סדר תקיעת שופר אצל מורנו הגה"צ ר' שריה דבליצקי זצ"ל

[אליהו בן עמרם]

וזאת למודעי, כי חלק מהדברים שאכתוב כאן בעזהי"ת הינם עובדות ממש, וחלק הינם פרשנות של מה שזכיתי לראות בעיני, שאני מקווה שאיננה רחוקה מן האמת.
ולכן, בוודאי שאין לסמוך על הדברים להלכה כלל וכלל, כי צריך היה התבוננות מרובה, ולא כ"א זוכה לזה.
מה עוד, שכבר התפרסמו דברים להלכה מפרי עטו, וגם מתלמידיו, שהם ברי סמכא יותר ממני.
ועוד, שמדובר על תאור מעשיו משנה אחת בלבד, וכידוע מדרכי מו"ר זצ"ל, שבדק עצמו ודרכיו כל פעם מחדש, וייתכן מאד שמאז השתנו כמה ממסקנותיו בדקדוק ההלכה.

מה שרשמתי לעצמי במוצאי ר"ה שנת ה'תשע"ג:
וזה היה מעשהו ביום א' דר"ה בתקיעות ה"חוזרות" אחר הצהרים בבית מדרשו, בהתאם למנהגו להוסיף עוד תקיעות לפי כל מיני שיטות, שלא במסגרת התפילה בבוקר, ורק ביום הראשון של ר"ה (דאורייתא).
בשנה זו תקעו כדלהלן:
ראשית כל תקעו שלושים קולות, 3 תשר"ת 3 תש"ת 3 תר"ת.
"שברים תרועה" רגיל בנשימה אחת, לפי שיטתו ב"נשימה אחת" שצריך להפסיק מעט בין שברים לתרועה (ולא כאלה שמצמידים את התרועה לשברים בלי הפסק כלל, כהבנתם בדברי החזו"א זצ"ל).
השברים, למיטב זכרוני היו "או-טו", כמנהג הנפוץ בישיבות/ליטא.
התקיעות היו ארוכות מאד, שלא היה מקום להסתפק אם היו פחות מאורך השברים תרועה.
אגב, באופן כללי, התרועות גם היו ארוכות יותר, ולא הקפיד שיהיו בדיוק 9 טרומיטין.
הקפיד מאד על תקיעות "פשוטות", והחזיר כפה"נ רק בגלל שהתקיעות לא היו "פשוטות" מספיק לדעתו.
לאחר מכן, תקעו 3 תשר"ת ו-3 תש"ת עם שברים פשוטים (ריטב"א).
שוב ב"נשימה אחת" עם הפסק מועט כנ"ל.
לא שמעתי הקפדה מיוחדת, שכל שבר יהיה באורך אחיד כמו השבר שאחריו.
ולא שמעתי הקפדה מיוחדת על אורך כל שבר ושבר, אם כי בוודאי שלא האריכו בשבר אחד יותר מדאי, עד שנשמע כ-5 או 6 טרומיטין.
אחר כך תקעו 3 תשר"ת ו-3 תש"ת עם שברים קצרים מאד כ-2 טרומיטין (רש"י). גם זה רק ב"נשימה אחת".
השברים היו "שבורים" ולא פשוטים, "או-טו" כמנהג הרגיל בישיבות.
לעיתים השברים הקצרים היו דומים ל"נשיפה" לפחות בתחילתם, כלומר לא נשמע קול ברור כקול תקיעה רגיל, בגלל הצורך למהר בהשמעת השבר הקצר, אך כמדומני שמו"ר זצ"ל לא החזיר על זה כלל.
אחר כך תקעו 3 תשר"ת ו-3 תר"ת עם תרועה "רועשת" (בדומה למנהג תימן ועוד). גם זה רק ב"נשימה אחת"
התרועה ה"רועשת", היתה נשמעת מחוברת (אך לא נשמעה ממש כ"לו-לו-לו").
מיד עם סיום סדר התקיעות הנ"ל, ניגש אחד מן השומעים, מהמתפללים הקבועים, וביקש שיתקעו את הנ"ל גם ב"שתי נשימות", ולא רק ב"נשימה אחת".
על זה השיב מו"ר זצ"ל באופן נחרץ שלא יהיו יותר תקיעות, ובעל התוקע לא יתקע עוד.
(לפי מיטב הבנתי, התכוון לשים גבול לחומרות, מבלי להגזים ולעבור את המידה הראויה להן).

וזה מעשהו ביום השני של ר"ה בשעת התפילה. (ביום זה - דרבנן - לא היו תקיעות חוזרות אחה"צ):
מו"ר זצ"ל שימש כש"ץ בתפילת מוסף (סיפר לי שהחל להתפלל כש"ץ במוסף החל משנת תש"מ).
שאלתי במוצאי ר"ה אם מקפיד להתפלל כש"ץ, כדי לשמוע את התקיעות על סדר הברכות (כהקפדה הידועה מהגרי"ז זצ"ל), ואמר לי שלא מקפיד בזה.
בתקיעות דמיושב, עמד מו"ר זצ"ל בברכות, ולאחר מכן התיישב, וישב כך בכל משך התקיעות עצמן.
מו"ר זצ"ל שימש כ"מקריא", והקריא גם את התקיעה הראשונה, ולא חש להפסק בין הברכה לתקיעה ראשונה.
תקעו 3 פעמים תשר"ת ב"נשימה אחת" עם הפסק קל כשיטתו הנ"ל עם תקיעות ארוכות כנ"ל, ואז סימן או אמר (אינני זוכר בדיוק) לתוקע שצריך לחזור עוד 2 פעמים על תשר"ת.
במוצאי ר"ה שאלתי את מו'ר זצ'ל על מה החזיר, וענה לי שהחזיר רק בגלל שהתקיעות לא היו "פשוטות" לדעתו.
שאלתי בענין התקיעה ה"פשוטה", אם מקפיד על שינוי קולות באמצע התקיעה, או שמתחלף הקול באמצע התקיעה לקול "צרוד" במקצת", וענה לי שבשינוי קול קל באמצע איננו מקפיד, וכל הקפדתו היא על "סוף התקיעה", שתהיה חלקה ופשוטה ללא כל שינוי קול.
למעשה, היה קשה להבחין, איך מכריע בזה.
אגב, בשבת הקודמת לר"ה, השתתפתי בקידוש בביתו עם שניים מחשובי המתפללים אצלו, הקרובים לליבו, ושם הוא סיפר על התקיעות ששמע אצל רבינו החזו"א זצ"ל.
לדבריו, החזו"א לא הקפיד על שינוי קול באמצע התקיעה, רק הקפיד על כך בסוף התקיעה, וגם בסוף התקיעה לא הקפיד החזו"א כמוהו, להחזיר על כל נדנוד שינוי קול.
לאחר שסיימו תשר"ת עם כל החזרות כרצונו של מו"ר זצ"ל, הגישו לו ספר כוונות, כמדומני (אולי היה "לשון לימודים" וכיוצ"ב), ועיין בו קצרות, ובינתיים התיישב גם בעל התוקע.
אחר כך המשיכו לתש"ת, ושוב הפסיק לעיון בספר הנ"ל.
השברים היו כמנהג הישיבות/ליטא - "או-טו".
בתקיעות ד"מעומד" - על סדר התפילה, תקעו גם כן ב"נשימה אחת" עם הפסק קל - כשיטתו כנ"ל. (בדומה לשיטת הגר"ח זצ"ל ובנו הגרי"ז זצ"ל שתקעו אצלם גם ב"מעומד" ב"נשימה אחת", כפי שמצוין בספר "פניני הרב" על הנהגות הגרי'ד סולובייצ'יק זצ"ל מבוסטון ארה"ב).
הואיל והוא שימש כש"ץ במוסף, נעמד בעל התוקע משמאלו של מו"ר זצ"ל, וה"מקריא" משמאלו של התוקע. (ולא על בימת הס"ת).
למעשה, היו אז חזרות רבות, בגלל חשש מתקיעות שאינן "פשוטות" כדבעי, ומי שהורה לחזור על התקיעות בעצם, היה זה הרב זצ"ל.
במוצאי ר"ה, ציינתי בפני מו"ר זצ"ל, שנדמה היה לי שהתוקע מחלק את 3 השברים זה מזה (שבר-הפסקה קלה-שבר-הפסקה קלה-שבר), ברוב רובם של השברים, וענה לי שלא שם לב לזה, ושאל אותי בענווה גדולה, למה נראה לי שצריך לעשות כך. ציינתי בפניו 2 מקורות לדוגמא, ואמר לי שלשם כך יש לפנינו עוד שנה שלימה לעיין בדברים אם צריך להקפיד על כך.
ועוד שאלתי, האם לא צריך להקפיד כאשר חוזרים על התקיעות, שציבור השומעים ידע שחוזרים על תקיעה דתשר"ת ולא יחשוב שמתחילים תקיעה דתש"ת, וענה לי, שיוצאים בדיעבד גם כך.
אגב, כל החזרות היו מתחילת השורה, כלומר כל שורת 3 הקולות של התשר"ת או התש"ת, ולא רק תקיעה אחרונה, גם אם היתה בעיה בתקיעה אחרונה בלבד.
לאחר מוסף, חזרו לתקוע 30 קולות על בימת הקריאה בס"ת, ומו"ר זצ"ל ישב ליד התוקע.
רק אז תקעו "שברים תרועה" ב"שתי נשימות", וכמדומני ששמעתי את התוקע נושם ממש, ולא רק מפסיק כדי שיעור זה.
לאחר אמירת "פיטום הקטורת" וקדיש, תקעו עוד 3 תשר"ת לפי "תרומת הדשן" - כהכרזת מו"ר זצ"ל. (שיעור 2 נשימות, מבלי לנשום באמצע בפועל).
אחר כך השלימו עוד תש"ת אחד ועוד תר"ת אחד.

היה מן הראוי לחתום את הדברים בתאור הרגשת הרוממות המיוחדת שהיתה בשעת התקיעות, אך במלאכת התאור החי - יש טובים הרבה יותר ממני, וחבל חבל על דאבדין.

[יוצא פוניבז']

אחר כך תקעו 3 תשר"ת ו-3 תש"ת עם שברים קצרים מאד כ-2 טרומיטין (רש"י). גם זה רק ב"נשימה אחת".
השברים היו "שבורים" ולא פשוטים, "או-טו" כמנהג הרגיל בישיבות.

האם ניתן לתקוע שברים או-טו בשיעור ב' טרומיטין?

[אליהו בן עמרם]

אחר כך תקעו 3 תשר"ת ו-3 תש"ת עם שברים קצרים מאד כ-2 טרומיטין (רש"י). גם זה רק ב"נשימה אחת".
השברים היו "שבורים" ולא פשוטים, "או-טו" כמנהג הרגיל בישיבות.

האם ניתן לתקוע שברים או-טו בשיעור ב' טרומיטין?

למה לא?
או = טרומיט 1
טו = טרומ' 1

[פרי יהושע]

ייש"כ על התיאור הנפלא והמרומם
יש להוסיף שבשנים האחרונות נשמע לדעת הרב שמעון ויזר שליט"א
לעשות עוד סדר של שברים ישרים עם תרועה תמנית (כך מנהג אשכנז המקורי)
(לדידי הקטן, נראה לפו"ר שעל השברים שלנו לכא' כולם מסכמים, כי למה יקפידו על שברים ישרים, ואדרבא שבר נשבר טפי עדיף והנהגו כן בגלל שהיה קשה לחשוש לשמא נעשתה תקיעה, אולם תרועה תמנית היא לבד ממה שהיא המנהג הקדום, הלא היא דרך יללה, ומסתמא כו"ע מודו שהיא עדיפה, רק שהיה קשה לבצע אותה, שמא תהפוך לתקיעה, והדרך של הזזת השופר, אינה אותנטית, והתרועה המקובלת יש לה גם משמעות בראשונים (רמב"ם), וגם שהיא נאה מאד אצל המומחים).

יש גם לציין מה שנהגו בשנים אחרונות (וזה דווקא היה יותר עפ"י רצונו עד כמה שאפשר לדרוש בהתאם לכוח של הבעל תוקע שגם כך עבד קשה מאד), לנסות לעשות סדר שלם של תשרת ותש"ת ותר"ת ללא שום פגימה כדעה אחת בטור.

אשרי העם יודעי תרועה

[יוצא פוניבז']

אחר כך תקעו 3 תשר"ת ו-3 תש"ת עם שברים קצרים מאד כ-2 טרומיטין (רש"י). גם זה רק ב"נשימה אחת".
השברים היו "שבורים" ולא פשוטים, "או-טו" כמנהג הרגיל בישיבות.

האם ניתן לתקוע שברים או-טו בשיעור ב' טרומיטין?

למה לא?
או = טרומיט 1
טו = טרומ' 1

להסביר בכתב זה ממש לא קשה
אשמח אם תעלה הקלטה

[אליהו בן עמרם]

(לדידי הקטן, נראה לפו"ר שעל השברים שלנו לכא' כולם מסכמים, כי למה יקפידו על שברים ישרים, ואדרבא שבר נשבר טפי עדיף והנהגו כן בגלל שהיה קשה לחשוש לשמא נעשתה תקיעה, אולם תרועה תמנית היא לבד ממה שהיא המנהג הקדום, הלא היא דרך יללה, ומסתמא כו"ע מודו שהיא עדיפה, רק שהיה קשה לבצע אותה, שמא תהפוך לתקיעה, והדרך של הזזת השופר, אינה אותנטית, והתרועה המקובלת יש לה גם משמעות בראשונים (רמב"ם), וגם שהיא נאה מאד אצל המומחים).
אשרי העם יודעי תרועה

יש לחדד, שהתרועה הרועשת שהושמעה אחר הצהרים ביום הראשון בוצעה בטכניקה של הזזת הפה והשופר, שלענ'ד לא זהה ל'רועשת' האותנטית, ולמרות זאת היה ניחא ליה למו'ר זצ'ל לצאת גם בה כ'תרועה רועשת'.
וכמי שדן בקרקע, אינני יודע אם בגלל שבאמת זה לא משנה לדעתו, או בגלל שעם כל החומרות בתקיעת שופר החמיר הרב לא פחות ב'בן אדם לחבירו'. זה עדיין נעלם מאיתנו, וממה נפשך שני ה'טעמים' עריבים המה....

[יושב ירושלים]

אחר כך תקעו 3 תשר"ת ו-3 תש"ת עם שברים קצרים מאד כ-2 טרומיטין (רש"י). גם זה רק ב"נשימה אחת".
השברים היו "שבורים" ולא פשוטים, "או-טו" כמנהג הרגיל בישיבות.

האם ניתן לתקוע שברים או-טו בשיעור ב' טרומיטין?

למה לא?
או = טרומיט 1
טו = טרומ' 1

אני יותר לא מצליח להבין מה הענין בשברים כאלו? איזה חשש יש בשבר שבור ארוך?

[אליהו בן עמרם]

אחר כך תקעו 3 תשר"ת ו-3 תש"ת עם שברים קצרים מאד כ-2 טרומיטין (רש"י). גם זה רק ב"נשימה אחת".
השברים היו "שבורים" ולא פשוטים, "או-טו" כמנהג הרגיל בישיבות.

האם ניתן לתקוע שברים או-טו בשיעור ב' טרומיטין?

למה לא?
או = טרומיט 1
טו = טרומ' 1

אני יותר לא מצליח להבין מה הענין בשברים כאלו? איזה חשש יש בשבר שבור ארוך?

כדי לצאת שיטת הראשונים שאורך השבר צ'ל פחות מ-3 טרומיטין, דאל'כ הווי כבר תקיעה.
ומצד שני, להשאר עם השיטה ש"שבר" צריך להיות "שבור" ולא "פשוט".
כלומר שילוב של 2 שיטות ב"שברים", הדנות ב"אורך" וב"צליל".

[איש_ספר]

אחר כך תקעו 3 תשר"ת ו-3 תש"ת עם שברים קצרים מאד כ-2 טרומיטין (רש"י). גם זה רק ב"נשימה אחת".
השברים היו "שבורים" ולא פשוטים, "או-טו" כמנהג הרגיל בישיבות.

האם ניתן לתקוע שברים או-טו בשיעור ב' טרומיטין?

למה לא?
או = טרומיט 1
טו = טרומ' 1

אני יותר לא מצליח להבין מה הענין בשברים כאלו? איזה חשש יש בשבר שבור ארוך?

כמו שכתב הרב אליהו בן עמרם (וישר כוחו ורוחו על הרשימה היפה!) השברים הקצרים הם לצאת ידי רש"י, והסברא ששבר שבור מונע את הפיכתו לתקיעה היא סברא מחודשת שהתחדשה בדורינו וכמובן אינה מוכרחת כלל, הרי באשכנז גם התקיעה היתה שבורה בסופה...!

[יוצא פוניבז']

.

[איש_ספר]

בשולי הדברים יש להוסיף, שעד השנים האחרונות שעסק השופרות עבר לידי אנשים ירא"ש, הרי ששנים רבות ייצרני השופרות היו לא בני תורה ממש (...), וכפי הידוע כמעט שלא ניתן להבחין בשופר שניקב ונסתם, וכשרות השופר תלויה באמינות היצרן, ולפיכך הס"ק היה מקפיד לתקוע בשופר שתקעו בו בחורבת ריה"ח, מורשה מר' שמחה (דיסקין) יאנובר שהיו ידיו ידי זהב, והוא ייצר השופר וגם תקע בו בחורבה. עוד זכורני את מראה השופר, והוא קטן ושחרחר והתקיעה בו קשה ביותר עד שלא פעם שפתותיו של א"מ היו נפצעות ממנו.

רצ"ב קונטרס תקיעות של הס"ק שנדפס במספר עותקים מצומצם מאד ונתבארו בו הרבה נקודות שנזכרו כאן למעלה.

התקיעות.pdf

(432.49 KiB) הורד 437 פעמים

[יושב ירושלים]

אחר כך תקעו 3 תשר"ת ו-3 תש"ת עם שברים קצרים מאד כ-2 טרומיטין (רש"י). גם זה רק ב"נשימה אחת".
השברים היו "שבורים" ולא פשוטים, "או-טו" כמנהג הרגיל בישיבות.

האם ניתן לתקוע שברים או-טו בשיעור ב' טרומיטין?

למה לא?
או = טרומיט 1
טו = טרומ' 1

אני יותר לא מצליח להבין מה הענין בשברים כאלו? איזה חשש יש בשבר שבור ארוך?

כמו שכתב הרב אליהו בן עמרם (וישר כוחו ורוחו על הרשימה היפה!) השברים הקצרים הם לצאת ידי רש"י, והסברא ששבר שבור מונע את הפיכתו לתקיעה היא סברא מחודשת שהתחדשה בדורינו וכמובן אינה מוכרחת כלל, הרי באשכנז גם התקיעה היתה שבורה בסופה...!

שוב ראיתי שהדברים לכאורה מפורשים בדרשת רבינו הרמב"ן, שכתב על דברי הר"ש שיש לקצר בשברים שטוב להזהר כדבריו, על אף שעיקר החילוק בין השבר לתקיעה הוא בניגון הקול ע"ש היטיב.

[לב_לדעת]

מענין למה לא רצה לתקוע הכל בב' נשימות.

לצאת שיטת התרומת הדשן שלמ"ד ב"נ לא יוצאים בדיעבד בנשימה אחת. וחילק שם מהירושלמי עי"ש.

[אחרון התלמידים]

(לדידי הקטן, נראה לפו"ר שעל השברים שלנו לכא' כולם מסכמים, כי למה יקפידו על שברים ישרים, ואדרבא שבר נשבר טפי עדיף והנהגו כן בגלל שהיה קשה לחשוש לשמא נעשתה תקיעה, אולם תרועה תמנית היא לבד ממה שהיא המנהג הקדום, הלא היא דרך יללה, ומסתמא כו"ע מודו שהיא עדיפה, רק שהיה קשה לבצע אותה, שמא תהפוך לתקיעה, והדרך של הזזת השופר, אינה אותנטית, והתרועה המקובלת יש לה גם משמעות בראשונים (רמב"ם), וגם שהיא נאה מאד אצל המומחים).
אשרי העם יודעי תרועה

יש לחדד, שהתרועה הרועשת שהושמעה אחר הצהרים ביום הראשון בוצעה בטכניקה של הזזת הפה והשופר, שלענ'ד לא זהה ל'רועשת' האותנטית, ולמרות זאת היה ניחא ליה למו'ר זצ'ל לצאת גם בה כ'תרועה רועשת'.
וכמי שדן בקרקע, אינני יודע אם בגלל שבאמת זה לא משנה לדעתו, או בגלל שעם כל החומרות בתקיעת שופר החמיר הרב לא פחות ב'בן אדם לחבירו'. זה עדיין נעלם מאיתנו, וממה נפשך שני ה'טעמים' עריבים המה....

בס"ד
אולי כך נהג בשנים האחרונות. אבל בשנים עברו חד- משמעית רצה דווקא ללא הזזת השופר. ואולי אח"כ לא מצא מי שידע זאת בבית מדרשו.

[יוצא פוניבז']

במוריה האחרון פורסם בהרחבה כל הסדר ההנהגות והדקדוקים, נכתב ע"י הבעל תוקע.

[לענד]

האם אפשר להעלות הדברים מקובץ מוריה, לתועלת הלומדים ולתעולת הצמאים לדברי רבינו הגרש"ד

[לענד]

האם יש לאחד?

[ספרים וועלט]

וזאת במוצאי ר"ה שאלתי את מו'ר זצ'ל על מה החזיר, וענה לי שהחזיר רק בגלל שהתקיעות לא היו "פשוטות" לדעתו.
שאלתי בענין התקיעה ה"פשוטה", אם מקפיד על שינוי קולות באמצע התקיעה, או שמתחלף הקול באמצע התקיעה לקול "צרוד" במקצת", וענה לי שבשינוי קול קל באמצע איננו מקפיד, וכל הקפדתו היא על "סוף התקיעה", שתהיה חלקה ופשוטה ללא כל שינוי קול.
למעשה, היה קשה להבחין, איך מכריע בזה.

מה ההסבר בכך שהקפידו על שינוי קול רק בסוף לא באמצע, אני מבין רק שבאופן ויש שיעור מספיק בהתקיעה מאז שנשתנה קולה, שאז אין בעיה כי ממ"נ יש לו תקיעה, אך כמו כן בסוף התקיעה, אם יש שיעור מספיק עד השינוי מה הבעיה?

[יוצא פוניבז']

במוריה האחרון פורסם בהרחבה כל הסדר ההנהגות והדקדוקים, נכתב ע"י הבעל תוקע.

הועלה כאן
viewtopic.php?f=7&t=15406&p=806877&hilit=%D7%93%D7%91%D7%9C%D7%99%D7%A6%D7%A7%D7%99#p806954

[אליהו בן עמרם]

וזאת במוצאי ר"ה שאלתי את מו'ר זצ'ל על מה החזיר, וענה לי שהחזיר רק בגלל שהתקיעות לא היו "פשוטות" לדעתו.
שאלתי בענין התקיעה ה"פשוטה", אם מקפיד על שינוי קולות באמצע התקיעה, או שמתחלף הקול באמצע התקיעה לקול "צרוד" במקצת", וענה לי שבשינוי קול קל באמצע איננו מקפיד, וכל הקפדתו היא על "סוף התקיעה", שתהיה חלקה ופשוטה ללא כל שינוי קול.
למעשה, היה קשה להבחין, איך מכריע בזה.

מה ההסבר בכך שהקפידו על שינוי קול רק בסוף לא באמצע, אני מבין רק שבאופן ויש שיעור מספיק בהתקיעה מאז שנשתנה קולה, שאז אין בעיה כי ממ"נ יש לו תקיעה, אך כמו כן בסוף התקיעה, אם יש שיעור מספיק עד השינוי מה הבעיה?

חידושי הריטב"א מסכת ראש השנה דף לג עמוד ב
"...וכשעושין תקיעה ומשברין אותה בסופה אינו יפה שהרי אותו קול שעושין בסופה אינו נדון מקול התקיעה שהיא פשוטה והוה ליה שבר באפי נפשיה, והוי הפסקה, וכן קיבלנו שיטה זו מרבינו נר"ו בשם רבו, וכן נהגו כל הרבנים והגדולים."

ומש"כ מר שיש שיעור מספיק וכו' - הא אין לתקיעה תחילה וסוף.
ועיין בזה במשנ"ב סי' תק"צ ס"ק כ"ד
"אלא בשביל תקיעה אחת - דהיינו האחרונה, לפי שכל תקיעה צריך להיות בה ראש וסוף, ואם נחלק תקיעה זו לשני תקיעות כמו שחשב התוקע אין כאן ראש לתקיעה אחרונה ולא סוף לתקיעה ראשונה, ולפיכך אין אנו הולכין כלל אחר מחשבתו בזה אלא אנו חושבין תקיעה זו לתקיעה אחת ארוכה ועולה לו בשביל האחרונה"

[יוצא פוניבז']

עוד מהלכות התקיעות מהגר"ש זצ"ל, בתוך הקובץ הרצו"ב.

קובץ ההיכל - ראש השנה תשפד (2).pdf

(4.89 MiB) הורד 96 פעמים