או"ח תרנ"ו ד'
"וכתב רבינו הרמ"א: דמי שאין לו אתרוג, או שאר מצוה עוברת – אינו צריך לבזבז עליהם הון רב. וכמו שאמרו: המבזבז – אל יבזבז יותר מחומש, אפילו מצוה עוברת. ודווקא מצות עשה, אבל לא תעשה – יתן כל ממונו קודם שיעבור. עד כאן לשונו.
ויש להסתפק אם כוונתו דעד חומש מחוייב לבזבז על המצוה. ואם כן, בגמרא שסיפרה על רבן גמליאל שנתן אלף זוז בעד אתרוג – להודיעך כמה מצות חביבות עליהם. ונאמר לפי זה דלרבן גמליאל היה אלף זוז יותר מחומש נכסיו, דאם לא כן – הרי היה מחוייב מדינא. והוא דבר תימא, שהיה נשיא ישראל ועשיר גדול.
ולכן נראה לי דדוגמא בעלמא נקיט. וגם אין סברא שיתן חומש להמצוה, וממילא שלא יוכל ליתן צדקה כלל (ועיין ב"ח, ומגן אברהם סעיף קטן ז, וצריך עיון)". עד כאן.
לא מובנים דבריו, הדין לבזבז עד חומש ממונו אם אין לו אתרוג. אבל אם יש אתרוג מהודר במחיר 100 זוז בודאי שיכול לקנותו ולא מחויב לקנות דוקא בחומש ממונו. אמנם יש גם דין של הידור מצוה להוסיף שליש על אחד פחות מהודר. אבל רבן גמליאל מצא את הכי מהודר ב - 1000 זוז וקנאו ולא היה חייב בזה כלל שיש מהודרים מאד שעולים פחות. גם בענין הידור מצוה להוסיף שליש יש לומר שזה רק כשיש לו אתרוג כשר ולא מהודר, אז צריך להוסיף עד שליש ממה שעלה לו האתרוג הפשוט אבל אם יש לו כבר אתרוג מהודר רק שיש מהודר טפי, שם אין חיוב ויש בזה מחלוקת ראשונים כמדומני. בכל אופן להוסיף עבור הידור זה דין אחר וכאן הדיון לגבי חומש בכדי לקיים המצוה.
עוד מעניין ששם בגמרא סוכה מ"א ע"ב כתוב שהלולב עלה לו אלף זוז והערוך השולחן כתב: "נתן אלף זוז בעד אתרוג". ואולי הכוונה שם לסט של הלולב יחד עם שאר המינים וזה כולל האתרוג.
כמו כן, לא הבנתי מסקנתו: "דוגמא בעלמא נקיט". אז כמה כן צריך להוציא עבור מצוה? זה די קשה הרי הגמרא מדייקת לומר עד חומש.