בדומה ליסודו של החזו"א שמותר למחוא כפיים בשמחת תורה שכן זו מהות היום,
בצלאל כתב:אלא שעדיין זכור לי שישנם פוסקים הסבורים שאין מצווה באכילת בשר ויין בר"ה, ודילמא משום שאין מצוות שמחה בו. ואתי שפיר.
אתנחתא כתב:באשי,
מה שאתה מביא זה איסור לאכול ואילו בצלאל מדבר שאין מצוה[/b, והם שני דברים שונים לגמרי ולכאורה בוודאי מסתבר שאין מצוה לאכול בשר שהרי מצוה זו שהיא לתא של מצות חגיגה לא שייכת בר"ה ([b]אליעזר ברוד האריך השתא במאמרו בזה ולא קראתיו)
אליהוא כתב:ג. אכילת בשר בראש השנה מפורשת במשנה בחולין פרק אותו ואת בנו, ועל דברי המגיד מישרים כבר נודע מ"ש בזה.
לפי דעת הגר"א, אין לבכות בראש השנה. ראש השנה הוא "יום טוב", יום של שמחה, בו אנו ממליכים את הקב"ה. נכון, האריז"ל קבע שצריך לבכות בראש השנה, ואדם שאינו בוכה בראש השנה הרי נשמתו פגומה. נכון, שגם תלמידי הגר"א לא קיבלו את דעת רבם בעניין זה ובכו גם בכו הם בראש השנה (כפי שכתב לי הגה"צ רבי שריה דבלצקי שליט"א). אך כבר הסביר את האי-סתירה שבדבר, בספר "אור חדש" להר"ש מלאצן זצ"ל, ואלו דבריו המתוקים: "אלו ואלו דברי אלוקים חיים. הגר"א מיירי במי שהביא את עצמו לידי בכיה, כמו אלו החזנים שמשתדלים לעורר את העם לבכיה בשעה שאומרים בפיוט "ונתנה תוקף" וכדומה, וזה אינו נכון. אבל מי שבוכה בעצמו מרוב דביקותו בהקב"ה, זוהי ודאי מידה טובה!".
בצלאל כתב:אליהוא כתב:ג. אכילת בשר בראש השנה מפורשת במשנה בחולין פרק אותו ואת בנו, ועל דברי המגיד מישרים כבר נודע מ"ש בזה.
מפורש שם שנהגו לשחוט לכבוד היום ולא מבואר שם עניין של חיוב, וכדברי אתנחתא דלעיל.
בצלאל כתב:ואני אומר: אין כל ימים טובים שווים. שלושה רגלים שישנם בשמחה ובקרבנות חגיגה נאסרו בהם תחנונים, מה שאין כן שאר ימים טובים (ר"ה ויו"כ) שאינם בכלל רגלים אלא בכלל ימים טובים, שלא נאסרו בהם תחנונים. אלא שפסוק מפורש מפריכני: "אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדונינו, ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם" (נחמיה ח,י).
ההיתר נפתח בדברי הגאונים שהתירו ריקוד בשמח"ת, אע"פ שהעקשנים טענו שאין להביא ראיה מיו"ט שני.
הוצעה הערה זו לפני הגרש"ד שליט"א והשיב שעמד עליה בחיבוריו, ולא עלה בידו למצוא מקומו איו, וצריך חיפוש.אליהוא כתב:א. בתשו' ריב"ש סי' תקי"ב בתשובה על אבינו מלכינו בר"ה ויוה"כ שחל בשבת כותב שהבקשות והסליחות הנהוגות לומר באמצע התפילה בר"ה ויוה"כ ושאר המועדים א"צ לשנותן כשחל בשבת כיון שנהגו כך בחל בחול הוי כטופס ברכות עי"ש, וצ"ל דה"ה בחזרת הש"ץ חשיב כן אבל בערבית שאומרים סליחות אחר התפילה לכאו' א"א לומר בשבת, וע"כ להרמ"א שפסק כהריב"ש לענין אבינו מלכינו צ"ע מנהגינו בסליחות במעריב.
אליהוא כתב:ומש"כ בשם יערי שהוא מזמן הגאונים אנכי לא מצאתי שם אלא שגם בזמן הרמב"ם עד זמן בנימין מדטודלה עוד נהגו בא"י מנהג התלת שנים וממילא לא היה להם ש"ת עי"ש.
http://www.otzar.org/wotzar/Book.asp?15 ... KS&page=13
איש_ספר כתב:אליהוא. עיין בעמוד שאליו הפנית, ואגב באר"י אין עדות על קריאה תלת שנתית בזמן הרמב"ם אלא על בית כנסת של קהל אר"י שישבו במצרים.
איש_ספר כתב: ואגב כך יש להזכיר מנהגינו המשונה שאין אומרים סליחות כלל, לא בחול ולא בשבת ביוה"כ זולת מעריב ונעילה, וכבר תמה ע"כ בערוך השולחן. ויש מקומות (למען האמת אני מכיר רק מקום אחד...) שתיקנו מעוות זה.
בש"ק ראיתי בספרו החדש של הגר"א נבנצאל, ירושלים במועדיה - חול המועד, שעמד שם במה שמצינו שהיו בנות ישראל חולות בכרמים יוה"כ, והרי יוה"כ ככל יו"ט אסור בריקוד. וכתב שם ב' אופנים או דכיון שקדם מנהג הריקוד לגזירה, בכה"ג לא ביטלו המנהג, ודומיא לזה שאמרו בתענית שאם קבל ע"ע תענית לפני שגזרו על היום שיהיה אסור בתענית יכול להמשיך בתעניתו, או דבאמת אחר גזירת הריקוד הפסיקו גם ביוה"כ.
או דבאמת אחר גזירת הריקוד הפסיקו גם ביוה"כ.
אליהוא כתב:ולענין איזה ריקודים נאסרו עי' בלוח של המבורגר שנוקט שאסור לרקוד ויש שם דיון איזה ריקודים יקראו.
אמנם לא 'שושנת יעקב' אבל ריקוד לפני כל נדרי, ראה: רבי מאיר אפטער טאנצט מיט די חסידים פאר כל-נדרי, ספר אפטא, ת"א תשכ"ו עמ' 68.איש_ספר כתב:בספר אחר ראיתי שבבית מדרשו של ר' לייבלה אייגר נהגו לרקוד לפני כל נדרי ולשורר בהתלהבות, שושנת יעקב... האם זה ידוע?
איש_ספר כתב:הוצעה הערה זו לפני הגרש"ד שליט"א והשיב שעמד עליה בחיבוריו, ולא עלה בידו למצוא מקומו איו, וצריך חיפוש.אליהוא כתב:א. בתשו' ריב"ש סי' תקי"ב בתשובה על אבינו מלכינו בר"ה ויוה"כ שחל בשבת כותב שהבקשות והסליחות הנהוגות לומר באמצע התפילה בר"ה ויוה"כ ושאר המועדים א"צ לשנותן כשחל בשבת כיון שנהגו כך בחל בחול הוי כטופס ברכות עי"ש, וצ"ל דה"ה בחזרת הש"ץ חשיב כן אבל בערבית שאומרים סליחות אחר התפילה לכאו' א"א לומר בשבת, וע"כ להרמ"א שפסק כהריב"ש לענין אבינו מלכינו צ"ע מנהגינו בסליחות במעריב.
איש_ספר כתב:אמנם לא 'שושנת יעקב' אבל ריקוד לפני כל נדרי, ראה: רבי מאיר אפטער טאנצט מיט די חסידים פאר כל-נדרי, ספר אפטא, ת"א תשכ"ו עמ' 68.איש_ספר כתב:בספר אחר ראיתי שבבית מדרשו של ר' לייבלה אייגר נהגו לרקוד לפני כל נדרי ולשורר בהתלהבות, שושנת יעקב... האם זה ידוע?
בצלאל כתב:ואני אומר: אין כל ימים טובים שווים. שלושה רגלים שישנם בשמחה ובקרבנות חגיגה נאסרו בהם תחנונים, מה שאין כן שאר ימים טובים (ר"ה ויו"כ) שאינם בכלל רגלים אלא בכלל ימים טובים, שלא נאסרו בהם תחנונים.
ב'מי שבירך' לחולה ביום טוב [אומרים]: 'יום טוב הוא מלזעוק'. יש לומר, שאין צריך לומר, שגם ביום טוב יש לומר: 'שבת הוא מלזעוק', שגם יום טוב נקרא שבת, ויש נוסח שלא לומר כלל ביום טוב ['יום טוב הוא מלזעוק'], שהרי הרבה תפלות אנו אומרים ביום טוב מה שאין אומרים אותן בשבת, כמו בהוצאת ספר תורה, מפני שחז"ל הקילו בשאלת צרכים ביום טוב יותר מבשבת. ויש להביא ראיה מירושלמי פרק קמא דמגילה, שלחד מאן דאמר דחו ההקהל משבת מפני התחינות, ולחד מאן דאמר מפני הבימה. משמע קצת שלאידך מאן דאמר לא היו דוחים מפני התחינות, ואולי מפני שיום טוב הם ימי הדין כבראש השנה (טז.). ועיין או"ח סימן קי"א.
ועוד דנראה ברכת הלבנה כעין תחינה ואין לומר ביום טוב.
אתנחתא כתב:באשי,
מה שאתה מביא זה איסור לאכול ואילו בצלאל מדבר [b]שאין מצוה[/b, והם שני דברים שונים לגמרי ולכאורה בוודאי מסתבר שאין מצוה לאכול בשר שהרי מצוה זו שהיא לתא של מצות חגיגה לא שייכת בר"ה (אליעזר ברוד האריך השתא במאמרו בזה ולא קראתיו)
אם יש הבדל בין שבת ויו"ט לגבי בקשה, הרי זו מחלוקת ראשונים ורוב הפוסקים (בעיקר אלו שטוענים שבשבת אין לומר אבינו מלכינו), ואילו המאירי מביא ראי' שמותר לומר בשבת אבינו מלכינו מזה שמותר ביו"ט.
איש_ספר כתב:בלקראת שבת של הפלס האחרון יש דיון סביב השמועות שהגרי"ז הקפיד שלא לרקוד בשמחת תורה. ואולי דוקא כשלא היה ס"ת בחוץ יעו"ש כל הנידון.
איש_ספר כתב:בש"ק ראיתי בספרו החדש של הגר"א נבנצאל, ירושלים במועדיה - חול המועד, שעמד שם במה שמצינו שהיו בנות ישראל חולות בכרמים יוה"כ, והרי יוה"כ ככל יו"ט אסור בריקוד. וכתב שם ב' אופנים או דכיון שקדם מנהג הריקוד לגזירה, בכה"ג לא ביטלו המנהג, ודומיא לזה שאמרו בתענית שאם קבל ע"ע תענית לפני שגזרו על היום שיהיה אסור בתענית יכול להמשיך בתעניתו, או דבאמת אחר גזירת הריקוד הפסיקו גם ביוה"כ.
איש_ספר כתב:אליהוא. באר תמיהתך מסליחות דמעריב.
לגבי ריקוד בשמח"ת באר"י, ראה המצ"ב. ועל מה נאמר אם לא ע"ז, דברי הרמב"ם פ"י משמיטה, הקבלה והמנהג עמודי הוראה.
סיפר רבנו שטפח בשינוי בידיו בשמחת תורה [שחל בשבת], ואמר לי החזו"א דאם כתוב בהלכה שבשמחת תורה א"צ לשנות, אף אם חל בשבת לא משנים.
לעומקו של דבר כתב:איש_ספר כתב:אליהוא. באר תמיהתך מסליחות דמעריב.
לגבי ריקוד בשמח"ת באר"י, ראה המצ"ב. ועל מה נאמר אם לא ע"ז, דברי הרמב"ם פ"י משמיטה, הקבלה והמנהג עמודי הוראה.
לגבי הדיון האם התכוונו (רה"ג) להתיר דווקא ביום טוב שני, יש להעיר שכל מה שהזכיר רה"ג שמותר לרקוד ביום תשיעי דווקא הוא רק לציין באיזה יום רוקדים, אבל לא היה בכוונתו למעט את הריקוד ביום שמיני (יו"ט ראשון), כי ביום ההוא אין ריקודים לכבוד התורה.
כלומר: הא פשיטא שההיתר המפורש בגאונים והמנהג הוא רק על יום טוב שני שהוא דרבנן. כי עליו היה הספק. (ומה שנקבע שמח"ת וסיום התורה ליו"ט שני הוא ע"פ חז"ל שקבעו קריאת וזאת הברכה ליו"ט שני. וראיתי הלום בשיח יצחק בורודיאנסקי שהעניין הוא לסיים המועדות בתורה, ולכן בחו"ל עשו זאת ביוט"ש ובא"י ביוט"ר)
אבל אין שום ראיה או רמז שהגאונים התירו לרקד רק משום (או: בצירוף) שיוט"ש שני דרבנן.
ומה שכתוב בשע"ת "ונהגו בו היתר ביום זה בלבד לכבוד התורה" איני רואה שום דרך להשיא את הדברים שכוונת "ביום זה בלבד" היא מכיוון שיום זה הוא דרבנן, אלא כמפורש בדבריו "ביום זה בלבד לכבוד התורה", שסיבת ההיתר היא מפני כבוד התורה, וממילא הוא שייך רק ליו"ט זה שיש בו שמחת התורה וסיום התורה ולא בשאר ימים טובים. וז"פ. (ובס' סכותה לראשי התייחס לזה קצת כאילו שהיה בפני השערי תשובה צד לעשות שמחת תורה גם ביוט"ר, ועל זה אפוקי וכתב שרק ביוט"ש. אבל הלא זה אינו).
ואדרבא ממה שלא נתפרש שם שיש צירוף להיתר שזה יוט"ש ועיקרו דרבנן, קצת משמע בהיפוך שאין זה חלק מסיבת ההיתר.
והגרש"ד הסתפק בזה והנלענ"ד כתבתי.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 66 אורחים