וידוי בתורה מתי ולמה ?

[יהודהא]

וידוי בתורה מתי ולמה ?

שוידוי פירושו סיפור ואמירת דברים כלשהם.
ועל שלושה מצבים שונים אמרה התורה להתוודות:

א. הודאה על החטא - למי שחטא, והוידוי הוא בעשיית תשובה.

ב. הודאה על האמת - למי שלא חטא, וידוי מעשרות. ששמר את דיני המעשרות כתיקונם.

ג. והודאה על הטוב - למי שזכה בו. וידוי ביכורים. מודה האדם על הטוב שגמל איתו ה'.

**
נכון שבמעשרות ובביכורים המילה וידוי אינה נזכרת ובמקומה נכתב
במעשרות נאמר - ואמרת לפני ה' אלקיך...ובביכורים נאמר ''וענית ואמרת''.

חזל הם שהגדירו מצוה זו כ"וידוי", (מעשר שני פ"ה, מ"י):
במנחה ביום טוב האחרון היו מתודין. כיצד היה הוידוי...

וכן ברמב"ם, שכתב (עשה קלא):
שצונו להתודות לפניו בהוצאת משפטי המעשרות והתרומות,.., וזהו הנקרא "ודוי מעשר".

וכן בביכורים-
במקום וידוי התורה מצווה על ''"וענית ואמרת''..
כלשון הרמב"ם ( ביכורים פ"ג ,י):

מצות עשה להתודות במקדש על הבכורים בשעה שמביאם. מתחיל וקורא "הגדתי היום לה' אלהיך כי באתי אל הארץ וגו' ארמי אובד אבי", עד שיגמור כל הפרשה עד "אשר נתת לי ה"'...

וטעמו ברמב"ם בספר המצוות (עשה קלב) :
שצונו לספר טובותיו אשר הטיב לנו והציל אותנו,... ולבקש ממנו להתמיד הברכה כשיביא הביכורים, והוא אמרו יתעלה "וענית ואמרת לפני ה' אלקיך ארמי אובד אבי",..ומצוה זו נקראת "מקרא ביכורים".​

[יהודהא]

א.
ישנם אמירות רבות בתורה ,אבל לא כולם נחשבות כוידוי ויש מקום לדון מתי ולמה כן\לא.

בעגלה ערופה -
ברמבם הלכות רוצח וכו· ט. ג ...כולן רוחצין את ידיהן שם במקום עריפתה ואומרים שם בתוך הנחל בלשון הקודש ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו. כלומר שלא בא לידינו הנהרג הזה ופטרנוהו בלא מזונות ולא ראינוהו ופטרנוהו בלא לוייה. והכהנים אומרים בלשון הקודש כפר לעמך ישראל. והולכין להן והקב"ה מכפר על הדם שנאמר ונכפר להם הדם.

בסוטה -
רמבם פ' משניות סוטה ו'א'.
אלו נאמרין בכל לשון פרשת סוטה כו': נאמר בסוטה ואמר הכהן לאשה ובא בקבלה בכל לשון שהוא אומר ואומר בוידוי מעשר ואמרת לפני ה' אלהיך..
אמירה יש כאן אבל אינה וידוי.

וזאת למרות שבסוטה לו: הגמרא עושה גזירה שווה ביניהם:
אלו נאמרין בכל לשון פרשת סוטה כו': נאמר 'בסוטה' ואמר הכהן לאשה ובא בקבלה בכל לשון שהוא אומר . ואומר 'בוידוי מעשר' ואמרת לפני ה' אלהיך..

ב.
״כי זוכר כל הנשכחות אתה… ואין שכחה לפני כסא כבודך״
ונאים הדברים הבאים המקשרים זאת לימים אלו.

''אמרת לפני ה' אלוקיך בערתי הקדש מן הבית… ככל מצוותך אשר ציויתני לא עברתי ממצוותיך ולא שכחתי'' (דברים כו יג)

אמירה זו מכונה בסוטה(לב:) "וידוי מעשר". ולכאורה יש להבין היכן מצינו בפרשה זו וידוי על חטא ,
אדרבה, האומרה מצהיר שנהג במעשרותיו כדין?

ופירש רבי דוד אריק:
בראש השנה, מסתיימת ברכת הזכרונות בשבח: ״כי זוכר כל הנשכחות אתה… ואין שכחה לפני כסא כבודך״. והנה לכאורה נראים הדברים ככפל לשון?

ופרש רבי ישראל מרודז׳ין.
שהדבר בא ללמדנו שה׳ זוכר לאדם רק את המצוות והעוונות שהשכיח מלבו;
כלומר, את המצוות ששכח ולא התגאה בהן. ומאידך את העוונות ש'שכח׳ ולא שב עליהן בשובה.

אך העוונות שהאדם זוכר ומתחרט עליהם,
וכן המצוות שהוא זוכר ומתגאה בהן, אלו אינם נזכרים לפני ה'.

לדבריו אפשר לפרש, שה׳וידוי׳ הזה טמון בתבות:
״לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי ־ שלא קיימתי את המצוות מתוך ענווה,
אלא הייתי מתפאר ומתגאה בהן.