פורום אוצר החכמה

יש לעיין מי שר"ל נכשל באינטרנט וחזר בתשובה ועשה חסימה הראוייה, אבל הוא אומר בפה מלא שאם משום מה תסור החסימה ברור שיחזור לחטוא - האם זה נחשב כתשובה, ואין כאן יעיד עליו יודע תעלומות דעד כמה שיהיה בנסיון ברור שייכשל.- האם זה נחשב תשובה מועילה או לא?? או שאינו חשיב בעל תשובה רק אם גם יהיה לו אינטרנט פתוח לא יחטא.

התורה ציותה לנזיר לרחוק ממשרת ענבים בגלל היין, בגדר 'סחור סחור אמרינן לנזירה לכרמא לא תקרב', כי יתכן ואין בכוחו להשמר כשיהיה בכרם.
ויפת תואר התירה תורה כי לא יוכל לעמוד נגד יצרו, אף שהוא נחשב צדיק גמור עתה, שהרי יוצאי המלחמה היו חוזרין אפי' על שיחה בין ב"ש לישתבח.

בעז"ה

כתב הרמב"ם:
אי זו היא תשובה גמורה? זה שבא לידו דבר שעבר בו, ואפשר בידו לעשותו, ופירש ולא עשה מפני התשובה, לא מיראה ולא מכשלון כח. כיצד? הרי שבא על אשה בעבירה, ולאחר זמן נתייחד עמה, והוא עומד באהבתו בה ובכח גופו, ובמדינה שעבר בה, ופירש ולא עבר, זהו בעל תשובה גמורה. הוא ששלמה אמר: "וזכור את בוראיך בימי בחורותיך" (קהלת יב, א).
ואם לא שב אלא בימי זקנותו, ובעת שאי אפשר לו לעשות מה שהיה עושה, אף על פי שאינה תשובה מעולה, מועלת היא לו ובעל תשובה הוא. אפילו עבר כל ימיו, ועשה תשובה ביום מיתתו ומת בתשובתו, כל עונותיו נמחלין, שנאמר: "עד אשר לא תחשך השמש והאור והירח והכוכבים ושבו העבים אחר הגשם" (קהלת יב, ב) שהוא יום המיתה, מכלל שאם זכר בוראו ושב קודם שימות, נסלח לו.

לאור דבריו, לכאורה בציור הנ"ל זה תשובה אבל איננה תשובה גמורה, ודומה למי שעבר ממדינה למדינה, שהכניס עצמו כעת למערכת מושגים חדשה שאיננה מאפשרת לו את העבירה שעשה. אם כי עיקר הדבר צ"ב מה הכונה תשובה גמורה ותשובה חלקית, ומסתבר שבשביל הזכיה בדין מספיק תשובה אפילו אינה גמורה.

הבורא ית' יתן בידינו לשוב אליו בשלימות.

אעפ"כ לענ"ד דברי במקומם עומדים. כי לא הרי חטא של פעם אחת שיכול לכוף יצרו ועל זה אמרו חז"ל באותו מקום ובאותו זמן,
לבין מה שיצרו של אדם תוקפו ובשעה שחוטא לבו אטום, ורק הפרישה ממקום הטומאה היא התשובה.

ישא ברכה כתב:בעז"ה

כתב הרמב"ם:
אי זו היא תשובה גמורה? זה שבא לידו דבר שעבר בו, ואפשר בידו לעשותו, ופירש ולא עשה מפני התשובה, לא מיראה ולא מכשלון כח. כיצד? הרי שבא על אשה בעבירה, ולאחר זמן נתייחד עמה, והוא עומד באהבתו בה ובכח גופו, ובמדינה שעבר בה, ופירש ולא עבר, זהו בעל תשובה גמורה. הוא ששלמה אמר: "וזכור את בוראיך בימי בחורותיך" (קהלת יב, א).
ואם לא שב אלא בימי זקנותו, ובעת שאי אפשר לו לעשות מה שהיה עושה, אף על פי שאינה תשובה מעולה, מועלת היא לו ובעל תשובה הוא. אפילו עבר כל ימיו, ועשה תשובה ביום מיתתו ומת בתשובתו, כל עונותיו נמחלין, שנאמר: "עד אשר לא תחשך השמש והאור והירח והכוכבים ושבו העבים אחר הגשם" (קהלת יב, ב) שהוא יום המיתה, מכלל שאם זכר בוראו ושב קודם שימות, נסלח לו.

לאור דבריו, לכאורה בציור הנ"ל זה תשובה אבל איננה תשובה גמורה, ודומה למי שעבר ממדינה למדינה, שהכניס עצמו כעת למערכת מושגים חדשה שאיננה מאפשרת לו את העבירה שעשה. אם כי עיקר הדבר צ"ב מה הכונה תשובה גמורה ותשובה חלקית, ומסתבר שבשביל הזכיה בדין מספיק תשובה אפילו אינה גמורה.

הבורא ית' יתן בידינו לשוב אליו בשלימות.

אינו דומה כלל, הרמב"ם מדבר על מי שאינו חוטא מכשלון כח, ואילו את הסינון לאינטרנט האדם לא עושה מכשלון כח אלא מרצון שלא לשוב להיכשל.

לא ברור לי על מה הדיון כאן. אם מתחרט כל כך עד שיעיד עליו יודע תעלומות אז התשובה שלימה אם לא אז לא. בכל מקרה ודאי שהוא חייב לעשות סייגים כדי לא להכשל ולא לסמוך על תשובתו בפרט שחושש בעצמו שיכשל.

להבנתי יש כאן עיקרון אחד.

בהשוואה לרמב"ם זה דומה לאדם שנכשל ובא על אשה בעבירה ואינו רוצה עוד לחטוא בחטא זה, ולכן החליט שיותר אינו מתייחד עם אשה זו כי יודע שבעת יחוד לא יוכל לעמוד בעוצמת הפיתוי. לכאורה לפי דברי הרמב"ם זו תשובה ואינה תשובה גמורה.

תשובה היא כל צורה של התנתקות מהעבירה, אפילו באופן שכיום עוצמת הפיתוי לעבירה נמוכה יותר. ובכלל זה מי שגודר את עצמו מלהיכנס לפיתוי מסוים, כי חושש שלא יוכל לעמוד בפיתוי, הרי עזב את העבירה וקיבל על עצמו שלא לעשותה עוד ע"י הגדרים שתיקן לעצמו.

תשובה גמורה, היא תשובה שהאדם שב לה' עד כדי שבוחר להכיר ולשמוע לה', גם כנגד הפיתוי הגדול, שבעבר נכשל בו. (ונמצא, כי תשובה שאינה גמורה היא עזיבת החטא. תשובה גמורה עזיבת סיבות החטא).

בימי חורפי שמעתי להוכיח, משבואל בן גרשום [שהיה כהן לפסל מיכה עיין ב"ב קט] והיה זה לחיסרון הממון, וכאשר עמד דוד המלך ומינהו על האוצרות, והיה לו את מחסורו שב בתשובה, עד כדי שהגמ' דורשת עליו 'שבואל' ששב - לא-ל בכל ליבו, ולאחר מכן בימי שלמה שהודח משררתו, שב לחטאו. והרי שהכל היה מחמת חיסרון ממון, ומכל מקום כאשר היה לו ממון ושב בתשובה, הרי זו תשובה.
שנזכה לתשובה שלימה.

ישא ברכה כתב:להבנתי יש כאן עיקרון אחד.

בהשוואה לרמב"ם זה דומה לאדם שנכשל ובא על אשה בעבירה ואינו רוצה עוד לחטוא בחטא זה, ולכן החליט שיותר אינו מתייחד עם אשה זו כי יודע שבעת יחוד לא יוכל לעמוד בעוצמת הפיתוי. לכאורה לפי דברי הרמב"ם זו תשובה ואינה תשובה גמורה.

תשובה היא כל צורה של התנתקות מהעבירה, אפילו באופן שכיום עוצמת הפיתוי לעבירה נמוכה יותר. ובכלל זה מי שגודר את עצמו מלהיכנס לפיתוי מסוים, כי חושש שלא יוכל לעמוד בפיתוי, הרי עזב את העבירה וקיבל על עצמו שלא לעשותה עוד ע"י הגדרים שתיקן לעצמו.

תשובה גמורה, היא תשובה שהאדם שב לה' עד כדי שבוחר להכיר ולשמוע לה', גם כנגד הפיתוי הגדול, שבעבר נכשל בו. (ונמצא, כי תשובה שאינה גמורה היא עזיבת החטא. תשובה גמורה עזיבת סיבות החטא).

וודאי שאינו כן אלא חייב לפרוש מעבירה ולא להתיחד עמה ואפילו במקום שאין איסור ייחוד אם חושש שיכשל.
וכמו שכתבתי למעלה.
אתם מערבבים בין מה שיודע יודע תעלומות לבין הזהירות שמחוייב בה האדם..

לפענ"ד מי שנכשל בעברה עם אשה זרה ועכשיו הוא נזהר שלא להתייחד איתה, מקיים "תשובה גמורה" על איסור ייחוד (שהוא איסור בפ"ע), אבל לא על הביאה.
ועד"ז בנדו"ד, בחסימת האינטרנט הוא יעשה "תשובה גמורה" על שלא חסם לעצמו לפני כן, אבל לא על הראיות האסורות.

עזריאל ברגר כתב:לפענ"ד מי שנכשל בעברה עם אשה זרה ועכשיו הוא נזהר שלא להתייחד איתה, מקיים "תשובה גמורה" על איסור ייחוד (שהוא איסור בפ"ע), אבל לא על הביאה.
ועד"ז בנדו"ד, בחסימת האינטרנט הוא יעשה "תשובה גמורה" על שלא חסם לעצמו לפני כן, אבל לא על הראיות האסורות.

על הביאה או שעשה תשובה או שלא.
הרעיון שכיוון שעשה תשובה צריך להיות לבו בטוח שלא יחטא ולכן ראוי לו להקל להתייחד איתה ולא להחמיר הוא רעיון מוזר ועקום.

הרב אוצה"ח

לפעמים אדם עושה תשובה בכך שקיבל על עצמו החלטה שלא לעשות את העבירה שוב, ולכן הוא חושב תחבולות למנוע את עצמו ממצבים שבהם הוא חושש שלא יצליח לכבוש את יצרו. אבל התשובה שלו איננה מספיק חזקה להתמודד עם כל פיתויי היצר, ולכן התשובה שלו היא רק בהחלטה שאינו מכניס את עצמו למצבים קשים.

לכאורה זה מה שרומז הרמב"ם על אדם שעבר למקום אחר ואין לו את הפיתוי של המקום הקודם שיש בזה תשובה ואין בזה תשובה גמורה (שהרי לא הגביר את יראת ה' כנגד אותו היצר, אלא רק הגביר את יראת ה' בליבו כנגד העבירה שלא להיכנס למצב שיכול להיכשל בה).

לענ"ד ברמב"ם לא כתוב בכלל הדבר הזה.
האדם עושה תשובה לפי כחו ותכלית התשובה היא שיעיד עליו יודע תעלומות כמו שכתב הרמב"ם.
ברמב"ם שהביאו כתוב שאם הקב"ה זימן שעמד באותו נסיון ולא נכשל הרי ידוע לנו שזו תשובה גמורה. אין בדבריו בכלל דיון מה הוא צריך לעשות. ומה שהוא צריך לעשות הוא להתרחק מן העבירה ומחשש עבירה ככל הניתן. וזה פשוט.

שמעתי פעם לדייק ברמב"ם שלא אמר יודע העתידות אלא יודע תעלומות.
והיינו שכעת החוזר בתשובה ועושה סייגים ומשמרת שכדי שלא לבוא לידי חטא אזי אם בליבו הוא רוצה בכל לב שלא לחטוא, אז יודע התעלומות יכול להעיד עליו שלא יחזור לזה החטא לעולם. וגם אם בעתיד יבוא היצה"ר ויכשילנו אזי נחשב בעל תשובה גמור.
וא"כ אדם שרוצה בכל לב לחזור בתשובה אלא שלפי מחשבות ליבו לא יהיה לו כח לעמוד בנסיון אכתי לא יצא בכלל בעל תשובה גמור.
שמעתי פעם גם לבאר שר"|א בן דורדיא יצאה נשמתו משום שהיה גלוי לפני הקב"ה שלא יוכל לעמוד בנסיון, ולכן מוטב שימות זכאי, האם יש לזה מקור?

ויש בנו"ט להביא מה שהגר"י אברמסקי סיפר שהוא מכוון בקרי"ש בכל נפשך, שאם גלוי וידוע לפני הרבש"ע שאינו יכול לעמוד בנסיון של מסירות נפש שלא יביא אותו לידי ניסיון שכזה.

הרב אוצר החכמה אתה כל הזמן דן על מה הוא צריך לעשות, אבל אף אחד לא דן על זה.
אלא האם זה תשובה גמורה כאשר אומר שבלי חסימה יחטא עוד.

לא הבנתי, אם אין נפק"מ למעשה אזי למה נפק"מ אם חשיב תשובה גמורה או אינה גמורה.

ובכלל בדברים שנפשו של אדם מחמדתם לא הבנתי כלל דברי הרמב"ם הלא כל אדם אף שלא חטא מעולם אין יודע תעלומות מעיד עליו שלא יחטא אם כן למה אחר החטא צריך להיות במצב יותר רחוק מלפניו

הכתב והמכתב כתב:לא הבנתי, אם אין נפק"מ למעשה אזי למה נפק"מ אם חשיב תשובה גמורה או אינה גמורה.

צודק. זה בדיוק העניין!!

הכתב והמכתב כתב:לא הבנתי, אם אין נפק"מ למעשה אזי למה נפק"מ אם חשיב תשובה גמורה או אינה גמורה.

ובכלל בדברים שנפשו של אדם מחמדתם לא הבנתי כלל דברי הרמב"ם הלא כל אדם אף שלא חטא מעולם אין יודע תעלומות מעיד עליו שלא יחטא אם כן למה אחר החטא צריך להיות במצב יותר רחוק מלפניו

לענ"ד יש נפק"מ, אמנם לא מעשית, אבל בעלת רובד בנפש האדם.
והיינו, יש תשובה שהאדם עזב את המעשה עבירה, ושוב אינו בא לידי עבירה. אבל לא הצליח להגביר את מציאות ה' בליבו ביחס ליצר העבירה שמחמתה חטא. ויש תשובה שהאדם שב אל ה', ואמונת ה' בליבו בעוצמה חזקה שאפילו אם היה נפגש שוב אם ציור העבירה, לא היה חוטא. והנפק"מ עד כמה תיקן את עצמו מהקילקול שקילקל.

שאלתך השניה, אכן היא קושיה חזקה. לכאורה מה שצריך לומר, שאינו דומה מי שיצרו הביאו לידי חטא, למי שלא חטא (אפי' מחמת גדרים וכדו'), ומי שיצרו הביאו לידי חטא, צריך בתשובתו להביא את עצמו לידי עקירת כל העבר, ובכלל זה לא רק שיותר לא ישוב למעשה העבירה אלא שיתקן את המצב שהביאו לידי העבירה (הבחירה ביצר העבירה, אל מול ההכרה בבורא).

מ"מ זו לכאורה דעת הרמב"ם, ויתכן שאפשר להתווכח עימה.

שפת אמת דברים תרל"ח

איתא האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו כו'. הטעם כיון שקלקל ע"י התשובה לכן אין מספיקין בידו. ויש ללמוד מזה ג"כ למי ששב בתשובה על ידי יראת חטא שירא פן יכשילהו היצה"ר שנית. נמצא ע"י החטא שב בתשובה. אין מספיקין בידו לחטוא ומצילין אותו מן החטא כנ"ל:

א"י אם זה ממש כוונתו, אבל אולי.

עצם זה שהוא ממשיך עם הסינון, כל רגע שהוא ממשיך את הסינון זה נחשב כאילו הוא מונע את עצמו באותו רגע מחטא. והרי זה דומה למי שמתייחד עם אשה ואף שהוא יודע שהיא נמצאת כאן עמו, הוא מניח ידו על עיניו שלא יראנה ולא יבא לידי חטא.
כמעט כל אדם יכול לבטל את הסינון באופן די פשוט [ואכמ"ל], ואם הוא ממשיך את הסינון אף שיצרו תוקפו עליו מידי פעם, זהו נחשב שהוא מונע את עצמו מחטא. א"כ זהו תשובה גמורה ממש.