חידוש מפליא מצאתי בפירושו הגדול של הנצי"ב על התורה 'העמק דבר' פרשת אמור על המקרא "בחודש השביעי יהיה לכם שבתון זכרון תרועה מקרא קודש" (ויקרא כג,כד ב'הרחב דבר'). וז"ל:
...וכן יש חילוק בין יום ראשון לשני לכל יחיד גם כן, משום דביום הראשון כתיב "כי חוק לישראל הוא" (תהלים פא,ה), היינו לישנא דמזוני, שבזה תלויים עיקר החיים, דמאן דיהיב חיי יהיב מזוני, וזה נגמר ביום הראשון לכל אדם, כדאיתא בביצה פרק ב' (טז,א) 'כל מזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה ועד יום הכיפורים' [המשך הגמרא: אמר ר' אבהו, מאי קראה, "תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו", איזהו חג שהחודש מתכסה בו – הוי אומר זה ר"ה, וכתיב "כי חוק לישראל הוא משפט לאלוהי יעקב". מאי משמע דהאי "חוק" לישנא דמזוני הוא – דכתיב (בראשית מז,כב) "ואכלו את חוקם אשר נתן להם פרעה"], והכי עיקר הנוסחא במדרש-רבה פרשת אמור וברי"ף, והכי משמע לשון "חוק" שהוא גמר דין כדאיתא ריש פרק ג' דראש השנה (כה,ב) [לשון הגמרא: 'אימת הוי חוק – בגמר דין']. והא דנמשך דינו של אדם עד יוהכ"פ היינו שארי מאורעות, עכ"ל. (ההדגשות וההוספות בסוגריים המרובעות שלי - א.ש)
דומני שתפיסה זו של הנצי"ב הגורסת שישנם נושאים - כגון פרנסה - אשר לגביהם הגמר דין הוא כבר בר"ה הינה מחודשת ביותר.
ברצוני לבקש את עזרת החברים הנכבדים בנושאים הבאים:
א. האם ידוע למישהו על מקור כלשהו לדברים אלו של הנצי"ב?
ב. האם לכל הפחות ידוע למישהו על אחד מגדולי ישראל שביטא תפיסה דומה?
ג. ידיד טוב שלי שמקורב לחוגי החסידים אמר לי כי למיטב ידיעתו תפיסה דומה מקובלת בחוגי החסידות (!) - האם למישהו ידוע על כך?
ד. כמו כן עיקר ראייתו של הנצי"ב מלשון הגמרא בביצה מעט תמוהה בעיני, שהרי לפי דבריו הנוסחא היתה צריכה להיות לכאורה 'כל מזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה עד ראש השנה''?
לסיום אביא כאן את המשך דבריו של הנצי"ב (שם) שמוציא מחידוש זה אף מסקנה מעשית ומחודשת אפילו עוד יותר, וז"ל: ...משום הכי ביום הראשון אפילו אין האדם צדיק מ"מ החיים בשנה הבאה תלויים בתכלית אותו האדם בחיים, משום הכי אם ראוי הוא לתכליתו יוצא זכאי, אבל בשארי ימי תשובה ויום שני של ר"ה בכלל נידון על כל מאורעותיו לפי מעשיו אם צדיק או רשע ובזה יש ודאי לכל אדם לירא מפני מעשיו... עכ"ל.
שנה טובה.
נ.ב. מן הראויי לציין שהקטע הנ"ל איננו חלק מן הפירוש המקורי אלא זהו קטע מ'הוספות מכי"ק של הגאון בעל העמק דבר ז"ל'. הוספות אלו נדפסו במהדורות הישנות בסוף החומש ואילו במהדורות החדשות הן שולבו בגוף הפירוש.