פורום אוצר החכמה

אולי כדאי לפתוח אשכול לדברי חיזוק בענייני ראש השנה שחל בשבת ומה נעשה בענין קטרוג השטן כשאין בו שופר וכן הלכות המיוחדות ליום זה.

תמיד חשבתי שבר"ה שחל בשבת אנו מוסיפים בתפילה את המילה "באהבה"- אהבה המיוחדת ליום שב"ק, המגינה עלינו.
ובחסידות יש דיבורים במעלת יום זה ואי חסרון התקיעות, עי' למשל ליקו"ת דברים נו. ועי' דברי חיים לר"ה וש" שבכח קדושת השבת בא הרפואה בלא צעקה ותפלה כמפורש שם בפי' רש"י ז"ל"
בדברי יציב ליקוטים סי' נט הראה מקורו.

וישנו הנידון הנודע על תקיעת שופר בירושתו"ב בין החומות. אולי יעלו הדברים שנידונו בהרחבה

שני דברים בענין מניעת קטרוג השטן

בר׳׳ה שחל בשבת אותה פעולה שפועלת תקיעת שופר נפעלת מעצמה ע׳׳י קדושת השבת כמבואר בחסידות.

אין ברשותי מנוי לאוצר, אבל אולי מישהו יוכל להעלות את דברי הגאון ר"י אטלינגר מח"ס "ערוך לנר" בספרו "מנחת עני", דרשה לשבת שובה - האזינו באחת השנים. הדרשה ארוכה מאד אך יש שם ווארט יפה ומחזק על ר"ה שחל בשבת.
ואם כי דבריו נאמרו בשבת שובה שבין ר"ה שחל בשבת ליוה"כ, אבל מסתמא יהיה חיזוק בזה גם לשבת שעוד נותרה לנו בתש"פ.

נמצא בשנת תרל"ב

ידועים דברי המשך חכמה בפ' אמור שכ' שלא לתקוע בשבת זה כעקידה ומסירות נפש מצידנו...וזה גופא מערבב את השטן עיי"ש בדבריו הנפלאים..

ש. ספראי כתב:
וישנו הנידון הנודע על תקיעת שופר בירושתו"ב בין החומות. אולי יעלו הדברים שנידונו בהרחבה

האריכו בזה הרבה, ובספר "אדרת שמואל" על הגר"ש סלנט מביא קבלה מהגר"א דבשל כך לא עלה לא"י, וצ"ע מדבריו הידועים ד"לא נתנה לי רשות משמים לגלות"

נפלא. ישר כח גדול. שנזכה להיות ב'שנה הטובה' ולא ב'שנה הרעה'. ראו בדברי המנחת עני שהביא הרב אוהב ציון שליט"א

לפי הירושלמי הא דאין תוקעים בשבת זהו דין דאו'
ולכאו' היינו דבשבת יש תיקון אחר חלף השופר המועיל לזכרון.

משא"כ למסקנת הבבלי שהוא מטעמא דשמא יעבירנו
ובפשטות זה תקנת אנשי כנה"ג.

וע"ע שו"ת תורה לשמה סי' תלו.

ועי' ג"כ שער הציון תקפא,לה.

הביאור הלכה (ש"ג, יח) מקשה ע"פ הדעות דאין לנו היום רה"ר דאו' למה לא תוקעים בשופר, דלא שייכא הגזירא ד"שמא יעבירנו ד"א ברשות הרבים".

עושה חדשות כתב:לפי הירושלמי הא דאין תוקעים בשבת זהו דין דאו'
ולכאו' היינו דבשבת יש תיקון אחר חלף השופר המועיל לזכרון.

האם זה באמת הפשט אליבא דהירושלמי, דבשבת השופר 'מיותר'
או דגזירת שמא יעבירנו היא דאו', או דיש בזה סרך מלאכה לתקוע בשופר, וכיו"ב.

קושיית הביה"ל שהבאתי לעיל לכאו' תלויה בסוגייא ד"בטל הטעם בטלה התקנה", ובאמת הגר"א שם גבי הוצאה נקט כהדעה המחמירה בשו"ע.
בשב"ק אמר לי מישהו שגם הגר"א מודה דהיכא דהתקנה נתקנה באופן שיש בה פרטי דינים התלויים במצבים משתנים, דאז לכו"ע בטל הטעם בטלה התקנה, ורק באופן שהתקנה הייתה בסתמא, אז לא בטלה התקנה אפ' בטל הטעם. ורצה לטעון דעפ"ד קושיית הביה"ל היא גם להגר"א דהגזירה ד"שמא יעבירנו" תלויה במציאות משתנה.
הדברים מחודשים מאד בעיני, וכ"ש לומר דגזירה "שמא יעבירנו" שייכת לסוג הגזירות הראשון.
אשמח לדעת האם מישהו מהרבנים דכאן מכיר מקור לדברים הנ"ל?

יישר כח
ראיתי שם, אך לא מצאתי התייחסו לחילוק שכתבתי.

יוסף חיים אוהב ציון כתב:https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=33811&st=&pgnum=270
https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.a ... &pgnum=271

שמעתי ממו"ר שליט"א במסיבת סוכות אשתקד על מעלת שבת דחוה"מ סוכות דיש בה מעין עוה"ב בתרתי ואכמ"ל (וביחודיות שבת זו חזינן גבי ברכות ההפטרה).
והוסיף השתא, ע"פ דברי ה"מנחת עני" הנ"ל דבר"ה החל בשב"ק באים אנו גופא בזכות השמירת שבת ובמה שאין אנו תוקעים בשופר מחמת גזירה דרבנן, דא"כ גם ה"דידן נצח" שלנו בסוכות נעשה ע"י השבת ו"י מה שאיננו נוטלים ד' מינים משום שמירתה.

האם ישנם עוד שנים 'טובות' ו'רעות', מלבד מה שהביא הערול"נ במנחת עני, שר"ה חל בו בשבת?

''בזכר דוד'' ישנה אריכות שלימה על ר''ה שחל בשבת.

בספר כוכבי אור כתב ר' איצעלע פטרבורגר, וחוזרים על דבריו כל שנה שר"ה חל להיות בשבת, שאף אם יש וויתור על מעלת ומדרגת השופר בשנה שחל ר"ה להיות בשבת, נראה שהכל היה כדאי כדי להציל את היחידים האלו מחילול שבת. נמצא שאכן יש בה משום וויתור, ומ"מ כדאי הוא. ויש בזה התעוררות לחזור על הלכות שבת כהוגן. ודמי לדברי הערול"נ בסגנון אחר קצת

בקו' שהוציא מו"ר שליט"א על ר"ה מבאר באריכות ב' חלקים ב"מלכויות זכרונות ושופרות", כחלק מעבודת היום (כמוספין), וכחלק מסדר ריצוי ותפילה. ונפק"מ בזה האם המלכויות והזכרונות הם עיקר והשופר הוא מעלה אותם - ופסוקי השופרות הם טפלים (לצד א'), או שכולם שווים בדרגתם (לצד הב'). ומיישב לפי"ז כמה סוגיות חלוקות בגמ' ר"ה וכמה מח' בדברי רבותינו. ובין הדברים כותב נפק"מ דבר"ה החל בשבת שאין תקיעת שופר לכאו' עולה חשיבות פסוקי שופרות.

הדברים נכתבים מהזכרון ואינם מדויקים, ובעז"ה אשתדל למצוא זמן לכתוב את הדברים ולהעלותם כראוי.

ש. ספראי כתב:האם ישנם עוד שנים 'טובות' ו'רעות', מלבד מה שהביא הערול"נ במנחת עני, שר"ה חל בו בשבת?

מצאתי בספר ישמח משה פרשת וירא דף נ' ע"ב
ובזה מצינו טוב טעם על מה שגזרו רז"ל (ר"ה כ"ט ע"ב) שלא לתקוע בראש השנה שחל בשבת, כי הנה החכמים אנשי כנסת הגדולה ק"כ היו כולם בעלי רוח הקודש, ובהם כמה נביאים היו יודעים שעתיד הבית לחרב, על כן גזרו שלא יתקעו בשבת, כדי שכך יהיה הפירוש בפסוק שבתון זכרון תרועה וכמ"ש לעיל, בכדי שעקידת יצחק יהיה נראה לעולם. והנה מאד מאד נחתו לעומקא דדינא, כי מאחר שראו כי עיקר פעולת השופר הוא רק לעורר זכות העקדה, וכאן יהיה התקיעה בהיפך, כי אם יהיה תוקעין בשבת, אם כן יהיה הפירוש שבזמן החורבן לא יהיה נראה ח"ו, אם כן מכחישין חיליה דזכות העקדה ולא מעוררו, אבל מניעת התקיעה הוא מעורר זכות העקדה בכח אמיץ וחזק שיהיה נראה, אם כן מניעת התקיעה בשבת היא תקיעה, והבן

ספר פרי צדיק לראש השנה אות ה'
ובראש השנה שחל בשבת אז הזמן ביותר מוכשר לזכות לאור כי טוב ולהרגיש טעם ומתיקות בדברי תורה ואז הזמן שירגישו בכל מאכל רק מהטוב שבו שהוא האור כי טוב

התקיעות בר"ה הם המערבבים את השטן, ומביאים עלינו כל טוב סלה, ועל ידיהם אנו חיים. ובאמת קשה למה אין זה דוחה את השבת מטעם זה גרידא? בפרט לאלו אשר נופפו ב'מגנא ומציל' להכריע הלכות סכנה והיזק לאחרים בעת הקורונה.

ספר עטרת ישועה על מועדים - לראש השנה שחל בשבת
וגם יש מעלה כשחל בשבת, כי כשחל ראש השנה בימות החול אז יש תקיעת שופר, ועד שעת תקיעת שופר איכא אימת הדין ורק על ידי תקיעת שופר הקב"ה עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים, אבל כשחל בשבת דליכא תקיעת שופר שוב אין דין ופחד כלל, וכל היום הוא ברחמים. וזהו פירוש הפסוק 'אשרי העם יודע"י תרועה', היינו, כשחל בשבת אז התרועה הוא רק בדעתו ומחשבתו של אדם ולא בפועל, יש מעלה שנמשך ב' שולחנות וכנ"ל, וזהו ידע"י תרוע"ה עולה שב"ת יו"ם טו"ב כמספר ב' פעמים שלח"ן [כי שב"ת נחשב בספרים למספר נחל"ת יעק"ב אבי"ך שהוא תש"ג [עיין באמרי נועם סוף פרשת חקת ד"ה א"י ע"ד אמרם ז"ל, ]. וגם 'ד' באו"ר פני"ך יהלכו"ן', שנמשך חיים כמו שנאמר באור פני מלך חיים [משלי טז טו], על כן הוי"ה באו"ר פני"ך עולה פרנס"ה, כי על ידי שחל בשבת נמשך פרנסה, וכנ"ל. ומפרש אחר כך מעלה הב', 'בשמך יגילון כל היום', היינו, כשחל בשבת יש שמחה כל היום, כיון דליכא שופר אין רעדה ופחד. והנה על ידי שבת ניצולין מחבלי משיח, כמו שאומרים 'מחבלי משיח יוצלו לרווחה' [בנוסח הזמר מה ידידות בליל ש"ק]. וזהו שמסיים הפסוק אחר כך, 'לא ישיא אויב בו וכו' וכתותי מפניו צריו', היינו, על ידי שבת יבוא משיח ברחמים ולא יהיו חבלי משיח

מצ"ב קובץ ממו"ר הגר"ב ויסבקר ער"ה תשס"ז



זכות הרבים תעמוד לו לרפו"ש וסייעתא דשמיא בב"א.

טעמים בדרך רמז על שאין תוקעים בשבת: בספרי חסידות טרחו לבאר מדוע ביטלו חכמים מצוה מן התורה של תקיעת שופר בחששם בסברא רחוקה שמא ישכח ויטלטל ד' אמות ברשות הרבים, גזירה אותה לא מצינו שגזרו ברוב מצות התורה. ומכך שגזרו כן הסיק באגרא דכלה , שבראות החכמים שכח השבת תעמוד במקום המצוה ואפשר לעשות התיקון שניתקן במצוה על ידי שמירת שבת, לפיכך ביטלוה.
באמרי שפר כתב שמה שאין תוקעים בשבת יש בכך לימוד זכות עלינו, דהנה אם השטן מקטרג ביום הדין שישראל חטאו, אז בא המליץ ומליץ עליהם ששכחו לעשות רצון קונם, והראיה שאין תוקעין שופר בראש השנה שחל להיות בשבת משום שכחה, דגזרינן שישכח ויוציא את השופר לרשות הרבים. אם כן גזרה דשמא יעבירנו, היא המלצה טובה על ישראל, כמו השופר גופא.
הרבי ר' בונם מפרשיסחא זצ"ל הגדיל לומר על פי דברי הגמרא אונס רחמנא פטריה, שאין פירוש הגמרא שהוא פטור ואינו בר חיובא לגבי המצוה, אלא שיש לו דבר הגורם לכך שאינו חייב לעשותו. ומי שנמצא במצב שכזה, אזי הקב"ה עושה המצוה במקומו בבחינת חישב אדם לעשות מצוה ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה . נמצא שכיון ואנו אנוסים מתקיעת שופר בשבת שמא נעביר ד' אמות, אז הקב"ה עצמו הוא התוקע, וזה פירוש דברי המשנה 'יום-טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת', ששמחה יתירה יש לנו כשחל החג בשבת ואיננו תוקעים שאז הקב"ה תוקע ונעשה המעשה בשלימות.
השפת אמת מפרש, שכל עניין השופר הוא לפתוח הפתח העליון ולעורר רחמים, וזה מתקיים ממילא בכל שבת, ולכך אין צריכים לתקוע בשופר.
בעניין זה נפלאים דברי המשך חכמה , ותורף דבריו, שתקיעת סופר איננה כשאר מצות עשה שאם לא עשאה נענש על ביטולה, אלא שמצוה זו היא סגולית, משל לחולה שנמנע מלקחת תרופה למכאובו, שאין מענישים אותו על מעשיו, כי מעשיו עצמם גורמים לעונשו. כך גם השופר גדול כוחה שהיא מכנסת זכרונם של ישראל לאביהם שבשמים והקב"ה עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים על ידה, ולכן אם לא תקעו בשופר אין כאן אלא ביטול בידיים של סגולה להציל ממות לחיים. וכיון שכך יש לשאול, מדוע אנו נמנעים מלתקוע בשבת להציל נפשנו. אלא שעניין תקיעת שופר היא להזכיר את מעשה העקידה שמסר יצחק אבינו נפשו לה' אחד, ואנו מבקשים ללכת בדרכיו, ומוסרים נפשנו בכך שאנו מבטלים התקיעת שופר כשחל בשבת, כי בני ישראל והשי"ת המה כשני אוהבים נאמנים, אשר כל אחד חושש על כבוד רעהו, לכן אחרי שידוע לנו גודל התועליות ממצות שופר, אשר אם יבוטל אף באונס הסכנה גדולה, ובכל זאת אמרו ישראל פן יבולע חלילה למצות שבת אשר מעיד על קדושת שמו יתברך, כי חידש עולמו מן האין הגמור, יהיה מה יעבור עלינו מה, ויתקדש שמו יתברך, יקטרג השטן ולא יכנס זכרוננו לאבינו שבשמים לטובה, אך לא יבולע לשבת המעיד על קדושת שמו יתברך, פן יעבירנו ד' אמות ברשות הרבים ויתחלל שמו חלילה. ויתגדל ויתקדש שמיה רבא, ועוקדים כולם עבור קידוש שמו יתברך. וכיון שכן, הרי זה גופיה מה שאין אנו תוקעים בראש השנה שחל בשבת, זה גופא עקידה רוחנית מופלגת ומועיל לרצות אותנו, כמו שמרצה זכרון שופר.

הרבי מליובאוויטש הביא פעם את המבואר בספרי חסידות שבר"ה שחל בשבת אין צורך בתקיעת שופר כי כל ה'המשכות' נמשכים מכח השבת גופא, ושאל:

אם כן, למה הוצרכו להטעם 'שמא יעבירנו ברשות הרבים' - הרי גם בלאו הכי אי"צ בתקיעת שופר בר"ה שחל בשבת!

ונקודת התשובה, שבבית המקדש הרי כן תקעו בשופר בר"ה שחל בשבת, והוא מצד שהתקיעה בביהמ"ק יש בה מעלה מיוחדת שאפילו בשבת יש צורך בה.

ולכן היה סברא שיתקעו בשופר בשבת מצד הענין של "זכר למקדש", וכמו שתיקנו בנטילת לולב בחוה"מ וכו'; ועל זה הוא שאומרים שמצד החשש שמא יעבירנו כו', לא תיקנו תקנה זכר למקדש בענין זה.

[לא דייקתי כ"כ בפרטים, וכתבתי רק התוכן הכללי, בלי אחריות].

נ"ל שאפשר להשוות עניין ר"ה שחל להיות בשבת שזכות הוא לנו למנוע מתקיעת שופר כגזירת חז"ל, למה שאמרו בשבת יב. שהמבקר חולה בשבת יאמר "שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא", ויהיה פירושו שבזכות שנמנעים אנו מלזעוק כי שבת היום לה', הגם שלכאורה זה היה צו השעה לצעוק ולהתחנן, אבל בזכות זה שאנו נמנעים כגזירת חז"ל הרפואה קרובה לבא.

וידוע מה שמבארים אחינו החסידים 'מעבור דרך וגבולים', הואיל ואסור להעביר חפץ מרשות לרשות, 'מעשות היום פעלים', שנאסרו כמה מצוות ביום הזה, ע"כ התיקון הוא 'לאכול ולשתות בהילולים, שבת היום להוי"ה'.

חת''ס בדרשות תחילת דרוש א' טור ד' ששבת ר''ת שופר ברית תפילין, שאות שבת מגין יותר משלושה אלו ע''ש דברים נפלאים.

בספר בינה לעתים [לרבי עזריה פיג'ו] דרוש מיוחד לר"ה שחל בשבת, וכתב שם להאריך בו בדרשה יותר מבכל שנה כמעין 'זכר' לתקיעת שופר. ושם גם לימוד פשט דקדקני [כדרך הספרדים שרווחה גם במדינתו] בסוגיה דר"ה כט:

ישנו כאן -
https://tablet.otzar.org/pages/?&restor ... book=60769

גם בספר שלמי שמחה : עיוני מועדים וזמנים /מאת נריה משה גוטל.ירושלים :מוסד הרב קוק,[תשע"ו 2016]. ישנם שני מאמרים בנושא.
הספר נמצא כאן -
https://tablet.otzar.org/pages/?&restor ... 9476682610

כמה מילי מעלייתא שרשומים אצלי בס"ד:

הרמב"ן כתב בפרשת אמור למה התרועה ולמה נצטרך זיכרון יותר משאר ימים, אבל כי יהיה בו דין בראש השנה ואח"כ בי' ימי תשובה ישא לפשע עבדיו.
מדברי הרמב"ן נראה כי תקיעות של ראש השנה הוא רק להקדים ליום הכיפורים שיבוא אחריו, ואילולי תקיעות של ראש השנה אפשר אין מחילת עוון ביום הכיפורים, ועמדו בהבטחה בראש השנה שחל בשבת כי אף אם לא יתקעו בשופר בראש השנה עם כל זה לא יהיו מריעים עליה בסופה, אך יהי כפרת עוונם ביום הכיפורים כסדרן.
ויש לעורר בזה אותן האנשים אשר לא יאזינו כל השנה על דברי חז"ל ויעברו על הגזרות והשביתות ועתה ישמעו לדברי חז"ל בלי לתקוע בראש השנה שופר, איך יגן עליהם מצוה דרבנן זאת אשר תקל עליהם לעבור עליה, איך תעמוד להם בבא היום הגדול והנורא, במה תהיה כפרתם מה יענו ומה יעשו ביום הכיפורים כי לא יכופר עוונם. (חתם סופר, אור זרוע לצדיק ע' קנ"ה)

ראש השנה שחל בשבת, מצאנו שיש שנים שרעות ביותר ושנים שטובות ביותר היה ר"ה בשבת, כי ישראל שחטאו כל השנה, בעלות קול השופר ביום הדין מצפים שבתקיעתנו יעורבב השטן וזכות התקיעות יהוו לסניגור, אבל בשבת איך ימצא זכות להצדיקנו ביום הדין?
לזה בא השבת שהיא בת זוג לישראל להיות סניגור והשבת יוצאת ובאה לפני כסא כבודו ובזכות שישראל משמרים השבת כראוי הקב"ה מוחל עוונותיהם, אבל כשאין משמרים את השבת כראוי ואדרבא מחללין את כבודה ברבים איך תעשה שבת סניגור להצדיק משפטנו, ועל כן שאסרו לתקוע בשבת הוי כדי להרחיק מחילול שבת, אבל מי שמחלל את השבת כל השנה בטלטול, הלא לא לבד שלא נעשה סניגור לפנינו אלא צריכים לדאוג ממריעין לה בסופה.
לכן בפרט בשנים אלו שר"ה חל בשבת נתאמץ בתשובה בלי הפסק, כי המופלא ממנו לא נדע ובמכוסה ממנו אל נשאל. ומי יודע אחרית השנה אם טוב ואם רע הוא. (מנחת עני לבעל הערוך לנר, פר' האזינו)

כוונת התקיעה היא לעשות נסירה. בראש השנה נברא האדם וננסר להיות לעזר כנגדו. כמו כן בכל ראש השנה נעשה דוגמת בריאת העולם. בכל אדם בחינת הפנימיות שלו להיות מקבל ומשפיע במידותיו והנהגותיו, ותכלית האדם להוציא מהכוח לפועל חושיו ולא להיות פרא אדם מעורב במעשיו ולעשות בלא דעת מעשיו, רק צריך לחשוב כל דבר לתכלית ומה שיקבל מהשפע שהשפיע עליו הבורא ומה שיתן לזולתו וכן בכל מידותיו שיהיה בהשכל ודעת זה הנקרא נסירה ממה שעלה ברעיונו שמחשבותיו מעורבין והוא בורר הטוב לעשות כן ולא כשנראה לו בהשקפה הראשונה.
בראש שנה חוזר הדבר תמיד לשורשו והקב"ה צופה ומביט אם יכול העולם להתקיים על ידי מעשה בני אדם וצפה הקב"ה שקשה הדבר להיות כל מעשה האדם בשנה כולו זך וישר, ובאו לקטרג, הקדים הקב"ה ברחמיו וציוה לנו לתקוע בשופר לעורר רחמים מלמעלה וגם למטה יתעוררו בתשובה על כל מעשה השנה שעברה.
בשבת קדש שבלאו הכי יש נשמה יתירה ובכל העולמות יש שינוי לטוב ואפילו יורדי גיהנום שובתים בשבת קדש, אין צריך כלל לתקיעת שופר כי ממילא נתמתקו הדינים ואין צריך לתקוע בשופר. (דברי חיים ח"ב ע' כ"א)


היה מנהג במקומות שונים שחל ראש השנה בשבת אין נופלין ל"כורעים" בעלינו. הגאון רבי שלמה קלוגר (חכמת שלמה סי' תקצ"ב) מצא טעם לדבר: עיקר הטעם מה שנופלין וכורעין על פניהם ולא בכל השנה הוא שלא יהיה דובר שקרים לפניו ית' שאומרים "ואנחנו כורעים" ואין עושין כן ובלחש אי אפשר להפסיק בתפילה ולעקור ממקומם לכן תקנו בחזרת הש"ץ, ובכל השנה אין מדקדקין רק בראש שנה שהדין קשה בלי ליתן פתחון פה לשטן וכן בעינן לדייק בנוסח התפילה מה שנשמרים בזה בר"ה יותר מכל השנה.
כשר"ה בחול הרשות לשטן לקטרג וכוחו קשה צריך שמירה יתירה, אבל בשבת כיון שאין תוקעין בשופר ובלאו הכי אין בכוחו לקטרג ולכן אין צריך ליזהר בזה.
ועוד טעם כי כריעה והשתחוויה זה מדרגת עבד שבן מלך אף אם משתחווה לאביו אינו רק השתחוויה כל דהו אבל לא בקידה עד הארץ. כל ימות השנה אנו במדרגת עבדים למקום אבל בשבת אנו בדרגת בנים כי עבד אינו יכול לשמור שבת ולכן אין ליפול אז כורעים דהוי תרתי דסתרי אהדדי. ועל העבד אין מתיירא המקטרג לקטרג לכן צריך שופר לערבוב שטן אבל בשבת שאנו במדרגת בנים מתיירא המקטרג להלשין פן יכעוס עליו אביו לכן אינו מקטרג הרבה ולא בעי שופר, ולכן אם נופלים כורעים נראה עבדות ויהיה פתחון פה לשטן לכן אין נופלין.

שיעור של הרב מאיר ליכטנשטיין בנושא

https://www.youtube.com/watch?v=CaKXuGsZxKQ

מאמר יפה בנושא.

ש. ספראי כתב:ובחסידות יש דיבורים במעלת יום זה ואי חסרון התקיעות, עי' למשל ליקו"ת דברים נו.

שני מאמרים שפורסמו כעת ע"פ הדרוש בלקו"ת אודות ר"ה שחל להיות בשבת.

המאמר הראשון בסיסי יחסית:

והשני (מאת רבי יואל כהן שליט"א, מתוך ספרו) מעמיק יותר:

פסק בשו"ע (או"ח תקצ"ז א) אוכלים ושותים ושמחים ואין מתענין בר"ה ואל בשבת שובה אמנם לא יאכלו כל שבעם למען לא יקלו ראשם ותהיה יראת ה' על פניהם.

והריני מבקש ממעלתכם אם יש מקור שר"ה שחל להיות בשבת אינו כן, משום מצות עונג שבת, או שגם כאשר חל בשבת יש ליזהר שלא לאכול כל השביעה.

ראה מג"א סי' תקפד סק"ד, דבשבת אין להאריך בפיוטים ותפלות אחר חצות; דון מינה ואוקי באתרין.
ואוי"ל דתליא בפלוגתת רבוואתא אי מתענין בר"ה שח"ל בשבת.