הושענא רבה - פנינה מתורתו של הפחד יצחק

[נשר]

אני רוצה לשתף את החברים במה שכתבתי לעצמי ע"פ דבריו של בעל הפחד יצחק בענין האי יומא.

הושענא רבה – עניינו של יום במשנתו של בעל הפחד יצחק

א. בחז"ל מבואר עה"פ אשרי אדם נשוי פשע כסוי חטאה כי יש אדם הגבוה מעוונותיו ויש אדם שעוונותיו גבוהים ממנו, ויש לבאר בדרך משל לעבד ושר בבית המלך שאצל כל אחד מהם יש אפשרות לעשות טוב ואפשרות לעשות רע וכל אחד יש מעלות וחסרונות בתפקידו אך עיקר ההבדל ביניהם הוא 'מקום הנגיעה', אצל השר כל מעשיו נוגעים במקום קרוב יותר אצל המלכות, כל יתרונותיו וחסרונותיו, רעתו וטובתו הם במקום הנוגע קרוב יותר למלכות.
וכך הוא גם בעולם הנשמות יש נשמות שמעשי בעליהן נוגעים במקום גבוה יותר מאשר זולתן. ונמצא שמלבד הבחינה אם מעשיו של אדם רעים או טובים יש בחינה של נגיעת מעשיו, ודבר נסתר הוא מעיני האדם, איזו עבירה עניינה הוא רק עשיית רע ואיזו פוגעת בעצם דרגת האדם ומורידה אותו ממקום נגיעתו, זוהי מעלת האדם שעומד גבוה מעוונתיו – למרות שנענש על מעשיו הרעים, במקום נגיעתו נשאר כמקודם והרי הוא גבוה מעוונותיו. ויש אדם שע"י חטאיו הורד ממקום נגיעתו והוא דומה לשר שנהיה עבד. זהו אדם שעוונתיו גבוהים ממנו.

ב. דוד המלך הקים עולה של תשובה – עומק הענין, אצל אדם הראשון כתוב שעשה תשובה אך לא חזר לדרגתו קודם החטא, גם ישראל אחר ששבו בתושבה מעוון העגל לא שבו אל מדריגתם, וכן שאול המלך נקרעה ממנו המלכות ולא שבה אליו עוד. דוד המלך הו הראשון שע"י התשובה חזר אל מדריגתו הראשונה.
וכל זה מבואר בפסוקים ובחז"ל – אצל אדם הראשון כתוב שהניח עליו הקב"ה כפו ומיעטו וכן אצל ישראל בחטא העגל - אני אמרתי אלהים אתם - אכן כאדם תמותון וכו'. וכן אצל שאול – וימאסך השם מהיות מלך על ישראל. כל הנ"ל עניינם הורדת החוטא ממקום נגיעתו למרות שתשובתם התקבלה.

ג. זהו עניין החתימה בהושענא רבה, אחר החתימה ביום הכיפורים על עצם המעשים הרעים, מבקשים אנו ומתחננים ביום זה – יום האושפיזין של דוד המלך, "השיבה לי ששון ישעך", מלבד הכפרה, שלא נרד חלילה ממקום הנגיעה שהיה לנו קודם החטא.

[יזל מדליו]

יישר כח.

[אחד הרבנים]

אני רוצה לשתף את החברים במה שכתבתי לעצמי ע"פ דבריו של בעל הפחד יצחק בענין האי יומא.

הושענא רבה – עניינו של יום במשנתו של בעל הפחד יצחק

א. בחז"ל מבואר עה"פ אשרי אדם נשוי פשע כסוי חטאה כי יש אדם הגבוה מעוונותיו ויש אדם שעוונותיו גבוהים ממנו, ויש לבאר בדרך משל לעבד ושר בבית המלך שאצל כל אחד מהם יש אפשרות לעשות טוב ואפשרות לעשות רע וכל אחד יש מעלות וחסרונות בתפקידו אך עיקר ההבדל ביניהם הוא 'מקום הנגיעה', אצל השר כל מעשיו נוגעים במקום קרוב יותר אצל המלכות, כל יתרונותיו וחסרונותיו, רעתו וטובתו הם במקום הנוגע קרוב יותר למלכות.
וכך הוא גם בעולם הנשמות יש נשמות שמעשי בעליהן נוגעים במקום גבוה יותר מאשר זולתן. ונמצא שמלבד הבחינה אם מעשיו של אדם רעים או טובים יש בחינה של נגיעת מעשיו, ודבר נסתר הוא מעיני האדם, איזו עבירה עניינה הוא רק עשיית רע ואיזו פוגעת בעצם דרגת האדם ומורידה אותו ממקום נגיעתו, זוהי מעלת האדם שעומד גבוה מעוונתיו – למרות שנענש על מעשיו הרעים, במקום נגיעתו נשאר כמקודם והרי הוא גבוה מעוונותיו. ויש אדם שע"י חטאיו הורד ממקום נגיעתו והוא דומה לשר שנהיה עבד. זהו אדם שעוונתיו גבוהים ממנו.

תודה על הדברים הנפלאים, ועי' מאמרו של ר' יונתן על הגר''מ שפירא (מובא בישורון האחרון) בענין שר וגדול דקינת דהע''ה שנשא על אבנר. (וכן בנקודת הבחירה דמכתב מאליהו)

[נשר]

אם כבר הזכרת את מאמרו של ר' יונתן שליט"א, אשלים את דבריך כי אכן - הן הן הדברים.
הגר"י שליט"א ביאר שאת שני הדברים האלו אמר דוד על אבנר - שר וגדול. שר זהו מקום נגיעתו, וגדול זוהי הגדלות במעשיו בפועל שהיו לטובה.


שו"ר שבאשכול על הגרי"ד כתב הרב מוישי

ויאמר השם אל לבו לא אסף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעריו (ח-כא). ולפני המבול נאמר, וכל יצר מחשבת לבו רק רע כל היום וגו'. ויאמר השם אמחה את האדם (ו' ה', ז'). רואים שמשתמשים כמעט באותו לשון בדיוק לומר את הדבר ההפוך, על אמחה את האדם. והוא תמוה.

יש בזה מהלך ע"פ היסוד שהיו שלבים בירידת האדם ממדרגתו. אחרי המבול, כשנא' לאדם ששוב לא ירד מבול, זה נראה כמו ריוח לאדם. אבל באמת "אליה וקוץ בה" (ע"פ ר"ה י"ז א'), שנא' לאדם ששוב אין בכחו להביא מבול, ומעשיו ופעליו אינם חשובים כ"כ.
משל למי שעומד קרוב למלך ומכיר תכסיסי וסדרי המלוכה, שהוא יכול לגרום לפעול הרס למלוכה יותר מאדם פשוט, כיון שהקרוב למלוכה מכיר סדר המלכות ויש לו קשרים ומגעים בעלי השפעה. כך קודם המבול עדיין לא ירד האדם לגמרי ממדרגתו, והיה יכול להביא להרס העולם, כמו שבאמת הביא מבול. אבל עכשיו שנתמעט שוב, אין מעשיו חשובים, ומה שיצרו רע מנעוריו, זה עצמו נכלל עכשיו במה שנתמעט האדם.
לאחר המבול אבד האדם כח השפעתו וירד לדרגה שבה השם אומר על האדם, "לא עליו אני בונה את עולמי". מאז, "כי יצר לב האדם רע" הוא בעצם טעם שלא לקלל עוד את האדמה. היות שלמעשה נעשה האדם רע, לא אוסיף לתת לו את החשיבות לקבוע את הנהגתי כלפי העולם.

אבל נראה באמת עוד ביאור בעומק החילוק בין שני הפסוקים הללו, שיתכנו שני מצבים שבהם הנהגות שונות. יש זמן כעס, כי רגע באפו, והוא מפני שיש הנהגה של דין בעולם באותו רגע. כך הוא סדר העולם. יש זמנים של דין וזמנים של רצון. זה מה שמבקשים בתפילת אבינו מלכנו, תהא השעה הזאת וגו' ועת רצון. זו בקשה מיוחדת, לא רק על עצם הצרה, אלא על גוף השעה, שתהא עת רצון.
וכן מי שיש לו איזו צרה או צורך, אומר פרקי תהלים. ולאו דוקא ישתייך פרק זה לענין הנצרך לו. דוד המלך פעל בתהלים שבזמן שיאמרם, יפעלו עת רצון. מצד זה אינו משנה איזה פרק יאמר. וכן יש זמנים שהם עת רצון. זמן סעודה שלישית במסוים הוא השיא של העליות של שבת, כשאומרים "אתה אחד ושמך אחד וגו'". לכן אומרים בתפילת המנחה דשבת, ואני תפלתי לך השם עת רצון, כי זה זמן רצון.

לפני המבול העולם נהג מצד הנהגה של דין. מהמבט של דין, יצר מחשבת לבו רק רע היא סיבה להחמיר על האדם. דין הוא שאשחית את הארץ. אבל לאחר המבול יצא נח מהתיבה והקריב קרבן. וכתוב וירח השם את ריח הניחוח, ואז אמר השם, לא אוסיף לקלל. כלומר, הקרבת הקרבן פעל עת רצון בעולם. ואז התנהג העולם מהמבט של חסד. לכן יצר לב האדם רע היא סיבה להקל על האדם. דין הוא שארחם עליו - מצד פחיתותו. הרי יש סברא נכונה לב' המבטים, אלא תלוי באיזו הנהגה דנים את המצב. מה שפעם היה סיבה להעניש, עכשיו אדרבה, נתהפך לסיבה לא לקלל. זו פעולת העת רצון.

ואני הק' כתבתי לו על זה

יש משהו מיוחד בדברים שהבאת, שהם דוגמא להרבה ד"ת שמיוסדים על דברי ה"פחד יצחק" ור' יונתן מבאר אותם ומבאר על פיהם פסוקים נוספים ומאמרי חז"ל.

המהלך הראשון - שהבטחת הקב"ה שלא יהיה מבול איננה "ריוח" אלא נובעת מירידת האדם ממדריגתו אחר החטא, וכפי שכתבת הירידה היתה בשלבים ולכן בתחילה עוד היה שייך למקום שיש בו עונש כה גדול. מיוסד על יסוד של ר' יצחק הוטנר, שתחילתו בספר פחד יצחק יום הכיפורים מאמר י"א וחזר ונשנה במקומות וזמנים נוספים, והוא שאצל האדם החוטא יש ב' דברים א. עצם החטא ב'. ירידה ממדריגתו - "מקום הנגיעה", וכמו שביאר ר' יונתן דאין כח השפעה למעשיו כמו שהיה קודם,
ובזה הוא מבאר מדוע דוד המלך נקרא מקים עולה של תשובה הרי מובא בחז"ל שגם אדם הראשון עשה תשובה וגם שאול המלך וכלל ישראל אחרי חטא העגל, אלא שדוד המלך הוא הראשון שחזרה אליו המלכות משא"כ אדם הראשון שלא שב לגן עדן וכו'.
וביאר בזה במקו"א ענין הושענא רבה שאחר הכפרה של יוה"כ האדם מתפלל שיחזור למדריגתו קודם החטא וזה לא נכלל בכפרת יוהכ"פ. ויום הנ"ל הוא אושפיזין של דוד המלך.
(ולענ"ד הדברים כמעט מפורשים בדברי השערי תשובה כשמדבר על חיוב התפילה של האדם אחר הכפרה "רוח קדשך אל תיקח ממני" שיהיו מעשיו רצויים וכו' עיי"ש.)

והמהלך השני גם כן נמצא בתורתו של ר' יצחק יעויין מאמרי פחד יצחק על סוכות (184 דפי האוצר) שבכח התהלים לעורר עת רצון עיי"ש.

ודברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר.

[נהר שלום]

ראה כמה דברים יפים מעניינו של יום בירחון האוצר ח' עמוד קנ"ה