר להרב גנוט, ואולי יוסיף להלוח שלו שדבר בעתו לשיר אשת חיל בשמיני עצרת.)