גדר מצות הישיבה בסוכה

[גאולה בקרוב]

בס"ד

הבנת "שני הדינים" במצות ישיבה בסוכה

הנה יש דינים במה שחייבים בסוכה:

אכילה, שתיה (יין?) ושינה, והיינו שהוא חובה גמורה, ואם לא עשאם בסוכה עבר עשה איסור חמור של ביטול מצות סוכה.

ויש עוד דין, של "עשה סוכתך קבע" -- טיול, שינון, מצעות נאות. ונראה שזה אינו חיוב גמור, אלא רק לכתחילה/ מעלה והידור. והוכחות לכך:
א. סוכה ז' על ז' ועשרה טפחים אינה ראויה לטיול, ולא למצעות נאות וכו'...
ב. כמדומה שכך מנהג העולם, שרובא דעלמא אינו נוהג כך, אלא בעיקר אכילה וכו' [וכ"כ ב"הלכות חג בחג" עמ' ו]
ג. לשון הרמב"ם המובא כאן, וכן הוא בתוס' ר"י החסיד (שירליאון) ברכות יא, שאין איסור בטיול ושינון מחוץ לסוכה, ורק באכילה ושינה.


רמב"ם הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ו הלכה ה):
כיצד היא מצות הישיבה בסוכה, שיהיה אוכל ושותה ודר בסוכה כל שבעת הימים בין ביום בין בלילה כדרך שהוא דר בביתו בשאר ימות השנה, וכל שבעת הימים עושה אדם את ביתו עראי ואת סוכתו קבע שנאמר בסוכות תשבו שבעת ימים, כיצד כלים הנאים ומצעות הנאות בסוכה, וכלי שתייה כגון אשישות וכוסות בסוכה, אבל כלי אכילה כגון קדרות וקערות חוץ לסוכה, המנורה בסוכה, ואם היתה סוכה קטנה מניחה חוץ לסוכה.
הלכה ו
אוכלין ושותין וישנין בסוכה כל שבעה בין ביום בין בלילה, ואסור לאכול סעודה חוץ לסוכה כל שבעה אלא אם כן אכל אכילת עראי כביצה או פחות או יתר מעט, ואין ישנין חוץ לסוכה אפילו שינת עראי, ומותר לשתות מים ולאכול פירות חוץ לסוכה, ומי שיחמיר על עצמו ולא ישתה חוץ לסוכה אפילו מים כ הרי זה משובח.
הלכה ט
כל שבעת הימים קורא בתוך הסוכה, וכשמבין ומדקדק במה שיקרא יבין חוץ לסוכה כדי שתהיה דעתו מיושבת עליו, המתפלל רצה מתפלל בסוכה או חוץ לסוכה.


-------------------------------------------------------------------------------------


ויש לעיין מנין לחדש שכלול במצות סוכה שני חלקים: אחד לעיכובא ואחד לכתחילה וכו'.

א.
והנראה בביאור הדבר, ע"פ מה שנמצא בראשונים חידוש של הגדרת "עיקר הישיבה בסוכה". וכנראה שהוא בגלל שדברים אלו הכל עושים דוקא בביתם, ושאר דברים לאו כו"ע עושים בביתם כל ימות השנה:
א. רש"י סוכה כ, ב: עיקר ישיבה בסוכה אכילה ושתיה ושינה
ב. ר"ת: שיטתו לגבי הברכה, שמברכים על האכילה שהיא העיקר ופוטרים את כל שאר הדברים.
ג. לקט יושר עמ' שכג: "השינה קובע עיקר הדירה".

וע"פ זה מובן, שאת העיקר יש חובה לעשות בסוכה, ושאר הדברים שאינם "עיקר" הוגדרו כתוספת וכמצוה מן המובחר/ דין לכתחילה.

ב.

ובדרך אחרת כתב הגרמ"ש שפירא זצ"ל, במאמרו באורייתא (תשרי תשמ"ג, ונדפס גם במבקשי תורה, ואח"כ גם בספרו קונטרס הביאורים על סוכה), שיש חובת הגברא לעשות פעולות בסוכה, ומלבד זה יש דין לאשווי סוכתו כדירת קבע בחג סוכות, ויש פעולות שונות שמשמשות למטרה זו, ועיי"ש שהרחיב בזה.

[רחמים]

אכילה, שתיה (יין?) ושינה, והיינו שהוא חובה גמורה, ואם לא עשאם בסוכה עבר עשה איסור חמור של ביטול מצות סוכה.

וז''ל השולחן ערוך אורח חיים סימן תרל"ט סעיף ב':
ומותר לשתות מים ויין ולאכול פירות ([רמ''א] ואפי' קבע עלייהו) חוץ לסוכה.

[מזמור שיר]

בס"ד


אכילה, שתיה (יין?) ושינה, והיינו שהוא חובה גמורה, ואם לא עשאם בסוכה עבר עשה איסור חמור של ביטול מצות סוכה.

דיוק בלשונך: אם עשאם שלא בסוכה עבר עשה וכו', שלפי איך שכתבת נמצא, שיש חיוב לאכול ולישון בסוכה, אף שאינו רוצה לאכול ולישון, וזה כמובן לא נכון.

[אליהוא]

לפי פשוטו יש את מינימום המצוה הנדרשת, אבל כמה שעושה יותר כעין תדורו זה יותר מצוה.

אמנם מצאתי [בספר תורת הראשונים מוה"ק] מציאה נפלאה לאחד מרבותינו הראשונים ה"ה רבינו אברהם בן רבינו עזריאל [רבו של האו"ז ותלמידו של ריה"ח] בספרו על הפיוטים הנקרא ערוגת הבושם ח"ג בפירוש אהבה לפרשת שלח המתחלת 'שש מאות' [עמ' 218] וזה לשונו: "וכן בסוכות תשבו שבעת ימים עיקר הציוי המפורש שישבו בסוכו׳ שבעת ימים, ומדרש רבותי׳ תשבו כעין תדורו, היו לו מטות נאות ומצעות נאות מעלן לסוכה, ואחרי שאינו מפורש בציוי הויא כמצוה אחרת ולא מעכבי אם אינו מעלן לסוכה, אלא שלא קיים מצוה אחרת, דקיימ׳ לן כרבא כנגד אביי דאיפליגן בטעמי דשומרי גנות ופרדיסין דפטורין מן הסוכה, אביי אמ׳ תשבו כעין תדורו ורבא אמ׳ פירצה קוראה לגנב, אבל משו׳ תשבו כעין תדורו לא היו פטורין, דכעין תדורו לא מעכב ישיבת סוכה, דלאו מצוה אחת היא, אלא תוספת מצוה", עי"ש עוד מש"כ בכגון דא.
ומבואר בדבריו שיש ב' חלקים למצות ישיבת סוכה א' בסוכות תשבו שבעת ימים, והב' תשבו כעין תדורו.
ויש הרבה להאריך בזה ואין כאן המקום.

אגב מומלץ לעיין בערך ישיבת סוכה באנצ"ת ערך מקיף ביותר, אם היית מעיין בו היית מוצא שלדעת כמה ראשונים יש איסור טיול ושינון חוץ לסוכה.