פורום אוצר החכמה

התפרסם בגב הכריכה של חוברת בשם "לאורם" שהופצה בבתי כנסיות, נוסח מקוצר של התרת נדרים מצילום כתב ידו של הגראי"ל שטיינמן שליט"א.

לא מבואר שם, למה נועד. האם לדעת הגראי"ל נוסח זה עדיף על הנוסח הנדפס בסידורים (שהרבה קולמוסין נשתברו עליו), או שזה רק הצעה לנוסח מקוצר ותמציתי למי שזמנו דחוק עליו? ומה הביא אותו לחבר נוסח זה?

הנוסח הוא: "מתחרט אני על כל הנדרים ושבועות ומנהג טוב שנהגתי ולא אמרתי שיהא בלי נדר, ואם הייתי יודע שאתחרט לא הייתי נודר או נשבע ובמנהג טוב הייתי מתנה שיהיה בלי נדר ומבקש שתתירו לי את כולם".

[איני בקי בעניני התרת נדרים כדי לדון בגוף הנוסח, ובטח יעשו זאת החכמים דפה].

כמדומה שעיקר התוספת - זולת הקיצור - היא הלשון 'ואם הייתי יודע שאחרט וכו', שמטרתו להפוך את החרטה לפתח, כמ"ש הרמ"א בהלכות נדרים

ומה הם עונים אחריו?

הנוסח של מרן הגראי"ל נראה באמת קצר ולעניין. מדוע באמת כל האריכות והכפילויות שבנוסח הנדפס בסידורים?

אגב, מישהו זוכר שהוא נדר פעם נזירות בטעות, בהקיץ או בחלום?

ולמה בכלל צריך להתיר נדרים שנידרו בחלום? וכי יש כאן "האדם בשבועה"? (אמנם זכור לי שיש איזה ר"ן בנדרים על זה, כמדומני די סמוך לתחי' המסכתא, ואודה לבוני הציונים)

יש אפשרות לדעת מתי הרב שטיינמן כתב זאת?

מורה צדק כתב:יש אפשרות לדעת מתי הרב שטיינמן כתב זאת?

מצאתי הנוסח פעם אחת בלבד באוצר והוא מספר שנדפס בשנת תשס"ח.

בעוניי כתבתי פעם חוברת שמבארת היטב את נוסח התרת הנדרים שבידנו, שהיא מהשל"ה הקדוש.
אח"כ נדפס גם בספר הליכות שלמה למרן הגרשז"א זצ"ל ביאורים על הנוסח.
מי שמעונין לקבל את החוברת באימל, יכול לשלוח אימל אלי ואחזיר לו ב"השב".
[email protected]

שמעתי שתיקן זאת לבני הישיבה קטנה שלא היו אלא ג' עם חתימת זקן

מרן הגראי"ל שליט"א אמר כך לפי דעת החיי אדם כלל קל"ח סעיף ח'.

וז"ל: "נוהגין לעשות התרת נדרים בערב ראש השנה, כדי להנצל מעונש נדרים. ואמנם ראוי לכל אדם שילמוד הלכות נדרים (ומבוארים בחכמת אדם), כי יש הרבה נדרים שאי אפשר להתיר אותם ונכשלין בהם. גם צריך כל אדם שיהיה נזהר שיבין מה שהוא אומר, ולא כמו שחושבין העמי ארצות שהוא איזה תחינה. וראיתי מהיראים שאינם מבינים בלשון הקודש שאומרים הנוסח של התרת נדרים בלשון לע"ז (דיא נדרים אדר שבועות וואס איך האב גטאן אונ מען קען זיי מתיר זיין האב איך חרטה אז איך האב אוף מיר גינומן בנדר או שבועה (ויתירו לו ואז יאמר) איך בין מוסר מודעה אז ווען איך וועל טאן איין נדר זאל ער גאר ניט חל זיין):

רק שתירגם הנוסח ללשון הקודש לתועלת אלו שאינם מבינים אידיש.

ועיין פרי חיים רל"ב שהביא הנוסח.

אליהוא כתב:שמעתי שתיקן זאת לבני הישיבה קטנה שלא היו אלא ג' עם חתימת זקן

למדתי בישיבת פוניבז' לצעירים בשנים שמרן הגראי"ל שליט"א עדיין שימש שם כר"מ, ואז היה נפוץ הנוסח הזה בשמו (כמובן לא מודפס אלא בהעתקה על דפי דפדפת משנה לשנה) והטעם היה כנ"ל, מפני מיעוט הבחורים בעלי זקן וריבוי בני הישיבה. בזכרוני שאמרו אז עוד בשמו שיכולים קבוצה שלימה ביחד לומר נוסח זה והמתירים יאמרו לכולם יחד "מותרים לכם". יש לציין עוד שאת נוסח המודעה אמרו כמופיע בסידורים.

נוסח זה נכתב על ידו באלול תשנ"ו לבקשת נכדו שלמד אצלו בישיבה לצעירים.
עיקר הנוסח היה מפורסם בעל פה בקרב תלמידי הישי"ק כבר שנים קודם, אלא שבאותה תקופה (מטעמים שאכמ"ל) נתבקש ע"י נכדו להעלות את הנוסח על הכתב, ואז הופץ בציבור.
הגראי"ל שליט"א תיקן נוסח זה לתלמידי הישיבה לצעירים, באומרו שבלא"ה לבחורים צעירים אין נדרים בד"כ, ודי להם בנוסח זה, שיהיה נאמר בפני ג' בעלי חתימת זקן כנ"ל. אין מקור שהתיר לכתחילה למבוגרים לשנות מהמנהג המקובל ולהשתמש בנוסח זה.

הגראי"ל שליט"א תיקן נוסח זה לתלמידי הישיבה לצעירים, באומרו שבלא"ה לבחורים צעירים אין נדרים בד"כ,

למה שלמבוגרים יהיה יותר נדרים מאשר לנערים צעירים, (אא"כ שפסקו צדקה אבל הרי לא על זה מדובר)

אולי הכוונה להנהגה טובה (שלא אמר עליה בלנ"ד)
אם כי לפעמים דווקא זה מצוי יותר אצל צעירי הצאן

מוקפץ לכבוד ער"ה הבעל"ט.
מי שיתנדב להדפיס כמה עותקים ולפרסם לתועלת הרבים יקבל שכמ"ה.

כמדומני שראיתי בסידור של ישיבת עטרת שלמה כי 'מנהג הישיבה' לעשות התרת נדרים בנוסח הקצר. האם יש למישהו את הנוסח שלהם?

--
אגב, הנוסח שהובא כן לעיל הוא כמובן רק התרה על העבר, וצריך מלבד זאת מסירת מודעה על העתיד.

צורב מתחיל כתב:

אליהוא כתב:

בזכרוני שאמרו אז עוד בשמו שיכולים קבוצה שלימה ביחד לומר נוסח זה והמתירים יאמרו לכולם יחד "מותרים לכם".

שמעתי שגם הגריש״א זצ״ל נהג כנ״ל
ועיין: https://tora-forum.co.il/threads/%D7%94 ... %93.36835/

בגליון אזמרה לשמך ר"ה התשפ"ד [מהגר"ע פריד] ג"כ הביא את הנוסח הקצר. והעונים אומרים מותר לך ג"פ.

אפרקסתא דעניא כתב:הנוסח של מרן הגראי"ל נראה באמת קצר ולעניין. מדוע באמת כל האריכות והכפילויות שבנוסח הנדפס בסידורים?

אגב, מישהו זוכר שהוא נדר פעם נזירות בטעות, בהקיץ או בחלום?

ולמה בכלל צריך להתיר נדרים שנידרו בחלום? וכי יש כאן "האדם בשבועה"? (אמנם זכור לי שיש איזה ר"ן בנדרים על זה, כמדומני די סמוך לתחי' המסכתא, ואודה לבוני הציונים)

שו"ע יו"ד סימן רי סעיף ב:
הנודר בחלום אינו כלום ואינו צריך שאלה ויש אומרים שיתירו לו עשרה דידעי למקרי (ויתירו לו בחרטה כאלו נדר בהקיץ) (תשובת הגאונים) ויש לחוש לדבריהם (מיהו אי לית ליה בקלות עשרה דידעי למקרי יתירנו בשלשה כשאר נדר) (רשב"א סימן תרס"ח):