יב [דף ח ע"ב] ת"ר סוכת גנב"ך, ג'וים נ'שים ב'המה כ'ותים, סוכה מכל מקום כשרה, ובלבד שתהא מסוככת כהלכתה. אמר רב חסדא, והוא שעשאה לצל. להתלונן תחתיה מחורב וממטר, אבל לצניעותא בעלמא אין שם סוכה עליה (ע"פ רש"י ד"ה אמר). ורבינו תם פי' שעשאה לצל ולא מעובה להגן מן המטר (ראבי"ה סי' תריא).
בתוספות ותוספות הרא"ש לא נזכרו דברי ר"ת בזה, וא"כ מנין מקורו של הרא"ש?
והנה גם המרדכי בפרק א (רמז תשלב) הביא דברי ר"ת, ובנוסח כ"י המדויקים (הנדפס במרדכי השלם) מציין להדיא את מקורו בסוף הדברים: ראבי"ה.
נראה שמקור דברי הרא"ש בשם ר"ת הוא מראבי"ה, כפי שבכמה מקומות אחרים הרא"ש מיוסד על דברי ראבי"ה. [ובמהדורות הרא"ש שבגמרות חסר כל המקורות].
למרבה הפלא, הטור (בסי' תרלא ותרלה) מביא את דברי ר"ת הנ"ל, וכותב (בסי' תרלא) "וא"א הרא"ש ז"ל לא הביא דבריו בפסקיו" !
ותמהו על כך הב"י והב"ח שם, וכתב מרן הב"י:
"ומה שכתב רבינו שהרא"ש לא הביא דבריו בפסקיו. היינו לומר שלא הביאם במקום שהיה לו להביאם, דהיינו בפרק הישן אמתניתין דהמעובה כמין בית אף על פי שאין הכוכבים נראין מתוכה כשרה".
אמנם יש מקום לעיין בזה מחדש להאמור שמקורו של הרא"ש כאן בראבי"ה, וראבי"ה הוא שקבע את הדברים כאן על דף ח, ולא על המשנה של "מעובה כמין בית" רק מזכירה בתוך דבריו, שכתב ראבי"ה וז"ל (בסי' תריא):
והיא שעשויה לצל. פירש רש"י מ"כ, שצלתה מרובה מחמתה, ובדבר שכשר לסכך בו. ולא נהירא לי. ורבינו תם מפרש, שעשויה לצל, ולא מעובה להגן מן הגשמים, שזו פסולה. שאם כשירה, למה שנינו (דף כח ע"ב) מאימתי יורד ואוכל חוץ לסוכה משתסרח המקפה, יכסנה יפה יפה ולא תסרח מקפתו ולא יפטור ממצות סוכה. ותנן בריש תענית (דף ב ע"א) אמר לו והלא גשמים סימן קללה הם בחג וכו', וכדאמרינן בפרק הישן (דף כח ע"ב) משל לעבד שמזג לו כוס לרבו ושפך עליו קיתון על פניו ואמר אי אפשי בשימושך, אלמא דסתם סוכה אינה מצלת מן הגשמים. ואע"ג דתנן (דף כח ע"א) המעובה כמין בית כשירה, ואמרינן (שם ע"ב) דאין כוכבי חמה נראים לתוכה, מיהו צריך לפרש שאינה מצלת מן הגשמים שלבסוף יורדין דרך גג סוכה.
ומעשה היה וסיכך הרב רבי שמשון גיסו של רבינו תם בנו של הר"ר יוסף נ"ע בנסרים שאין בהם ארבעה, דאמרינן (דף יד ע"ב) דברי הכל כשירה, ועשה סוכתו כעין כיפת החדר יפה מאד תקוע במסמרות, ופסלה רבינו תם מטעם שמצלת מן הגשמים. אבל השכיבן זה אצל זה כשירה, דאינה מצלת מן הגשמים.
ובתוספות של רבינו יב"א ראיתי כתוב, סתם סוכת רועים עשוייה להגן מפני החמה ומפני הגשמים, ולא אתי למעוטי הא דקאמר שעשאה לצל אלא עשאה לדור שם בקבע או אם עשאה לאצור פרות בתוכה. ושמא הצלת גשמים דקאמר הצלה פורתא, אבל אם אין יורדין בה גשמים כלל לא. והמחמיר ישא ברכה מאת ה'.
מבואר שרבינו תם פסל למעשה סוכה שאין גשמים יכולים לירד לתוכה "מטעם שמצלת מן הגשמים", והוראה זו נסמכה בקשר לפירושו של ר"ת בדברי רב חסדא "שעשויה לצל", שפליג ר"ת על פי' רש"י ובדבריו הזכיר והקשה את המשנה של "מעובה כמין בית", נמצא שהרא"ש אזיל בעקבות ראבי"ה ועל כן הביא את דברי ר"ת גם כן בסוגיא זו, ואם כן הדרא קושית הב"י מדוע כתב הטור שהרא"ש לא הביא דברי ר"ת בפסקיו, והרי הביאו.
ונראה להציע בס"ד ליישב דברי הטור, דהנה המרדכי שם (בכת"י הנדפס לראשונה במרדכי השלם רמז תשלב, ומובא בב"ח שם ממרדכי ישן) אחרי שהביא דברי ר"ת וראבי"ה הנ"ל, כתב: "וכן פסק בתוספות רבינו שמשון דבעי שיהא הסכך עראי", וידוע שבמסכת סוכה זהו תוספות הנדפסות על דף הגמרא לרבינו שמשון משאנץ, וכן כתוב בו במסכת סוכה (בדף ב ע"א ד"ה כי): "וי"ל דנהי דלא חיישינן בדפנות אי עביד להו קבע, מ"מ בסככה שעיקר הסוכה על שם הסכך, לא מתיכשרא עד דעביד לה עראי" - וכתב הערוך לנר שם כדברי המרדכי כ"י וז"ל: "מזה נראה ששיטת התוספות שסוכה שאין גשמים יכולים לירד לתוכה פסולה מן התורה". והנה כלשון התוספות הנ"ל, כך הוא גם בתוספות הרא"ש שם סוכה (דף ב ע"א ד"ה כי) "נהי דלא חיישינן לדפנות דאי עבד להו קבע, בסככה שעיקר הסוכה לשם החג בעינן עשיית עראי". ואם כן מזה היה משמע שדעת הרא"ש כדעת התוספות [ור"ת] שסוכה שאין גשמים יכולים לירד לתוכה פסולה! אלא שאת הדיבור הנ"ל שכתוב בתוספות הרא"ש, הרא"ש השמיט ולא כתב בפסקיו! נראה שמזה למד רבינו יעקב בעל הטורים שהרא"ש לא פסיקא ליה כך להלכה, ועל כן כתב שהרא"ש לא כתב כדברי ר"ת בפסקיו, היינו מזה שהשמיט בפסקיו את מה שכתב תחילה בתוספות הרא"ש כנ"ל שנאמר בו כדעת ר"ת, וא"ש.