הודעהעל ידי עושה חדשות » ד' אוקטובר 11, 2023 8:05 pm
ארחיב יותר;
בחי' הגרד"ל למס' סוכה סי' י דן האם שתיית מים אוסרת ג"כ את הסוכה בהנאה בהקצאתה למצוה. יש להתבונן עוד כעי"ז באדם היושב בב' סוכות, ראשו ורובו בסוכה אחת, ומיעוטו בשניה, (בהנחה שאפשר לצרף ב' סוכות למצוה), האם גם הסוכה בה הוא יושב במיעוטו נאסרת מכח ישיבה זו. [אם ראשו בסוכה אחת ורובו בשנית לכאו' פשיטא דשניהם נאסרו]. ולכך צריך להקדים נידון אחר (שדנו בו פוסקי זמנינו) האם לכתחילה יש לישב 'כולו' בסוכה, או דלכתחילה נמי סגי בראשו ורובו. עכ"פ אי נימא דמיעוטו אינו אוסר את הסוכה, יל"ע באופן הנ"ל כאשר יושב בג' סוכות ורק ב' מהם נצרכים להשלמת ראשו ורובו, האם נאסרים 'שנים מתוך שלש' בגדר ספק, או אולי י"ל דאף סוכה אינה נאסרת. (ושמעתי שכך אמר הגר"א גניחובסקי, והוסיף לדמות ל'שלשה שעשו' כאשר אחד אינו יכול ושניים יכולים שכ' הרעק"א דהוי כל אחד מצ"ע כמסייע שאין בו ממש, וה"ה הכא דאף סוכה אינה נאסרת. אבל לא מצאתי כן בכתביו של הגאון הנ"ל זצ"ל). יתכן עוד לומר שהדבר תלוי בדעתו במה מכוין, ולכן אם יכוין להדיא על סוכה אחת מתוך השלושה שאינו מכוין לישב בה כלל, דבאמת לא תיאסר. (והרי פשיטא שאפילו אם שתיית מים אוסרת את הסוכה, אבל אם מכוין שלא לשם מצוה ודאי לא תיאסר הסוכה בכך). ולאידך גיסא אם אינו מכוין במסויים, אז יש לאסור גם את הסוכה של רובו וגם את הסוכה של מיעוטו, כי שמא דוקא המיעוטו הוא המשלים למצות סוכה ולא חלק אחר מתוך הרובו. ובאמת יל"ע יתר על כן, בסוכה אחת ארוכה ויושב בה לאכול, אבל מכוין להדיא שישיבתו היא רק במקומו עם ג' הדפנות הסמוכות, אבל כל שאר המשך הסוכה לא יוקצה עדיין למצוה, דלכאו' ג"ז מהני להגביל ההקצאה. (וא"כ כבר אי"צ לדון דוקא בהנחה שאפשר לצרף ב' סוכות). עוד יל"ע בנוטל הדס ארוך אבל מכוין להדיא שחלקו התחתון לא יוקצה למצוה, האם מהני להגביל האיסור. וכן אם יועיל להגביל ההקצאה כלפי עלה מסויים גם בחלקו העליון של ההדס. ואם הרגשת הלב דבכה"ג ודאי כל ההדס נאסר, אולי יש בזה גם טענה שכל חלקי הגוף אוסרים את הסוכה וא"א להגביל את ההקצאה, ואולי אפילו בב' סוכות זה טעם לאסור גם את הסוכה שמיעוטו בלבד נמצא בה. ואינו מוכרח כמובן. ויל"ע כה"ג כאשר אינו יודע שמיעוטו נמצא בתוך הסוכה או אינו יודע שההדס יותר ארוך כלפי מטה ושיש בו עלים נוספים מסתתרים וכד', וא"כ כלפי חלק זה הוא 'מתעסק' ואינו מקיים בו את המצוה, ושמא זה ודאי טעם לומר שלא ייאסר ויוקצה למצוה. ועוד יל"פ הרבה.