פורום אוצר החכמה

מעשי ידי חוקרת הפיוט שולמית אליצור, לשמחת שוחרי תורת הפיוט והאגדה.

שולמית אליצור כתב:בזכותה הצליח מיכאל
לגלות ולשחזר את הסילוק של הקדושתא 'אדן חוג', פנינה ספרותית בעלת ערך עצמי רב,
הזורעת אור גם על פיוט ידוע אחר, הוא הסילוק הקדם־קלירי 'ונתנה תוקף'.

מה התחדש בענין "נתנה תוקף"?

האשה הזאת חרוצה בצורה יוצאת דופן. היבול והרמה מעוררים השתאות.

נמכר כבר בחנויות? ובכמה?

תודה, מרחביה!

לא התחבר במגנצא | שולמית אליצור


פיוט בלתי ידוע של ר' אלעזר הקליר שהתגלה לאחרונה שופך אור על התעלומה רבת השנים בדבר מקורו של הפיוט "ונתנה תוקף"

הפיוט "ונתנה תוקף קדושת היום" הנאמר בראש השנה וביום הכיפורים הוא ללא ספק אחד השיאים המרטיטים ביותר בתפילות הימים הנוראים. הפיוט מביא לשיא את אימת הדין, למן תיאור המלאכים המבוהלים, דרך המחשת גזר הדין – "מי יחיה ומי ימות … מי יישלו ומי יתייסר" וכו', ועד לתיאור אפסות האדם ש"יסודו מעפר וסופו לעפר"; אך אין הוא מייאש: הוא פותח פתח ל"תשובה ותפילה וצדקה" ה"מעבירין את רוע הגזרה", ונחתם בתיאור מרהיב של כבוד ה' ושל מלאכיו המקדישים את שמו.

ההערצה הגדולה ל"ונתנה תוקף" ניזונה במרוצת הדורות גם מן הסיפור המפורסם, המופיע בספר "אור זרוע", שקשר בין "ונתנה תוקף" לבין קידוש השם של ר' אמנון ממגנצא. ייחוס הפיוט לדמותו האגדית של ר' אמנון ממגנצא, דמות שאין לנו כל מידע נוסף עליה, קבע ל"ונתנה תוקף" זמן ומקום: המקום – מגנצא שבגרמניה, והזמן – ודאי לא לפני סוף המאה העשירית או ראשית המאה האחת עשרה, שכן לפני תקופה זו לא ידוע לנו על קיומה של קהילה יהודית יוצרת במגנצא.

הפיוט "ונתנה תוקף" הוא "סילוק": פיוט שתפקידו להעביר לפסוק "קדוש, קדוש, קדוש" שבקדושה. הסילוק (מארמית, לשון עלייה ורוממות) חותם סדרת פיוטים המלווים את תפילת העמידה מתחילתה; הסדרה כולה, המאפיינת תפילות שאמרו בהן קדושה (בארץ ישראל בתקופת התלמוד והגאונים אמרו קדושה רק בחלק מתפילות השבתות והחגים), קרויה "קדושתא". הסילוק הוא נקודת שיא בקדושתא.

עוצמתו של הסילוק "ונתנה תוקף" גרמה לו להתחבב על קהילות ישראל, והמתפללים דחו מפניו את הסילוק המקורי שבקדושתא למוסף של היום הראשון של ראש השנה, "אופד מאז", פרי עטו של ר' אלעזר בירבי קליר ("הקלירי"); לימים נאמר הסילוק גם ביום השני של החג, יום שבו לא נהגו באשכנז לומר קדושתא כלל; ולא נתקררה דעת המתפללים, עד שלמרות ייעודו הברור לראש השנה, שבו "כל באי העולם עוברים לפניו כבני מרון" (משנה ר"ה א, ב), העבירוהו אפילו למוסף של יום הכיפורים ודחו מפניו גם את הסילוק שבקדושתא הקלירית "שושן עמק". בזמננו נתקבל הסילוק "ונתנה תוקף" אפילו אצל חלק מעדות המזרח; ולאחר הלחנתו בידי יאיר רוזנבלום לזכר אחד עשר בני בית השיטה שנפלו במלחמת יום כיפור הפך הפיוט לפופולרי גם מחוץ למגזר הדתי בישראל.



התכתבות עם הסילוק

לפני כמה עשרות שנים חלה תפנית בחקר הסילוק "ונתנה תוקף": הוא נתגלה בכתבי יד עתיקים שנשתמרו בגניזה הקהירית, ועלתה אפוא האפשרות שמדובר בפיוט ארצישראלי, הקדום במאות שנים לייסוד קהילות אשכנז בימי הביניים. אבל הגילוי לא היה חד־משמעי: גם כמה פיוטים אשכנזיים קדומים נמצאו בגניזה הקהירית, ואפשר היה להעלות על הדעת שאף סילוק זה הגיע מאשכנז סמוך לעת חיבורו והועתק בין כתבי הגניזה. גם תפוצתו המוגבלת של "ונתנה תוקף" בגניזה עשויה הייתה לחזק את הפקפוק במוצאו המזרחי.

פיוט בלתי ידוע שהתגלה לאחרונה עשוי להסיר את כל הספקות: בימים אלה ראה אור כרך של מהדורת פיוטי ר' אלעזר בירבי קליר לראש השנה (בהוצאת האיגוד העולמי למדעי היהדות, קרן הרב רוזן). אלעזר בירבי קליר, "הקליר" המפורסם, פעל בארץ ישראל בעיקר בסביבות ראשית המאה השביעית. והנה, בכרך זה נדפסת קדושתא בלתי ידועה שלו למוסף של ראש השנה, הפותחת "אדן חוג". על פי מחקרים עדכניים, היא אחת הקדושתאות הקדומות ביותר שיצאו מתחת ידו. בדיקת הסילוק שב"אדן חוג" (סילוק שנתגלה ושוחזר על ידי ד"ר מיכאל רנד, עמ' 271‑289 בספר) מעלה ללא ספק שכאשר הקלירי חיבר אותו עמד לפניו הפיוט "ונתנה תוקף", והוא "מתכתב" עם סילוק זה, מעבד ומרחיב כמה קטעים מתוכו. בתיאור יום הדין אומר הקלירי:

כִּי בוֹ סְפָרִים נִפְרָסִים / וְכָל אֲטוּמִים לָאוֹר נֶחְפָּשִׂים

וְגִנְזֵי תַעֲלוּמוֹת שָׁם מִתְיַחֲסִים

כִּי יִדָּרֵשׁ סֵפֶר יְחָסִים / וּמֵאֵלָיו יִקָּרֵא דְּבָרִים הַנַּעֲשִׂים

עַד אֶחָד מֵהֶם לֹא נִכְסִים / טוֹבִים וְרָעִים דַּקִּים וְגָסִים

וְנוֹכַח אִישׁ מַעֲשָׂיו יָשִׂים / וְחוֹתַם יָדוֹ לְנֶגְדּוֹ יָשִׂים

זאת במקביל לתיאור שב"ונתנה תוקף":

וְתִזְכֹּר כָּל הַנִּשְׁכָּחוֹת / וְתִפְתַּח אֶת סֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת

וּמֵאֵלָיו יִקָּרֵא / וְחוֹתָם יַד כָּל אָדָם בּוֹ

בולט יותר קטע אחר, המרחיב את התיאור שב"ונתנה תוקף": "מִי יִחְיֶה / וּמִי יָמוּת // מִי בְקִצּוֹ / וּמִי לֹא בְקִצּוֹ":

זֶה יִתְיַחֵס וּלְחַיִּים יֵאָמַר / וְזֶה אַל יִתְיַחֵס כִּי קִצּוֹ נִגְמַר

זֶה בְּקִצּוֹ יִגְוַע וְיָמוּת / וְזֶה בְּלֹא קִצּוֹ בְּחֶטְאוֹ יָמוּת

הקלירי ממשיך ואומר:

זֶה בְּרַחַשׁ יַשְׁלִים נַפְשׁוֹ / וְזֶה חֻיַּב לְאַבֵּד בְּאִוֶּלֶת טִפְשׁוֹ

זֶה יְרֻגַּע מִבַּהַל מַגֵּפָה / וְזֶה חֻיַּב לָצֵאת נַפְשׁוֹ בִּנְזִיפָה

נראה שהוא מתייחס כאן למילים "מִי בָרַעַשׁ / וּמִי בַמַּגֵּפָה", שבנוסחים של "ונתנה תוקף" שלפנינו באות מאוחר יותר (בסדר הבאת הדברים ב"ונתנה תוקף" יש שינויים רבים בין כתבי היד). אבל השינוי העיקרי הוא שבמקום "רעש" גרס הקלירי "רחש", והבין זאת כמוות בדרך חיובית (בנחת, ואולי מתוך תפילה).

בין מוות לחיים

בנקודה זו משנה הקלירי את מילות הקבע, ובמקום להעמיד זה כנגד זה את הזכאי בדין כנגד החייב, הוא עובר – ושוב בעקבות "ונתנה תוקף" – לתאר את עונשיו השונים של הנידון למיתה; ולכן כנגד "זה" המתחייב בדין בא טור נוסף הפותח ב"כי" ועיקרו בנימוק לחיוב זה. העונשים השונים מבוססים על המשך הפיוט "ונתנה תוקף":

מִי בַמַּיִם / מִי בָאֵשׁ // מִי בַחֶרֶב / מִי בַחַיָּה

וכנגדם מפייט הקלירי:

זֶה יִסָּפֶה בְּתַכְשִׁיטֵי מִלְחָמָה / כִּי חֻיַּב לַחֶרֶב לְנֶגְדּוֹ מִלְחָמָה

זֶה בְּחַיָּה רָעָה יִטָּרֵף / כִּי חֻיַּב בְּבִצְעוֹ לֵעָשׂוֹת טֶרֶף

זֶה בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף בְּשָׂרוֹ / כִּי חֻיַּב בְּחִתּוּם יָד מוּסָרוֹ

זֶה בְּשִׁבֹּלֶת יִשָּׁטֵף / כִּי חֻיַּב בְּחֶטְאוֹ כְּאֶרֶז לְהִקָּטֵף

ארבע המיתות הללו הן כנגד ארבע מיתות בית דין: החרב היא ה"הרג"; האש – השרפה; מיתה במים היא מיתת חנק; ו"נתחייב אדם סקילה… חיה גוררתו" (ספרי זוטא לבמדבר לה, כב). אך נראה שהקלירי לא היה בוחר לרמוז לחנק באמצעות שיבולת (=שֶׁטֶף מים, מערבולת), ולסקילה על ידי חיה, אלמלא כתב את פיוטו על פי "ונתנה תוקף".

בנוסח של "ונתנה תוקף" במחזורים הנדפסים נוספות עוד כמה מיתות, אשר שתי האחרונות שבהן הן שוב מיתות בית דין:

מִי בָרָעָב / וּמִי בַצָּמָא / מִי בָרַעַשׁ / וּמִי בַמַּגֵּפָה / מִי בַחֲנִיקָה / וּמִי בַסְּקִילָה

אצל הקלירי איננו מוצאים התייחסות למיתות אלה, ומתברר שבנוסח של "ונתנה תוקף" בקטע גניזה קדום אכן חסרות כל המיתות הללו, ואין שם אלא ארבע המיתות שפייט הקלירי. נראה אפוא שלפני הקלירי עמד נוסח עתיק של "ונתנה תוקף", התואם בנקודה זו את נוסח קטע הגניזה.

בקטע הבא של "ונתנה תוקף" באים צמדים של אנשים שנכתבים לחיים, אך זה לחיים טובים וזה לחיי צער וכאב. וזה נוסח הקטע במחזורים הנדפסים:

מִי יָנוּחַ / וּמִי יָנוּעַ

מִי יִשָּׁקֵט / וּמִי יִטָּרֵף

מִי יִשָּׁלֵו / וּמִי יִתְיַסַּר

מִי יֵעָנִי / וּמִי יֵעָשֵׁר

מִי יִשָּׁפֵל / וּמִי יָרוּם

גם בפסקה זו רבים מאוד שינויי הנוסח בכתבי יד. הקלירי מפייט גם אותה, אך איננו מעמיד "זה" כנגד "זה", אלא ממשיך בפסק דין ונימוקו "כי", ומקדיש לכל אחד מהנידונים מחרוזת שלמה:

זֶה יַעֲשִׁיר מֵרוֹב כָּל הוֹן / כִּי שָׁוֶה (=ראוי) לְעֹשֶׁר וְכָבוֹד וְהוֹן

זֶה יַעֲנִי בְּחֹסֶר כֹּל / כִּי חֻיַּב בַּעֲמָלוֹ לְהִצְטָרֵךְ לַכֹּל

זֶה יִשְׁלַו בְּעֹצֶם תֻּמּוֹ / כִּי שָׁאֳנַן בְּטוֹבוֹת כָּל יוֹמוֹ

זֶה יְטֹרַף בְּנֶפֶשׁ מָרָה / כִּי חֻיַּב תַּעֲגוּם בְּחֵט אֲשֶׁר הָמְרָה

הקלירי מתייחס כאן רק לצלעיות "מי יעשיר ומי יעני / מי ישלַו ומי יטורף" (כנוסחן בכתבי יד). לאחר מכן הוא מוסיף עוד צלעית כללית אחת העוסקת שוב בנידונים למוות: "זֶה מִיתָה בִידֵי שָׁמַיִם / וְזֶה בְּפֶגַע בִּגְזֵירַת שָׁמַיִם", ובהמשך הוא ממשיך בסילוקו ללא זיקה נוספת אל "ונתנה תוקף".

העובדה שהקלירי משתמש בחיבורים שהיו לפניו ובונה עליהם את סילוקו עולה משימוש שהוא עושה גם בנוסח הקבע של ברכת הזיכרונות. כבר בתיאור יום הדין הוא אומר "וְזֶה יוֹם תְּחִלַּת מַעֲשִׂים / לְכָל אֲשֶׁר נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים", תוך שיבוץ לשון "זֶה הַיּוֹם תְּחִלַּת מַעֲשֶׂיךָ, זִכָּרוֹן לְיוֹם רִאשׁוֹן" שבתפילה; ואחרי הקטע המפורט הבנוי על "ונתנה תוקף" הוא מוסיף:

וְעַל הַמְּדִינוֹת בּוֹ יֵאָמֵר וְיִשָּׁמַע / 
אֵיזוֹ לָרָעָב אֵיזוֹ לַשֹּׂבַע

וְעוֹד יְלַבֵּן וְיִפְרוֹשׁ עַד הֲלוֹם / 
אֵיזוֹ לַחֶרֶב אֵיזוֹ לְשָׁלוֹם

וּבְרִיּוֹת בּוֹ יִפָּקֵדוּ / וְיַחַד עַל גָּדִישׁ יִשְׁקוֹדוּ

תוך ביסוס הדברים על הפסקה: "וְעַל הַמְּדִינוֹת בּוֹ יֵאָמֵר אֵיזוֹ לַחֶרֶב וְאֵיזוֹ לַשָּׁלוֹם, אֵיזוֹ לָרָעָב וְאֵיזוֹ לָשֹׂבַע, וּבְרִיּוֹת בּוֹ יִפָּקֵדוּ לְהַזְכִּירָם לְחַיִּים וְלַמָּוֶת".

פתרון חד משמעי

הקלירי עיבד אפוא את מקורותיו, השתמש בלשונותיהם ושילבם בפיוטו המחורז תוך הרחבתם. העובדה שאחד ממקורות אלה הוא "ונתנה תוקף" מסירה מעתה כל ספק בדבר מוצאו הארצישראלי הקדום. השימוש שעושה בו הקלירי בקדושתא קדומה שלו מאפשר לתארך אותו בוודאות כפיוט קדם־קלירי, ולא זו בלבד אלא כפיוט שהיה מוכר היטב לקהל המתפללים שלצורכם כתב הקלירי את פיוטו, שכן הוא ודאי צפה שהם ייהנו מזיהוי מילותיו בהקשר החדש.

כפי שכבר ציינו חוקרים, הופעת "ונתנה תוקף" בשני קטעי גניזה עתיקים בצד חלקי קדושתא של הפייטן הקדום יניי שפעל במאה השישית בארץ ישראל יש בה כדי לרמוז שגם קטע זה חובר בידי יניי, או לפחות בידי פייטן בן זמנו. חידת חיבורו של "ונתנה תוקף" נפתרה אפוא באופן חד־משמעי, ואין עוד ספק שהפיוט הנפלא לא נכתב באשכנז, והוא שייך לראשית תקופת הזוהר של היצירה הארצישראלית הקדומה.

ומה לגבי אגדת ר' אמנון ממגנצא? הקורא את הסיפור בספר "אור זרוע" יגלה שלא נאמר בו כלל שר' אמנון חיבר את הפיוט, אלא רק אמר בציבור את מילותיו: "ואח"כ אמר ונתנה תוקף: … ואמר אמת כי אתה הוא דיין ומוכיח וכו'", ולאחר מכן התגלה בחלום אל חכם אחר "ולימד לו את הפיוט ההוא" (אור זרוע, הלכות ר"ה, סימן רעו). בנוסף על כך, השם "אמנון" אינו ידוע בין יהודי גרמניה בימי הביניים, אך היה מצוי באותם ימים באיטליה. ייתכן אפוא – כפי שהציע אברהם פרנקל (ציון סז [תשס"ב], עמ' 125‑138) – שיהודי בן איטליה הוא שהביא את הסילוק למגנצא, כידוע לגבי פיוטים רבים נוספים, ועצמתו הגדולה של הפיוט "כבשה" את לבות האשכנזים וביצרה את מקומו הנכבד במחזוריהם.

בספר החדש, "ר' אלעזר בירבי קליר: פיוטים לראש השנה", יוכל המעיין למצוא, בצד הסילוק הקלירי שצוטט כאן, גם את הסילוק המקורי של הקדושתא "אופד מאז" שנדחה מפני "ונתנה תוקף" ועוד פיוטים רבים. חלק מהם מתפרסם בו לראשונה, אחרים מוכרים מתוך המחזורים, וכולם מלווים בפירוש מקיף ובבירורי גרסאות מדוקדקים.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ט אלול תשע"ד, 24.9.2014

מעניין מאד. יש"כ הרב ספרן.
שאלת תם: איך אפשר לקבוע שהקליר השתמש בפיוט קדום ולא להיפך שמחבר ונתנה תוקף עיבד/קיצר פיוט של הקליר?
ועוד: האם ישנן דוגמאות נוספות לכך שהקליר מעבד פיוטים שקדמו לו?

אכתוב הנלפענ"ד לבאר כוונת הכותב: כשהקטע הקצר - 'מי בקיצו ומי לא בקיצו' למשל - יש לו צליל מיוחד של העמדת ניגודים זה מול זה, ואילו בקטע הארוך של הקלירי הניגוד הזה אינו מובלט כל כך, אבל בכל זאת רואים שבשניהם נמצא מוטיב זה, מסתבר לומר שהקלירי הוא זה שהיה כבול לפייטן של ונתנה תוקף ולא ההיפך.

איש_ספר כתב:ועוד: האם ישנן דוגמאות נוספות לכך שהקליר מעבד פיוטים שקדמו לו?

כמדומני שיש כמה מקומות שמצאנו עיבוד שערך לפיוטי קדמונים לו (כגון פיוטי דר' יוסי בן יוסי)

בברכה המשולשת כתב:

איש_ספר כתב:ועוד: האם ישנן דוגמאות נוספות לכך שהקליר מעבד פיוטים שקדמו לו?

כמדומני שיש כמה מקומות שמצאנו עיבוד שערך לפיוטי קדמונים לו (כגון פיוטי דר' יוסי בן יוסי)

במצורף, מהמחברת תליט"א

אגב, זכורני שמביאים ראיה לייחוסו של ונתנה-תקף לפייטני א"י מן הפיסקה ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין וכו', שכבר הקשה המהרש"א דבש"ס דילן יש ארבעה דברים ותירצו באופנים שונים, אבל בירושלמי (תענית ב,א) א"ר לעזר שלשה דברים מבטלין את הגזירה קשה ואלו הן תפלה וצדקה ותשובה ושלשתן בפסוק אחד ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו זו תפלה ויבקשו פני זו צדקה כמה דאת אמר אני בצדק אחזה פניך וישבו מדרכיהם הרעים זו תשובה אם עשו כן מה כתיב תמן ואני אשמע השמים ואסלח לחטאתם וארפא את ארצם. ר' חגיי דרש הדא דר' לעזר כל שעה בתעניתא ואם כן נראה הדבר שגם כאן תפס הפייטן דברי הירושלמי (כמו שכתבו הראשונים במק"א כעין זה), ובפרט שמאמר זה של הירושלמי היה שגור בפי הכל ממנהגו דר' חגיי

ואם כך הוא, יש ללמוד מכאן גם לענין השאלה

איש_ספר כתב:איך אפשר לקבוע שהקליר השתמש בפיוט קדום ולא להיפך שמחבר ונתנה תוקף עיבד/קיצר פיוט של הקליר?

כי דומני שמוסכם כי אחד ההבדלים הבולטים בין הפיטנים המוקדמים למאוחרים בא"י הוא ענין החריזה, וע"כ פיוט לא-מחורז בן א"י סביר יותר שקדם לקליר (מלבד דבריו הנכוחים של הרב ישבב)

תודה רבה גם על הקובץ.

לגבי החריזה, גם ונתנה תוקף יש בו חריזה רבה

יתקע/ישמע, יחפזון/יאחזון, הדין/בדין עדרו/ שבטו ועוד ועוד.

איש_ספר כתב:תודה רבה גם על הקובץ.

לגבי החריזה, גם ונתנה תוקף יש בו חריזה רבה

יתקע/ישמע, יחפזון/יאחזון, הדין/בדין עדרו/ שבטו ועוד ועוד.

אמת, אבל זו אינה חריזה משוכללת כמקובל בדורו של הקליר ואילך

אני כשלעצמי הייתי אומר אם יש שני פיוטים דומים מב' מחברים שלפני שניהם הייתה מדרש או מאמר חז''ל אחד ושניהם בנו עליו
אבל אין לי תואר אקדמי ממילא דברי בטילים

תופעה של פיוטים דומים הבנויים על מאמר אחד היא ידועה ואינו נוגעת לענייננו. זיקה ישירה בין שני פיוטים נלמדת בדרך כלל במישור הלשוני (וזה מה שיש כאן)

הדברים הבאים כאן הובאו לעיונה של המחברת, הגב' אליצור, וביקשנו את תגובתה. והיא באה בזה:

שלום,

כמה מהקוראים כבר ענו היטב להשגות ולשאלות:
א. כאשר יש פיוט פחות משוכלל (חריזה מקרית ובלתי סדירה וכדומה) כנגד פיוט משוכלל ובנוי בקפידה, סביר שהמשוכלל מאוחר יותר. אין כל ספק שהסילוק הקלירי משוכלל בתבניתו יותר מ'ונתנה תוקף'.
ב. הקטעים הדומים לסילוק הקלירי ב'ונתנה תוקף' הם בעלי לכידות פנימית גבוהה מאוד, ואילו הקטעים המקבילים בסילוק הקלירי כתובים באופן פחות מגובש ולפעמים ניכר שהוא מכניס גורמים מסוימים מתוך אילוץ. אין זה סביר שפייטן ישתמש בקטע רחב כזה ויצליח לבנות על פיו קטע קצר, מגובש ובהיר כזה שב'ונתנה תוקף'. סביר יותר שהקטע הקצר והבהיר הוא שקדם, והוא הורחב בסילוק הקלירי.
ג. לשאלה אם הקלירי נהג לעבד פיוטים קדומים יותר ולבנות עליהם פיוטים משלו: דוגמה מפורסמת לפיוט המיוחס לר' אלעזר בירבי קליר הבנוי על פיוט קדום יותר היא ההושענא 'למען תמים בדורותיו', הבניוה לפחות בחלקה הראשון על ההושענא הקדומה מאוד 'אום אני חומה'. הקלירי מעבד אפילו פיוטים שלו עצמו, ואכמ"ל.

ועוד שתי הערות: ראשית כול, עוד לפני גילוי הפיוט 'ונתנה תוקף' בגניזה הקהירית סברו כמה חוקרים גדולים שמדובר בפיוט קדום מאוד, משום סגנונו.
ושנית, העובדה ש'ונתנה תוקף' הוא פיוט ארץ ישראלי קדום (לכל המאוחר מן המאה השישית למניינם) אינה מפחיתה מ'כבודו' אלא להפך - הוא נכתב בתקופה הקרובה מאוד לחתימת התלמוד, והדבר רק מוסיף על חשיבותו.
ולבסוף, כפי שכתבתי במאמר, אין בכל הגילויים הללו כדי לפגוע באגדה על ר' אמנון ממגנצא. צריך רק לקרוא אותה כפי שהיא כתובה בספר אור זרוע, ובאמת לא נאמר שם שר' אמנון חיבר את הפיוט, אלא אמר אותו בבית הכנסת.

בברכה,

שולמית אליצור

ייש"כ לגברת אליצור
שבוודאי ראתה הנכתב כאן
רק יש להעירה שבציבור החרדי גם לכתוב 'אגדה על ר' אמנון ממגנצא' גם כשאתה בא להצדיקה זה לא מקובל, עקב צורת השימוש הרגילה בעברית למילה 'אגדה'

היא שיחתי כתב:ייש"כ לגברת אליצור
שבוודאי ראתה הנכתב כאן
רק יש להעירה שבציבור החרדי גם לכתוב 'אגדה על ר' אמנון ממגנצא' גם כשאתה בא להצדיקה זה לא מקובל, עקב צורת השימוש הרגילה בעברית למילה 'אגדה'

ולמה לדעתך עליה להשתעבד ל"מקובל" בציבור החרדי?

אדרבה הרי היא לא כתבה ב"עברית" אלא ב"לשון הקודש" והתעלמה מהמשמעות המשובשת שהמציאו הציונים, תשואות חן חן לה ע"ז.

ואני הקטן הדל, יעלה יתמה ואשאל, הרי אלו הם תפילות קודש שנתחברו ברוח קודשם של ראשי אלפי ישראל, ואין כאן מקום לדוקטורט ופורפ' להביע את דבריהם, אצלינו קהל עם קדוש במקום קדוש בזמן הכי מוקדש.

תשוח"ח לה על המענה המנומקת והמאלפת במאוד

http://www.col.org.il/show_news.rtx?fro ... rtID=85568
לינק לכתבה על זה בחבד און ליין
אבל מסתבר שעשו מעצמם צחוק
כי בערעור על שלשלת הקבלה
לא די
הלוא כן מפורש באור זרוע!!
או שהרבי לא ידע מהאור זרוע או שסתם מתעלם ממנו

כאן יש קטע מקובץ בית אהרון וישראל סיון תמוז עד
בהערה בתחתית העמוד בלויא מציין מכתב מהרבי שבו הוא מפקפק על המעשה של ר' אמנון עם האור זרוע
אבל בראיון לחבד און ליין מיתמם ומציג כאילו זו המצאה של שלשלת הקבלה
וכאמור מדובר בהפרש של ארבע מאות שנה!

עוד שאלת תם- אם אכן הפיוט ונתנה תוקף מוקדם כל כך למה לא הופיע במחזורים של יהודי בבל.

בספרד היתה ביקורת על הפיוט הא"י, ובמקביל יצירה משמעותית של פיוטים שכבשו את מקומם של הפיוטים המוקדמים.

ברזילי כתב:בספרד היתה ביקורת על הפיוט הא"י, ובמקביל יצירה משמעותית של פיוטים שכבשו את מקומם של הפיוטים המוקדמים.

הביקורת היתה גם על פיוטים מהסוג הזה, או שמא דוקא על סגנונו של הקלירי וכד'?

אכן הגיוני מאד שפיוט הכתוב בבהירות כזו לא הייתה בכלל הביקורת שלהם, מה גם שהביקורת שלהם היא על פיוטים שנכתבו בשלב מאוחר יותר ולא על פיוטים קדמונים שבד"כ נהפכו לנכסי צאן ברזל והשתרשו כחלק מסדר התפילה.

הביקורת היתה על הקליר (שפיוטיו בהחלט היו חלק מסדר התפילה בזמנם של המבקרים), אבל מתוך שנוצרה מסורת פיוט אלטרנטיבית נדחקו הפיוטים הקודמים. ההסבר הזה הוא השערה, ואולי היו עוד גורמים וכו' וכו', אבל עובדה היא שפיוטי א"י הקדומים הרבה פחות מצויים בסידור הספרדי לעומת זה האשכנזי.

איש_ספר כתב:הדברים הבאים כאן הובאו לעיונה של המחברת, הגב' אליצור, וביקשנו את תגובתה. והיא באה בזה:

שלום,

ולבסוף, כפי שכתבתי במאמר, אין בכל הגילויים הללו כדי לפגוע באגדה על ר' אמנון ממגנצא. צריך רק לקרוא אותה כפי שהיא כתובה בספר אור זרוע, ובאמת לא נאמר שם שר' אמנון חיבר את הפיוט, אלא אמר אותו בבית הכנסת.

בברכה,

שולמית אליצור

סליחה עם כל הכבוד אבל לבוא ולומר שזה מה שכתוב בספר "אור זרוע" זו היתממות, כי הלא שם נאמר שפיוט זה נוסד ע"י רבי אמנון ממגנצא, ושהוא התגלה בחלום ולימד פיוט זה וביקש שיפיצו אותו בכל המקומות וכו'.

איפה מצאת כזאת באור זרוע שהפיוט נוסד ע"י ר' אמנון ממגנצא ?

הנה לשונו של האור זרוע (א"ז ח"ב הל' ר"ה סי' רעו) בענין:

"אחר הדברים האלו קרב מועד והגיע ר"ה בקש מקרוביו לשאת אותו לבית הכנסת עם כל פרקי אצבעותיו המלוחים ולהשכיבו אצל ש"צ. ויעשו כן ויהי כאשר הגיע ש"צ לומר הקדושה וחיות אשר הנה א"ל ר' אמנון אמתן מעט ואקדש את השם הגדול ויען בקול רם ובכן לך תעלה קדושה כלומר שקדשתי את שמך על מלכותך ויחודך ואח"כ אמר ונתנה תוקף קדושת היום ואמר אמת כי אתה דיין ומוכיח כדי להצדיק עליו את הדין שיעלו לפניו אותן פרקי ידיו ורגליו וכן כל הענין והזכיר וחותם יד כל אדם בו ותפקוד נפש כל חי שכך נגזר עליו בר"ה. וכשגמר כל הסילוק נסתלק ונעלם מן העולם לעין כל ואיננו כי לקח אותו אלקים ועליו נאמר מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו'. אחר הדברים והאמת אשר הועלה ר' אמנון ונתבקש בישיבה של מעלה ביום השלישי לטהרתו נראה במראות הלילה לרבנא קלונימוס בן רבנא משולם בן רבנא קלונימוס בן רבנא משה בן רבנא קלונימוס ולימד לו את הפיוט ההוא ונתנה תוקף קדושת היום ויצו עליו לשלוח אותו בכל התפוצות הגולה להיות לו עד וזכרון ויעש הגאון כן:"

ייש"כ שהבאת הלשון של האו"ז [נסיתי אבל לא הצלחתי], בכותרת כותב האו"ז שהוא פיוט שייסד אמנון ממגנצא עי' שם, ועכ"פ הדברים מפורשים גם במה שהעתקת משם

פרי יהושע כתב:ייש"כ שהבאת הלשון של האו"ז [נסיתי אבל לא הצלחתי], בכותרת כותב האו"ז שהוא פיוט שייסד אמנון ממגנצא עי' שם, ועכ"פ הדברים מפורשים גם במה שהעתקת משם

אכן לא שמתי לב שבכותרת כתב האו"ז:
"מצאתי מכתב ידו של ה"ר אפרים מבונא בר יעקב. שר' אמנון ממגנצא יסד ונתנה תוקף על מקרה הרע שאירע לו וז"ל"

וכנראה שהאו"ז לא העתיק לשון זו מר' אפרים מבונא רק שכתב כותרת לדברי ר' אפרים ע"פ מה שהבין מדבריו כך שאולי אין כאן מקום לדיוק
ובאמת אם תמצא שהפיוט כבר קדם לר' אמנון אכן אין להקשות.

מה גם שאפשר לבאר תיבת "יסד" ע"ז שר' אמנון הוא זה שיסד המנהג האשכנזי לומר הפיוט "ונתנה תוקף" בתפילת המוספין במקום הסילוק הקלירית המקורי של הקדושתא "אופד מאז", אך אין הכוונה שעצם הפיוט הוא "מיסודו" של ר' אמנון, כי אם מנהג האמירה הוא מיסודו (ובפרט הא שר' אמנון היה זה שביקש לשלוח את הפיוט בכל תפוצות ישראל, כך "שר' אמנון ממגנצא יסד (מנהג אמירת הפיוט בר"ה) על המקרה הרע שאירע לו". ושוב לא קשה).

ומהו שכתב שלימד לו הפיוט?, משמע שהיה צריך ללמד ולא נכתב עד אז בשום מקום.

כי הפיוט הרי לא היה ידוע לרבים כך שהיה צורך ללמדו

(במאמר המוסגר - אישית יש לי עוד כמה קשיים בקבלת השערה זו - אני רק מנסה לבאר מהו דעתה של בעלת ההשערה)

שבטיישראל כתב:כי הפיוט הרי לא היה ידוע לרבים כך שהיה צורך ללמדו

(במאמר המוסגר - אישית יש לי עוד כמה קשיים בקבלת השערה זו - אני רק מנסה לבאר מהו דעתה של בעלת ההשערה)

לא היה צריך ללמד אותו הפיוט אלא להפנות אותו למקור כתוב שממנו הוא למד.

אני לא חלקתי על עצם ההשערה [הפקפוקים על היחוס מעוררים באמת מחשבה], רק על מה שאומרים שאין בזה סתירה למה שמופיע באור זרוע זה לא נראה נכון כלל.

פרי יהושע כתב:לא היה צריך ללמד אותו הפיוט אלא להפנות אותו למקור כתוב שממנו הוא למד.

אתה שואל ברצינות? איזו סיבה יש לך להניח שלר' אמנון היה עותק כתוב של הפיוט תחת ידו? באוצר הספרים של וורמייזא כנראה לא היתה אנתולוגיה לפיוט העברי לדורותיו, וגם לשלוח את רבנא קלונימוס למסע לאיטליה או לקהיר כדי לחפש שם כת"י עם נוסח הקדושתא איננו פתרון פשוט כל כך.

אגב, לשאלתך המקורית - איך קרה שהפיוט לא הגיע למחזורים בספרד, יש להעיר (מעבר לאמור לעיל) שכל השאלה מבוססת על הנחה מוטעית, כאילו הסתמא היא שפיוט צריך להשמר לדורות. למעשה, הרוב המכריע של הפיוטים לא נקבעו במחזורים ואבדו לגמרי (או שנמצאו לאחר שנים בגניזה). אפילו מהקליר, גדול הפייטנים, ידועים היום מאות פיוטים שרק חלקם הקטן הגיע לאשכנז ונכנס למחזורים. לכן אין כל דבר חריג בזה שפיוט פלוני לא מצא את מקומו בתפוצה אלמונית.

אני שאלתי אכן ברצינות, מה אתם באים לומר שהוא היה יודע מאיזה מסורת עלומה את הפיוט בע"פ ואף אחד לא הכיר אותו, בעיני זה לא מסתבר, עכ"פ אם אכן זה כך, כבר אפשר לומר באמת שהוא ייסד אותו, כיון שמדובר כאן כמעט על "שכחום וחזור ויסדום", ואם כן הכל בא על מקומו בשלום אה"נ זה פיוט קדום אולי מזמן המשנה אלא שר' אמנון הזכיר אותו לכל ולכן גם בא רק במחזורי אשכנז.
ומש"כ שלרוב נאבד, אכן כן, אבל השאלה הייתה למה דווקא אצל אשכנז השתמר, האם נוסח בבלי הוא "תפוצה אלמונית".

ר' אמנון היה כנראה איטלקי, או ממשפחת מהגרים מאיטליה (לפי שמו), ולכן בהחלט אפשר שהכיר וזכר את הפיוט מבית אבא, בניגוד לשאר בני מגנצא. אפשר אכן לקרוא לזה ייסד אותו, למי שמוטרד מהקושיה הזו, אבל מכל מקום יש ראיות חזקות לכך שהפיוט היה קיים ובשימוש בקהילות אחרות עוד לפני מעשה דר' אמנון.

מש"כ "תפוצה אלמונית" לא בא למעט בחשיבותה, אלא רק לומר שביחס לפיוטי א"י שימור פיוטים הוא הדבר החריג, העובדה שפיוט מסויים הצליח לשרוד היא היוצא מן הכלל, ולכן אין מקום לשאלה כיצד פיוט שהגיע לקהילה אחת לא הגיע גם לקהילה אחרת, עם כל חשיבותה. לא בכל יום איתרחיש ניסא (וזה עוד לפני שמזכירים את העובדה שפיוטי א"י בכלל מצויים הרבה יוצר במחזור האשכנזי לעומת המנהג הבבלי, או מחזורי ספרד, כנ"ל).

גם תמוה שכותב האור זרוע שרבי אמנון אמר "ובכן לך תעלה קדושה" הרי אין תפילה בימים הנוראים וברוב הרגלים שלא אומרים את הקטע הזה לפני הסילוק.
ועל כרחך צ"ל שר' אמנון לא חיברו.

משולש כתב:גם תמוה שכותב האור זרוע שרבי אמנון אמר "ובכן לך תעלה קדושה" הרי אין תפילה בימים הנוראים וברוב הרגלים שלא אומרים את הקטע הזה לפני הסילוק.
ועל כרחך צ"ל שר' אמנון לא חיברו.

נו!