סוכות - ורוח הקודש.
א.
בְּתַלְמוּד יְרוּשַׁלְמִי (סֻכָּה ה, א) "אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ בֵּית שׁוֹאֵבָה? שֶׁמִּשָּׁם שׁוֹאֲבִים
רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, עַל שֵׁם 'וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה'
...אָמַר רַבִּי יוֹנָה: יוֹנָה בֶּן אֲמִתַּי מֵעוֹלֵי רְגׇלִם הָיָה וְנִכְנַס לְשִׂמְחַת בֵּית שׁוֹאֵבָה וְשָׂרַת עָלָיו רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שׁוֹרָה אֶלָּא עַל לֵב שָׂמֵחַ. מָה טַעֲמָא? 'וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹקִים'.
(מְלָכִים ב ג, ה)".
ב.
רוח קדשו של הראב''ד. בהשגותיו על משנה תורה.
* מעניין שאחד מציטוטי "רוח הקודש " המפורסמים הם דברי הראב''ד בהלכות לולב פרק ח' הלכה ה'
בהשגותיו לרמב"ם: הֲדַס שֶׁנִּקְטַם רֹאשׁוֹ כָּשֵׁר. נָשְׁרוּ רֹב עָלָיו אִם נִשְׁתַּיְּרוּ שְׁלֹשָׁה עָלִין בְּקֵן אֶחָד כָּשֵׁר.וכו'.
וכבר הופיע רוח הקודש בבית מדרשנו מכמה שנים והעלינו שהוא פסול כו' והכל ברור בחיבורנו ומקום הניחו לי מן השמים.
ג.
* ציטוט זה פרסומו רב, אולם אין זו הפעם היחידה שהראבד כותב כך או בלשון קרובה לכך:
כך בהל' בית הבחירה פ"ו הי"ד: ובמה נתקדשה בקדושה ראשונה שקדשה שלמה שהוא קידש העזרה וירושלים לשעתן וקידשן לעתיד לבא,
והשיג הראבד -"סברת עצמו היא זו כו' למ"ד קדושה ראשונה לא קידשה לעתיד לבא לא חילק בין מקדש
וירושלים לשאר ארץ ישראל כו' כך נגלה לי מסוד ה' ליראיו",
* ודומה לו בהל' משכב ומושב פ"ז ה"ז: כל מ"ש בזה הרבה יגיעות שאין הדעת מקבלת ואין השכל מודה
ואין הלב מתיישב עליו כו'
אבל עשה אזנך כאפרכסת ושמע דבר ה' כו' ברוך ה' אשר גילה לסודו ליראיו יצפון לישרים תושיה,
ד.
וכן בספריו האחרים מצאנו שכתב הראב"ד לשונות דומים :
בספרו בעלי הנפש סוף שער המים: כך הראוני מן שמים,
ובפירושו לתורת כהנים אחרי א' י"ב חשבתי בנסחא העקרית ונזדמן לי פירוש מן שמים,
וציטוט מתשובותיו לגבי נכרי המערה יין מכלי אל כלי כו' ובלשון הזה כתב:
דבר זה מסורת בידי מרבותי ומאבינו שבשמים".
ועוד - מתשובות ופסקים ר"ס כ: "...על (כאן)[כן] ראיתי לגלות סודו ולהעמידו על עיקר ההלכה כפי מה שהראוני מן השמים".
ה.
נקודה למחשבה.
הראבד התפרסם בביקורתו על הרמבם שלא הביא מקורותיו.וז''ל-
'סבר לתקן ולא תיקן. כי הוא עזב דרך כל המחברים אשר היו לפניו, כי הם הביאו ראיה לדבריהם
וכתבו הדברים בשם אומרם והיה לו בזה תועלת גדולה...
והנה לכאורה דווקא הראב"ד שדרש שהמקורות יישארו ידועים וגלויים
מכריע בהלכותיו ברוח הקודש מהשמים. ובכך בעצם מונע אפשרות להתווכח ולחלוק עליו.
יש כמובן הסבר נאות להבדלים שביניהם - ובכל זאת למראית עין יש כאן מגמה הפוכה .
ועיין עוד בהקדמה לספר "שו"ת מן השמים" מאת הרב ראובן מרגליות, ערך "רוח הקודש".
ו.
רוח הקודש - כאן מהותו.
בין ההסברים להבדל ביניהם -
הביא צ,ל. באשכול אחר את דברי הכפו"ת (סוכה לב:) בענין לשון הראב"ד "כבר הופיע רוח הקודש בבית מדרשנו מכמה שנים", שמהריב"ל (ח"ג סי' קי) הבין שהכוונה לרוה"ק ממש, שאחר נשיקת ידיו ,
אין הכוונה - אלא שערב לו הפירוש ביותר וכו',
ובדרך אחרת הוא הסברו של החתם סופר -
בביאורו לדברי הראב”ד 'שהופיע רוה"ק בבית מדרשו':
“אין רוצה לומר רוח הקודש כמו שהיה לדוד המלך ע”ה, אבל היינו רוח ה’ על עוסקי תורה לשמה,
אשר זוכים לכוון האמת אפילו אם לפי טבע חכמתם ושכלם לא ישיגו ידיהם תושיה כזו,
מכל מקום הקב”ה בחסדו יהיב חכמתא לחכימא לפי שעה.
ועל דרך זה אמרו חז”ל שהנבואה לא ניטלה מהחכמים, פירוש אותו חלק נבואה שמשיג ע”ד חכמתו, שהעוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה (כאבות פ”ו מ”א) בשכלו וחכמתו אע”פ שאיננו בכח תולדות טבע שכלו”.