כמה דברים מעניינים בנושא:
א. כ' המ"ב שהנוהג שלא לאכול בשר בימים שאין אומרים תחנון, הואיל ואצלינו נהיגינן שלא להרבות בסליחות באשמורת, מותר אף בלילה. האם יש מזה הוכחה בדין מצות אכילה בליל ערב יוהכ"פ?
ב. הגר"א הוכיח מסוגיא דריש כתובות שהמצוה מתחלת ביום ולא בלילה. הנה, אם ההו"א היתה שעל כל פרוסה ופרוסה שהאדם אוכל מקיים מצוה, ויש לו לעשות כן בלילה ג"כ, א"כ מה הראיה מהתם? האדם צריך לאכול, ואם לא אכל כלל, עבר על המצוה, וככל שהוא אוכל, מקיים את המצוה עוד יותר. א"כ יכול לדחות את שחיטת העוף עד לערב או לבקר, שיכול לאכול ביום ג"כ. ומ"מ קיים מצוה בזה שהוא אוכל בלילה נמי. ואם מעולם לא היה דין אלא סעודה אחת, והיה הו"א להגר"א שיוצאים סעודה זו מבערב, ואח"כ מותר לצום, והוכיח מסוגיא דכתובות שגם ביום אסור לצום (למרות שע"י האכילה בלילה עשה היפך מצות יוהכ"פ שאז אסור לאכול בלילה), א"כ אין זה קשור למצות אכילת היום.
ג. האם מותר לאכול לפני התפילה? או לפני הבדלה (אם היא נוהגת בלילה ג"כ)?
ד. יש לחקור באמת כנ"ל, האם עיקרו הוא לעשות היפך הצום, וא"כ שיעורו בכותבת הגסה? או שהוא מצות אכילה ושיעורו בכזית? והאיך נפיק מאיסור צום חיוב סעודה?
ה. האם יש ענין, להנך שיטות שכל ה' עינויים הם דאורייתא, לעשות היפך כולם ולהתרחץ רחיצת תענוג, לסוך בשמן וכו'? או דלא נאמר אלא באכילה ושתיה.
ו. הרמב"ם לא הביא הך דרשה כלל ולא הך דין. וכפשוטו ס"ל כאידך מ"ד בסוגיא דפ"ק דר"ה ולדידיה ילפינן מהך קרא דמתשעה בחדש בערב דין תוספת יוהכ"פ. אמנם בהל' נדרים הזכיר כבדרך אגב במי שנדר שלא לאכול בשר זולת בימים טובים, שאין ערב יוהכ"פ בכלל. אולי מהך טעמא אין מברכין על המצוה, כי נחלקו בזה רבוותאה.
ז. החת"ס הרי כותב (בתשובות ודרשות) שאכילת מצוה היחידה שנשארה בידינו בזה"ז הוא אכילת מצה. מה עם מצות אכילה בערב יוהכ"פ?