מנהג ההושענות בקטנים

[ירושלמי]

שמעתי שיש הנוהגים שכל א' מבני הבית נוטל הושענות למנהג חביטת ערבה, עד כדי תינוקות ופעוטות בני יומם. יש למישהו מקור מוסמך בענין? האם בהושענות יש בחינה 'סגולית' כמו כפרות הנוהגים בכל נפש?
אדהכי והכי ראיתי בלוח דבר בעתו (תשס"ח) שמביא כן (בשם ר' משה צימרמן מב"ב), ואף נקט דמעוברת תחבוט ב' איגודי ערבות.

אשמח לתשובה.
פתקא טבא.

[אדג]

מכיון שע"פ קבלה הוא למיתוק ה' גבורות, "וכי נשי לא בעי חיי"? וכן טף.

[עשוי לנחת]

מכיון שע"פ קבלה הוא למיתוק ה' גבורות, "וכי נשי לא בעי חיי"? וכן טף.

קודם כל תסביר מה הכונה מיתוק ה' גבורות.
שנית, וכי אינך יודע שבכל מצוה יש ללא סוף עניינים גבוהים של מיתוק וכל מיני מילים כאלו שאין לי הקטן עסק בהם? וכי לכן כל מצוה על תיקוניה תהיה מוטלת על כל דרדק בן שנתיים????!!!

[לייטנר]

.

[אדג]

קודם כל תסביר מה הכונה מיתוק ה' גבורות.
שנית, וכי אינך יודע שבכל מצוה יש ללא סוף עניינים גבוהים של מיתוק וכל מיני מילים כאלו שאין לי הקטן עסק בהם? וכי לכן כל מצוה על תיקוניה תהיה מוטלת על כל דרדק בן שנתיים????!!!

ה' גבורות, הם ה' בחי' של מידת הגבורה דלעילא. מבחינות אלו נמשך קו הדין והמשפט, וממילא ע"פ הוא התחלקות השפע (כעין בחי' בי"ד של מעלה).

הן אמת, שבכל מצוה ממשיך רוב שפע והשפעות עליונות כל מצוה ע"פ עניינה. אך לא כל מצוה ממתקת ה' גבורות (וכל' הגמ' "אגוני מגנא אצולי לא מצלא"), וז"פ.

(דוק ותשכח, שכל מצוות שיש בהם משום מיתוק הגבורות נהגו בהם ישראל דווקא מקטנות ממש - פאות הראש, לבישת ציצית ועוד!)

[לייטנר]

.

[חכם באשי]

אכן קבלנו מרבותינו, שקטן ואפילו בן יומו שצמח לו זקן (כעשיו בשעתו...), אסור לגלח!...

[היא שיחתי]

מכיון שע"פ קבלה הוא למיתוק ה' גבורות, "וכי נשי לא בעי חיי"? וכן טף.

קודם כל תסביר מה הכונה מיתוק ה' גבורות.

מזכירים לזה ביהי רצון שלאחר חביטת ערבות
ודומני שה' תפילות ביוה"כ הם כנגדם

[מורה צדק]

יש עניין שכל אחד יקח ה' ערבות חדשות בידו, או שכמה יכולים להשתמש באגודה אחת?

[אדג]

יש עניין שכל אחד יקח ה' ערבות חדשות בידו, או שכמה יכולים להשתמש באגודה אחת?

לכאו', אם הערבות עדיין כשרות - אין טעם שלא להשתמש כמה יחדיו. ובכל זאת, מנהג ישראל תורה הוא, ואין להקל ראש בלבטלו.

[לייבל]

בהליכות שלמה כ' שיכול לכתחילה לחבוט בערבות חבוטות כל שלא נשרו העלים לגמרי.

[חיס]

המקור למנהג ההושענות אף לקטנים וכו' כנראה מדברי הירושלמי ר״ה פ״ד ה״ח

א״ר יונה כתיב ואותי יום יום ידרושון זו תקיעה וערבה,

ופירש שני ימים בשנה הכל דורשין את ה׳ מגדולים ועד קטנים

והיינו ראש השנה הכל שומעין תקיעות שופר, והכל נוטלין ערבה בהושענא רבא (נטעי גבריאל)

[לייבל]

המקור למנהג ההושענות אף לקטנים וכו' כנראה מדברי הירושלמי ר״ה פ״ד ה״ח

א״ר יונה כתיב ואותי יום יום ידרושון זו תקיעה וערבה,

ופירש שני ימים בשנה הכל דורשין את ה׳ מגדולים ועד קטנים

והיינו ראש השנה הכל שומעין תקיעות שופר, והכל נוטלין ערבה בהושענא רבא (נטעי גבריאל)

כוונתו כנראה לקטנים שהגיעו לחינוך, וכי קטן בן יומו חייב בשופר?

[חיים]

כל פעם אני מתחבט מחדש כיצד עלי לנהוג עם קטנים שלא הגיעו לחינוך אבל הגיעו לידי חבטה, האם יש ערך לדבר שילד בן שלש חובט בעצמו את הערבות.
מצד שני, מצות ערבה היא מצוה שבגופו שלא שייך בה שליחות, כמו שאין דין שליחות בנטילת לולב ואתרוג,
לא ברור אם כן מה שייך לחבוט ערבה עבור יונקי שדים, אפילו בתורת אינו מצווה ועושה.
כמובן שאם מדובר על ענין סגולי בלבד, הרי שכל השאלות אינן במקומן.
כמדומה שבספר "ביתו נאוה קודש" על הרה"ק מבעלזא כתוב שהוא היה חובט את הערבות לילדיו חורגיו עד גיל מצות [וגם אחר כך על פי בקשתם].

[שחר]

המקור למנהג ההושענות אף לקטנים וכו' כנראה מדברי הירושלמי ר״ה פ״ד ה״ח

א״ר יונה כתיב ואותי יום יום ידרושון זו תקיעה וערבה,
ופירש שני ימים בשנה הכל דורשין את ה׳ מגדולים ועד קטנים והיינו ראש השנה הכל שומעין תקיעות שופר, והכל נוטלין ערבה בהושענא רבא (נטעי גבריאל)

כוונתו כנראה לקטנים שהגיעו לחינוך, וכי קטן בן יומו חייב בשופר?

פירוש הנ"ל הוא מקרבן העדה שם, והוא לפרש"י בברכות כ' א' דקטנים פטורין מק"ש אפילו הגיעו לחינוך "לפי שאין מצוי אצל אביו בשעת ק"ש", ולדבריו ודאי דהירושלמי סתמא בהגיעו לחינוך.
אבל לר"ת בברכות שם דפליג ארש"י, וס"ל דבהגיע לחינוך חייב בק"ש, א"כ לדבריו דברי הירושלמי הנ"ל יתפרשו בקטנים שלא הגיעו לחינוך, וא"כ אולי מזה יש מקור קצת להנ"ל.
אך אפשר דגם לר"ת יתפרשו דברי הירושלמי בהגיעו לחינוך דוקא, דגם בהגיעו לחינוך אין חיוב להעירם משנתם, ואף לק"ש, אלא ס"ל לר"ת דכשניעור חייב אביו לחנכו לק"ש, ולא משגחינן לפוטרו מחמת שפעמים אינו מצוי ניעור בשעת ק"ש, דמחמת זה לא יהא מופקע מחיוב חינוך.

[לא ידען]

כמדומה שבספר "ביתו נאוה קודש" על הרה"ק מבעלזא כתוב שהוא היה חובט את הערבות לילדיו חורגיו עד גיל מצות [וגם אחר כך על פי בקשתם].

לא נראה לי שניתן להביא ראי' ממנו. הוא גם היה ממנה אחרים לאכול עבורו ועוד. כל עניין השליחות אצלו היה מאוד אחר ממה שאנו רגילים בדיני שליחות וכדו'.

[היימישער]

כמדומה שבספר "ביתו נאוה קודש" על הרה"ק מבעלזא כתוב שהוא היה חובט את הערבות לילדיו חורגיו עד גיל מצות [וגם אחר כך על פי בקשתם].

לא נראה לי שניתן להביא ראי' ממנו. הוא גם היה ממנה אחרים לאכול עבורו ועוד. כל עניין השליחות אצלו היה מאוד אחר ממה שאנו רגילים בדיני שליחות וכדו'.

בבעלזא נהגו שראש הבית חובט את הערבות של בני הבית שאינם הולכים לביהכנ"ס, וכמובן שמכינים לכל אחד ה' ערבות משלו ולא משתמשים פעמיים באותה אגודה.

[עושה חדשות]

אגב אשאל,
רשום אצלי שיש בראב"ד בעל 'הקבלה' משהו על המנהג להכות זה את זה בערבות, כעת ל"מ, אולי ידוע לכם?

[עושה חדשות]

אגב אשאל,
רשום אצלי שיש בראב"ד בעל 'הקבלה' משהו על המנהג להכות זה את זה בערבות, כעת ל"מ, אולי ידוע לכם?

אשמח למענה!

===

תש' הגאונים על מנהג חביטת הערבה, (כנגד השפתיים - כל לשון תקום למשפט תרשיעי וכו'), האם התש' מוסמכת? (כי שמעתי מערערים), ראיתי כעת שכעי"ז כתב ב'צידה לדרך'.

[נוה הלבנון]

כמדומני בלוח של זלזניק יש בהרחבה על עניין הפעוטות.

[בברכה המשולשת]

תש' הגאונים על מנהג חביטת הערבה, (כנגד השפתיים - כל לשון תקום למשפט תרשיעי וכו'), האם התש' מוסמכת? (כי שמעתי מערערים), ראיתי כעת שכעי"ז כתב ב'צידה לדרך'.

האם היא דומה בסגנונה לתשובת רש"ג לחכמי קירואן בעניין ליל הסדר שמביא רבינו הרקח?

[עושה חדשות]

לשיפוטכם.

רב צמח ז"ל. וששאלתם לענין ערבה שחובטין אותה בקרקע מהו הכי חזינן דערבה דומה לשפתים והיא באה לכפר עליהם מכאן ולהלאה יתן בעפר פיהו אולי יש תקוה ומשמא דקדמו' אמרו חביטא אמאי משום כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך וגו' משום דעד כאן ביומין אלין השטן מקטרג וישראל ביומין אלין דנפישי מצות מבטלי ליה מכאן ולהלאה כל שפה דיקום עלייהו לא יכול לשלטאה ויהא נפיל בארעא:

שחובטה בקרקע בתפילת המוסף או אחר שסיים ההושענות על מנת לענות ולכפר על שגיונות וכל לשון תקום איתך למשפט תרשיעי ורע לא יעוררו פה להם ולא ידברו

"תשובת רש"ג לחכמי קירואן בעניין ליל הסדר שמביא רבינו הרקח", ל"מ כעת.

[חד ברנש]

אגב אשאל,
רשום אצלי שיש בראב"ד בעל 'הקבלה' משהו על המנהג להכות זה את זה בערבות, כעת ל"מ, אולי ידוע לכם?

הוא כותב כן בעיבודו לסיפור קדום יותר: "והיה מנהג ישראל באותו זמן לשמוח ביום ערבה, והיו מכין זה את זה במורביות של ערבה" (ספר הקבלה, מהדורת ג"ד כהן, 1967, חלק עברי, עמ' 14).