עזריאל ברגר כתב:פלוריש כתב:קיבלתי מאמר של הרב דוד בר חיים, כפי מה ששמעתי הוא נכתב מתוך מגמת הלכה למעשה...
חוצפן.
כמפורש גם בציטוט דלעיל (בחלק שלא הודגש).חד ברנש כתב:אבל בפיוטים אחרים שלו הזכיר הקלירי את נטילת לולב בשבת.
לבי במערב כתב:עזריאל ברגר כתב:פלוריש כתב:קיבלתי מאמר של הרב דוד בר חיים, כפי מה ששמעתי הוא נכתב מתוך מגמת הלכה למעשה...
חוצפן.
https://www.hamichlol.org.il/%D7%98%D7% ... 7%A4%D7%94
פלוריש כתב:לבי במערב כתב:עזריאל ברגר כתב:פלוריש כתב:קיבלתי מאמר של הרב דוד בר חיים, כפי מה ששמעתי הוא נכתב מתוך מגמת הלכה למעשה...
חוצפן.
https://www.hamichlol.org.il/%D7%98%D7% ... 7%A4%D7%94
אגב, מתברר שלא כל החידושים באים בחדא מחתא. בנוגע לשופר, הרב בר חיים חולק על הרב ישראל אריאל, וכה דבריו:
...
אבל לענינינו אין זה מעלה ולא מוריד, שהרי שנינו שריב"ז תיקן לאחר החורבן שיהו תוקעים בכל מקום שיש בית דין. ושם בדף ל,א בברייתא: 'שוה היובל לראש השנה לתקיעה ולברכות אלא שביובל תוקעין בין בב"ד שקידשו בו את החדש ובין בב"ד שלא קידשו בו את החדש וכל יחיד ויחיד חייב לתקוע ובר"ה לא היו תוקעין אלא בב"ד שקידשו בו את החדש ואין כל יחיד ויחיד חייב לתקוע'.
ולשון הרמב"ם בהל' שופר ספ"ב: וּבַזְּמָן הַזֶּה שֶׁחָרַב הַמִּקְדָּשׁ, כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית דִּין קָבוּעַ--וְהוּא, שֶׁיִּהְיֶה סָמוּךְ בָּאָרֶץ--תּוֹקְעִין בּוֹ בַּשַּׁבָּת. וְאֵין תּוֹקְעִין בַּשַּׁבָּת, אֵלָא בְּבֵית דִּין שֶׁקִּדְּשׁוּ אֶת הַחֹדֶשׁ; אֲבָל שְׁאָר בָּתֵּי דִּינִין, אֵין תּוֹקְעִין בָּהֶן אַף עַל פִּי שְׁהֶן סְמוּכִין. וְאֵין תּוֹקְעִין אֵלָא בִּפְנֵי בֵּית דִּין בִּלְבָד, כָּל זְמָן שְׁהֶן יוֹשְׁבִין, וְאַפִלּוּ נִנְעֲרוּ לַעֲמֹד וְלֹא עָמְדוּ, תּוֹקְעִין בִּפְנֵיהֶם; אֲבָל חוּץ לְבֵית דִּין, אֵין תּוֹקְעִין. וְלָמָּה תּוֹקְעִין בִּפְנֵי בֵּית דִּין--מִפְּנֵי שֶׁבֵּית דִּין זְרִיזִין הֶן, וְלֹא יָבוֹאוּ הַתּוֹקְעִין לְהַעְבִיר הַשּׁוֹפָר בִּפְנֵיהֶם בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, שֶׁבֵּית דִּין מַזְהִירִין אֶת הָעָם, וּמוֹדִיעִין אוֹתָן
וברה"ש לא היו תוקעין אלא בב"ד שקידשו בו את החדש. אם היה הפי' לאפוקי מקום שאין יודעים אם קידשו אה"ח ונוהגין שני ימים, לא היה רש"י מפרש דאתי כר' אליעזר, דודאי דכו"ע ס"ל דאין תוקעין במקום שנוהגין שני ימים רה"ש. אלא רש"י מפרש דבא למעט אפילו יודעין מקידוש החדש, ומכ"מ דוקא בשקדשו את החדש. ועדיין לא היה צריך רש"י לפרש הכי, אי נימא דלכו"ע אין תוקעין אלא באותו ב"ד שקידשו ממש וישבו ואמרו מקודש החדש. ולא פליגי ר"א וחכמים אלא דר"א ס"ל דאפילו אותם שקידשו אין תוקעין אלא א"כ היו סנהדרי גדולה של שבעים ואחד, וחכמים ס"ל דאפילו המה כ"ג או שלשה סגי. וא"כ אתי הברייתא זו ככו"ע, ודוקא בב"ד שקידשו אה"ח. אלא פשיטא לרש"י דלאו דוקא באותו ב"ד שקידשו אה"ח תוקעין, אלא בכל ב"ד שבאותו מקום שקידשו אה"ח ויודעין שקידשו אה"ח תוקעין, משום דהכי משמע לשון המשנה כל מקום שיש בו ב"ד. וה"נ משמע מהא דאי' בגמ' ב"ד דאקראי איכא בינייהו, והלא מסתמא ב"ד דמקדשין החדש המה ב"ד קבוע. ותו דאי איתא דהכי פירושו, הרי מבואר כרב הונא שאין תוקעין אלא בפני ב"ד, ולא בכל העיר שקידשו בה אה"ח. אלא פשיטא דלאו דוקא באותו ב"ד שקידשו ממש. וא"כ ע"כ פי' הברייתא אלא בב"ד שקידשו אה"ח, היינו ב"ד שבהם תלוי קידוש החדש, והיינו סנהדרי גדולה שאינו אלא אחד בישראל, ובמקום שהם יושבים מקדשים אה"ח בשלשה על דעתם. וא"כ היינו כר"א. דב"ד של כ"ג יש הרבה בישראל בכל עיר ועיר באר"י. ואין תלוי בב"ד זה יותר משל ב"ד זה. ומכ"מ דעת חכמים דבאותו העיר שקידשו בו אה"ח תוקעין בכל ב"ד שיש שם, ובב"ד דאקראי פליגי, כך דעת רש"י ז"ל. (ולפ"ז מבואר כרב הונא דאמר ועם ב"ד בפני ב"ד, דאלת"ה אלא תוקעין בכל מקום שיש שם ב"ד, א"כ אפילו שלא בפני ב"ד):
אבל הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהל' שופר הל"ט כתב, וז"ל ובזה"ז שחרב ביהמ"ק כל מקום שיש בו ב"ד קבוע והוא שיהיה סמוך באר"י תוקעין בו בשבת, ואין תוקעין בשבת אלא בב"ד שקידשו אה"ח. הרי שהוא קובע ברייתא זו להלכה. וע"כ מפרש כפי' הראשון או כפי' השני והוא העיקר, כמוש"כ מרן הכ"מ בהל"י:
והנה הרמב"ם ז"ל התנה, דבעינן שיהא הב"ד סמוך ובא"י. והיינו משום דאין מקדשין אה"ח אלא באר"י ובב"ד סמוכין. אבל תמוה ממש"כ הרמב"ם עוד בהל"י, בזה"ז שאנו עושין שני ימים בגלות כדרך שתוקעין בראשון תוקעין בשני, ואם חל יום ראשון להיות בשבת ולא היה במקום ב"ד הראוי לתקוע תוקעין בשני לבד. ומבואר שיש ב"ד הראוי לתקוע כמוש"כ מרן הכ"מ ז"ל. ויישב אל נכון, דאחר שכבר הוקבע בב"ד של הלל, הרי דכל ב"ד יודעין אה"ח והוי כאילו קבעו אה"ח. ואף על גב שנוהגין שני ימים אפילו באר"י, ואין אומרים דהוי כאילו ידעו מקביעות החדש, היינו משום שהרי שלא עפ"י עדים הוקדש החדש, והוי כאילו לא באו עדים בראשון, וכמו שנתבאר יפה בהל' קה"ח, ובחידושי למס' ביצה בע"ה. אבל מכ"מ תוקעין כאילו קידשו אה"ח בזמנו:
אבל עדיין קשה הרי התנה הרמב"ם דבעינן שיהא ב"ד סמוך ובאר"י, והשתא ליכא ב"ד סמוך אפילו באר"י, וכש"כ בחו"ל, אבל גם זה לק"מ, דבאמת אין סמוכין לעיכובא לקה"ח, לפי מה שפסק הרמב"ם כרב אחא, דהו"ה בחד ובהדיוט ג"כ כשר. ונהי דב"ד של שלשה הוא לעיכובא כדאי' ברפ"ג דף כ"ה ב', אבל הדיוטות ג"כ כשר. איברא לכתחילה ודאי דאי איכא ב"ד סמוך מקדשין בסמוכין, והוי כמו לענין גר דכתיב משפט דבעינן שלשה כדאי' ביבמות דף מ"ו ב'. וכתב הרי"ף שם בזה"ל, וה"מ דלא מנסבינן ליה איתתא בת ישראל, אבל לזרעיה לא פסלינן. וביארנו בהע"ש סי' נ"ח אות ג' ואות י"ד, שהוא משום דקיי"ל כרב אחא. וה"נ בקדוה"ח לכתחילה ודאי דבעינן סמוכין, אבל אי ליכא סמוכין סגי בלא סמוכין. אלא שבזה משונה קהח"ו מגר, דבגר אפילו ביחיד כשר בדיעבד, והראיה מדאמרינן התם מי לא טבלה לנדותה, ובקהחו"ד הוי שלשה לעיכובא, והיינו מדרשא דגמ' דבעינן אפילו במשה ואהרן לכם. הא מיהא מומחין אינו לעיכובא, ולהכי אי הוי כהיום איזה ב"ד מומחה באר"י, לא היו תוקעין אלא באותו ב"ד, שהרי אי היו מקדשין אה"ח היו המה המקדשים, ולא עדיף השתא משהיה זמן קדהח"ו. אבל כאשר אין לנו מומחין כלל, כל ב"ד שהוא באר"י היה ראוי לתקוע שם, שהרי היה ראוי לקדש אה"ח. ועדיין בחו"ל ודאי דאין תוקעין, שהרי אין מקדשין אלא באר"י, מיהו אם אין ב"ד באר"י כלל הוי כמו שלא הניח כמותו באר"י דמקדשין אה"ח, א"כ אותו ב"ד תוקע בחו"ל:
והיינו מש"כ הראשונים ז"ל דבב"ד של הרי"ף היו תוקעין בשבת, והוא פשוט דאזיל לטעמיה דפסק כרב אחא, וידע שלא היה כמותו באר"י, ואלו היה קהח"ו בזמנו, היה הב"ד של הרי"ף המקדשין את החודש, ומשו"ה גם בזמן שכבר הוקבע החודש, מכ"מ תוקעין וכמוש"כ הרמב"ם בהלכה י'. ובחנם הרעישו העולם על מנהג הרי"ף ז"ל. והרמב"ן במלחמת ה' שכ' שמפרש הברייתא ואין תוקעין אלא בב"ד שקידשו אה"ח כרש"י דאתי כר"א, וזה אינו אלא תימה. והר"ן והה"מ כתבו שהרמב"ם חולק על הרי"ף, ולענ"ד מבואר ברמב"ם כמנהג הרי"ף, שיש בגלות ב"ד הראוי לתקוע והוא עפ"י יסודות חזקים, דהיום הוי כאלו קידשו את החדש, ומי שראוי לקאה"ח אם לא היה הוקבע, תוקע כאילו הוא קובע אה"ח בזמנו. איברא תלמידי הרי"ף ז"ל לא נהגו כוותיה, וגם הרמב"ם עצמו לא נהג ככה, משום דבזמנם אולי היה איזה ב"ד באר"י, וא"כ אין מקדשים אלא באר"י. ואפילו נימא דלא היה באר"י ב"ד, מכ"מ בזמנם היה ב"ד כמותם במעלה באיזה מקום בחו"ל, ולא היה ברור אצלם אילו היו צריכים לקדש את החדש מי היה מקדש, ומשו"ה לא תקעו. והיום באר"י אין נוהגים ג"כ לתקוע אפילו בב"ד היותר חשוב, משום דשיטת הרי"ף והרמב"ם לפסוק כרב אחא אינו ברור, והרי השאילתות ובה"ג פסקו כרבא דבעינן מומחין. והא דמקבלים גרים בזה"ז, נאמרו הרבה ישובים ע"ז ואכ"מ, ומשו"ה אין תוקעין בשבת:
לבי במערב כתב:עזריאל ברגר כתב:פלוריש כתב:קיבלתי מאמר של הרב דוד בר חיים, כפי מה ששמעתי הוא נכתב מתוך מגמת הלכה למעשה...
חוצפן.
https://www.hamichlol.org.il/%D7%98%D7% ... 7%A4%D7%94
פלוריש כתב:הרב בר חיים חולק על הרב ישראל אריאל, וכה דבריו:
----
כנראה שהיו שנהגו כך. פרופ' עזרא פליישר ז"ל היה בקי ומבין בעולם הפיוט והתפילה, אך לא היה בעל הוראה, והוא הדין לר' יאיר שאקי. אין רמז לא במשנה, לא בתוספתא ולא בירושלמי למנהג מעין זה, ואין חולק על הברייתא שהביא רב ששת בבבלי. אין לזוז מדברי רבותינו בעלי המשנה והתלמוד זכר צדיקים לברכה. וצודק ידידינו יוני אחי דוד שמדובר בתקופת מאוחרת, בימי הגאונים. ובאותם הימים היו תופעות שונות, ופעמים משונות, בא"י, ולא בחינם התרעמו כמה מגאוני וחכמי בבל על מעשים מעין אלו. לסיכום: אין אחריות בעלי הפיוטים וחכמים בלתי ידועים עלינו, ואין זה מן החכמה להגרר אחריהם בכל דבר וענין.
לבי במערב כתב: https://www.hamichlol.org.il/%D7%98%D7% ... 7%A4%D7%94
זה פשוט תרגום של ערכו בויקיפדיה באנגלית, וטיוטת הערך אכן סובלת מבעיית תרגמת משמעותית
לגוף הדברים, אינני חושב שהוא חוצפן, אלא הוזה
בהחלט, אך חבל שבזבז כת"ר את התרעמותו כלפי שגיאותיו ה'מקצועיות'.חד ברנש כתב:צר לי מאוד, אבל הכותב (הרב בר חיים) פשוט טועה ומטעה . .
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 42 אורחים